איסור משכב זכר

איסור משכב זכר הוא צו דתי הקיים בין היתר ביהדות ובנצרות האוסר על קיום יחסי מין בין גברים. לאיסור זה יש גם משמעות רבה ביחסה של החברה להומוסקסואליים. גם באסלאם הדבר אסור, למרות שהקוראן רק מגנה את התופעה ואינו אוסר עליה בפירוש‏‏.

מקור האיסור ביהדות ובנצרות הוא בספר ויקרא "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא". ועונשו המקראי מפורש בהמשך "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם".

במניין המצוות ביהדות, מסווג איסור זה כמצוות לא תעשה. מניינו בתרי"ג המצוות הוא מצווה ר"ט לפי מניין ספר החינוך, והלאו ה-ש"נ למניין הרמב"ם. על פי ההלכה בתורה שבעל פה, העונש לעובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה.

משכב זכר נחשב בהלכה כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים עליהם אדם צריך ליהרג ולא לעבור, והוא חל גם על בני נוח.

דיני המצווה

האיסור בתורה הוא על יחסי מין אנאליים בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "כמכניס מכחול לשפופרת". יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים אסורים משום שפיכת זרע לבטלה. חז"ל הוסיפו סייגים נוספים לאיסור זה, במטרה "להרחיק את האדם מן העבירה", לדוגמה: האיסור על שני רווקים לישון תחת שמיכה אחת.‏‏

לדעת הרמב"ם, גם ביאת נשים (המכונה בלשון התלמוד "נשים המסוללות") אסורה מהתורה, אולם איסורם נובע מפסוק אחר. וכך כתב ביד החזקה: "נשים המסוללות זו בזו - אסור. וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר: "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו" (‏פרשת קדושים י"ח‏), אמרו חכמים: מה היו עושים? איש נושא איש, ואשה נושאת אשה".

טעמי המצווה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיסקס ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

על פי ספר החינוך, הטעם לאיסור הוא השחתת הזרע הכרוכה במעשה, כמו גם הכיעור שיש במעשה - הדומה, כך בספר, לנישואין בין ילד לאישה מבוגרת (נישואין "מכוערים") או בין זקנה לגבר פורה.

התייחסויות מאוחרות למקרא

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיסקס ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

התלמוד במסכת סוכה מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה (שנאנסה) ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד."

במסכת סנהדרין מופיע חילוק בין אדם שעבר על משכב זכר, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים. בעלי התוספות הסבירו את החילוק בכך שזכר שעבר על משכב זכר עשה זאת "להכעיס", כלומר רק כדי לעבור עבירה, בעוד שאדם שעשה איסור אחר עשה זאת "לתיאבון", כלומר כדי לספק את יצרו. הרא"ש חלק על התוספות, באומרו שגם זכר הבא על הזכר עשה זאת "לתיאבון", ובכך היה לרב הראשון שנמצאה בכתביו התייחסות לכך שישנם אנשים בעלי משיכה מינית לזכרים.

ראו גם

• הומוסקסואליות
• הומואים דתיים בישראל