10,515
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המושג '''הרפס''' ('''Herpes'''; בעברית: '''שַלְבֶקֶת''') מתייחס הוא משפחה שלמה של וירוסים הגורמים למחלות שונות. בשפה המדוברת למחלה , המונח מתייחס בדרך כלל '''הרפס סימפלקס''', מחלה נגיפית שצורתה הנפוצה המתבטאת בשלפוחיות על העור או בריריות, בעיקר באזור השפתיים או ב[[איבר מין|איברי המין]] ('''הרפס סימפלקס'''). למעשה, ההרפס הוא משפחה שלמה של וירוסים הגורמים למחלות שונות (כגון "שַלְבֶקֶת חוגרת") אצל בני אדם וחיות.
* HHV-3 - נגיף וריצלה-זוסטר (VZV) - גורם לאבעבועות רוח ושלבקת חוגרת.
* HHV-4 - נגיף אפשטיין-באר (EBV), או lymphocryptovirus - גורם ל[[מחלת הנשיקה]], לימפומה על שם ברקט, סרטן הלוע (נדיר).
* HHV-5 - נגיף הציטומגלו (Cytomegalovirus או CMV) - גורם למחלת הנשיקה, רטיניטיס.
* HHV-6 - ה-Roseolovirus - גורם למחלת האדמדמת.
* HHV-7 - דומה ל-HHV-6, גורם לסימפטומים דומים.
* HHV-8 - מוכר גם כ-KSHV, הוא סוג של Rhadinovirus הגורם לסרקומת קפוסי, סוג של לימפומה, ומחלות נוספות.
== הרפס סימפלקס ==
[[תמונה:Herpes labialis.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שלפוחית הרפס סימפלקס על השפה]]
[[קובץ:Herpes(PHIL 1573 lores).jpg|שמאל|ממוזער|150px|הרפס על השפה]]
===ההידבקות במחלה===
===מהלך המחלה===
===גורמים להתפרצות===
=== הטיפול ===
אין תקציר עריכה
== סוגי נגיף ההרפס ==
[[תמונה:Herpes labialis.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שלפוחית הרפס סימפלקס על השפה]][[קובץ:Herpes(PHIL 1573 lores).jpg|שמאל|ממוזער|150px|הרפס על השפה]]קיימים שמונה סוגים של נגיפים במשפחת ההרפס הגורמים למחלות אצל בני האדם, מתוכם שני נגיפי הרפס סימפלקס:
* HHV-1 - נגיף ההרפס סימפלקס 1 (HSV-1) - מתקיף בעיקר את אזור השפתיים.
* HHV-2 - נגיף ההרפס סימפלקס 2 (HSV-2) - מתקיף בעיקר את אזור [[איבר מין|איברי המין]].
אלו סוגי ההרפס הנפוצים יותר. ההרפס סימפלקס 1 הוא הגורם העיקרי לשלפוחיות האופייניות למחלה באזור השפתיים. הוא גם נרכש יותר בקלות, משום מיקומו הגלוי.
מחלת ההרפס סימפלקס היא, לרוב, לא קטלנית; היא עשויה להוות סכנת חיים אצל תינוקות, בכל הגילאים במקרה בו הנגיף חודר למוח וגורם לאנצפליטיס ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון.
ההרפס סימפלקס היא מחלה מדבקת מידבקת מאוד, העוברת בדרך כלל דרך מגע עור בעור, או לעתים דרך חפץ משותף (שפתון, נרגילה וכו'). הווירוס עובר דרך סדקים זעירים מאוד בעור - הוא אינו מסוגל לחדור מבעד לפיסת עור בריאה לחלוטין. החומר התורשתי של הווירוס משתלב ב-DNA של תאי העצב בגנגיליונים של מערכת העצבים הסימפתטית ומתפרץ מהם חזרה אל שטח העור מידי פעם ולפעמים גורם כך למחלות. אחוזים גבוהים באוכלוסייה נשאים בווירוס, אם כי אצל רבים הסימפטומים מתבטאים לעתים רחוקות, אם בכלל.
טעות נפוצה היא כי ההידבקות בווירוס ההרפס אפשרית אך ורק בזמן התפרצות. מחקרים מ-1980 הוכיחו כי הווירוס יכול להיות מושר מן העור גם כאשר לא מתבטאים הסימפטומים הללו.
מלכתחילה, קשה להימנע מלהידבק במחלה במהלך [[יחסי מין]]. לפי מחקרים, קונדום יעיל ב-70% בלבד במניעת הידבקות בהרפס. ניתן לשלב תרופה קוטלת נגיפים, כגון valaciclovir, כדי להקטין את הסיכויים להידבקות במהלך קיום יחסי מין.
החל מרגע ההדבקות, וירוס ההרפס שוכן בגוף החולה באופן כרוני. תדירות ההתפרצויות משתנה מאדם לאדם, ונעה בין מספר שבועות למספר חודשים. באנשים מסוימים המחלה לא תתפרץ בעתיד מעבר להתפרצות הראשונית שחלה עם ההדבקות במחלה. באנשים בהם הישנות המחלה תכופה, ממליצים על טיפול באמצעות כדורים, המונע את ההתפרצויות. אולם לרוב, הטיפול ניתן רק באופן חיצוני בשעת הצורך בצורת משחה.
באופן כללי, וירוס ההרפס תוקף את הגוף ומתבטא בעיתות בהן מערכת החיסון של הגוף נמצאת במצב מוחלש. לכן ניתן לראות התפרצויות בעיקר במצבים כגון:
* בעת מחלה אחרת
ההיגיון האבולוציוני בזמני התפרצות אלה הוא בזה שבגוף המאחסן עוברות תשדורות הורמונליות שמעידות על משבר וטפיל ההרפס עשוי לאבד את המאחסן שלו. טפיל שבנסיבות כאלה מתפרץ עשויי למצוא מאחסן חדש. לעומת זאת, התפרצות בזמני רגיעה מסכנת את המאחסן שלא לצורך.
הטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת ניקוי החומר התורשתי של הווירוס מה-DNA של תאי העצב ועקירה של גנגיליונים תגרום לתופעות לוואי חריפות בהרבה ממחלת ההרפס (כגון שיתוק השפתיים). לכן, בעתיד הנראה לעין, המחלה תשאר חשׂוכת מרפא. לפיכך, כל שניתן הוא לטפל בסימפטומים של ההתפרצויות.
בכדי להקל על הכאבים וזירוז החלמת הפצע משתמשים כטיפול משלים בתרפייה בלייזר רך אשר מגרה את תפקוד התא ומזרז את זרימת הדם לאזור.
==ראו גם==
* [[מחלת הנשיקה]], הנגרמת על ידי נגיפים אחרים במשפחת ההרפס (נגיף אפשטיין-באר ונגיף הציטומגלו).
== קישורים חיצוניים ==
