שינויים

'''הטרדה מינית''' היא מצב בו [[אדם]] אחד (המטריד) גורם אי נעימות על רקע מיני לאדם אחר (המוטרד). יש המגדירים את ההטרדה המינית כפניה ל[[מיניות|מיניות]]ו של הזולת, כאשר הוא איננו חפץ בכך.

פעמים רבות מוזכרת הטרדה מינית בהקשר להטרדה של [[אישה]] על ידי [[איש|גבר]] (שהוא המצב הנפוץ יותר), אם כי המונח איננו תלוי [[זוויג|מין]] או [[מגדר]].

בעידן המודרני החלה התייחסות לתופעה עם השתלבותן של נשים בשוק העבודה. ממחקרים שנערכו ב[[ישראל]] בישראל ובמדינות אחרות בעולם מתברר כי כל אישה שלישית נתקלת או תתקל בתופעה של הטרדה מינית מילולית או פיזית. ב[[שנות בשנות ה-60 של המאה העשרים]] החלו מדינות להגדיר את התופעה מבחינה [[משפטים|משפטית]].

הקושי בזיהוי הטרדה מינית נעוץ בעיקר בקו הגבול הדק בין המותר לאסור, קו המטושטש בחלק גדול מהמקרים וזאת מפני שהנושא מצוי ב[[תחום אפור|תחום בתחום האפור]] של יחסים בין המינים. הטרדה מינית מתרחשת בחסות הערפול המובנה בהגדרת מושגים כמו רומנטיקה, חיזור, משיכה ו[[אהבה רומנטית|אהבה]]ואהבה, לכן התנהגות אשר נתפסת אצל האחד כחיזור יכולה להיתפס על ידי האחר כהטרדה, ופעולה שהייתה יכולה להתפש כפעולה רומנטית כאשר קיימת הדדיות, נתפשת על פי החוק כ[[מעשה מגונה]] כאשר אחד מהצדדים איננו מעוניין בה.

הפרספקטיבה ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] הפמיניסטית טוענת שהטרדה מינית הינה תוצאה של המערכת הפטריארכלית אשר מאפשרת לגבר להפעיל כוח מיני ולהביע באמצעותו את הדומיננטיות הגברית, כגון הבוס המטריד את העובדת הכפופה לו. על פי פרספקטיבה זו, הטרדה מינית נובעת מתהליך של [[חיברות|סוציאליזצית]] ה[[מגדר]]המגדר, אשר יוצר [[שעתוק (סוציולוגיה)|ומשעתק]] הבדלי כוחות בין גבר לאישה בחברה. תהליך הסוציאליזציה של המגדר, מניח את היסודות לסטריאוטיפים על בסיס מיני ו[[מעמד]] ומעמד חברתי. שכיחות המקרים בהם המטריד היה בעל [[סטטוס]] נמוך משל המוטרד היא נמוכה ובד בבד שכיחות המקרים בהם יחס המעמדות הפוך, גבוהה. משמע, ההטרדה נפוצה יותר כאשר המטריד הוא בעל סטטוס רם יותר משל המוטרד.

[[אורית קמיר]], בספרה "פמיניזם, זכויות ומשפט", מציגה את ההטרדה המינית כפגיעה בכבוד האדם:

במצב בו ישנם יחסי מרות (כמו בין מנהל ועובדת) או השגחה וטיפול (בין מטפל ומטופל או מורה ותלמידה), מעניק החוק בישראל הגנה יתרה. סעיף 346 ל[[חוק לחוק העונשין]], העוסק ב[[בעילה אסורה בהסכמה]] מחמיר בעונשו של מי שעשה זאת תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה. סעיף 347א לחוק זה מתייחס בחומרה ליחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, וכך גם סעיפים נוספים בחוק זה. סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית רואה כהטרדה מינית מעשים מסוימים במסגרת יחסי תלות, מרות או חינוך, אף שאלה אינם נחשבים להטרדה מינית שלא במסגרת יחסי תלות, מרות או חינוך.

במקצועות מסוימים נקבעו גם כללי [[אתיקה]], האוסרים על קשרים לא הולמים (גם בהסכמה) בין בעל המקצוע ללקוחותיו, ומגדירים את הסנקציות הנלוות לכך. למרות זאת, פעמים רבות ניתן למצוא חברים ל[[מקצוע]] למקצוע או מוסד המגבים את מי שהתלוננו נגדו (למשל, [[הכנסייה הקתולית]] שהשתיקה את פרשת ההטרדה המינית של ילדים על ידי כמרים לאורך שנים. במקרה שאירע בישראל, [[היועץ המשפטי לממשלה]] שיגר מכתב אזהרה חריף לרבנים [[אברהם אלקנה כהנא שפירא|אברהם שפירא]] ו[[חיים וחיים דרוקמן]] על שנמנעו מלדווח לרשויות על מעלליו של ראש ישיבת [[ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר|נתיב מאיר]], הרב זאב קופולוביץ, שהטריד מינית תלמידים<ref>מיכל גולדברג וטובה צימוקי, [http://www.yedtichon.co.il/Articles/936.htm "הרב לכד נערים תמימים וכפה עליהם מין נתעב"], [[ידיעות אחרונות]], 19.11.99</ref>).

על הקושי להתלונן על הטרדה מינית הנעשית במסגרת של יחסי מרות ועל שיקוליו של המטריד עמד [[ויליאם שייקספיר]] במחזהו "[[מידה כנגד מידה (מחזה)|מידה כנגד מידה]]":

|מקור='''מדה כנגד מדה''', תרגום: ט' כרמי, [[ספרית פועלים]], 1979

אחד מטיעוני ההגנה של המואשמים בהטרדה מינית הוא, ערעור אופייה של המתלוננת ולמעשה, העמדתו למשפט. טענת הגנה אופיינית של המואשם בהטרדה מינית (או של סנגוריו) היא שמעשיו נגרמו בשל התנהגות פרובוקטיבית של המוטרדת. לגישה זו יש תומכים בציבור. כך למשל אמרה פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים ב[[אוניברסיטת באוניברסיטת בר-אילן]], בבואה להגן על אחד מעמיתיה שהורשע בהטרדה מינית:

כוח הוא תהליך טבעי בכל קבוצה או [[ארגון]]. A יכול להשפיע על ההתנהגות של B, כך ש B פועל בהתאם לרצונותיו של A. ככל שהתלות של B ב A גדולה, כך יש ל A יותר כוח במערכת היחסים. מחקרים רבים מאשרים שכוח הוא מרכיב מרכזי בהבנת הטרדה מינית. בארגון קיימת חולשה מובנית של העובד‏‏<ref>‏Stephen P. Robbins (2001). Organizational Behavior, Prentice Hall 9th ch 12 .‏</ref>.

ממחקרים רבים עולה כי [[אקלים ארגוני]] (סובלנות הארגון, מדיניות, פרוצדורות, יישום וכו') וסביבת העבודה הכרחיים להבנת התנאים בהם יותר סביר שתתרחש הטרדה מינית וכיצד הקורבנות ישופעו מן ההטרדה (עם זאת, אין מספיק מחקר לגבי מדיניות ופרוצדורות ספציפיות , אסטרטגיות מניעה ומודעות). מרכיב נוסף שמגדיל את הסיכון להתרחשותה של הטרדה מינית הוא ההקשר המגדרי של מקום העבודה (job gender context) מעט נשים בסביבת העבודה הקרובה או עיסוק בתחום שאינו טיפוסי לנשים‏‏<refname="ReferenceA">‏CHELSEA R. WILLNESS & PIERS STEEL & KIBEOM LEE, A META-ANALYSIS OF THE ANTECEDENTS AND CONSEQUENCES OF WORKPLACE SEXUAL HARASSMENT , PERSONNEL PSYCHOLOGY 2007‏</ref>.

לפי [[אורית קמיר]], הדרך היעילה ביותר למנוע הטרדות מיניות במסגרת העבודה וכך גם להשפיע על האווירה הציבורית היא שהמעביד יאמץ מדיניות ברורה השוללת הטרדה מינית ויבהיר אותה לעובדיו. עוד מוסיפה פרופ' [[אורית קמיר]], כי נשים רבות מעדיפות להתלונן במקום העבודה ולסמוך על פתרון פנימי מאשר "להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה" ולהיתפס כבוגדת על ידי עמיתים, ממונים ומעסיקים. רבות מעדיפות פתרון פרגמאטי שיפסיק את ההטרדה וימנע מגע עתידי עם המטריד לעומת פניה למשטרה‏‏<ref>‏קמיר אורית, "החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית- איפה אנחנו במלואת לו עשור?"‏</ref>. על הקושי להפוך פגיעה לפניה לבית משפט ניתן לקרוא במאמרם של (1981) Felstiner & Sarat ‏‏<ref>‏W. L. Felstiner, R. L. Abel & A. Sarat, “The Emergence and Transformation of Dispute: Naming, blaming, Claiming…”, 15 Law & Society Rev. (1980-1981) 631‏</ref>, המתאר שלושה שלבים שעל הנפגע (בכל תחום) לעבור על מנת לפנות למערכת המשפט: הענקת שם לפגיעה (naming) היכולת להעניק לפגיעה הגדרה משפטית, שלב הטלת האשמה (blaming) שעיקרו ההבנה מיהו הגורם האחראי לפגיעה בזכויות וההתייצבות מולו ולבסוף שלב הפניה לערכאות (claming). בעבירות מין קיים קושי אדיר של הקורבנות לעבור את השלבים הנ"ל, ככל שהיחסים בין התוקף והנתקף קרובים יותר (לעומת למשל סכסוך בין תאגידים), הקושי לעבור כל שלב גדול יותר.

נמצא קשר שלילי בין הטרדה מינית לסיפוק בעבודה, מחויבות לארגון ויעילות הקבוצה. נמצא קשר חיובי בין הטרדה מינית לנסיגה/הימנעות מעבודה וממקום העבודה (למשל, לא לבצע משימות, לאחר לעבודה ורצון לעזוב את מקום העבודה). הטרדה מינית משפיעה על בריאות ורווחה, נמצא קשר שלילי בין הטרדה מינית לבריאות פיזית ונפשית סיפוק מהחיים וקשר חיובי עם [[הפרעת דחק פוסט טראומטית]] (PTSD)‏‏<ref>‏CHELSEA R. WILLNESS & PIERS STEEL & KIBEOM LEE, A META-ANALYSIS OF THE ANTECEDENTS AND CONSEQUENCES OF WORKPLACE SEXUAL HARASSMENT , PERSONNEL PSYCHOLOGY 2007‏<name="ReferenceA"/ref>.

איסור על הטרדה מינית בעבודה נקבע בשנת 1988 ב[[חוק בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]], ובמסגרתו הופיע לראשונה המושג "הטרדה מינית" ב[[חוקי בחוקי מדינת ישראל]]. העמדה לדין עקב הטרדה מינית הייתה נהוגה עוד קודם לכן, בהתאם לסעיפים ב[[חוק בחוק העונשין]].

בשנת [[1998]] נחקק בישראל החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. החוק מגדיר סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר [[עבירה פלילית]] ו[[עוולה ועוולה אזרחית]]. המעשים שלפי החוק הם בגדר הטרדה מינית:

==לקריאה נוספתמיזמים=={{מיזם|he}}* [[אורית קמיר]], פרק י"ב, "כבוד האדם: הטרדה מינית", בספרה '''פמיניזם, זכויות ומשפט''', [[אוניברסיטה משודרת]], [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 2002.{{מיזם|en|Sexual harassment}}

* אורית קמיר, 1998, [http://sitemaker.umich.edu/Orit_Kamir/files/sexualhebrew.pdf איזו מין הטרדה: הטרדה מינית - פגיעה בשוויון או בכבוד האדם?], '''[[משפטים (כתב עת)|משפטים]]''' כ"ט תשנ"ח