מדריך לפוגע
להלן מדריך למי שמצא עצמו תוקף מינית אדם אחר, נער, נערה, ילד או ילדה.
יש רבים החוששים לפנות לעזרה גם אם הם מרגישים שמה שהם עושים זה לא נכון. הם מסתירים את פעילותם ויודעים שהחוק אינו לצידם. יש לי חדשות בשבילם: תוכלו לקבל עזרה גם מבלי להיחשף לאחריות פלילית על מעשים שביצעתם בעבר. לפיכך, מדריך זה מתאר כיצד הפוגע יכול גם הוא לקבל עזרה ולצאת מהבוץ אליו נכנס.
הפגיעה
אמנם בעבר הרחוק פעילות מינית עם בני נוער ואף עם ילדים לא נגדה את החוק, אך גם בתקופות עברו לא היה זה נהוג מבחינה חברתית ומבחינה מוסרית. קרי, היה זה טאבו. כיום, בתרבות המערבית ובאמצעות אמנות בינלאומיות המחייבות את מרבית מדינות העולם, חל איסור חוקתי למגע מיני בין מבוגרים לקטינים. הגיל שבו מותרים היחסים מכונה גיל ההסכמה, והוא משתנה ממדינה למדינה. ניתן לראות כי באופן כללי, מגע מיני מתחת לגיל 14 נחשב לאסור.
לפגיעה יש השלכות פסיכולוגיות וחברתיות. זה נכון שנערים ונערות מסוימים עשויים להתמודד טוב יותר עם ההשלכות אם קיבלו ייעוץ בגיל צעיר, קרוב ככל האפשר למעשה, אך הטיפולים הם אינם תרופת פלא והם אינם מבטלים לחלוטין את ההשלכות. מסיבה זו, עבירות שבוצעו בקטין נחשבות לחמורות במיוחד.
ילד שעובר תקיפה מינית, בין אם בכוח ובין אם בהסכמה, חווה חוויה שתשנה את חייו ואת נקודת מבטו לעד. בדרך כלל מדובר באדם שהוא מכיר, ובשלב מסוים מבין הילד שמה שנעשה הוא אסור ולא נכון, ולכן הוא מאבד את אמונו בפוגע. הצרה הגדולה יותר היא איבוד האמונה באנשים אחרים. הילד מאבד את אמונם של הוריו שלא זיהו ולא עזרו לו, הוא מאבד את אמונם של מוריו ורופאיו שלא סייעו לו על אף הרמזים, ולבסוף - הכפייה המינית, גם אם אינה בכוח פיזי אלא במרות או במניפולציה, יוצרת אצל הילד רגשות זעם, חרדה ואכזבה.
מעבר להשלכות אלו כלפי אחרים, ישנן גם השלכות כלפי הילד עצמו, רגשות אשם ובושה. הסקרנות הראשונית חולפת במהרה ומתחלפת בבלבול. הבלבול מתבהר בהמשך וצורת התפתחותו תלויה בדרך הטיפול של הפוגע. "יציאה נכונה" ממצב מסוג זה יכולה לסייע לילד להבין מה קרה, למה, מה המשמעות וכיצד צריך להתייחס לדברים שחווה. הנזק כבר נעשה, אך הוא בהחלט ניתן לצמצום.
אחריות פלילית וסודיות
נתחיל בכך שכל סוג של פעילות מינית בין מבוגרים לבין ילדים, נערים ונערות מתחת לגיל 14, הוא אסור על פי החוק. העובר על עבירות אלו צפוי לעונשי מאסר. בנוסף לאחריות הפלילית, ישנה גם אחריות נזיקית, והילד יכול לתבוע גם פיצויי נזיקין במשפט נפרד גם אם הפוגע לא נמצא אשם בפלילים (עקב התייחסות שונה לראיות, כגון פוליגרף שאינו קביל במשפט פלילי אך קביל במשפט אזרחי). בבואם לקבוע אשם ועונש במשפט הפלילי, השופטים בוחנים גם את אופן התנהגותו של הפוגע לאחר המעשה, גם אם חלף זמן. קרי, לטיפול הניתן בפגישות שבועיות בין הפוגע לפסיכולוג יש משמעות נוספת מעבר לטיפול בבעיה - והיא התייחסות החברה לכך שהפוגע מודע לבעיה ומוכן לטפל בה.
ייתכן כי לפוגע חשש כי חשיפת הפרשה בפני פסיכולוג תביא בהכרח למאסר, אף שאין זה בהכרח המצב. פסיכולוגים הנם רופאים לכל דבר אשר חלה עליהם חובת הסודיות ורק במקרים ספציפיים הם חייבם לדווח על הנעשה. חובת הדיווח קיימת רק כאשר הפוגע הוא קרוב משפחה ישיר של הילד הנפגע או גר עמו או אחראי עליו (הורים, אחים ואחיות בגירים, אחרים שגרים עם הילד באותה דירה, מורים וכד'). לגבי כל היתר - אין חובת דיווח. מעבר לכך, חובת הדיווח קיימת רק כאשר העבירה בוצעה לאחרונה.
"מאין לי שהפסיכולוג לא ייקח את החוק לידיים", אתם שואלים? ובכן, מעבר לסיכון של איבוד הרישיון, ישנם פסיכולוגים שמתמחים בייעוץ לנפגעי תקיפה מינית ולתוקפים, זהו מקור ההכנסה העיקרי שלהם. הם שמעו על עשרות מקרים של תוקפים ונתקפים, הם מכירים את התחום ומבינים מה היא טובת הילד. מצב שבו התוקף מקבל טיפול וייעוץ - הוא המצב האידאלי ביותר מבחינת הילד ומבחינת החברה כולה. החלופה - מאסר, היעדר טיפול מתאים וחזרה על המעשים בעתיד - היא אינה הדרך הנכונה.
הצעד הראשון
את הצעד הראשון חייב לקחת הפוגע. הסיבה לכך היא שלעתים הילד הצעיר עדיין אינו יודע כיצד עליו לטפל במצב שאליו נקלע. לעתים הוא יודע, אבל עדיין לא אזר אומץ. זה רק עניין של זמן. יום אחד הוא יתגבר על הבושה. יתגבר על הפחדים ועל איומים אפשריים. וכך, עם חשיפת הפרשה על ידי הילד, הפוגע יידחק לפינה ופנייה לייעוץ בשלב זה היא אמנם עדיפה על לא-כלום, אך היא בהחלט אינה מעידה על רצון עצמי לקבלת טיפול - כי אם על כורח.
מכאן שהכדור נמצא בידי הפוגע. פעמים רבות הצעד הראשון הוא בדרך כלל הימנעות ממפגשים נוספים עם הנפגע. יחד עם זאת, לא תמיד זהו צעד מעשי, שכן אם מדובר במורה, עליו להתפטר מתפקידו, ואם מדובר בשכן, עליו למצוא מקום מגורים חדש. לכן, אם ניתן להימנע מפגישה עם הנפגע - זהו בהחלט הצעד הראשון. אם המצב מורכב יותר - הצעד הראשון הוא קבלת ייעוץ מקצועי.
ניתן לקבוע תור לפסיכולוג דרך קופת החולים. לחלופין, ניתן להיפגש עם פסיכולוג פרטי או עם אחד הפסיכולוגים המנויים מטה. הפוגע צריך להגיע לפגישה, להסביר מה קרה, ולקבוע בהנחיית הפסיכולוג את השיטה המתאימה ביותר להפסקת הקשר האסור. בהמשך הטיפול הפוגע ינסה להבין איך זה קרה, מה היו התהליכים המחשבתיים שהובילו למגע המיני, מהן נקודות החולשה שלו וכיצד להימנע מכניסה למצבים מסוכנים (מה שמכונה "טיפול קוגניטיבי-התנהגותי").
הצעד הבא, לאחר קבלת הייעוץ הפסיכולוגי הראשוני, הוא בדיקת פתרונות נוספים, כגון ניתוק הקשר עם משפחות עם ילדים, טיפול תרופתי, מציאת עבודה שאינה מערבת ילדים ועוד.
קישורים חיצוניים
להוספת שימכם ותחום מומחיותכם לרשימה, ללא תשלום, צרו קשר באמצעות דואר אלקטרוני. האתר שומר הזכות להסיר ולהוסיף שמות כראות עיניו.
- עו"ד נגה ויזל, ייצוג חשודים בעבירות מין
- עו״ד תמר טסלר, זכויות הורים וילדים
- עו"ד רוני אלוני סודובניק, ייצוג ילדים נפגעי עבירות מין
