שינויים

[[File:Lautrec reine de joie (poster) 1892.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הצייר הצרפתי [[אנרי דה טולוז-לוטרק]] נהג לבקר ב[[בית בושת|בתי בבתי זונות]] ולצייר את הנשים ולקוחותיהן. ("Reine de Joie" משנת [[1892]].]]'''זנות''' היא קיום [[מגע מיני|פעילות מינית ]] (לעתים רבות [[יחסי מין]]) תמורת תשלום. מרבית העוסקים במקצוע זה הן [[זונה|נשים]], אך קיימת גם [[ג'יגולו|זנות גברית]], בין אם עבור גברים אחרים ובין אם עבור נשים. יש המחשיבים את הזנות כ[[מקצוע]]כמקצוע, והיא זכתה לכינוי "המקצוע העתיק ביותר בעולם".

הזנות בעת העתיקה הייתה דבר מקובל בתרבויות רבות והיא עתיקה לפחות כימיו של הספר הראשון בתולדות האנושות - עלילות [[גלגמש]] מן התקופה השומרית, בסוף האלף השלישי לפני הספירה. בספר זה ממלאת [[זונה]] בשם [[שמח'ת|שׁמְחָ'ת]] תפקיד מרכזי בתהליך חניכותו וחברותו של הצייד [[אנכידו|אֶנְכִּדוּ]] הפרא. לאחר שבילו במשך שישה ימים ושבעה לילות גילה אֶנְכִּדוּ כי איבד את כוחו הפיזי החייתי אך זכה בחכמתה. משל ל'תירבות' אֶנְכִּדוּ הפרא באמצעות מיניותה של שׁמְחָ'ת.

בממצאים ההיסטוריים מימי [[מצרים]] הפרעונית לא נמצאו מקורות חד משמעיים שניתן להסיק מהם כי ניתן היה לרכוש במצרים שירותי מין תמורת תשלום. הדבר נובע מהפירושים השונים שהעניקו ההיסטוריונים עת פענחו את כתבי המצרים. רקדניות וזמרות הופיעו לעתים בעירום בפני קהל, קיימות עדויות למגעים מיניים בזמן קיום פולחנים ונמצאו כתבים המספרים על בתי עינוגים, אך לא הוכח ששירותים ניתנו תמורת תשלום.הדוגמה המפורשת הראשונה המתארת קיום [[יחסי מין]] תמורת תשלום במצרים העתיקה מובאת על ידי מקור לא מצרי. בעת ביקורו בפירמידות [[גיזה]] מתאר ההיסטוריון היווני [[הרודוטוס]] סיפור ששמע, לפיו המלך המצרי [[ח'ופו|חוּפוּ]] שהיה להוט לסיים את בניית ה[[הפירמידות במצרים|פירמידה]] הפירמידה שתכנן, שלח את ביתו לעבוד בבית זונות כדי לממן את בנייתה.

מן התקופה ה[[בית תלמי|תלמאית]] התלמאית כאשר מצרים העתיקה נפלה לידו של [[אלכסנדר מוקדון]], החלו להופיע עדויות ודאיות לקיומן של זונות שהעניקו את שירותיהן תמורת תשלום. אחת העדויות מובאת בסיפורו של הנסיך סֶתְנֵה. הנסיך גנב מקבר בעת מסע הלוויה [[פפירוס]] ובו טקסטים בעלי כח כישוף. ימים לאחר מכן פגש הנסיך אישה מהממת ביופייה, אליה שיגר מכתב ובו כתב: "עשר מטבעות זהב אתן לך, בלי נא שעה במחיצתי" האישה היפה ענתה לו: "טהורה אני ולא ממוצא נחות, אם תחפוץ לעשות בי כרצונך בוא לביתי ונעשה זאת מבלי שיגלה איש ושמי לא יתבזה". לבסוף מגלה הנסיך שחלם חלום בלהות, עונש על גניבת הפפירוס. הוא החזירו והכל בא על מקומו בשלום. הצעתו הכספית של סֶתְנֵה מבהירה כי אכן שירותי מין ניתנו תמורת תשלום. עדות נוספת המובאת בחיבור שנתגלה בכתבים מן התקופה הזו מרמזת על כך שזונות בהכרח הסתובבו ברחוב והציעו מרכולתן בו נכתב כי: "השוכב עם אישה מן הרחוב ייחתך ארנקו לגזרים" {{מקור}}.

המקרא אוסר על אב להוריד את בתו לזנות. "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה." (ויקרא י"ט 29). העונש על בת כהן שהחלה לזנות היה שריפה באש, כאשר המקרא מנמק שהיא מחללת את אביה. "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת - אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"(ויקרא כ"א 9). בהמשך למגמה זו בין הנשים שהיו אסורות בחיתון עם ה[[כהן]] הכהן הייתה הזונה, לצד החללה והגרושה<ref>(ויקרא כ"א ז')</ref>. בסיפור [[תמר (אשת ער)|תמר אשת ער]], [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]] הולך לזונה, ואף מפקיד בידה את סממני מעמדו ללא כל הסתייגות, אך כאשר מתברר כי הרתה לזנונים, היא נידונה למוות בשריפה. ניתן לציין כי התייחסות במקרא לתופעת הזנות די מצומצמת (חמישה פסוקים ומתוכם שניים בענייני כהנים) ואף שהעמדה כלפיה שלילית, איסורה אינו חמור כמו עבירות אחרות שהיו כרוכות בעונש מוות.

סיפור ידוע על זונה בתקופת התנ"ך, היה הסיפור על [[רחב הזונה]], שסייעה ל[[יהושע ליהושע בן נון]] לכבוש את עיר החומה [[יריחו]]<ref>יהושע ב' א'</ref>. אף כי ניתנו פירושים אחרים מדרך הפשט, חז"ל סברו שמדובר בזונה ממש. <ref>אחדים מהפרשנים כמו רש"י ורד"ק ומצודת ציון הלכו בעקבות תרגום יונתן "פונדיקתא", שרחב נקראה זונה על שם מקצועה - מוכרת מיני מזונות. וישנם עוד פירושים שונים על פי אגדות חז"ל במסכת מגילה (דף טו/א)</ref> על [[יפתח הגלעדי]] כתוב שהוא היה בן אישה זונה<ref>שופטים י"א א'</ref>, ו[[הושע והושע הנביא]] מצטווה על ידי ה' לקחת אשת זנונים ולהוליד ממנה ילדים, כדי להמחיש את היחסים שיהיו בין הקב"ה לישראל<ref>הושע א' ב'</ref>. גם שאר נביאי ישראל כמו [[ישעיהו]] ו[[ירמיהו]] וירמיהו משתמשים בדימוי זה. [[יחזקאל]] אף מפליג ואומר שבניגוד לזונות שמקבלות אתנן, ישראל נמשלים לפרוצה המשחדת את לקוחותיה ונותנת להם אתנן <ref>"לְכָל-זֹנוֹת, יִתְּנוּ-נֵדֶה; וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת-נְדָנַיִךְ, לְכָל-מְאַהֲבַיִךְ, וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב, בְּתַזְנוּתָיִךְ". (יחזקאל טז, ל"ג-ל"ה)</ref>

אף שבמקרא אין איסור לאו מפורש, שאומר שאסור לבקר אצל קדשה או זונה, בספר [[ספר עמוס|עמוס]] מתואר חטא של הליכת אב ובנו ביחד לבקר אצל הנערה, (עמוס ב' 7) "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה - לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". מכאן אפשר ללמוד שהזנות מגונה, וייתכן שהגנאי הגדול הוא בעיקר בזה שאב הולך עם בנו, או שמא גם פה מדוברת בזנות פולחנית, של "זונת מקדש", בגלל הקשר הפסוקים ובגלל ההקבלה שאפשר לעשות לפולחן המולך שגם בו מדובר על חילול שם קודשו של הקב"ה.

לכן הזונה המקראית גם הייתה קרויה גם '''קדשה''', וגבר העוסק בזנות ("ג'יגולו") נקרא '''קדש''', כנראה בגלל הזנות הפולחנית שהייתה נהוגה במקדשי אלילים שונים כמו [[אשרה (אלה)|אשרה]], ששליחה ב[[מיתולוגיה במיתולוגיה כנענית]] נקרא '''קדש-אמרר'''. היו שרצו לטעון שקדשה משמעותו מלשון [[סגי נהור]] או מלשון הקדשה לזנות, אך ההסבר הראשון נראה סביר יותר{{מקור}}.

[[רומא העתיקה|הרומאים]] פיתחו את נושא הזנות, ואף עשו מהנושא עסק כלכלי, מכיוון שמיקמו [[בית זונות|בתי זונות ]] בסמוך לשווקים, וכך היה אפשר לשלב מסחר בתענוגות. ניתן ללמוד על כך מדבריו של הנואם הידוע לאותה תקופה [[אפולודורוס]]: "יש לנו נערות שעשועים כדי לענג אותנו, פילגשים [[פילגש]]ים על מנת לספק את צרכי הגוף ונשים כדי להמשיך את השושלת".

בשרידי העיר [[פומפיי]] אשר נחרבה בהתפרצות וולקנית, נמצאו עדויות לתעשיית המין במקום. בחלק מבתיה של העיר נמצאו חדרוני אירוח שהציעו שירותי מין בתשלום לעשירי העיר ולמבקרים. את פחותי האמצעים שימש "בית הזונות הגדול". בית זה נשתמר באופן כמעט מושלם והוא מוכר בזכות ציורי הקיר הארוטייםה[[ארוטי]]ים, המיטות ופינות ההתייחדות.

עם זאת העיסוק בזנות ב[[רומא]] ברומא היה בלתי מכובד הן לגבי הזונות עצמן והן לגבי לקוחותיהן. עבור האחרונים נחשב הביקור אצל ה[[זונה]] הזונה לפחיתות כבוד. הרומאים פיקחו באדיקות על הזונות, לרבות רישום מלא במשטרה והעיסוק בזנות הותר רק על-פי רישיון שניתן תמורת תשלום. הזונות היו גם חייבות לעטות לבוש מיוחד ולצבוע את שערן לצהוב, או לחבוש פאה צהובה. מי שנרשמה פעם כ[[זונה]]כזונה, לא יכלה לשנות את מעמדה.הזונות ה[[זונה|זונות]] היו לרוב שפחות שהובאו מרחבי האימפריה בכיבושיהם. על נשים מקרב האצולה נאסר לעבוד בזנות.

ב[[אימפריה באימפריה הרומית]], מערכות יחסים [[הומוסקסואליות]] היו עניין מוכר וידוע. יחסים אלו נשאו משמעות של שליטה, ויצרו מערכת יחסים שבין אדונים ועבדים. לכן קיים קושי בהגדרת היחסים כמתן [[זנות]]. עם זאת קיימות עדויות אחדות ל[[זנות לזנות הומוסקסואלית]]. הקיסר [[אלאגבאלוס]] קיים יחסי מין עם זונות ממין זכר בטרם נרצח. מחליפו, בן דודו [[אלכסנדר סוורוס]] העלה את הנושא לתודעה בכך שהטיל מיסים גבוהים על זנות הומוסקסואלית, בדומה למיסים שהוטלו על זונות ו[[סרסור|סרסורים]] וסרסורים ואילו [[פיליפוס הערבי]], כבר הוציא את הזנות ההומוסקסואלית מחוץ לחוק לחלוטין, בטענה שהיא התנהגות "לא רומאית".

[[קובץ:Amsterdam red light district 24-7-2003.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[רובע החלונות האדומים]] ב[[אמסטרדם]]באמסטרדם]]ברוב מדינות העולם המערבי הזנות חוקית אולם היא אינה ממוסדת ועל כן ה[[סרסרות]], [[מכון נכון ליווי|מכוני הליווי]], והשידול וה[[שידול לזנות ]] אינם חוקיים ברוב המדינות לפחות מבחינה תאורטית. לעומת זאת כמעט בכל מדינות ערב שבהן שולט ה[[אסלאם]] האסלאם ובמדינות [[עולם שלישי]] רבות גם הזנות עצמה אינה חוקית ויכולה לגרור אחריה עונשים כבדים ואף [[עונש מוות]].

ב[[אירופה]] באירופה הזנות נהוגה ואף ממוסדת בחלק מהארצות. ב[[אמסטרדם]] שב[[הולנד]] באמסטרדם שבהולנד מוכר וידוע רובע ה"[[חלונות האדומים]]" שבו זונות יושבות וממתינות ללקוחות בחלון ראווה. טעות מקובלת היא שב[[יפן]] שביפן הזנות מתכנסת תחת מוסד ה[[גיישה]], אך לא כך. מעמד הגיישה אינו כולל שירותי מין באופן כללי, למרות שבעבר היו גיישות שמכרו את הזכות לבעילת הבתולין ה[[בתולה|בתולין]] שלהן.

[[קובץ:800px-HPIM1880new.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כתובת גרפיטי מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, אזור הידוע כמרכז ארצי לזנות ופורנוגרפיה ו[[פורנוגרפיה]] בישראל]]העוסקים במלאכה נאלצים לחפש לקוחות כשהם עומדים במקומות ציבוריים ידועים כגון לאורך כבישים ראשיים, בין עירוניים, או במקומות בשולי ערים. בתור שכאלו, העוסקים בזנות חשופים לסכנות רבות, ופעמים רבות [[רצח|נרצחו]] זונות על ידי לקוחותיהן, [[אונס|נאנסו]] או הוכו (מקרה מפורסם הוא זה של [[ג'ק המרטש]]).

קיימים גם מקומות מיוחדים (שאינם חוקיים ברוב הארצות) הנקראים [[בית בושתזונות|בתי בושת]]. בשנים האחרונות נפוצו בישראל הביטויים "[[מכון ליווי]]" ו"[[מכון בריאות]]" שהם שמות כיסוי לבית בושת. אף שלכאורה הם אמורים לתת הגנה לעוסקות בדבר, לרוב הם מנצלים את הזונות, ומעסיקים אותם בתת-תנאים, תוך שהם גורפים את רוב הרווחים. מכונים אלו הביאו לידי תופעת הסחר בנשים, וניצולן המחפיר.

יש הטוענים כי זנות גורמת, בין היתר, להפצת [[מחלת מין|מחלות מין]], אולם אין הוכחות מוצקות לטענה זו ב[[מדינות במדינות המערב]]. לעתים קרובות הזנות מלווה או באה כתוצאה מפשעים אחרים. נשים לעתים מאולצות לעסוק בזנות עקב סיבות כלכליות וחברתיות. אילוץ נשים (או גברים) לעסוק בזנות ושידול לזנות נחשבים לפשע כמעט בכל מדינות העולם ורבים חושבים שזנות משפילה את העוסקים בה.

ההגות הפמיניסטית חלוקה ביחסה לזנות. ה[[פמיניזם רדיקלי|פמיניזם הפמיניזם הרדיקלי]] טוען, כי זנות היא [[אונס]] לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חווית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. לטענתם, זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות ו[[התעללות מינית|התעללויות מיניות]].

התומכים בטענה זו מצביעים על כך שרוב העוסקים בזנות הן נשים וילדים, ומפנים למחקרים המראים שרבות מהנשים שבחרו לעסוק בזנות סבלו מהתעללות מ[[התעללות מינית ]] בעברן, או ממצוקה כלכלית בהווה, או שילוב של שני הדברים. מכאן מסיק הפמיניזם הרדיקאלי שזנות היא לא בחירה אמיתית, אלא שחזור של טראומה מינית בחברה שמנצלת מין וכסף כדי לשלוט בנשים. התומכים בגישה זו טוענים גם, כי האפקט הפסיכולוגי של הזנות - ניתוק מהגוף, יחס מכני למין, דימוי עצמי נמוך - מזכיר את האפקט הפסיכולוגי של [[תקיפה מינית|תקיפות והטרדות ]] ו[[הטרדה מינית|הטרדות מיניות]].

בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בנסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת. התומכים ברעיון זה טוענים כי איסור העיסוק בזנות הופך את הזונות לפושעות, דוחק אותן לשולי החברה ולזרועות הפשע המאורגן, ובכך שולל מהן הגנה מינימלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, לא נראה כי האיסורים החוקיים על הזנות מצמצמים את שיעור התופעה. התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי בדרך זו תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, ויהיה קל יותר לפקח על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן ולמנוע תופעות של עבדות או [[סחר בנשים]]. באופן זה ניתן יהיה גם להגביל את התחום הגאוגרפי בו עובדות הזונות לאזורים מסוימים, כדי למנוע זנות רחוב או התפשטות הזנות לשכונות מגורים.

[[קובץ:Prostitution in Europe.png|שמאל|ממוזער|250px|הזנות באירופה. בירוק: הזנות חוקית וממוסדת, בכחול: הזנות חוקית אבל [[סרסרות ]] ובתי זונות אינם חוקיים, באדום: הזנות או צריכתה אינם חוקיים]]במדינות [[אוסטריה]], [[גרמניה]], [[הולנד]], [[הונגריה]], [[יוון]], [[טורקיה]] (לנשים זונות בלבד), [[שווייץ]], במחוזות מסוימים במדינת [[נבדה]] שב[[ארצות שבארצות הברית]] ובמדינות [[קווינסלנד]], [[ניו סאות' ויילס]] ו-[[ויקטוריה (אוסטרליה)|ויקטוריה]] שב[[אוסטרליה]] שבאוסטרליה הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע. בגרמניה על הזונה להיות בת 16 ומעלה; בהולנד עליה להיות בת 18 ומעלה ועל לקוחותיה להיות בני 16 ומעלה, בנבדה על לקוחותיה של הזונה להיות בני 21 ומעלה.{{מקור}}

מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע ברגשות הציבור ובערכים המוסריים והדתיים שלו. טענה אחרת היא טענת הפמיניזם הרדיקלי, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליברלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחתן של הזונות בכך שהוא לא פועל לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן; דוגמה לכך היא שיטת [[דמי אבטלה|דמי האבטלה]] בגרמניה, המחייבת את המובטל לבחור בעבודה שהוצעה לו כתנאי לקבלת דמי אבטלה, ומכירה בזנות כעבודה שניתן להציעה כתנאי כזה.

במקביל לוויכוח סביב מיסוד הזנות, קיים ויכוח הפוך בשאלת ההפללה של הלקוח. המצדדים בצעד זה טוענים שזנות היא תופעה שיש להאבק בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, שבה יש לראות קורבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה ב[[שבדיה]]בשבדיה, ודיונים בדבר אימוצה התקיימו גם בישראל. עוד טוענים התומכים בשיטה זו, כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעה הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר בבתי בושת. המתנגדים להפללה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בזונות עצמן. עוד נטען כי ההפללה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השבדי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו להיות בלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להלחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות כנגדם.

על פי [[פשט]] ה[[תנהתנ"ך]] זונה היא זו אשר מקבלת תשלום עבור השירותים המיניים שהיא מציעה, ככתוב "לא תביא אתנן זונה" "וינאפו ובית זונה יתגודדו" ובעוד מקומות רבים בתנ"ך. ה[[תנאים]] התנאים עצמם במסכת יבמות (סא/ב), התלבטו כיצד יש להגדיר זונה, אף שהיה מי שטען שכל אישה שמקיימת יחסים מחוץ לנישואין תכנס למעמד זה הוא נדחה, ולבסוף הם הכריעו בדעת הרוב לבחור את האופציה הקלה ביותר, ולהגדיר זונה כאישה שקיימה יחסים עם אדם שאסור לה להנשא לו באחד מאיסורי ה[[עריות]]העריות, כפי שפוסק הרמב"ם, (איסורי ביאה י"ח). אולי כדי לא להרבות בני כהן פסולים.

חז"ל צמצמו את איסור הזונה אך ורק לגיורת, לשפחה משוחררת ולישראלית שקיימה [[יחסי מין ]] עם אדם האסור לה מן התורה. ועם זאת הם מתייחסים אליה כאל שאסורה הלכתית אבל רק מדבריהם. אם כן [[חז"ל]] מצד אחד רואים אותו כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה את האנשים, ויש ביניהם מי שטוען שזנות מביאה לאנדרלמוסיה, (בראשית רבה פרשה כו, ה). אבל מצד שני בתנאים מסוימים הם מתירים ללכת לזונה. ב[[תלמוד בתלמוד בבלי]], כתוב בשלושה מקומות, שאם ייצרו של אדם מתגבר עליו והוא לא יכול לו, שילבש שחורים וילך לעיר אחרת ויעשה מה שחפץ לבו, ואל יחלל שם שמים ברבים. והדבר לא יחשב לו כמי שדחק רגלי שכינה<ref>([[מסכת מועד קטן]] דף יז/א [[מסכת קידושין]] דף מ/א, [[מסכת חגיגה]] דף טז/א).</ref>. דבר שלא נאמר על שום איסור אחר. אך הראשונים הסתיגו מהפירוש הפשטני, היו ראשונים שפירשו שכוונת הגמרא היא שיגיעת הדרכים והאכסנאות ולבישת שחורים ומונעים האדם מן העבירה<ref>תוספות שם בד"ה "ויעשה מה שלבו חפץ" ורבינו ירוחם בתולדות אדם וחוה נתיב י"ח חלק ג' דף קס"ה טור ב' והריטב"א ראש השנה דף טז/ב ואורחות צדיקים בשער התשובה בשם רבינו חננאל</ref>, והיו ראשונים שפירשו שמה שהתירה הגמרא הם רק דברים הקרובים לערווה כמו אכילה ושתייה ומיני זמר וכיוצא בהן<ref>רא"ש מועד קטן פרק ג' סימן י"א</ref>, והיו שפשוט לא פסקו הלכה כמותו<ref>רי"ף מועד קטן דף ט/א</ref> .

[[הרמב"ם]] נחשב למחמיר והוא שמבין שקדשה היא סתם זונה, פוסק שאין להתקרב לד' אמות של פתח זונה, (איסורי ביאה כ"א כ"ב), אף שבהלכות איסורי [[ביאה ]] ברשימה הארוכה של המשגלים ה[[משגל]]ים האסורים (36 במספרם), הוא איננו כולל את הביאה על הזונה. (איסורי ביאה א'). בהלכות אישות כותב הרמב"ם שלאחר מתן תורה נאסרה הזנות. לעומתו ישנם ספרי [[שו"ת]] מ[[ימי מימי הביניים]], שדנים בשאלה האם ישנה עדיפות שנשים בבית זונות יהודי יהיו יהודיות או גויות. כמו כן, ישנה עדות בשו"ת הרב [[יצחק עראמה]] על קהילות שהייתה בהן זנות ממוסדת וממומנת על ידי הקהילה ובהיתר רבניה, כדי להציל את הרווקים מאיסורים חמורים יותר כמו אשת איש, דבר שהרב עראמה התנגד לו בתוקף.

היחס המקל לתופעת הזנות ניכר גם אצל [[הרמ"א]], שפוסק כמו רבים, שאיסור זנות המקראי הוא על נשים שמקיימות יחסים עם אנשים שאסורים עליהן לחיתון, אבל זונות פנויות שמקדישות את אתננן לדבר מצוה כמו בית כנסת או ספר תורה, מותר לקבל מהן<ref>[[שו"ע]], אורח חיים סימן קנ"ג כ"א</ref> . התייחסות מעניינת נוספת נמצאת ב[[ריבבריב"ש]] (סימן מ"א), שפוסק שזונה שתבעה לאחד, שנדר לה דבר באתננה - והוא כופר, צריך להשבע, כמו בשאר תביעות.

[[קובץ:מחאה_הארץמחאה הארץ.jpg|שמאל|ממוזער|300px|הפגנה בפתח בית '[[הארץ]]' ב-2007 על רקע האשמות בנוגע לפרסום שירותי מין בעיתון.]]ב[[ישראל]] בישראל הזנות עצמה, כלומר מתן שירותי מין תמורת תשלום, חוקית, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור [[פרסום]] שירותי זנות בעיתונים. חרף זאת מתפרסמות בעיתונים מודעות המציעות שירותי זנות, בעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך . אין איסור על השימוש בשירותי זנות, למעט זנות של קטין, שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו - מאסר שלוש שנים". חוק העונשין-התשל"ז 1977 , קובע פעולות הקשורות לזנות כעבירה פלילית, בהן: סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך, וכן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, אשר נוסף בשנת 2006.

== לקריאה נוספת תמונות נוספות==* אריאלה דאור , '''שקרים, זונות, פמיניזם- על תופעת הזנות לאורך ההיסטוריה''' , נגה{{ויקישיתוף|Category:כתב עת פמיניסטי, גיליון 19, אביב 1990.Prostitution}}* דבורה סויני, '''מצרים הפרעונית "ארץ ללא זנות" ?''', "[[זמנים]]" רבעון להיסטוריה , 90, 19-10, אביב 2005.* רחל פייג-וישניא, '''בנות אפרודיטה - זנות וזונות בעולם העתיק''', זמנים: רבעון להיסטוריה, 90, 9-6, אביב 2005. ‬* מאיר גרובר, '''"זונה וזנות בעולם המקרא"''', זמנים: רבעון להיסטוריה , 90: 29-20, אביב 2005 .* יפעת פלג, '''"העיר של ונוס- בתי הזונות של פומפי"''', זמנים: רבעון להיסטוריה ,90, : 63-50, אביב 2005.==מיזמים==* נעמי לבנקרון (2008) "כסף משלהן", תביעות אזרחיות של קרבנות סחר כנגד סוחריהן: ועל אף פי כן נוע ינועו. בתוך: העצמה במשפט (קבץ): הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אונ’ תל אביב , 451-498{{מיזם|he}}* אורית קמיר (2009): "האחיות השכוחות" בתוך: מראות המשטרה: בטאון משטרת ישראל , 228: 35-37, 47.{{מיזם|en|Prostitution}}

* {{רשימות|[[אורית קמיר]]|orit|9704|חובה להיות זונה: חלומות בלהה מתגשמים, אם לא עוצרים אותם|אורית קמיר}}