10,515
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
בספרות ההדרכה הדתית לאומית, ההדרכה היא להשתמש בתאווה ובהנאה באופן טבעי{{הערה|הרב אלישיב קנוהל, בתוך: הרב שמואל אריאל, '''עת דודים''' עמ' 44. בדומה: נעמי וולפסון, '''מרחק, נגיעה''', עמ' 122.}}. לעומת זאת, בספרות החרדית, יש דגש על כך שאין למלא את כל התאווה, ויש להשתמש בה רק לצורך. למשל, הרב ישראל אליהו וינטרוב הגדיר זאת כך; כל מקום שנמצא בדברי הראשונים לשונות של ריבוי תאווה והנאה, כוונתם רק, למידה שיצאו מרגש פירוד לרגש אחדות, ולא שיש עניין בריבוי{{הערה|'''שהכל ברא לכבודו''', עמ' קד.}}.
לפי חז"ל, במניעת יחסי אישות, צערו של האיש גדול משל האישה, כיוון שהגירוי החיצוני משפיע יותר על האיש{{הערה|ירושלמי כתובות פרק ה הלכה ח, וכן ב{{בבלי|כתובות|בכתובות סד|, ב}}: "צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי דבר אחר זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים"}}. אמנם, ברש"י בתלמוד כתוב שתאוות האישה גדולה משל האיש{{הערה|רש"י ב{{בבלי|בבא בבבא מציעא|פד|, א}}. ובפירוש אור החיים על ספר ויקרא (יב) נכתב: "ואם תנשא יהיה כוונתה למלאות תאותה הבהמית כי שלה גדול".}}.
האור החיים מפרש את הפסוק בספר בראשית: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", שהאישה נתקללה בשני דברים. אחד, שביד האישה להשלים תאוותה רק על ידי הבעל. דבר שני, שלא יהיה לה אפשרות להשלים את [[תשוקה|תשוקתה]], כי האיש ישבע בתשוקתו מה שאין כן האשה שתמיד חסרה תשוקתה.
בשולחן ערוך נפסק שעונת תלמידי חכמים היא פעם אחת בשבוע, בליל שבת, כיון שבלילות החול צריכים לעסוק בתורה, שתורתן אומנתן. בזמנינו אין לנו אדם שנקרא תלמיד חכם (כי בזמנינו אין נזהרים מביטול תורה כדין ועוד כמה טעמים), מכל מקום כיון שהטעם שתלמיד חכם רק פעם אחת בשבוע משום שהתורה מתשת כוחו וטעם זה ישנו גם בתלמיד חכם שבזמנינו, ואם כן מי שיודע שהוא בבריאות יש לחייבו פעמיים בשבוע, וכן מנהג רוב תלמידי חכמים בזמנינו (טרם שהגיעו לימי העמידה){{הערה|בעל הקהילות יעקב באגרות קודש אגרת א': "ופשוט דלעניין הרוצה לפטור עצמו בפעם אחת בשבוע ולא ב׳ פעמים בשבוע קרוב דהוי (קרוב לוודאי שזה) ספק דאורייתא ממש, ומלבד זה איכא (ישנו) חיוב מיוחד בזמן שמכיר שהאשה משתוקקת לזה ואפילו ברמז קל כמבואר בשולחן ערוך", על פי '''ביאור הלכה''' סימן ר"מ, ועל פי מה שהנהיגו '''המעיל צדקה''' והחתם סופר.}}. גם הרב משה פיינשטיין כתב שתלמיד חכם יש לחייבו פעמיים בשבוע{{הערה|"וכיון שכתב הפתחי תשובה בשם ספר מעיל צדקה שהוא משום פריצת הדור וקנאת ירך חברתה הרי בא מזה תשוקה ותאוה ליותר מפעם אחת, ולכן נמצא שהוא מעיקר העונה ואף שלא הכיר בעלה בזה יש לתלות שהוא מצד הבושה וגודל הצניעות שהרי בשביל זה קבעו הזמנים... ולכן שפיר (טוב) הורו שיש לייעץ וגם לחייב שתי פעמים בשבוע", '''אגרות משה''' חלק ה', אבן העזר סימן כ"ח}}
על פי בעל הטורים, בשנה הראשונה לאחר ה[[חתונה]] ישנו חיוב מיוחד במצוות עונה, והוא חייב בזה כל ימות השנה חוץ מיום כיפור (וחוץ מהימים שהיא [[נידה]]), ככתוב בספר דברים: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כד|, ה}}, ובבעל הטורים שם. האליה רבה (ב'''אורח חיים''' סימן ר"מ), מביא את דברי '''בעל הטורים''' להלכה. שו"ת '''בצל החכמה''' (חלק ד' סימן ע"ב), מציין עוד מפרשים (ראשונים ואחרונים) שהסבירו שמשמעות "ושמח את אשתו" היא מצוות עונה.}}.
במשנה תורה להרמב"ם ובשולחן ערוך לא הוזכר מה התדירות שהאישה חייבת. האישה אינה חייבת ב[[מצוות עונה]] (עונה=זמן), לכן הזמנים שקבעו חכמים מתייחסים לגבר בלבד. אמנם, יש לאישה חובה מחמת הנישואים לקיים יחסי אישות, ואם היא מסרבת חל עליה דין [[מורדת על בעלה|מורדת]]. להלכה, כתב המהרי"ט שהאישה חייבת רק בהתאם לחיוב העונה של בעלה, ואם הבעל דורש להרבות בתשמיש יותר מחיוב ה"עונה" שלו, או לבוא עליה שלא כדרכה ([[מין אנאלי]]), אין עליה דין מורדת{{הערה|שם=מהריט|שו"ת מהרי"ט חלק א סימן ה, וכן בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה' אבן העזר סימן סט, ובחלק ו' אבן העזר סימן כה.}}.
על פי ה[[רמב"ם]], בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, [[מסכת נדרים]] כ' ע"ב).
על פי תורת הקבלה, יחסי האישות צריכים להיות ללא חציצה בין בני הזוג. מצד ההלכה, קיום היחסים בעירום הוא פרט יסודי במחויבות ההדדית לחיות חיי אישות, ואם אחד מבני הזוג ממאן לקיים את דרישת האחר בעניין חל עליו דין [[מורדת|מרידה]]{{הערה|{{בבלי| כתובות |מח|, א}}, שולחן ערוך אבן העזר עו יג ונושאי הכלים. מכאן מתנפץ מיתוס ה"חור בסדין".}}. עם זאת, מטעמי צניעות בשעת הביאה עליהם להיות מכוסים ביחד בסדין או שמיכה לפחות מהמותניים ולמטה{{הערה|ואין צריכים לכסות את הראש ואת הרגלים. על פי '''כף החיים''', אורח חיים סימן מ' סעיף קטן ט"ו, ו'''משנה ברורה''' ר"מ סעיף קטן ל"ו. בשעת הביאה - '''קדושת משה''', סימן ט"ו.}}.
גם במקרים בהם מותר לזוג להיבטל ממצוות [[פרייה ורבייה]], אז בשביל למנוע מהבעל איסור '[[שפיכת זרע לבטלה]]', אין להשתמש ב[[אמצעי מניעה]] המתפקדים כחציצה מכנית שמונעת מהיחסים להיות "כדרך כל הארץ"{{הערה|זוהי המסקנה המקובלת מה[[ברייתא]] העוסקת ב-"שלוש נשים משמשות במוך" ב{{בבלי|כתובות|בכתובות לט|, א}} ומסיכום שיטות הראשונים לגביה.}}. ממילא אסור השימוש ב[[קונדום]], וגם לגבי [[דיאפרגמה]], המכסה את [[צוואר הרחם]], נחלקו הפוסקים{{הערה|{{דעת|הרב [[שלמה אבינר]]|daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm|תכנון המשפחה ומניעת הריון}}.}}{{הערה|1=אומנם במקרים מסוימים בהם אין אפשרות להשתמש באמצעים אחרים, יש שהתירו להשתמש אף בקונדום, בנימוק שבמקרי סכנה זוהי דרך התשמיש, או שהאיסור נגזר מביטול מצוות [[פרייה ורבייה]], ומותר כשאינו גורם לביטולה, אלא מאפשר לקיימה בטווח הרחוק; ראו [http://www.medethics.org.il/db/showQ.asp?ID=3803 תשובת הרב [[מרדכי הלפרין]]] באתר מכון שלזינגר.}}. האמצעים המועדפים ביותר בהלכה למניעה הם [[גלולה למניעת היריון|גלולות למניעת היריון]] ולאחריהן [[התקן תוך רחמי|התקן תוך רחמי]]{{הערה|[[יואל קטן]], חנה קטן, אלחנן בראון, [http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA53-54/R0531114.asp אמצעי מניעה - מבט הלכתי-רפואי]}}.
למידע מורחב, ראו [[אופני קיום יחסי אישות]].
בתלמוד מובא שאסור לקיים יחסי אישות בשעות היום מאחר שיחסי אישות באור אינם התנהגות [[צנועה]], אך אם החדר חשוך - מותר. לדעת הרמב"ם קיום יחסי אישות ביום נחשב אף לעזות פנים. בנוסף, היחסים נאסרו ביום כדי שהאיש לא יראה פרט לא נאה בגוף של אשתו שיפגע במשיכה שלו כלפיה. חשש זה הוא דווקא בשעה של קרבה גופנית גדולה, שאז עלולה העוויה או נקודה קטנה להפריע. נאמר כי תלמיד חכם, כיוון שיודע כיצד להצטנע, מתכסה בבגד ומשמש. מכיוון שיש טעמים נוספים עדיף להימנע בכל אופן (אלא אם כן החדר חשוך), אלא אם כן יש לו צורך בזה כגון שיצרו מתגבר עליו או אם אפשרי לקיים יחסי אישות ביום בלבד.
רבי חיים אבן עטר בחיבורו הפרשני "אור החיים" על התורה, הפגיש בין דברי חז"ל לעיל, על קיום יחסי אישות בין יצחק ורבקה על סמך המילה "מצחק", בפרשת תולדות, לבין מסורת המובאת בתלמוד ש[[שבטי ישראל|בני ישראל]] אשר קיימו את הדין הזה גם לפני מתן תורה, מפני שישראל קדושים ואין משמשין מטותיהן ביום{{הערה|{{בבלי|שבת|פו|, א}}.}}; והוא מפרש כי יצחק ורבקה קיימו יחסי אישות ביום באופן נדיר, כדי להימנע מהרהורים. פרשנות האור חיים היא ברוח המסופר על האמורא רבא, שבהיותו בבית הדין, התגלתה זרועה של חומא ו"נפל נהורא (אור) בבי דינא (בבית הדין)". רבא הלך לביתו, ותבע את אשתו לתשמיש (ביום) מחשש הרהור.
===לצד ספרי קודש===
