הבדלים בין גרסאות בדף "חתונה"
(דף חדש: 250px|ממוזער|שמאל|חופה יהודית במוסקבה [[תמונה:Nicholas II marries Alix of Hesse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חתונת ה…) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Hatunajew.jpg|250px|ממוזער|שמאל|חופה יהודית במוסקבה]] | [[קובץ:Hatunajew.jpg|250px|ממוזער|שמאל|חופה יהודית במוסקבה]] | ||
[[תמונה:Nicholas II marries Alix of Hesse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חתונת הצאר ניקולאי השני]] | [[תמונה:Nicholas II marries Alix of Hesse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חתונת הצאר ניקולאי השני]] | ||
| − | '''חתונה''' היא הכינוי של | + | '''חתונה''' היא הכינוי של טקס הכניסה בברית ה[[נישואים]]. טקס זה נערך בצורות שונות בתרבויות ובדתות שונות, וגם במסגרת תרבות מסוימת מתקיימות דרכים מגוונות לעריכתו. בני הזוג הנישאים, מכונים "חתן" ו"כלה", ובתום הטקס הם נקראים "בעל" ו"אישה" (בהתאמות המתבקשות במקרה של [[נישואים חד מיניים]]), וקיימת ביניהם זיקה המעוגנת בחוק. יש מקומות שהטקס מתפצל לטקס רשמי (דתי או אזרחי) ולמסיבה וארוחה, ויש מקומות שחוגגים את שניהם ביחד. בדרך כלל החברה או המדינה מחייבת את קיומו של טקס מחייב על מנת לאפשר את שינוי המעמד האישי מרווקים לנשואים. בחברות שמרניות אסור לחיות חיי אישות ולהתגורר ביחד ללא טקס זה. |
יש המכנים את יום הנישואיו ה-25 בשם "חתונת הכסף", את יום הנישואין ה-50 בשם "חתונת הזהב", וכאשר בני הזוג יחגגו את יום הנישואים בפעם השישים, תקרא חגיגה זו "חתונת היהלום". | יש המכנים את יום הנישואיו ה-25 בשם "חתונת הכסף", את יום הנישואין ה-50 בשם "חתונת הזהב", וכאשר בני הזוג יחגגו את יום הנישואים בפעם השישים, תקרא חגיגה זו "חתונת היהלום". | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
==ביהדות== | ==ביהדות== | ||
{{ערך מורחב|חופה וקידושין}} | {{ערך מורחב|חופה וקידושין}} | ||
| − | [[תמונה:Israëls-A Jewish Wedding-1903.jpg|ממוזער|שמאל|250px|חתונה יהודית, ציור מאת | + | [[תמונה:Israëls-A Jewish Wedding-1903.jpg|ממוזער|שמאל|250px|חתונה יהודית, ציור מאת יוסף ישראלס, משנת 1903]] |
טקס הנישואין היהודי קרוי [[חופה וקידושין]]. הטקס מורכב משני חלקים. הראשון הוא [[אירוסין]] בו מקדש הגבר את האשה. כיום נהוג לקדש תחת ה[[חופה]] באמצעות [[טבעת נישואין|טבעת]], בטקס שבמרכזו הגבר אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. בסיום שלב זה האשה נחשבת לאשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר. השלב השני של הטקס הוא [[נישואים]] או בו האיש כביכול מכניס את ארוסתו תחת רשותו ובזה הם נהפכים לנשואים. בעבר היה מקובל לפצל את האירוסין ואת הנישואין לשני טקסים נפרדים כך שטקס האירוסין קדם לנישואים זמן רב. חז"ל קצבו את הזמן שבין האירוסין לנישואים ל-12 חודשים. היום כאמור נהוג לערוך את שני הטקסים יחד. | טקס הנישואין היהודי קרוי [[חופה וקידושין]]. הטקס מורכב משני חלקים. הראשון הוא [[אירוסין]] בו מקדש הגבר את האשה. כיום נהוג לקדש תחת ה[[חופה]] באמצעות [[טבעת נישואין|טבעת]], בטקס שבמרכזו הגבר אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. בסיום שלב זה האשה נחשבת לאשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר. השלב השני של הטקס הוא [[נישואים]] או בו האיש כביכול מכניס את ארוסתו תחת רשותו ובזה הם נהפכים לנשואים. בעבר היה מקובל לפצל את האירוסין ואת הנישואין לשני טקסים נפרדים כך שטקס האירוסין קדם לנישואים זמן רב. חז"ל קצבו את הזמן שבין האירוסין לנישואים ל-12 חודשים. היום כאמור נהוג לערוך את שני הטקסים יחד. | ||
בין חכמי הדורות התעוררו חילוקי דעות בהגדרת טקס הנישואין ולכן נוהגים האורתודוקסים לשלב בטקס החופה את כל הדיעות השונות. | בין חכמי הדורות התעוררו חילוקי דעות בהגדרת טקס הנישואין ולכן נוהגים האורתודוקסים לשלב בטקס החופה את כל הדיעות השונות. | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
מקובל כיום לערוך טקס אירוסין זמן רב לפני החתונה. אך אין בינו ובין טקס האירוסין המקורי ולא כלום, כיום טקס האירוסין הוא טקס הכרזה על הסכמה לנישואין. | מקובל כיום לערוך טקס אירוסין זמן רב לפני החתונה. אך אין בינו ובין טקס האירוסין המקורי ולא כלום, כיום טקס האירוסין הוא טקס הכרזה על הסכמה לנישואין. | ||
| − | יש לקבוע את מועד החתונה אחר זמן ה[[וסת]] של האישה, באופן שתספיק לספור [[שבעה נקיים]] ו[[טבילה | + | יש לקבוע את מועד החתונה אחר זמן ה[[וסת|ווסת]] של האישה, באופן שתספיק לספור [[שבעה נקיים]] ו[[טבילה|לטבול]]. אם זמן הווסת של הכלה איננו סדיר, וחוששים שמא יגיע וסתה סמוך לזמן הנישואין, טוב שתשתמש בכדורים הדוחים את זמן הווסת, כדי שלא תראה דם ותהיה אסורה לחתן ביום החופה. |
| − | בציבור הליטאי נוהגים חתנים רבים ללבוש | + | בציבור הליטאי נוהגים חתנים רבים ללבוש פראק בחתונתם. האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (בראשית כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של החודש העברי). |
| − | את הטקס עורך | + | את הטקס עורך רב, המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של מניין בטקס. אצל שומרי המסורת נהוג שלפני החתונה, החתן והכלה עוברים הכשרה הכוללת לימוד הלכות, מנהגים והדרכות שיסייעו להם בחיים המשותפים שהם עתידים לבנות. ההדרכה מפרטת כיצד לחיות בשמחה ובדבקות ביניהם על פי דרך התורה, כך שהזוגיות תהיה קדושה ותקרב אותם לאלוהים. |
| − | חתונה של זוג צעיר שהיא חתונה ראשונה (לחתן, לכלה או לשניהם) נהוג לחגוג במסיבה שבה משתתפים מוזמנים רבים. חתונה הנערכת בגיל מבוגר מצוינת בדרך כלל בטקס צנוע. קיים מנהג להימנע מעריכת חתונה | + | חתונה של זוג צעיר שהיא חתונה ראשונה (לחתן, לכלה או לשניהם) נהוג לחגוג במסיבה שבה משתתפים מוזמנים רבים. חתונה הנערכת בגיל מבוגר מצוינת בדרך כלל בטקס צנוע. קיים מנהג להימנע מעריכת חתונה בימי בין המצרים ובימי ספירת העומר שלפני ל"ג בעומר. |
יש העורכים, ימים אחדים לפני החתונה, את טקס ה[[חינה]]. | יש העורכים, ימים אחדים לפני החתונה, את טקס ה[[חינה]]. | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
בנצרות הטקס הדתי נעשה בדרך כלל בכנסייה. החתן והכלה עומדים לפני הכומר, הם מתבקשים לענות על מספר שאלות, ולנדור את נדר הנישואים לחיות עם האחר, בטוב וברע באושר ובעוני. הם עונדים טבעות אחד לשני, ואם יש מישהו בקהל המתנגד לנישואים הוא מתבקש לומר את דברו או לידום לעד. בסוף הטקס החתן מקבל אישור לנשק את הכלה. בנצרות הקתולית אי אפשר לבטל את החתונה ואי אפשר להתגרש. | בנצרות הטקס הדתי נעשה בדרך כלל בכנסייה. החתן והכלה עומדים לפני הכומר, הם מתבקשים לענות על מספר שאלות, ולנדור את נדר הנישואים לחיות עם האחר, בטוב וברע באושר ובעוני. הם עונדים טבעות אחד לשני, ואם יש מישהו בקהל המתנגד לנישואים הוא מתבקש לומר את דברו או לידום לעד. בסוף הטקס החתן מקבל אישור לנשק את הכלה. בנצרות הקתולית אי אפשר לבטל את החתונה ואי אפשר להתגרש. | ||
| − | באסלאם | + | ==באסלאם== |
| + | {{להשלים}} | ||
תחילה, נקבע חוזה הנישואין. | תחילה, נקבע חוזה הנישואין. | ||
בחוזה הנישואין מפורשים התנאים שלהם מתחייב החתן, פרנסת המשפחה, טיפול בילדים ועוד. | בחוזה הנישואין מפורשים התנאים שלהם מתחייב החתן, פרנסת המשפחה, טיפול בילדים ועוד. | ||
לאחר מכן, נושאים תפילה. כבר לאחר התפילה, נחשבים בני הזוג כנשואים. | לאחר מכן, נושאים תפילה. כבר לאחר התפילה, נחשבים בני הזוג כנשואים. | ||
לאחר שנגמר הטקס, מחבק הארוס את ידידיו ומקבל את ברכותיהם. | לאחר שנגמר הטקס, מחבק הארוס את ידידיו ומקבל את ברכותיהם. | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
גרסה אחרונה מ־21:02, 23 בדצמבר 2012
חתונה היא הכינוי של טקס הכניסה בברית הנישואים. טקס זה נערך בצורות שונות בתרבויות ובדתות שונות, וגם במסגרת תרבות מסוימת מתקיימות דרכים מגוונות לעריכתו. בני הזוג הנישאים, מכונים "חתן" ו"כלה", ובתום הטקס הם נקראים "בעל" ו"אישה" (בהתאמות המתבקשות במקרה של נישואים חד מיניים), וקיימת ביניהם זיקה המעוגנת בחוק. יש מקומות שהטקס מתפצל לטקס רשמי (דתי או אזרחי) ולמסיבה וארוחה, ויש מקומות שחוגגים את שניהם ביחד. בדרך כלל החברה או המדינה מחייבת את קיומו של טקס מחייב על מנת לאפשר את שינוי המעמד האישי מרווקים לנשואים. בחברות שמרניות אסור לחיות חיי אישות ולהתגורר ביחד ללא טקס זה.
יש המכנים את יום הנישואיו ה-25 בשם "חתונת הכסף", את יום הנישואין ה-50 בשם "חתונת הזהב", וכאשר בני הזוג יחגגו את יום הנישואים בפעם השישים, תקרא חגיגה זו "חתונת היהלום".
ביהדות
 | ערך מורחב – חופה וקידושין |
טקס הנישואין היהודי קרוי חופה וקידושין. הטקס מורכב משני חלקים. הראשון הוא אירוסין בו מקדש הגבר את האשה. כיום נהוג לקדש תחת החופה באמצעות טבעת, בטקס שבמרכזו הגבר אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. בסיום שלב זה האשה נחשבת לאשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר. השלב השני של הטקס הוא נישואים או בו האיש כביכול מכניס את ארוסתו תחת רשותו ובזה הם נהפכים לנשואים. בעבר היה מקובל לפצל את האירוסין ואת הנישואין לשני טקסים נפרדים כך שטקס האירוסין קדם לנישואים זמן רב. חז"ל קצבו את הזמן שבין האירוסין לנישואים ל-12 חודשים. היום כאמור נהוג לערוך את שני הטקסים יחד. בין חכמי הדורות התעוררו חילוקי דעות בהגדרת טקס הנישואין ולכן נוהגים האורתודוקסים לשלב בטקס החופה את כל הדיעות השונות.
מקובל כיום לערוך טקס אירוסין זמן רב לפני החתונה. אך אין בינו ובין טקס האירוסין המקורי ולא כלום, כיום טקס האירוסין הוא טקס הכרזה על הסכמה לנישואין.
יש לקבוע את מועד החתונה אחר זמן הווסת של האישה, באופן שתספיק לספור שבעה נקיים ולטבול. אם זמן הווסת של הכלה איננו סדיר, וחוששים שמא יגיע וסתה סמוך לזמן הנישואין, טוב שתשתמש בכדורים הדוחים את זמן הווסת, כדי שלא תראה דם ותהיה אסורה לחתן ביום החופה.
בציבור הליטאי נוהגים חתנים רבים ללבוש פראק בחתונתם. האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (בראשית כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של החודש העברי).
את הטקס עורך רב, המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של מניין בטקס. אצל שומרי המסורת נהוג שלפני החתונה, החתן והכלה עוברים הכשרה הכוללת לימוד הלכות, מנהגים והדרכות שיסייעו להם בחיים המשותפים שהם עתידים לבנות. ההדרכה מפרטת כיצד לחיות בשמחה ובדבקות ביניהם על פי דרך התורה, כך שהזוגיות תהיה קדושה ותקרב אותם לאלוהים.
חתונה של זוג צעיר שהיא חתונה ראשונה (לחתן, לכלה או לשניהם) נהוג לחגוג במסיבה שבה משתתפים מוזמנים רבים. חתונה הנערכת בגיל מבוגר מצוינת בדרך כלל בטקס צנוע. קיים מנהג להימנע מעריכת חתונה בימי בין המצרים ובימי ספירת העומר שלפני ל"ג בעומר.
יש העורכים, ימים אחדים לפני החתונה, את טקס החינה.
בנצרות
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיסקס ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
בנצרות הטקס הדתי נעשה בדרך כלל בכנסייה. החתן והכלה עומדים לפני הכומר, הם מתבקשים לענות על מספר שאלות, ולנדור את נדר הנישואים לחיות עם האחר, בטוב וברע באושר ובעוני. הם עונדים טבעות אחד לשני, ואם יש מישהו בקהל המתנגד לנישואים הוא מתבקש לומר את דברו או לידום לעד. בסוף הטקס החתן מקבל אישור לנשק את הכלה. בנצרות הקתולית אי אפשר לבטל את החתונה ואי אפשר להתגרש.
באסלאם
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיסקס ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
תחילה, נקבע חוזה הנישואין. בחוזה הנישואין מפורשים התנאים שלהם מתחייב החתן, פרנסת המשפחה, טיפול בילדים ועוד. לאחר מכן, נושאים תפילה. כבר לאחר התפילה, נחשבים בני הזוג כנשואים. לאחר שנגמר הטקס, מחבק הארוס את ידידיו ומקבל את ברכותיהם.
