פדופיליה

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פדופיליה בהגדרתה הרפואית-פסיכולוגית הינה פאראפיליה - (הפרעה בעוררות מינית) אצל מבוגרים, המתאפיינת במשיכה מינית עיקרית או בלעדית לילדים. פדופיליה מוגדרת כהפרעה נפשית על ידי הספרות האבחונית (DSM IV וה-ICD-10), אדם בעל משיכה כזאת נקרא פדופיל[1].

החוק בישראל, בדומה למדינות אחרות, אינו עוסק במושג "פדופיליה", אלא מטיל עונש על קיום מגע מיני עם קטין (מתחת לגיל ההסכמה).

מונחים נוספים המיוחסים לעתים ל-"פדופילה" (משיכה מינית לילדים), הם אפבופיליה (משיכה מינית של מבוגרים לנערים/נערות החל מאמצע גיל ההתבגרות ועד סופו) והבפיליה (משיכה מינית לנערים/נערות בתחילת גיל ההתבגרות). המונח "פדופיליה" מיוחס בדרך כלל (אף שאין זה מדויק) לכל פעילות עם קטינים מתחת לגיל ההסכמה.

איור של ילד רוסי מתוך ספר סיני אירוטי מ-1904.

מאפייני הגדרה

המילה באה במקור מיוונית, paidophilia ‏(παιδοφιλία‏): ‏pais ‏(παις, "ילד") ו- philia ‏ (φιλία, "אהבה, חברות"). המילה נטבעה על ידי משוררים יוונים כמילה נרדפת לפדרסטיה (paiderastia\pederasty‏)[2] שהיא מציינת מערכת יחסים מינית בין גברים לנערים. המילה נטבעה שנית ב-1886 על ידי פסיכולוג בשם ריכארד פון קראפט-אבינג (Richard Freiherr von Krafft-Ebing) מהארגון הפסיכולוגי בווינה בספרו "פסיכופתיה סקסואלית" (Psychopathia Sexualis‏),[3] בו הוא נתן את המאפיינים הבאים:

  • המשיכה המינית היא כלפי ילדים מתחת לגיל ההתבגרות או בתחילתו.
  • המשיכה המינית כלפי ילדים היא המשיכה העיקרית שחש האדם, כלומר הוא נמשך בעיקר ו\או רק כלפי ילדים.
  • המשיכה המינית נשארת יציבה לאורך זמן.

מכיוון שהגדרה זו טומנת בחובה הרבה מאוד מתבגרים וילדים מתחת לגיל ההתבגרות, מומחים רבים הטוענים שמשיכה מינית לילדים ונוער שכיחה הרבה יותר בגיל הילדות והנערות, לכן יש להבחין ולומר שההגדרה תחול רק על אדם בגיל 16 ומעלה הנמשך לילד הקטן ממנו בחמש שנים לפחות. מבוגרים הנמשכים לילדים חולקו על ידי קראפט לשלוש קטגוריות:

  1. פדופילים
  2. סרוגייט (כלומר, הילד משמש כאובייקט אשר מחליף אובייקט מיני בוגר יותר שאיננו זמין)
  3. סדיסטים

חוקרים אחרים פרשו את החלוקה בצורה מעט שונה:

  1. העדפתיים\מובנים\מקובעים – כלומר – טיפוסים פדופילים
  2. מנצלי הזדמנויות\רקע נסיבתי מסוים\רגרסיה\עריות
  3. סדיסטיים

המודל התלת-טיפוסי הזה, כמו גם השוני המהותי המנטלי והתנהגותי בין שלושת הטיפוסים השונים נחקר אמפירית (בין היתר על ידי: Kinsey; Howells 1981; Abel, Mittleman & Becker 1985; Knight et al. 1985; Brongersma 1990; McConaghy 1993; Ward et al. 1995; Hoffmann 1996; Seikowski 1999 . הפניות בהתאמה: [4] [5] [6] [7][8] [9] [10] [11]).

איור משנת 1905

השימוש במושג "פדופיל" נפוץ כיום כדי לכלול בתוכו את כל סוגי עברייני המין כלפי ילדים, למרות שאין הדבר עולה בקנה מידה אחד ואף סותר לעתים את ההגדרה האבחונית הרפואית-פסיכולוגית. השימוש הנרחב מידי בהגדרה נתפס כבעייתי על ידי כמה אנשים.[12][13][14] אף על כך כמה חוקרים, כמו האוורד א. ברבארי (Barbaree‏),[15] אישרו את השימוש בפעולות כקריטריון יחיד לאבחון פדופיליה (כלומר – המעשה בפועל הוא שקובע האם האדם עונה להגדרה פדופיל או לא) כאמצעי של פישוט טקסומוני, ונזפו באיחוד הפסיכולוגים האמריקאים (האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) על הסטנדרטים ה"לא מספקים" שלו. ניצול מיני של ילדים, בין אם המנצל הוא פדופיל על פי ההגדרה הפסיכולוגית או לא, נחשב ללא חוקי ברוב אזורי השיפוט.

מספר פסיכולוגים,[16][17] בהם הדוקטור פרד ס. ברלין (מייסד המרפאה להפרעות מיניות בבית החולים ג'ונס הופקינס), טענו כי משיכה מינית לילדים היא אוריינטציה מינית בפני עצמה.[18][19] באחד ממאמריו טוען ברלין כי "סביר כי אף אחד לא יבחר מרצון להמשך מינית לילדים, אנשים בעלי משיכה שכזאת לא בחרו בכך כפי שאף אחד מאיתנו לא בחר להיות הטרוסקסואל או הומוסקסואל כשהיה ילד".[20] ברלין גם כן מגן על סיווג פדופיליה כמחלת נפש, עם זאת, בקבעו ש"בחברתנו, להיות בעל העדפה מינית פדופילית עלול לגרום לקשיים פסיכולוגיים וגם לליקויים".[21]

דן מרקוסן (Dan Markussen), דובר האיחוד הפדופילי הדני (Danish Pedophile Association) גרס כי "אוריינטציה מינית מוגדרת כמשיכה לכל החיים, ופדופיליה היא אכן כזאת".[22]

גורמים

איור משנת 1905

הגורם או הגורמים לפדופיליה אינם מובנים דיים. הפסיכולוג הגרמני מיכאל גרייזמר (Michael Griesemer) פיתח תאוריה[23] אשר לפיה פדופילים החסירו את מעבר העניין המיני מבני זוג טרום-בוגרים לבוגרים מינית (sex-dimorphic maturation of the frontal brain) המתרחש בדרך כלל בתחילת ההתבגרות המינית. הסקסלוג האמריקני הידוע ג'ון מוני (John Money) הבחין בין פדופיליה חיבתית לסדיסטית. הוא האמין שפדופיליה חיבתית נגרמה מאהבה הורית עודפת שהפכה לארוטית.[24]

יש סימנים המצביעים כי קיימת העברה משפחתית,[25] אולם לא ברור אם הגורם המעורב הוא גנטי או נרכש. אין הוכחות שגורמים אחרים כמו אי-תקינות בהורמוני המין הזיכריים או הכימיקל המוחי סרטונין מהווים גורם בהתפתחות פאראפיליות כמו פדופיליה. היסטוריה של התעללות מינית בילדות היא גורם אפשרי נוסף בהתפתחות פדופיליה, אך גם זה לא הוכח.[26]

תדירות התופעה

תדירות התופעה איננה ידועה במדויק, יש כאלה הגורסים כי כרבע מכל הגברים חשים משיכה מינית ברמה כזו או אחרת בהקשר של ילדים או ילדות.[27] מחקר אחד מצא שאנשי מקצוע לא דיווחו על כ-40% מכלל מקרי הניצול המיני של ילדים בהם נתקלו. [28] היסטורית, קשרים מיניים בין ילדים בגילאיי טרום-בגרות ומבוגרים היו יחסית רווחים ומקובלים במקומות רבים, כולל בארצות הברית ואנגליה, שם גיל ההסכמה על-פי החוק נע באופן טיפוסי מגיל שבע עד 12 שנים עד סוף המאה ה-19. [29] [30]

למרות הדעה הרווחת כי מספרהנשים המתעללות הוא נמוך מאוד, ממחקר שנערך במכון "לוסי פיית'פול" שבבריטניה עלה כי למעשה כ-20% מהפדופילים בממלכה הם נשים. במאגר הנתונים שמאגד את עברייני המין בילדים בבריטניה יש 32 אלף שמות, אולם החוקרים טוענים שמספר הפדופילים האמיתי גדול פי עשרה. [31]

שכיחות בקרב עבריני מין כלפי ילדים

עבריין מין כלפי ילד\ה נתפס לרוב כפדופיל ואף עונה על האבחון של ה- DSM עבור הפרעה נפשית, אולם ייתכנו גם גורמים אחרים שהובילו לפשע[15] (כמו מתח, בעיות בנישואים, או אי זמינות של אובייקט בוגר),[4] כפי שאונס בקרב אנשים בוגרים יכול להתקיים ללא סיבה או דחף מיניים. פגיעה מינית בילדים כשלעצמה, איננה יכולה להצביע בבירור כי התוקף הוא פדופיל, אולם ללא קשר לכוונת העבריין, כל פעולה מינית עם ילדים, מכל סוג שהיא, עונה על ההגדרה של פדופיל על ידי ה-DSM.
מחקרים מראים כי רוב עברייני המין כלפי ילדים לא חושקים מינית בילדים כהעדפה מינית עיקרית.[32] בשני מחקרים שונים, שנועדו לבחון העדפה מינית מצאו כי 30%" מעברייני המין (כלפי ילדים) לא הראו העדפה מינית כלפי ילדים במידה שניתן להתייחס אליה".[33]

הסוציולוג פרופ' רודיגר לאוטמן (Lautmann) טוען בספרו על פדופיליה "בספר זה אני בוחן אך ורק את אלה מהטיפוס הראשון (הפדופילים האמתיים אשר יש להם עניין אמתי בקשר חברתי עם ילדים, כולל ממד מיני), אשר מהווים בערך כחמישה אחוזים מכלל הגברים הפדו-סקסואליים הפעילים.”[34]

סקר על גילוי עריות בין אבות לבנותיהן מצא כי רוב האבות שפגעו מינית בילדיהם, עונים על ההגדרה לטיפוס השני, כלומר – מנצלי הזדמנויות (כאלה שאין להם אובייקט מיני אחר זמין) ולא פדופילים.[35]

כפי שצוין על ידי אבל, מיטלמן ובקר[36] ‏(Abel, Mittleman, and Becker. 1985) ועל ידי ווארד ושותפיו (Ward et al. 1995) ישנה הבחנה גבוהה בין התכונות של הטיפוסים השונים (בהתמקדות על השניים הראשונים). מנצלי הזדמנויות נוהגים לפגוע בזמנים של לחץ אישי; יש להם סגנונות תקיפה רבים ושונים; יש להם קרבנות מעטים, בדרך כלל מהמשפחה; ויש להם משיכה עיקרית למבוגרים. פוגעים פדופילים, לעומת זאת, בדרך כלל מתחילים לפגוע בגיל צעיר יחסית; יש להם מספר קרבנות גדול שבעקרם הם מחוץ למשפחה; בעלי דחף פנימי לפגוע מינית; ובעלי אמונות או ערכים ומחשבות שנותנים תוקף והיתר לפגיעה ולסגנון חיים של עבריין מין.

נעשו ניסיונות להשתמש בשיטות ליצירת פרופיל עברייני (criminal profiling) כדי לזהות פדופילים, אולם שיטות אלו ספגו ביקורת קשה כיוון שתוצאותיהם עמדו בסתירה לממצאים ועובדות מהשטח.[37]

טיפול

פותחו מספר טיפולים אפשריים ושיטות לטיפול בפדופיליה. רבים מגדירים את הפדופיליה כבעלת התנגדות גבוהה ביותר לטיפול פסיכולוגי[38] ופסלו את רוב הטיפולים הרפארטיביים בטענה שהם לא יעילים. אחרים, כמו דוקטור פרד ברלין, טענו ש"ניתן לטפל בפדופיליה בהצלחה אם הקהילה הרפואית תתן לנושא יותר תשומת לב". [18] דיווחים על הצלחות בקרב טיפולים רפארטיביים מעטים מאוד.

טיפול רפואי

תרופות אנטי-אדרוגניות כמו הדפו פרוברה (Depo Provera) עשויות לשמש כדי להפחית את כמות הטסטוסטרון (מה שנקרא "סירוס כימי”) לעתים בנוסף לטיפול לא רפואי כפי שמוזכר בפסקה הקודמת. תרופה אחרת בשם Gonadotropin-releasing hormone analogues אשר השפעתה נמשכת זמן רב יותר והיא בעלת תופעות לוואי מעטות יותר, עשויה לשמש גם כן להפחתת הליבידו וניתן להשתמש גם בה.[39]

תכניות אחרות מציעות לשלב מחשבות לא חוקיות עם כאב, בשיטה הנתונה במחלוקת כבדה בשם סלידה טיפולית (aversion therapy) שמזכירה את הטיפול בסרט "התפוז המכני", לפי שיטה זו הפדופיל יקבל מכת חשמל בכל פעם שיפנטז על מושאים לא חוקיים. מחקר שנערך על ידי המועצה לעניינים מדעיים (Council on Scientific Affairs) מצא כי תוצאות השיטה הזו מקבילים לתוצאות השיטה הרפארטיבית, כלומר – נמוכים ביותר.[40] שיטה זו נמצאת בשימוש נדיר מאוד בפדופילים שלא פגעו באיש.

עברייני מין מורשעים, ביניהם פדופילים רבים, טופלו בשיטה פסיכו-כירורגית הידועה בשם כריתה אונתית (lobotomization). פסיכו-כירורגיה היא שיטה שנמצאת מאז ומעולם תחת ביקורת ומחלוקת כבדה, בעיקר השימוש שנעשה בעבר בהתערבות כירורגית על הומוסקסואלים בהתחשב בכך שכיום הומוסקסואליות לא נחשבת להפרעה נפשית על ידי הקהילה הפסיכולוגית (ראה לדוגמה: Rieber et al. 1976; Sigusch 1977; Rieber & Sigusch 1979; Schorsch & Schmidt 1979. הפניות בהתאמה: [41][42][43][44]). כריתה אונתית איננה בשימוש כיום כמעט בכלל ואף אסורה במספר מדינות.

טיפול אחר בשם Thalamotomy הוא שיטה שונה ויותר נפוצה לטיפול בעברייני מין (ואף לעתים בילדים שנפגעו מינית), שהתחיל אחרי הבעיות הרבות שצצו בעקבות טיפול הכריתה האונתית. הוא נחשב לשיטה "יעילה יחסית", אולם כפי שציינו לוי וקורפמן (Levey and Curfman) – "בהינתן האפשרות לטיפול תרופתי, טיפול כירוגי לא התבצע בדרך כלל עקב תופעות הלוואי החמורות שלו והאי-הפיכות של התהליך כולו". רייד (Reid 2002) טוען שטיפול נירו-כירורגי כלפי עברייני מין הוא "במהותו לא זמין" בארצות הברית והמידע עליו דליל מאוד.[45]

קלאוס מ. באייר (Klaus M. Beier) מהמוסד לרפואה חברתית ומינית (Institute of Sexology and Sexual Medicine at Charité) מדווח על הצלחות במחקר מקדמי שהשתמש בשיטת טיפול מעולם הפסיכו-דרמה בשם "משחק תפקידים". לפי המחקרים, הפדופילים שלטו יותר בדחפים שלהם אחרי שהבינו את נקודת מבטו של הילד.[46][47]

במדינות מערביות רבות, בהן גרמניה וישראל, המוסכמה היא כי לא ניתן לשנות את ההעדפה המינית של הפדופיל, ולכן הטיפול מתרכז בהבנת הבעיה שבקרבה לילדים ובמתן כלים לצורך התמודדות עם ההפרעה. טיפול זה מתבסס לחלוטין על שיתוף הפעולה של המטופל ועל רצונו להשלים עם מצבו ולטפל בבעיה.

חובת דיווח

בהתייחס לחובת הדיווח של פסיכיאטרים ופסיכולוגים על עבירות מין של מטופליהם, חובת הדיווח משתנה ממדינה למדינה. במרבית המדינות המערביות, קיימת חובת דיווח כאשר העבירה מתרחשת בפועל. בגרמניה למשל, אין חובת דיווח גם אם נעשתה עבירה וזאת לצורך עידוד .

בישראל, בהתייחס לעבירות מין בילדים, חובת הדיווח קיימת רק כאשר "היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין בידי האחראי (הורה, הורה מאמץ, קרוב משפחה, אפוטרופוס, מורה, יועץ, שמרטף וכל אדם מעל גיל 18 שגר בביתו של הילד) עליו". משמעות הדבר היא שאם אחד מאלו מודה בפני מטפלו (או בפני כל אדם אחר, למעט קטין) כי ביצע עבירת מין בילד - חלה חובת הדיווח "בהקדם האפשרי". יחד עם זאת, פקיד הסעד יכול לבקש לאחר הדיווח להימנע מחקירה משטרתית ולהעדיף המשך טיפול פסיכולוגי. מנגנון זה משמש "שסתום בטחון" מפני מקרים בהם הפעלת הסמכות העונשית עלולה לגרום יותר נזק מתועלת. לגבי עבירות שנעברו בקטין על ידי מבוגר שאיננו האחראי, אין חובת דיווח על פי חוק.

מושגים נוספים

אפבופיליה (Ephebophilia) מתארת משיכה עיקרית או הבלעדית לנערים\נערות החל מאמצע גיל ההתבגרות ועד לסופו. הבפיליה (Hebephilia) מתארת משיכה עיקרית או הבלעדית לנערים\נערות בתחילת גיל ההתבגרות. מושגים אלו משמשים להבדיל מפדופיליה (שהיא כאמור משיכה לילדים מתחת לגיל ההתבגרות), אולם במחוזות שיפוט בהם גיל ההסכמה הוא גבוה יחסית, כגון ארצות הברית ובריטניה, נפוץ יותר השימוש במונח "פדופיליה" כדי לתאר כל מקרה של משיכה מינית לפרט בגיל בו הוא קטין מבחינה חוקית (כלומר מתחת לגיל ההסכמה באותה מדינה). אפבופיליה איננה נחשבת בעיני רוב אנשי האקדמיה לפאראפיליה.

פדרסטיה (Pederasty) - במשך ההיסטוריה הביטוי קיבל משמעויות שונות בצורה מובהקת, לעתים משמש הביטוי לציון יחסים הומוסקסואליים בכללי, לעתים ליחסי-מין אנאליים ולעתים ליחסי-מין בין גבר לילדים (זכרים). העולם האקדמי משתמש במונח זה לתיאור יחסי מין הומוסקסואליים מובני גיל כפי שהיו נהוגים ביוון העתיקה בין גבר בוגר ונערים, או יחסי מין הומוסקסואליים מובני גיל בתרבויות אחרות.

נפיאופיליה (Nepiophilia) – הידועה גם בשם אינפאנטופיליה (Infantophilia) היא המשיכה לתינוקות (0-3). חוקרים מסוימים טוענים כי יש להפריד בצורה ברורה יותר בין פדופיליה ונאפיאופיליה, בעיקר במשיכה בין בני אותו המין (Bernard 1975, 1982; Lautmann 1994), כיוון שזה נדיר שפדופילים יימשכו לתינוקות. לדעת מספר חוקרים, פדופיליה בקרב גברים נוטה להתערבב יותר עם אפבופיליה (משיכה לנערים) בעוד שבקרב הנשים נוטה הפדופיליה להתערבב יותר עם נפיאופיליה.[48][49][50][51]

סינדרום לוליטה (Lolita syndrome) – מונח המציין משיכה לבנות בגיל טרום-התבגרות.

גרונטופיליה (Gerontophilia) - משיכה מינית לאנשים קשישים.

פדופיליה באמנות

הרומן לוליטה מאת ולדימיר נבוקוב עוסק בפדופיל בן 30 ובמושא כמיהתו, ילדה בת שתים עשרה, וכמו כן הנובלה מוות בוונציה מאת תומאס מאן.

תמונות נוספות

מראי מקום

  1. ^ Personality Correlates of Pedophilia: Are They Reliable Indicators?. : Department of Psychology, University of California, Los Angeles.
  2. ^ 1.Liddell, H.G., and Scott, Robert (1959). Intermediate Greek-English Lexicon. ISBN 0-19-910206-6.
  3. ^ 1.Krafft-Ebing, Richard von (1886). Psychopathia Sexualis. English translation: ISBN 1-55970-425-X.
  4. ^ 4.0 4.1 1.Howells, K. (1981). "Adult sexual interest in children: Considerations relevant to theories of aetiology," Adult sexual interest in children, 55-94.
  5. ^ 1.Abel, G. G., Mittleman, M. S., & Becker, J. V. (1985). "Sex offenders: Results of assessment and recommendations for treatment." In M. H. Ben-Aron, S. J. Hucker, & C. D. Webster (Eds.), Clinical criminology: The assessment and treatment of criminal behavior (pp. 207-220). Toronto, Canada: M & M Graphics.
  6. ^ 1.Knight, R.; Rosenberg, R.; Schneider, B. (1985). "Classification of sex offenders: Perspectives, methods, and validation" In A. W. Burgess (Ed.) Rape and sexual assault: A research handbook (pp. 222-293). New York: Garland.
  7. ^ 1.Edward Brongersma (1990): "Boy-Lovers and Their Influence on Boys: Distorted Research and Anecdotal Observations" In Journal of Homosexuality 20 - 1/2
  8. ^ 1.McConaghy, Nathaniel (1993). "Sexual Behaviour: Problems and Management", 312, New York: Plenum
  9. ^ 1.Ward, T., Hudson, S. M., Marshall, W. L., & Siegert, R. J. (1995). "Attachment style and intimacy deficits in sexual offenders: A theoretical framework." In Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 7, 317-334.
  10. ^ 1.Hoffmann, R. (1996). "Die Lebenswelt des Pädophilen: Rahmen, Rituale und Dramaturgie der pädophilen Begegnung" (Paedophile conduct: Context, rituals, and choreography of paedophile contacts). Opladen: Westdeutscher Verlag (German)
  11. ^ 1.Seikowski, K. (1999). "Pädophilie: Definition, Abgrenzung und Entwicklungsbedingungen" ("Paedophilia: Definition, distinguishing features, and aetiology") In Sexualmedizin 21, pp. 327-332 (German)
  12. ^ 1.Edwards, M. (1997) "Treatment for Paedophiles; Treatment for Sex Offenders." Paedophile Policy and Prevention, Australian Institute of Criminology Research and Public Policy Series (12), 74-75.
  13. ^ 1.Underwager, Ralph and Wakefield, Hollida (1995). "Special Problems with Sexual Abuse Cases: Assessment of the Accused Adult." In J. Ziskin (Ed.) Coping With Psychiatric and Psychological Testimony (Fifth Edition). Los Angeles: Law and Psychology Press. pp. 1315-1370. ISBN 1-879689-07-3
  14. ^ 1.Feierman, J. (1990). "Introduction" and "A Biosocial Overview," Pedophilia: Biosocial Dimensions, 1-68.
  15. ^ 15.0 15.1 1.Barbaree, H. E., and Seto, M. C. (1997). Pedophilia: Assessment and Treatment. Sexual Deviance: Theory, Assessment, and Treatment. 175-193.
  16. ^ 1.Musk, H., and Swetz, A. (1997). "Pedophilia in the correctional system," Corrections Today, 59(5), 24–28. "Pedophilia is a sexual orientation characterized by sexual attraction to children."
  17. ^ 1.Jones, G. (1990). "The Study of Intergenerational Intimacy in North America: Beyond Politics and Pedophilia," Journal of Homosexuality, 20(1-2), 288. "Intergenerational attraction on the part of some adults could constitute a lifestyle 'orientation', rather than a pathological maladjustment."
  18. ^ 18.0 18.1 1.Edwards, Douglas J. (2004). Health's Cold Shoulder Treatment of Pedophilia in Behavioral Health Management, May-June.
  19. ^ 1.Berlin, Fred (2000). "Treatments to Change Sexual Orientation," American Journal of Psychiatry, Vol 157.
  20. ^ 1.Fred S. Berlin, M.D., Ph.D. (December 2002). Comment.pdf|"Peer Commentaries on Green (2002) and Schmidt (2002) - Pedophilia: When Is a Difference a Disorder?". Archives of Sexual Behavior 31 (6).
  21. ^ 1.Fred S. Berlin, M.D., Ph.D. (December 2002). "Peer Commentaries on Green (2002) and Schmidt (2002) - Pedophilia: When Is a Difference a Disorder?". Archives of Sexual Behavior 31 (6).
  22. ^ a b Flanagan, Russ (2004). ""I'm tired of being forced into the shadows by society," The Express-Times, 22 February.
  23. ^ ITP - Integrated theory on the causation of pedophilia erotica
  24. ^ Interview: John Money. PAIDIKA: The Journal of Paedophilia, Spring 1991, vol. 2, no. 3, p. 5
  25. ^ there familial transmission of pedophilia? [J Nerv Ment Dis. 1984] - PubMed Result
  26. ^ Psychology Today's Diagnosis Dictionary: Pedophilia
  27. ^ 1.Freund, K. and Costell, R. (1970). "The structure of erotic preference in the nondeviant male." Behaviour Research & Therapy 8 (1), 15-20. Quinsey, V. L. et al. (1975). "Penile circumference, skin conductance, and ranking responses of child molesters and 'normals' to sexual and nonsexual visual stimuli." Behavior Therapy. 6, 213-219.
  28. ^ 1.Keuhnle, K., Assessing Allegations of Child Sexual Abuse, Professional Resources Press, Sarastota, FL, 1996.
  29. ^ 1.Pedophilia a Mental Disorder?
  30. ^ 1.15.0 - VA-HIST Archives
  31. ^ מחקר בבריטניה: כ-20% מהפדופילים - נשים, ynet‏, 04/10/2009
  32. ^ 1.Lanning, Kenneth (2001). Child Molesters: A Behavioral Analysis (Third Edition). National Center for Missing & Exploited Children.
  33. ^ 1.Wogan, Michael (2002). [1]Wogan, Michael (2002)
  34. ^ 1.Rüdiger Lautmann [2] Rüdiger Lautmann
  35. ^ 1.Quinsey, V. L. (1977). "The assessment and treatment of child molesters: A review." Canadian Psychological Review. 18, 204-220.
  36. ^ Abel, G. G., Mittleman, M. S., & Becker, J. V. (1985). "Sex offenders: Results of assessment and recommendations for treatment." In M. H. Ben-Aron, S. J. Hucker, & C. D. Webster (Eds.), Clinical criminology: The assessment and treatment of criminal behavior (pp. 207-220). Toronto, Canada: M & M Graphics.
  37. ^ 1.Campbell, Terence W., The Reliability and Validity of Gardner's Indicators of Pedophilia. Issues in Child Abuse Accusations (5), online at http://www.ipt-forensics.com/journal/volume5/j5_3_4.htm
  38. ^ 1.Crawford, David (1981). "Treatment approaches with pedophiles." Adult sexual interest in children. 181-217.
  39. ^ 1.Cohen, L.J. & Galynker, I. I. (2002). Clinical features of pedophilia and implications for treatment. Journal of Psychiatric Practice, 8, 276-289.
  40. ^ 1.Council on Scientific Affairs of the American Medical Association (1987). "Aversion therapy," Journal of the American Medical Association, 258(18), 2562-2565.
  41. ^ Rieber, I. et al. (1976). "Stellungnahme zu stereotaktischen Hirnoperationen an Menschen mit abweichendem Sexualverhalten" (Statement on stereotactical brain surgery performed on people exhibiting deviant sexual behaviour), Monatsschrift Kriminologie ("Criminological monthly"), no. 59, pp. 216-222.
  42. ^ 1.Sigusch, V. (1977). "Medizinische Experimente am Menschen: Das Beispiel Psychochirurgie; Beiwerk des Jahrbuchs für kritische Medizin, Bd. 2" (Medical experiments in human: Example neurosurgery; supplement of the Annual of Critical Medicine, vol. 2).
  43. ^ Rieber, I. & Sigusch, V. (1979). "Psychosurgery on sex offenders and sexual 'deviants' in West Germany", Archives of Sexual Behaviour, no. 8, pp 523-527
  44. ^ Schorsch, E & Schmidt, G. (1979). "Hypatholomie bei sexuellen Abweichungen - Eine Kritik aus sexualwissenschaftlicher Sicht" (Hypothalamotomy in cases of sexual deviance: A criticism from a sexuological perspective)
  45. ^ 1.Reid (2002). "Sexual Predator Evaluations and Commitments", Journal of Psychiatric Practice Vol. 8, No. 5
  46. ^ 1.- Berlin hospital says therapy helped 20 paedophiles
  47. ^ 1.Pedophilia Project Touts Results, Pleads for Funds | Germany | Deutsche Welle |31.05.2007
  48. ^ 1.Howells, Kevin (1981). "Considerations Relevant to Theories of Etiology", Cook, M.; Howells, K. Adult Sexual Interest in Children, 78
  49. ^ 1.Bernard, Frits (1982): "Pädophilie und Altersgrenzen" (Paedophilia and different ages of childhood), Bernard, Frits. Kinderschänder? - Pädophilie, von der Liebe mit Kindern ("Child molesters? Paedophilia, on childlove"), 81-109, Berlin: Foerster Verlag. (German)
  50. ^ 1.McConaghy, Nathaniel (1993). "Sexual Behaviour: Problems and Management", 312, New York: Plenum.
  51. ^ 1.Lautmann, Rüdiger (1994): "Unterschiede zwischen Knaben- und Mädchenliebe" (Differences of boy-love and girl-love), Lautmann, Rüdiger. Die Lust am Kind - Portrait des Pädophilen ("Erotic affection for minors: Portrait of paedophilia"), 36-40, Hamburg: Ingrid Klein Verlag. (German)

ראו גם