שינויים

[[קובץ:Israëls-A Jewish Wedding-1903.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"חתונה יהודית", הוא ציורו של יוסף ישראלס, 1903]] בהלכה היהודית, '''יחסי אישות''' (או '''תשמיש המיטה'''), לרוב הוא כינוי הכינוי ל[[יחסי מין]] בין שמקיימים [[גבר|איש]] ו[[אישה]] ה[[נישואים|נשואים]] על פי התורה, כשכיום אלו יחסי המין היחידים הזוכים ללגיטימציה הלכתית{{הערה|בתנ"ך ובהלכה מוכר גם מושג ה[[פילגש]], שהיא בת זוג קבועה ליחסי מין שאינה במעמד של אישה נשואה. בהלכה היהודית קיום מוסד הפילגשות התקיים בחלק מקהילות ישראל עד לימי הביניים, אך כלליו שנויים במחלוקת הלכתית, ודעת הרמב"ם היא שמאז מתן תורה הפילגש מותרת למלכים בלבד. במציאות החברתית המתנגדת ל[[פוליגמיה]], ההיתר אינו מקובל בקרב הציבור הדתי, המעלה על נס את הנישואים כאידאל.}}. לאיש ולאישה יש מחויבות הדדית לקיום יחסי אישות הוא מחיובי הבעל כלפי אשתו ומחיובי האישה כלפי בעלהמלאים, שעל מנת כן הם עמדו ונישאו. הבעל אף מצווה על כך ב[[מצוות עונה]]. כאשר וכאשר אחד מבני הזוג מסרב לקיים מונע קיום יחסי אישות חלים עליהם האישות, חל עליו דין [[מורדתעל בעלה|מורד/ת]], שבהתאם להלכות אלו, שעונשו נקנס בסכום כספי המתווסף או נגרע (לפי בן הזוג המורד) מהההימנעות עלולה להוות עילה ל[[גירושין]] ולוויתור על כסף ה[[כתובה]].

בספרות התורנית ישנם בחז"ל ובספרי ההלכה, מופיעות הלכות והנחיות מפורטות לאיסור ולהיתר לגבי האופן והזמן המתאים והדרך לקיים יחסי אישות. נושא זה נידון בהרחבה על ידי חז"ל שדנו על יחסי אישות בלשון נקייהכל אלו נסובים בזמן שהאישה טהורה לבעלה, על פי המקובל בדורם. כל ההלכות הללו מתייחסות אך ורק לזמן שבו אולם בזמן שהיא [[נידה]] נאסר אף המגע בין הבעל והאישה אינם אסורים זה לזה מצד דיני לאשתו, עד ש[[טהרת המשפחהטבילה|תטבול]]כדין.

היהדות רואה את ה[[תשוקה|תאווה]] ואת ה[[הנאה]] בספרות התורנית העוסקת בהלכות אלו, נעשה שימוש בכינויים שונים לתיאור הפרטים הקשורים ביחסי אישות בין בני זוג כדברים חיובייםמין, ובלבד שהשימוש בהם יהיה לשם מצווה ולא לשם הנאה או מילוי תאווה גרידא. הרמבעקב הרצון להשתמש בלשון נקייה, וכך למשל איבר המין מכונה "ן אף מכנה את האותו מקום"שטוף בזימת אשתו" ומפריז בקיום יחסי אישות - נבל ברשות התורה. השקפה זו נובעת מתוך גישה של קידוש החומר כשהוא נעשה בכוונה הנכונה ובאופן של קדושה ו[[צניעות]]לשני המינים.

==כינויים ליחסי אישות ביהדות==היהדות רואה את ה[[קובץ:Israëls-A Jewish Wedding-1903.jpgתשוקה|שמאל|ממוזער|250px|יוסף ישראלס, 1903: ''חתונה יהודית''תאווה]] ואת ה[[הנאה]]#על פי רוב, יחסי ביחסי אישות מכונים בתורה בלשון '''ביאה'''בין בני זוג כדברים חיוביים, למשל, {{ציטוטון|וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן, וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ"|בראשית יט, לא}}ובלבד שהשימוש בהם יהיה לשם מצווה ולא לשם הנאה או מילוי תאווה גרידא.#כינוי נוסף ליחסי אישות במקרא הוא '''ידיעה''', למשל, "והאדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ד א). הרמב"ן מסביר שידיעה מהותה הבנת עניין חיצוני וקירובו אל השכל, וגם הזיווג - לפי התורה - מבטא קירבה השקפה זו נובעת מתוך גישה של קידוש החומר כשהוא נעשה בכוונה הנכונה ובאופן של שני אנשים מבחינה גופנית רוחנית ונפשית.#גם המילה '''שכיבה''' הושאלה לתאור קדושה ו[[יחסי מיןצניעות]] בתורה. יחסים כפויים במקרה של שכם ודינה שעליו סופר: {{ציטוטון|וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּמכל מקום, אין דעת חכמים נוחה מריבוי קיום יחסי אישות, וַיְעַנֶּהָוהרמב"|בראשית לד ב}} או אצל אבימלך: {{ציטוטון| כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ}}{{הערה|בראשית כו י}}.#השורש '''ש.ג.ל''' להטיותיו, שמשמעותו הזדווגות, נחשב לשלילי, על כן בחלק מאיזכוריו, השורש מופיע אך בגרסת הכתיב, ואילו בגרסת הקרי (הצורה בה נקראת המילה) משתנה המילה ללשון משכב{{הערה|1=ראו למשל: דברים כח ל ו[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%A2:%D7%A8%D7%A9%22%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9B%D7%97_%D7%9C רשן אף מכנה את ה"שטוף בזימת אשתו"י שם], ישעיהו יג טז.}}.#'''תשמיש המיטה''' (או משימושי המיטה) הוא הכינוי המקובל ליחסי ומפריז בקיום יחסי אישות ברבים ממקורות היהדות מאז ימי הביניים.# בספרי קבלה מופיע רבות הכינוי '''חיבור'''- נבל ברשות התורה.

==כינויים ליחסי אישות=='''תשמיש המיטה''' (או '''תשמיש''' בקיצור), הוא הכינוי המקובל ליחסי אישות בכל מקורות היהדות מאז התנאים חכמי המשנה, כאשר בספרי קבלה מופיע רבות הכינוי '''חיבור'''. בנוסף, נוצרו במשך הדורות נוצרו כינויים ומונחים הרומזים רביםבלשון רמז, כגון: "דבר זה", "מילתא" (דבר), "דבר מצוה", "דרך ארץ", "דבר אחר", "הרגל דבר", "עשיית מלאכה", "עשיית צרכים", וכן "לספר" ו"לדבר"; וכן ביטויים . כן נעשה שימוש בביטויים שאולים נוספים מתחום האכילה והשתיה{{הערה|לדוגמאוהשתייה, לדוגמה: "אכל", "סעד", "נהמא" (לחם), "לחם סתרים", "טעימת תבשיל", "שותה בכוס", "עריכת שולחן".}}.

== היחס ליחסי המונח '''יחסי אישות ==''', הוא מונח מודרני וחדש יחסית, שמורכב מהמונח החילוני "יחסי מין" ומהמונח ההלכתי "הלכות אישות" המופיע במשנה תורה לרמב"ם{{חלונית2הערה|כותרת=הרמביש לציין ש"ם מציג גישה מורכבת ליחסי הלכות אישות - מתירה מחד ומסתייגת מאידך|תוכן="אשתו של אדםהם הלכות שמתייחסות לכל הדברים שבין האיש לאישה, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתוולאו דווקא לקיום יחסים. למעשה, עושה - בועל בכל עת שירצההלכות אלו מפוזרות ברמב"ם, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה ואין אפילו פרק אחד שמתמקד ביחסי מין בין כדרכה, בין שלא כדרכהאיש לאשתו.}}. מונח זה מופיע רבות בספרות השו"ת לאחר תחילת המאה ה-20, בין דרך אבריםאך אינו מונח הלכתי בעיקרו. ואף על פי כןואמנם, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת רוב הספרות הרבנית המאוחרת (עד זמנינו) בחרה להשתמש במונח המסורתי – תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות. אין דעת חכמים נוחה ממי שהוא מרבה בתשמיש המיטה, ויהיה מצוי אצל אשתו תמיד כתרנגול; ופגום הוא עד מאוד, ומעשה בורים. אלא כל הממעט בתשמיש, משובח: והוא, שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו."|מקור=משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא.}}

במקורות היהדות ישנן אמירות על משמעותם של יש לציין שהמונח "יחסי אישות" הוא כיום גם מונח משפטי נפוץ בבית המשפט ובבתי דין רבניים, על חשיבותם מטעמים שוניםכמו גם בניסוח החוק של מדינת ישראל, וכן התייחסות אל ההנאה מהם ושלילת ההתנזרות הקבועה מהםולעתים מונח זה מתייחס לבני זוג שאינם נשואים. הערך הנוכחי מתייחס לשימוש המצוי ב"יחסי אישות" - יחסי מין הרצויים (וכתחליף למונח התורני "תשמיש המיטה"). זאתשאר ענייני מין ביהדות, בשונה מתפיסתם של כמו יחסי אישות בחלק בחלק מדתות המזרח כגון הבודהיזםמין אסורים, סיפורים מיניים בתנ"ך, אוננות, או בנצרות הקתולית הרואה במיניות אמצעי לצורך קיום העולם בלבדצניעות, בהנאה ממנה חטאוכדומה, ורואות כדמויות מופת במי שנוהגים פרישות מוחלטת מיחסי אישותמפורטים בערך [[מיניות ביהדות]] - עם הפניה לערך המתאים.

בכל האמור להנאה והמנעות ממנה, התפישה הרווחת אצל חז"ל היא דואליסטית, המושתתת == רעיונות מרכזיים ==במקורות היהדות ישנו מגוון של אמירות על האמונה בקיומם משמעותם של שני יצרים בנפש האדםיחסי אישות, יצר הטוב ויצר הרע. יצר הרע מזוהה לרוב – אף כי לא תמיד - עם היצר המיני. לפי חז"ל ישנם ליצר המין, צד שלילי, העלול להביא לחטאים על חשיבותם מטעמים שונים, אולם יש בו צורך חיוני לקיום העולם. בתלמוד מובאת אגדתא, המיוחסת לימי שיבת ציון, ובה מסופר שלפתע יצר הרע המסית בני אדם לעבוד עבודה זרה בטל מן העולם ואתו בטל גם יצר המין. אולם לאחר שנענתה תפילתם של ישראל להשבתו (עקב חשש להפסקת קיום העולם כתוצאה מהפסקת [[פרייה ורבייה]]) הוחזר יצר זה, אם כי באופן חלקי (ואינו פועל להתאוות לקרובי משפחה){{הערה|מתורגם מיומא סט בוכן התייחסות אל ההנאה מהם ושלילת ההתנזרות הקבועה מהם.}}:

{{ציטוטון|אמרו הואיל ועת רצון הוא נתפלל ההלכה מטילה איסורים שונים ביחסי אישות, מתוך השקפה שלא ניתן לספק את היצר המיני אלא על יצר המיןידי הגבלתו, וכדברי חז"ל; "איבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב". התפללו ונמסר בידיהםישנן שתי הגבלות בולטות. אמר להם: ראו שאם תהרגוני יכלה העולםהאחת היא כי יש לקיימם רק במסגרת ה[[נישואים]], ובכלל זה לא [[גילוי עריות|בין קרובי משפחה מדרגת קרבה גבוהה]]. אסרוהו שלושה ימים וחיפשו ביצה בת יומהּ בכל ארץ ישראל ולא נמצאהלחריגה מאיסור זה נקבעו עונשים שונים, ששיאם עונש מוות. אמרו: כיצד ננהג? נהרגהו? יכלה העולם. נתפלל עליו לחצאין? ברקיע אין נותנים 'לחצאין'. סימאו את עיניו באיפור ושחררוהוהשנייה היא כי במשך חלק ניכר מימי [[המחזור החודשי]], שבהם האישה [[נידה]], והועיל שלא יתגרה אדם בקרובתו}}אסור לזוג לקיים יחסי אישות.

מדרש ידוע אחר מוסר רעיון דומה:{{ציטוטחלונית2|מרכאותכותרת=כןיחסי אישות על פי הרמב"ם: האישה|תוכן=הנה טוב מאוד - כן ציוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המיטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה יצר טוב; ולא תמנע מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו, והנה טוב מאוד - זה יצר הרעבכל עת שירצה. וכי יצר הרע טוב מאוד הוא? אתמהא!ותיזהר מקרוביו ובני ביתו, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בניםכדי שלא יעבור עליו רוח קנאה; ותתרחק מן הכיעור, ומן הדומה לכיעור."|מקור=בראשית רבה פרשה משנה תורה, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ח.}}

הרמבבכל האמור להנאה והימנעות ממנה בעת קיום יחסי אישות, התפישה הרווחת אצל חז"ל היא דואליסטית. היא מושתתת על האמונה בקיומם של שני יצרים בנפש האדם, יצר הטוב ויצר הרע. יצר הרע מזוהה לרוב – אף כי לא תמיד - עם היצר המיני. לפי חז"ם כתב במורה נבוכים שחוש המישוש הוא מגונהל ישנו ליצר המין, צד שלילי, העלול להביא לחטאים שונים, כיוון שהוא נותן העדפה לאכילה ומשגל:אולם יש בו צורך חיוני לקיום העולם. {{הערהחלונית2|כותרת=יחסי אישות על פי הרמב"ם בעקבות אריסטו, במורה נבוכים [http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_36.htm חלק ב'האיש|תוכן="אשתו של אדם, פרק ל"ו].}}. {{ציטוטון|ומה נכון הוא שהוא חרפה! כי הוא לנו מבחינת מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאנו בעלישאדם רוצה לעשות באשתו, עושה -חיים בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יותריסור מדרך העולם ומנהגו, ככל הבהמות. אין בו שאין דבר מעניין האנושיות}} הרמב"ן כתב שאין זה דבר מגונה, אלא דבר קדוש ונקי:{{הערה|אגרת הקודש לרמב"ןכדי לפרות ולרבות.}}{{ציטוטון|ואם כלי המשגל הם דברי גנאי איך ברא ה' דבר שיש בו מוםאין דעת חכמים נוחה ממי שהוא מרבה בתשמיש המיטה, גנותויהיה מצוי אצל אשתו תמיד כתרנגול; ופגום הוא עד מאוד, או חיסרון.ומעשה בורים.אלא כל הממעט בתשמיש, משובח: והוא, שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו. נמצא כי הקב"ה הוא כל דרכיו משפט וטהרה ונקיות|מקור=משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, ונמצא הכעור כלו מצד פעולת האדםפרק כ"א.}} הרב יצחק אייזיק שר טוען כי דברי הרמב"ם והרמב"ן אינם חלוקים מבחינה עקרונית. לדבריובתלמוד מובאת אגדתא, הרמב"ם מתכוון לרדיפה אחר המשגל והאכילההמיוחסת לימי שיבת ציון, ואם אין האדם מכוון במעשה ובה מסופר שלפתע יצר הרע המסית בני אדם לעבוד עבודה זרה בטל מן העולם ואתו בטל גם יצר המין. אולם לאחר שנענתה תפילתם של חכמי ישראל להשבתו (עקב חשש להפסקת קיום העולם כתוצאה מהפסקת [[פרייה ורבייה]]) הוחזר יצר זה לשם שמים - גם לרמב"ן הוא מקולקל ומגונה, אבל אם האדם עושה מצווה זו בקדושה ובמידה הנכונה - הרי הוא מקדש את החומרכי באופן חלקי (ואינו פועל להתאוות לקרובי משפחה){{הערה|בקונטרס "קדושת ישראלבבלי: " אמרו הואיל ועת רצון הוא מבאר נתפלל על פי דברי הרמב"ם עצמו במורה נבוכים ח"ג פרק מטיצר המין. התפללו ונמסר בידיהם. אמר להם: ראו שאם תהרגוני יכלה העולם. אסרוהו שלושה ימים וחיפשו ביצה בת יומהּ בכל ארץ ישראל ולא נמצאה. אמרו: "הוא (אריסטו) מכנה בספריו את האנשים '''המעדיפים'כיצד ננהג? נהרגהו? יכלה העולם. נתפלל עליו לחצאין? ברקיע אין נותנים 'לחצאין' . סימאו את המשגל ואכילת מאכלים טעימים בשם "הנבזים"עיניו באיפור ושחררוהו, ומאריך לגנות אותם וללעוג להםוהועיל שלא יתגרה אדם בקרובתו", ובהלכות דעות פרק ג הלכה ב וג'. כמו }}. במדרש בבראשית רבה מובא רעיון דומה:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הנה טוב מאוד - זה יצר טוב, הרמב"ן עצמו כתב (ויקרא יח י); "ודע כי המשגל והנה טוב מאוד - זה יצר הרע. וכי יצר הרע טוב מאוד הוא דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין? אתמהא!, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים..."|מקור=בראשית רבה, פרשה ט}}.

הרב יוסף דוב סולובייצ'יק כתב על מהותן של ההלכות ביחסי אישות:הרמב"ם במורה נבוכים צידד בדברי אריסטו, לפיהם ההנאה המינית מגונה יותר משאר ההנאות הגופניות{{ציטוטהערה|מרכאות=כן|תוכן=הן הפילוסופיה היוונית והן הנצרות לא תפסו את הבחינה המטפיזית"ומה נכון הוא שהוא חרפה! כי הוא לנו מבחינת מה שאנו בעלי-מוסרית בהזדווגות המיניתחיים ולא יותר, ככל הבהמות. אין בו דבר מעניין האנושיות". הרמב"ם במורה נבוכים, [http://press. רק בהלכה יש לפעולה זו יסוד מוצק בחיים הדתיים – מצוות פרו ורבו היא מצווה ראשונה בתורהtau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_36. הלכות תשמיש המיטה מיוסדות על עקרון פסיכולוגי ועל היגיינה מינית והן מפליאות בפיקחותן וב"חדישותןhtm חלק ב', פרק ל"ו]. כמה תשומת לב והבנה עדינה ואינטימית טמונות בדינים אלה}}. ואותה ההלכהאך מחבר איגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן חלק על אריסטו, הקשה כברזלוכתב שיחסי אישות הנעשים באופן הנכון ובכוונה הראויה אינן דבר מגונה, שאסרה הזדווגות לאשה בימי נידתה ועשתה כמה סייגים לאיסור זהאלא דבר קדוש ונקי{{הערה|ואם כלי המשגל הם דברי גנאי איך ברא ה' דבר שיש בו מום, הטילה חובה מוחלטת על האדם להזדקק לאשתו מפרק לפרק מתוך אהבה וחיבהגנות, או חיסרון... ההלכה קבעה את המושג נמצא כי הקב"בעילת מצווהה הוא כל דרכיו משפט וטהרה ונקיות, ונמצא הכעור כלו מצד פעולת האדם". האדם עובד את בוראו בגופו, באכילתו ובפעולה המינית, ויפה עבודה זו מעבודת התפילה.|מקור= . "ובקשתם משםנמצאו דברי היוני הבליעל הבלים בטלים מצד אחד. והוא כשיהיה החבור לשם שמים אין דבר קדוש ונקי למעלה הימנו.", '''איש ההלכהאגרת הקודש''', עמ' 209המיוחסת לרמב"ן.}}.

השקפת היהדות הקונסרבטיביתהרב יצחק אייזיק שר טוען כי הרמב"ם והרמב"ן אינם חלוקים מבחינה עקרונית. לדבריו, עולה בקנה אחד עם ההשקפה האורתודוקסית שההלכה היא הדרכה מחייבתהרמב"ם מתכוון לרדיפה אחר המשגל והאכילה, ואם אין האדם מכוון במעשה זה לשם שמים - גם לרמב"ן הוא מקולקל ומגונה, אבל אם האדם עושה מצווה זו בקדושה ובמידה הנכונה - הרי הוא מקדש את החומר{{הערה|בקונטרס "קדושת ישראל" מבוארים דברי הרמב"ם ב'''מורה נבוכים''' ח"ג פרק מט: "הוא (אריסטו) מכנה בספריו את האנשים המעדיפים את המשגל ואכילת מאכלים טעימים בשם "הנבזים", ומאריך לגנות אותם וללעוג להם", אך לפי התקופה יש לרבנות מטעמה סמכות לשנות או לתקן פרט כזה או אחרובהלכות דעות פרק ג הלכה ב וג'. כמו כן, הרמב"ן עצמו כתב בפירושן על ויקרא יח י: "ודע כי המשגל הוא דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין...".}}.

עד כה, הרב יוסף דוב סולובייצ'יק כתב על מהותן של ההלכות ביחסי אישות:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הן הפילוסופיה היוונית והן הנצרות לא נמצא התייחסות של היהדות הרפורמית למה שנכתב בנושא זה בספרות התורניתתפסו את הבחינה המטפיזית-מוסרית בהזדווגות המינית. רק בהלכה יש לפעולה זו יסוד מוצק בחיים הדתיים – מצוות פרו ורבו היא מצווה ראשונה בתורה. זאת מכיוון שביהדות הרפורמית אין פסיקה או הלכה מחייבת, מתוך אמונה שעצמאותו של הפרט חשובה יותר במרבית תחומי הפרט. קיומן או אי קיומן של מצוות אלו נתון להחלטה האישית של כל אחד ואחד. באופן כללי, היהדות הרפורמית סבורה שיש לפרש את המצוות כמערכת של הנחיות כלליות ולא כרשימה של הגבלות{{הערה|הלכות תשמיש המיטה מיוסדות על פי דברי הרב יהורם מזורעקרון פסיכולוגי ועל היגיינה מינית והן מפליאות בפיקחותן וב"חדישותן". ובהרחבה ראו [http://wwwכמה תשומת לב והבנה עדינה ואינטימית טמונות בדינים אלה.reformואותה ההלכה, הקשה כברזל, שאסרה הזדווגות לאשה בימי נידתה ועשתה כמה סייגים לאיסור זה, הטילה חובה מוחלטת על האדם להזדקק לאשתו מפרק לפרק מתוך אהבה וחיבה.orgההלכה קבעה את המושג "בעילת מצווה".il/Heb/IMPJ/platformהאדם עובד את בוראו בגופו, באכילתו ובפעולה המינית, ויפה עבודה זו מעבודת התפילה.asp כאן]|מקור= "ובקשתם משם", באתר reformאיש ההלכה, עמ' 209.}}.

===מטרות===חכמי ישראל הגדירו מספר מטרות להיבט החיובי של היצר המיני:*קיום מצוות [[פרייה ורבייה]].*ליצור , יצירת שלום ואחדות בין בני הזוג. *תועלת ותועלת רפואית לתיקון ה[[עובר]] והאישה ההרה, בהתאם לשלבי ה[[הריון]] השונים{{הערה|נדה לא א}}:{{ציטוטון|שלושה חדשים אחרונים תשמיש יפה לילד, שמתוך כך יצא הוולד מלובן ומזורז}}*בספר הזוהר נמצא היבט נוסף במטרתם של יחסי האישות, והוא הורדת השפע האלוהי לעולם; מאמרי הזוהר מהללים את החיבור בין האיש לאישה בקדושה כמתקנים עולמות, וטענים כי הנמנעים מהם (אפילו כשאין אפשרות ללדת על ידי ביאה זו) גורם להפסקת הורדת השפע האלוהי מעולמות עליונים לעולמות התחתונים שבהם דרים בני האדם{{הערה|זוהר, חלק א דף יב, עמוד ב.}}.

חכמי ישראל ראו בתאווה (מכונה גם חשק, או רצון) תנאי בסיסי לחיבור לאהבה ולאחדות בין בני הזוג{{הערה|מדרש כך למשל, במדרש קהלת רבה (יב ה)נאמר: "תאווה מטלת שלום בין איש לאשתו". מדרש במדרש כלה רבתי (ב) נאמר: "הרהור מביא לידי תאווה ותאווה מביאה לידי אהבה".}}. חכמים אף ראו לנכון לשבח את מנהג אנשי בית מונבז המלך (שלא היו יהודים), על שקיימו שהתגיירו, היה לקיים יחסי אישות בשעות היום, מכיוון שהם עשו זאת כדי שלא יהיו עייפיםוחסרי תשוקה. חכמים ראו בחיוב את הרעיון של עוררות התשוקה המינית, מפני שבזמן עייפות אין כל כך תאווה. בפועל - עם זאת הם לא שיבחו אותם על כך, בגלל שליהודי שלהלכה אסור לקיים יחסים ביום (אלא אם כן מחשיך את הביתמוחשך){{הערה|נדה יז א ובמפרשים שם.}}. בראשונים מובא שיש עניין בריבוי תאוותו של הבעל, כי על ידי זה הוא מוציא את זרעו בשמחה, וזה גורם לכך שנוצרים בנים יפים בריאים וצדיקים{{הערה|וכך למשל, בספר שבילי אמונה לנכד הרא"ש כתב כך ' (נתיב ג , שער ד)לנכד הרא"ש נכתב: "לפי שהאהבה לא תהיה כי אם מן התאוה, והתאוה לא תהיה כי אם מחום הלב, ומחום הלב, יחמו הדם וכל האברים, ולפי '''רוב תאוותם''' תהיה חמימותם, ויחמו שני הזרעים זרע האיש וזרע האשה אשר מהם יברא הילוד ולכן יהיה פיקח".}}. יש אומרים שמה שמותר לדבר בענייני תשמיש, זה כדי להרבות את תאוותותאוות האיש{{הערה|'''שיטה מקובצת''' בשם הרא"ם, וובדומה ב'''תוספות ישנים''' בנדרים כ.}}.

ב'''ספר בספר חסידים''' מובא: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אמרו לחסיד אחד... תהרהר ביראת שמים בשעת ביאה שיהיו בניך צדיקים, אמר להם ברבות התאוה יהיו הבנים צדיקים לפי שהרהור התורה מבטלת התאוה|מקור=ספר חסידים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14561&st=&pgnum=99 סימן שסב]}}}}הרמבבאיגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן מתייחס לחשק ולרצון של נכתב, שאם אין מצד שני בני הזוג:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אותו החיבור אם אינו נעשה ברוב הרבה חשק אהבה ורצון, - אין השכינה שורה בו|מקור=רמב"ן, אגרת הקודש, פרק ו'בתשמיש.}}

בספרות ההדרכה הדתית לאומית, ההדרכה היא להשתמש בתאווה ובהנאה באופן טבעי{{הערה|הרב אלישיב קנוהל, בתוך: הרב שמואל אריאל, '''עת דודים''' (מאת הרב אלישיב קנוהל) עמ' 44. בדומה: נעמי וולפסון, '''מרחק, נגיעה''', עמ' 122.}}. לעומת זאת, בספרות החרדית, יש דגש על כך שאין למלא את כל התאווה, ויש להשתמש בה רק לצורך. למשל, הרב ישראל אליהו וינטרוב הגדיר זאת כך; "כל מקום שנמצא בדברי הראשונים לשונות של ריבוי תאווה והנאה, כוונתם רק, למידה שיצאו מרגש פירוד לרגש אחדות, ולא שיש עניין בריבוי"{{הערה|"'''שהכל ברא לכבודו" עמוד ''', עמ' קד.}}.

לפי חז"ל, בשעת קיום יחסי אישות תאוות האישה גדולה משל האיש. אמנם, במניעת יחסי אישות, צערו של האיש גדול משל האישה, כיוון שהגירוי החיצוני משפיע יותר על האיש{{הערה|תאוות האישה מרובה - רש"י בבבא מציעא פד א, וכן באור החיים ויקרא יב; "ואם תנשא יהיה כוונתה למלאות תאותה הבהמית כי שלה גדול". צערו של האיש מרובה - ירושלמי כתובות פרק ה הלכה ח, וכן בכתובות ב{{בבלי|כתובות|סד |ב}}: "צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי דבר אחר זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים"}}. אמנם, ברש"י בתלמוד כתוב שתאוות האישה גדולה משל האיש{{הערה|רש"י ב{{בבלי|בבא מציעא|פד|א}}. ובפירוש אור החיים על ספר ויקרא (יב) נכתב: "ואם תנשא יהיה כוונתה למלאות תאותה הבהמית כי שלה גדול".}}.

האור החיים מפרש על את הפסוק בספר בראשית: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", שהאישה נתקללה בשני דברים. אחד, שביד האישה להשלים תאוותה רק על ידי הבעל. דבר שני, שלא יהיה לה אפשרות להשלים את [[תשוקה|תשוקתה]], כי האיש ישבע בתשוקתו מה שאין כן האשה שתמיד חסרה תשוקתה{{הערה|אור החיים בראשית ג טז}}.

חז"ל ראו בהנאה גורם לאהבה ואחדות בין האיש לאישה. בספר בראשית כתוב : "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ומפרש רש"י שבביאה שלא כדרכה "אין כאן דבק שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו"{{הערה|רש"י בסנהדרין נח ב. וברוקח (בראשית ב כה[[מין אנאלי]]): לא שייך "ודבק באשתו"כי על ידי שנהנין זה , בגלל שהאישה אינה נהנית מזה [בקירוב בשר] יאהבו זה את זה"ואין אחדות ביניהם.}}. מכאן נראהכלומר, שעל ידי ההנאה, אדם נדבק ומתחבר אל הדבר. דברי רש"י אלו מהווים בסיס להתייחסות לתענוג במצוות, ועל פי זה כתב האגלי טל בהקדמה לספרו: "עיקר מצוות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי התורה נבלעים בדמו. ומאחר שנהנה מדברי למרכיב התענוג שבלימוד תורה הוא נעשה דבוק לתורה - עיין פירוש רש"י סנהדרין דף נח עמוד א"{{הערה| לאחרונה נמצאו דברים דומים בדבריו של רבי אברהם מן ההר (נדרים מח עמוד ב): "שעיקר מצוותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו".}}.

למרות החשיבות של ההנאה (בעיקר בשעת מעשה) כדבר מאחדכחוויה מאחדת של בני הזוג, לא נמצא בספרות התורנית לשון של ריבוי. מה שאין כן בתאווה (בעיקר לפני המעשה), שעל ידי ריבוי התאווה ייצא הוולד פיקח ויפה. כמו כן, השולחן ערוך מביא להלכה (באורח חיים , סימן רמר"מ) שיש לקצר בתשמיש '''ולמעט הנאתו''', ומצד שני פוסק (באבן העזר , סימן כהכ"ה) שבדברי תשמיש יכול לדבר איתה "כדי להרבות תאוותו".

חזבספר "ל ראו חשיבות בכך שקודם תגיע האישה ל[[אורגזמה|הנאה]] על ידי בעלה. בתלמוד מובא: "מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים?... בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה – נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטןמנורת המאור"כתוב שלא ישמש להנאתו בלבד אלא גם להנאתה{{הערה|נדה לא ביצחק אבוהב, '''מנורת המאור''', על פי פירוש הראב"ד בשער הקדושה ועודכלל קפה.}}. הרשבומה שאמרו חז"ץ (במסכת אבות פל "ג) גם מתייחס להזרעה כהנאת האישה לקדש את עצמו בשעת תשמיש"שאין אותו זרע אלא כעין ריר היוצא מרוב התענוג". אמנם- הכנות רוחניות, כגון תפילות, כוונות המחשבה, בסוגיא אחרת בתלמודוכדומה - הוא קודם הביאה, יש מפרשים שזרע אצל האישה הכוונה לביצית ותהליך ה[[ביוץ]]אבל בשעת הביאה אי אפשר שלא ליהנות{{הערה|על פי הרמב"ם בפירוש המשניות נידה ב ה, וכן בהלכות איסורי ביאה ה ד. וכן בספר '''שבילי אמונהדרך פיקודיך''', עמ' קעז.}}מצווה א, אך אין זה קשור לסוגיא זוח, שהרי הביוץ חל פעם בחודש בלא קשר ליחסי האישותבשם החוזה מלובלין.}}. רבנו בחיי הסביר בספרו "חובות הלבבות" כי תחושת התענוג שמתלווה ליחסי אישות, היא שכר על פי התלמוד (נדה לא)קיום מצוות פרייה ורבייה{{הערה|'''חובות הלבבות''', שער הפרישות, פרק א. אף רבי יוסף קארו, בספרו שולחן ערוך כינה את יחסי אישות כ"הרבה עשו כן ולא הועיל להםעונג": "תשמיש המיטה מתענוגי שבת הוא", ולכן "יבקש רחמים ממי שהבנים שלואורח חיים ר"פ.}}. כלומרכמו כן, לפעמים מקבל חכמי ישראל התייחסו להנאת האישה, וציינו את חשיבותה בכך שכדאי לבעל לגרום קודם הנאה לאישתו ורק לאחר מכן להזריע{{הערה|בבלי נדה עא א: "בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכרפרי הבטן" , על המאמץ שהוא עושה להנות את אשתו, אבל אין בהכרח קשר מובהק (טבעי) בין הנאת האישה לבין מין העוברפי פירוש הראב"ד בשער הקדושה ועוד.}}.

בספר מנורת המאור כתוב: רבי ברוך מקוסוב, מקובל ומנהיג ציבור מגדולי תנועת החסידות, מתאר שסבר בתחילה שעניין הקדושה בשעת הביאה הוא שיוציא ממחשבתו את כוונת הרגשת העונג הגשמי שלו, ויצטער על מה שהוטבע במעשה הזה הרגשת עונג גשמי, ויחשוב שהלוואי שלא היה הדבר כן. אך הוא כותב על עצמו שבסוף הבין ש"לא ישמש להנאתו בלבד אלא גם להנאתה...עניין הקידוש נמשך על ידי הרגשת עונג גשמי, והוא סוד נפלא ועמוק נורא"{{הערה|מנורת המאור כלל קפהברוך מקוסוב, '''עמוד העבודה''', ויכוח השואל והמשיב, פסקה קכ"ד.}}. ומה שאמרו חז"ל "לקדש את עצמו בשעת תשמיש" - הכנות רוחניות, תפילות, כוונותכמו כן, וכדומה - כתב המגיד ממזריטש שהתענוג הוא קודם הזיווגהמחבר שני דברים, אבל בשעת הזיווג אי אפשר שלא ליהנותלמשל זכר ונקבה{{הערה|דרך פיקודיך מצווה א חהמגיד ממזריטש, '''מגיד דבריו ליעקב''', בשם החוזה מלובליןפסקה קל"ד.}}.

רבנו בחיי הסביר בספרו חובות הלבבות כי תחושת ההנאה שמתלווה ליחסי אישות, הם השכר לקיום מצוות פרייה ורבייה; "ונתן הבורא יתברך לאדם שכר עליהם - התענוג בהם"{{הערה|'''חובות הלבבות''', שער הפרישות, פרק א.}}. אף רבי יוסף קארו, בספרו שולחן ערוך כינה את יחסי אישות כ"עונג": "תשמיש המיטה מתענוגי שבת הוא"{{הערה|יוסף קארו, '''שולחן ערוך''', אורח חיים רפ.}}. רבי ברוך מקוסוב, מקובל ומגדולי רבני תנועת החסידות, סבר בתחילה שעניין הקדושה בשעת הזיווג הוא שיוציא ממחשבתו את כוונת הרגשת העונג הגשמי שלו, ויצטער על מה שהוטבע במעשה הזה הרגשת עונג גשמי, ויחשוב שהלוואי שלא היה הדבר כן. אך הוא כותב על עצמו שבסוף הבין ש"עניין הקידוש נמשך על ידי הרגשת עונג גשמי, והוא סוד נפלא ועמוק נורא"{{הערה|"עמוד העבודה" ויכוח השואל והמשיב, פסקה קכד.}}. כמו כן, כתב המגיד ממזריטש שהתענוג הוא המחבר שני דברים, למשל זכר ונקבה{{הערה|'''מגיד דבריו ליעקב''', פסקה קלד}}. לא יכוון להנאה לשם הנאה בלבד ("להשביע יצרו ולמלא תאוותו") אלא להנאה לשם אחדות בינו לבין אשתו (או הנאה לשם אחת מארבע הכוונות המוצגות [[#כוונה|בהמשך]]){{הערה|הראב"ד בשער הקדושה}}.

בתלמוד מובא (מסכת שבועות יח): כל שכל המקדש את עצמו בשעת תשמיש - – יהיו לו בנים זכרים. לפי השל"ה, אין קדושה בכל הקדושות כקדושת הזיווג, אם הוא בקדושה כראוי{{הערה|שער האותיות, ערך קדושה}}. המפרשים הגדירו את המשמעות המעשית של קדושה זו:*. ראשית, יש לקיים יחסי אישות כפי מה שנצרך בלבד, ושיהיה פרוש מן המותרות{{הערה|רמב"ן בתחילת פרשת קדושים "וצוה (ה') בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות, ימעט במשגל... ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו...".}}.*לקיים יחסי אישות בדרך צניעותכמו כן, כגון לעשות זאת בלילה או בחדר חשוך, וכדומה{{הערה|רש"י בשבועות יח ב. וכן בנדה יז א: "ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום"}}.*יש לקיים את כל פרטי ההלכות וההנהגות, במקום החיבור, בזמן החיבור, בכוונת החיבור, ובאיכות החיבורברוח הכתוב באיגרת הקודש{{הערה|'''אגרת הקודש ''' לרמב"ן פרק א, המתחיל במילים: "הקדושה הזאת נחלקת לד' חלקים...". הרב יצחק אייזיק שר כתב: "וזה טעות לחשוב שעיקר הקדושה היא במחשבה, כמפורש בראב״ד בשער הקדושה וברמב״ן באגרת הקודש".}}. בהתאם, יש לקיים יחסי אישות בדרך צניעות, כגון לעשות זאת בלילה או בחדר חשוך, וכפי מאמר חז"ל בתלמוד: "ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום" (נדה יז)}}.*לפי על פי הגאון מווילנהמווילנ, עיקר החובה בקדושת הזיווג הוא להשתדל בריבוי אהבה ואחדות ביניהם, וליזהר ולהיזהר מ[[#בני תשע מידות|בני תשע מידות]]{{הערה|'''תיקוני זוהר ''' נג.}}.

===שכינה===בתלמוד מובא מאמר חזלפי השל"ל: "איש ואישה - זכוה, שכינה ביניהם. לא זכואין קדושה בכל הקדושות כקדושת הזיווג, אש אוכלתם"אם הוא בקדושה הראויה והנכונה{{הערה|סוטה יז א'''שער האותיות''', והפרשנים מביאים גמרא זו בהקשר של יחסי אישות}}ערך קדושה. ביהדות, קיום יחסי אישות באופן הנכון מביא את בני הזוג לפסגת הקדושה ואף להשראת שכינה ביניהם. מכיוון שחשיבות הזיווג בקדושה בין האיש לאשה כה גדולה, אזי גם האפשרות להתדרדרות גדולה, ואפילו מחשבה קלה עלולה להטות מן הקדושה אל הטומאה. כיוון שכך, קבעו חכמי ישראל הלכות וגדרים על מנת לשמור על איכותו הרוחנית של הזיווג. הרמב"ן תיאר את חשיבות יחסי האישות כך:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=חיבור האדם אל אישתו כראוי [הרי הוא] בדמיון בריאת שמים וארץ... בניין העולם ויישובו, ונעשה בו שותף למעשה בראשית.|מקור=אגרת הקודש אות ב}}היעב"ץ מבטא את הדברים באופן חריף יותר:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אין ערוך אליו בכל מעשה בשר ודם, כשיופעל בכוונה טהורה ומחשבה זכה ונקייה... ונראה כי מרוב גודל פרי חשיבות זה הפועל... הוצרך לצניעות ביותר כדי שלא תשלוט בו עין הרע... ומחמת זה יש לנהוג צניעות יתירה והסתר במעשה היקר והנורא והעצום הלז.|מקור=מור וקציעה סימן רמ.}}

ביהדות, אין מקום לפרישות אינה מקובלת פרישות מוחלטת מיחסי אישות, אפילו שהאישה אינה ראויה להתעבר וכדומהגם כאשר אין אפשרות להיכנס להריון מאותה ביאה, מכיוון שיחסי אישות מרבים אהבה ושלום בין בני הזוג. בתלמוד מובא, שלעת זקנותו אמר רבי שרבי שמעון בן חלפתא אמר על עצמו, לעת זקנותו (כשלא יכל לקיים יחסי אישות) "משים שלום בבית בטל". משים שלום בבית - רש"י פירש "איבר תשמיש", ורבי ניסים גאון פירש "זו תאווה שהיא מעלה שלום בין איש לאשתו"{{הערה|שבת קנב א.}}. אמנם, יש ביטוי לפרישות, אך מסיבות צדדיות. למשל, כהן גדול פורש מאשתו שבעה ימים קודם יום כיפור, כדי שלא יטמא עקב קיום יחסי אישות. כמו כן, משה רבינו פרש מצפורה מציפורה אשתו, היות ומשה שמשה היה יכול לקבל גילוי שכינה בכל עת.

דברים אלו אמורים לגבי פרישות מוחלטת מקיום יחסי אישות. לגבי פרישות מהנאה ביחסי אישות, בספרות התורנית, ישנם לשונות המורות על חשיבות ההנאה כדבר מאחד, לעומת לשונות המורות על צמצום ההנאה, והאידיאל והאידאל לפרישות מהנאות העולם הזה.

על פי הרמב"ם פרישות רבה עלולה להביא את האדם אל חטא:{{ציטוט|מרכאות=כןהערה|תוכן=כשיבוא האיש הסכל לאסור הזיווג הביאה יותר ממה שנאסר מן הבעילות יהיה עושה מעשים רעים והוא לא ידע, ויגיע אל הקצה האחר ויצא מן המיצוע לגמרי|מקור=", רמב"ם פרק ה' משמונה פרקים.}}. בדומה לכך כתב החזון איש באיגרת ג: "הפרישות הבלתי טבעית ביחס לאשתו מביאה להרהור מרובה"{{הערה|שם=חזו"א|[http://atarvatar.zzl.org/Download/OnaAizekSer.pdf קונטרס מרבי אייזיק שר, ואיגרות קודש מהחזון איש ומהסטייפלר]. דברי הסטייפלר מובאים בספר '''ארחות רבנו''', חלק ה, עמ' כט.}}. וכן הרחיב בנושא זה, רבי יעקב קנייבסקי{{הערה|"הן אמת שהפרישות מתאוות העולם הזה הוא עניין גדול כשהוא לשם שמים, אמנם אם על ידי זה מבטל משהו ממה שמחויב על פי דין תורה, מעשיו אינם רצויים. ואף כי יחשוב שעולה מעלה מעלה ברוחניות, אינו כן, אלא קבועה בקרבו גאוה לחשוב עצמו לבעל מדרגה, ובאמת הוא פוגם ונפגם. ופעמים קרובות מציגים אותו לחרפות על ידי שלבסוף נותן עיניו באיסור ממש, ואינו יכול להתגבר בשום אופן כאשר ידענו עובדא כזאת ה' ישמרנו". '''אגרת חיובי הבעל לאשתו''', מצוות עונה, אות ב.}} .

בדומה לכך כתב החזון איש באיגרת ג: [רמח"הפרישות הבלתי טבעית ביחס לאשתו מביאה להרהור מרובהל בספרו "{{הערה|שם=חזומסילת ישרים"א|מסביר שיש דרגות ומובנים שונים למושג ה[[http://atarvatar.zzl.org/Download/OnaAizekSer.pdf איגרות קודש מהחזון איש ומהסטייפלרפרישות]]}}ביהדות (באופן כללי, לאו דווקא לגבי יחסי אישות); לשיטתו יש פרישות אסורה ויש פרישות שהיא מותרת. וכן הרחיב בנושא זה, רבי יעקב קנייבסקי: "הן אמת שהפרישות מתאוות הכלל העיקרי הוא שכל מה שאינו מוכרח לאדם בענייני העולם הזה הוא עניין גדול כשהוא לשם שמים- הרי ראוי לאדם לפרוש ממנו, אמנם וכל מה שמוכרח לו מאיזה סיבה שתהיה - אם על ידי הוא פורש הרי זה מבטל משהו ממה שמחויב על פי דין תורה, מעשיו אינם רצויים. ואף כי יחשוב שעולה מעלה מעלה ברוחניות, אינו כן, אלא קבועה בקרבו גאוה לחשוב עצמו לבעל מדרגה, ובאמת הוא פוגם ונפגם. ופעמים קרובות מציגים אותו לחרפות על ידי שלבסוף נותן עיניו באיסור ממש, ואינו יכול להתגבר בשום אופן כאשר ידענו עובדא כזאת ה' ישמרנו"חוטא{{הערה|משה חיים לוצאטו, '''אגרת חיובי הבעל לאשתומסילת ישרים''', מצוות עונה, אות בפרק י"ח.}}.

הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" מסביר שיש דרגות ומובנים שונים למושג הפרישות ביהדות (באופן כלליבספרות ההדרכה החרדית, לאו דווקא לגבי יחסי אישות); לשיטתו יש פרישות אסורה ויש פרישות שהיא מותרתהדברים מוצגים כגישה אחת. הכלל העיקרי האידאל הוא שכל מה שאינו מוכרח לאדם בענייני העולם - הרי ראוי למעט בתענוג, אך בפועל אין לאדם לפרוש ממנולצמצם בהנאה, וכל מה שמוכרח לו מאיזה סיבה שתהיה - אלא אם כן הוא פורש הרי זה חוטאהגיע לדרגת חסידות (מקביל לדרגת ה[[פרישות]]), ואשתו לא נפגעת מכך. הגדיר זאת החזון איש באיגרת ג': "באשתו הטהורה הכל מצווה, רק על דרך החסידות מי שראוי לכך ממעט בתענוג"{{הערה|שם=חזו"א}}. דברים דומים כתב הסטייפלר באיגרתו{{הערה|משה חיים לוצאטו, '''מסילת ישרים''', פרק י"חהן אמת שהפרישות מתאוות העולם הזה הוא עניין גדול... אבל זה אינו אלא כשמקיים מה שמחויב על פי התורה".}}.

בספרות ההדרכה החרדיתלעומת זאת, בחלק מהספרות הדתית לאומית, הדברים מוצגים כגישה הנושא מוצג כשני גישות ביהדות. גישה אחתשרואה מיעוט הנאה כאידאל - גישתו של השולחן ערוך שלדבריו יש לקיים יחסים "כמי שכפאו שד", כלומר, לקצר בתשמיש כדי למעט הנאתו. האידיאל הוא וגישה שנייה, שעל פיה יש לנהוג, גישה של שימוש בהנאה באופן טבעי בלא צורך למעט בתענוגבה, אך בפועל אין לאדם לצמצם בהנאהבגלל שההנאה מאחדת בין בני הזוג{{הערה|ראו למשל: הרב שמואל אריאל, אלא אם כן הוא הגיע לדרגת חסידות בחוברת "עת דודים" (מקביל לדרגת הפרישותמאת הרב אלישיב קנוהל), ואישתו לא נפגעת מכךעמ' 44. הגדיר זאת החזון '''איש באיגרת גאשה ומשפחה''': "באשתו הטהורה הכל מצווה, רק על דרך החסידות מי שראוי לכך ממעט בתענוג"{{הערה|שם=חזו"א}}עמ' 83, ועוד. בדומה לכך כתב הסטייפלר באיגרתו: "הן אמת שהפרישות מתאוות העולם הזה הוא עניין גדולרן דוד כלילי, '''הדריכני באמתך''', עמ' 411... אבל זה אינו אלא כשמקיים מה שמחוייב על פי התורהלעומת זאת, הרב שלמה אבינר, לדוגמה, נוקט כמו הגישה החרדית, בספרו "{{הערה|שם=חזואחותי כלה"א.}}.

לעומת זאת==חשיבות יחסי האישות==חז"ל ראו קשר בין יחסי תקינים בין בני זוג וסברו כי הם עשויים לגרום למהות רוחנית גבוהה: שכינה, בחלק מהספרות הדתית לאומיתשתשרה ביניהם{{הערה|"איש ואישה - זכו, הנושא מוצג כשני גישות ביהדותשכינה ביניהם. גישה אחת שרואה מיעוט הנאה כאידיאל - גישתו של השולחן ערוך שלדבריו יש לקיים יחסים "כמי שכפאו שדלא זכו, אש אוכלתם", כלומרבבלי סוטה יז א, לקצר בתשמיש כדי למעט הנאתוויש פרשנים אשר הביאו מאמר חז"ל זה בהקשר של יחסי אישות.}}. וגישה שניהבמילים אחרות, שעל פיה יש לנהוגביהדות, גישה של שימוש בהנאה קיום יחסי אישות באופן טבעי בלא צורך למעט בה, בגלל שההנאה מאחדת בין הנכון מביא את בני הזוגלפסגת הקדושה ואף להשראת שכינה ביניהם. מכיוון שחשיבות הביאה בקדושה בין האיש לאשה כה גדולה, אזי גם האפשרות להתדרדרות גדולה, ואפילו מחשבה קלה עלולה להטות מן הקדושה אל הטומאה. כיוון שכך, קבעו חכמי ישראל הלכות וגדרים על מנת לשמור על איכותו הרוחנית של הביאה. הרמב"ן תיאר את חשיבות יחסי האישות כך:{{הערהציטוט|מרכאות=כן|ראו למשל: הרב שמואל אריאלתוכן=חיבור האדם אל אישתו כראוי [הרי הוא] בדמיון בריאת שמים וארץ... בניין העולם ויישובו, בחוברת ונעשה בו שותף למעשה בראשית.|מקור=אגרת הקודש אות ב}}היעב"עת דודים" (מאת הרב אלישיב קנוהל)ץ מבטא את הדברים באופן חריף יותר:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אין ערוך אליו בכל מעשה בשר ודם, עמ' 44כשיופעל בכוונה טהורה ומחשבה זכה ונקייה... ונראה כי מרוב גודל פרי חשיבות זה הפועל.. '''איש אשה ומשפחה''', עמ' 83, ועוד. רן דוד כלילי, '''הדריכני באמתך'''הוצרך לצניעות ביותר כדי שלא תשלוט בו עין הרע... ומחמת זה יש לנהוג צניעות יתירה והסתר במעשה היקר והנורא והעצום הלז.|מקור=מור וקציעה, עמ' 411סימן רמ.}}.

{{ערך מורחב|מצוות עונה}}חיוב לקיים יחסי אישות בשיעור שאין לגרוע ממנו מובא במשנה ובתלמוד, בספרות הפוסקים ובשולחן ערוך. זוהי המחויבות הבסיסית של האיש לאשתו על פי נוסח הכתובהה[[כתובה]]{{הערה|כפי שמוזכר בכתובה: "ומזוניכי (שאר) וכסותיכי (כסות) וסיפוקיכי (ועונה)... כאורח כל ארעא (כדרך כל הארץ)".}}. שיעור זה נקבע על פי האומדן המקובל להמצאותו להימצאותו של הגבר בביתו בהתאם לעיסוקיו ועובודתוועבודתו. לדוגמה: ספן היוצא לשיט לחודשים ארוכים, חייב רק פעמיים בשנה. חז"ל העריכו שאשה זו, שנשאה לספן, ידעה מראש על התדירות שהוא יהיה בבית ונתרצתה לכך. לעומת זאת, אנשים העובדים בסמוך לביתם ומצויים כל יום בביתם, חובתם - פעמיים בשבוע, ואם עובדים בעיר אחרת ולא לנים בביתם במשך השבוע הם מחוייבים מחויבים לפעם אחת בשבוע.

בשולחן ערוך נפסק שעונת תלמידי חכמים היא פעם אחת בשבוע, בליל שבת, כיון שבלילות החול צריכים לעסוק בתורה, שתורתן אומנתן]{הערה|'''משנה ברורה''', סימן רמ סעיף קטן ו.}}. בזמנינו אין לנו אדם שנקרא תלמיד חכם (כי בזמנינו אין נזהרים מ[[ביטול מביטול תורה]] כדין ועוד כמה טעמים), מכל מקום כיון שהטעם שתלמיד חכם רק פעם אחת בשבוע משום שהתורה מתשת כוחו וטעם זה ישנו גם בתלמיד חכם שבזמנינו, ואם כן מי שיודע שהוא בבריאות יש לחייבו פעמיים בשבוע, וכן מנהג רוב תלמידי חכמים בזמנינו (טרם שהגיעו לימי העמידה){{הערה|בעל הקהילות יעקב באגרות קודש אגרת א': "ופשוט דלעניין הרוצה לפטור עצמו בפעם אחת בשבוע ולא ב׳ פעמים בשבוע קרוב דהוי (קרוב לוודאי שזה) ספק דאורייתא ממש, ומלבד זה איכא (ישנו) חיוב מיוחד בזמן שמכיר שהאשה משתוקקת לזה ואפילו ברמז קל כמבואר בשולחן ערוך", על פי '''ביאור הלכה''' סימן ר"מ, ועל פי מה שהנהיגו '''המעיל צדקה''' והחתם סופר.}}.גם הרב משה פיינשטיין כתב שתלמיד חכם יש לחייבו פעמיים בשבוע{{הערה|"וכיון שכתב הפתחי תשובה בשם ספר מעיל צדקה שהוא משום פריצת הדור וקנאת ירך חברתה הרי בא מזה תשוקה ותאוה ליותר מפעם אחת, ולכן נמצא שהוא מעיקר העונה ואף שלא הכיר בעלה בזה יש לתלות שהוא מצד הבושה וגודל הצניעות שהרי בשביל זה קבעו הזמנים... ולכן שפיר (טוב) הורו שיש לייעץ וגם לחייב שתי פעמים בשבוע", '''אגרות משה''' חלק ה', אבן העזר סימן כ"ח}}

הרב משה פיינשטיין גם כתב שתלמיד חכם יש לחייבו פעמיים בשבועעל פי בעל הטורים, בשנה הראשונה לאחר ה[[חתונה]] ישנו חיוב מיוחד במצוות עונה, והוא חייב בזה כל ימות השנה חוץ מיום כיפור (וחוץ מהימים שהיא [[נידה]]), ככתוב בספר דברים:"נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"{{הערה|{{ציטוטתנ"ך|דברים|מרכאות=כןכד|תוכן=וכיון שכתב הפתחי תשובה בשם ספר מעיל צדקה שהוא משום פריצת הדור וקנאת ירך חברתה הרי בא מזה תשוקה ותאוה ליותר מפעם אחתה}}, ולכן נמצא שהוא מעיקר העונה ואף שלא הכיר בעלה בזה יש לתלות שהוא מצד הבושה וגודל הצניעות שהרי בשביל זה קבעו הזמניםובבעל הטורים שם.האליה רבה (ב'''אורח חיים''' סימן ר"מ), מביא את דברי '''בעל הטורים''' להלכה.. ולכן שפיר שו"ת '''בצל החכמה''' (טוב) הורו שיש לייעץ וגם לחייב שתי פעמים בשבוע|מקור=אגרות משה חלק הד' אבן העזר סימן כחע"ב), מציין עוד מפרשים (ראשונים ואחרונים) שהסבירו שמשמעות "ושמח את אשתו" היא מצוות עונה.}}.

על פי בעל הטוריםבמשנה תורה להרמב"ם ובשולחן ערוך לא הוזכר מה התדירות שהאישה חייבת. האישה אינה חייבת ב[[מצוות עונה]] (עונה=זמן), לכן הזמנים שקבעו חכמים מתייחסים לגבר בלבד. אמנם, יש לאישה חובה מחמת הנישואים לקיים יחסי אישות, בשנה הראשונה לאחר הואם היא מסרבת חל עליה דין [[חתונהמורדת על בעלה|מורדת]] ישנו חיוב מיוחד במצוות . להלכה, כתב המהרי"ט שהאישה חייבת רק בהתאם לחיוב העונה של בעלה, ואם הבעל דורש להרבות בתשמיש יותר מחיוב ה"עונה" שלו, והוא חייב בזה כל ימות השנה חוץ מיום כיפור או לבוא עליה שלא כדרכה (וחוץ מהימים שהיא [[נידהמין אנאלי]]), ככתוב בספר דברים: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"אין עליה דין מורדת{{הערה|דברים כד ה, ובבעל הטורים שם. האליה רבה (באורח חיים =מהריט|שו"ת מהרי"ט חלק א סימן רמ)ה, מביא את דברי '''בעל הטורים''' להלכה. שווכן בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה'אבן העזר סימן סט, ובחלק ו''בצל החכמה''' (חלק ד אבן העזר סימן עב), מציין עוד מפרשים (ראשונים ואחרונים) שהסבירו שמשמעות "ושמח את אשתו" היא מצוות עונהכה.}}.

חז"ל קבעו זמנים ועונות לקיום יחסי אישות, על פי מה שהם אמדו את דעת האישה שבזמנים אלה היא משתוקקת לכך. ולכן, בכל עת שהאיש מבחין שאשתו מעוניינת בקיום יחסים, גם אם לא תאמר זאת בפיה, הוא מחויב לה מן הדין{{הערה|טור סימן רמ, ומקורו בראב"ד בשער הקדושה}}. ונקטו הפוסקים, ש'''עיקר''' שעיקר מצוות עונה נאמרה כשהאישה משתוקקת לזה{{הערה|חכמת אדם קכח יט, ואגרות משה אבן העזר ג כח.}}. וכן מובא בתלמוד: "כל אישה שתובעת בעלה לדבר מצווה הויין (יהיו) לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן". ו'תובעת' הכוונה שרומזת או מקשטת עצמה כדי שיתן דעתו עליה, או שאומרת בלשון נקיה כגון 'אלי תבוא' (כמו שלאה ש[[לאה]] אמרה ליעקב) וכדומה, אבל אסור לה לבקש באופן מפורש הנחשב חוצפה ועזות וכדברי חז"ל "בני חצופה"{{הערה|עירובין ק ב, נדרים כ ב.}}.

===לאחר חצותכשהאישה בתולה===בתלמוד מובא שיש לקיים יחסי אישות לאחר חצותמהתורה [[דם בתולים]] אינו מטמא ב[[נידה]], כדי שלא ישמעו קול בני אדם, ויבואו לחשוב על אנשים אחריםמאחר שאינו בא מה[[רחם]]. האחרונים פסקו שזה רק לפרושים (שהגיעו לדרגת הפרישות)משום גזירת חכמים אף הוא מטמא, או למי שחושש שיהרהר באישה אחרת{{הערה|ים של שלמה בבא קמא פרק ז סימן מג תקנה האך חכמים הקלו בו, והובאו דבריו בפוסקים. הפלא יועץ בערך זווג כתבוקבעו שבני הזוג רשאים לסיים את המעשה, שהמעלה שלא להיות עייף מדאי עדיפה ממעלת חצות הלילהולנהוג בכלה כנידה רק בגמר החיבור ביניהם.}}. בדומה לכךמה שאין כן לגבי אישה שמקבלת וסת בשעת קיום היחסים, הסטייפלר היה מורה להתיר שלא להמתין עד חצות, אם עקב כך ישתבש סדר יומו למחרת ויש בזה משום ביטול תורה וזמן תפילה וכדומה, והורה שיש להמתין עד שאין שומעים קול שאז על בני אדם{{הערה|"אורחות רבינו", חלק א, עמ' צט.}}הזוג לעצור מיד.

לפי הקבלה יש לקיים יחסי אישות לאחר חצות אישה בתולה נטמאת מגזירת דם בתולים גם בזמן שהיא מעוברת או מינקתאם לא דיממה; זוהי גזירה שמא דיממה, והזוהר מצטט והדם התערבב בזרע ואינו ניכר. ישנה מחלוקת בין הפוסקים מהו השלב בתשמיש שמחיל את הפסוק במשלי: הגזירה{{הערה|שולחן ערוך יורה דעה קצג א, ונושאי הכלים, '''חכמת אדם''', קט"אץ ברגלים חוטאו, ט" (משלי יט) כתיאור מגנה למי שאינו מתין עד חצותו. אך בעיקר יש להקפיד על כך בזמן שיש אפשרות לקליטת הריון'''טהרת הבית''', כי לדברי הזוהר אם משמש לפני חצות "ממשיך לוולד נפש מסיטרא דמסאבא (הוולד נוצר ממקום טמא)"{{הערה|חלק א', עמ' תקב-תקד. '''ראשית חכמהבדי השולחן''', שער הקדושהסימן קצ"ד, י"ט. בעניין טומאת דם בתולים הזב בביאות הבאות ראו "[http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA56/R0561043.asp עד מתי קיימת גזירת דם בתולים?]", פרק טז אות נגמאת הרב יואל קטן.}}.

===בליל הכלולות===בליל המותר לבעול כלה [[חתונהבתולה]] ישנה מצווה לקיים יחסי אישותבשבת, [[ביאה]] זו מכונה בתלמוד "בעילת מצווה"אפילו שיוצא ממנה דם, ואין בזה איסור חובל. ישנה חשיבות מיוחדת לקיום היחסים בלילה זהכמו כן, ורק במקרים חריגיםאין איסור צובע בסדין שתחתיהם{{הערה|'''שולחן ערוך''', ניתן לדחות את קיום היחסים למועד מאוחר יותראבן העזר, על פי שאלת חכםסימן ס"ג, סעיף א'.}}.

מבחינה הלכתית לילה זה יוצא דופן במספר דברים:===בפעם הראשונה===*ליחסי האישות הראשונים בין בני הזוג ישנה חשיבות מיוחדת{{הערה|בבלי ברכות טז א, לפי המשנה שם המצוה אינה דווקא בליל הכלולות, ולפי הגמרא בעמוד ב' היא קיימת גם כשהכלה הייתה נשואה בעבר.}}, ו[[ביאה]] זו מכונה בתלמוד "בעילת מצווה", יש מפרשים, משום שעיקר מצוות הכניסה ל[[חופה]] נגמרת בבעילה{{הערה|בבלי כתובות ד א, ובשיטה מקובצת ג עמוד ב לדעת רש"י}}. אם אירע ליל החופה בזמן שאמורה שהכלה אמורה לקבל [[וסת]], אך בפועל עדיין לא קבלהקיבלה, אפילו שתמיד צריך לפרוש מאשתו מתשמיש בזמן זה, הרי הכלה מותרת לחתנה, כיון כיוון שבבעילת מצווה לא אסרו חכמים, ואפילו שהיא בעלת וסת קבוע.*אם יצא ממנה [[דם בתולים]] בשעת התשמיש, יכול לפרוש מכלתו אף שהפין עדיין בקישוי, מה שאין כן בסתם אשה שיוצא ממנה דם בשעת הביאה, עליו לחכות עד שהאיבר יתרפה.*הלכה נוספת שקיימת רק בליל הכלולות, בבעילת מצווה היא שלפי חלק מהפוסקים אף [[אנינות|אונן ]] (אדם המצוי באבלאבל, קודם שנקבר המתמתו) מחויב במצווה זומותר בה. לעומת זאת, בליל טבילה או בכל לילה אחר אין לאבל ואפילו ל[[אונן (הלכה)|אונן]] לקיים יחסי אישות.

אם הם הגיעו לכלל חיבור - חדירת כל האיבר לנרתיק, הרי הם אסורים מדין דם בתולים, גם אם לא היה דם===בליל טבילה===[[תמונה:Mikveh22. אם עדיין לא הייתה חדירה של כל האיבר, ולא היה דם בתולים, עדיין הם מותרים זה לזו{{הערהjpg|'''חכמת אדם''', קטו, טו. '''טהרת הבית''', חלק א עמ' תקב-תקד. '''בדי השולחן''', סימן קצד, יט.}}.שמאל|ממוזער|280px|מקווה מודרני בקיבוץ טירת צבי]]

מותר לבעול כלה [[בתולים|בתולה]] בשבתבשולחן ערוך מובא כי חייב אדם לקיים יחסי אישות עם אשתו בליל טבילתה. גם בספר הזוהר נכתב, אפילו שיוצא ממנה דםשבסמוך לזמן שהאשה טובלת ונטהרת, ואין בזה איסור חובליש עניין מיוחד ושמחה מיוחדת בחיבור הבעל והאשה; וזאת מפני שטבעי שהתשוקה היא גדולה לאחר שהיו אסורים זו לזה במשך כשבועיים. וכמו כן, אין בזה איסור צובע בסדין שתחתיהםהלכתי לדחות טבילה ביום או יומיים כאשר ישנה סיבה ממשית לדחותה, ואין לעשות כן אלא אם יש צורך גדול והדחייה מוסכמת על שני הצדדים{{הערה|שו"ת '''שולחן ערוךרב פעלים''', אבן העזרחלק ב' יורה דעה, סימן סג סעיף אל"ד. '''בית יוסף''', קצ"ז ב'.}}. אולם, כשנראה לבני הזוג שיש צורך גדול לדחות את הטבילה, עליהם לשאול חכם כיצד לנהוג.

===בליל מפני חשיבות ליל טבילה===[[תמונה:Mikve_taara_women, קודם שיגיע הלילה על הבעל להראות תוספת חיבה ואהבה עם זוגתו{{הערה|'''בית חדש''', סימן ר"פ. מדבר אפילו על עונת ליל שבת.}}.JPGוכן פסק הרב עובדיה יוסף שביום של ליל הטבילה צריך הבעל להגיע מוקדם אפילו שהוא אברך, ואין בכך משום ביטול תורה{{הערה|שמאל|ממוזער|280px|מקווה טהרה ביד בנימין (2008)]]'''שושנת העמקים''', עמ' לח.}}.

בשולחן ערוך מובא: חייב אדם לפקוד את אשתו ===בליל טבילתהשבת===ההלכה קובעת כי {{ציטוטון|תשמיש המיטה מ[[עונג שבת|תענוגי שבת]] הוא}}, לפיכך רצוי לקיים יחסי אישות בליל שבת. גם בספר הזוהר נכתבכל זאת בכפוף לשאר הלכות האישות, שבזמן שהאשה נטהרת יש עניין מיוחד ושמחה מיוחדת בחיבור הבעל והאשה, שטבעי שהתשוקה היא גדולה לאחר שהיו אסורים במשך כשבועיים. אין איסור הלכתי לדחות טבילה ביום שכן הלכה זו אינה דוחה הלכות [[נידה]] או יומיים כאשר ישנה סיבה ממשית לדחותה, ואין לעשות כן אלא במידה שיש צורך גדול והדחייה מוסכמת על שני הצדדיםהלכות אחרות{{הערה|שו"ת '''רב פעלים''', חלק ב' יורה דעה ע או"ח סימן לד, וב'''בית יוסף''' קצז ב.ר"פ}}. אולם, כשנראה לבני הזוג שיש צורך גדול לדחות את הטבילה, עליהם לשאול חכם כיצד לנהוג.

מפני חשיבות ליל טבילהעל פי קבלה אין לתלמיד חכם לקיים יחסי אישות בחול, קודם שיגיע הלילה על הבעל להראות תוספת חיבה ואהבה עם זוגתואלא רק בליל שבת{{הערה|'''בית חדשזוהר הקדוש''', סימן רפ. מדבר אפילו על עונת ליל שבתחלק ג' עח.}}. וכן פסק הרב עובדיה יוסף שביום אבל אם האישה משתוקקת לכך, או שלא קיים עדיין מצוות [[פרייה ורבייה]], או שהוא צריך לגדור את עצמו מן החטא ויש חשש של ליל הטבילה צריך הבעל להגיע מוקדם אפילו שהוא אברךהוצאת [[זרע לבטלה]] - מותר לו לקיים יחסי אישות בחול, ואין בכך משום ביטול תורה"ובזכות המצווה יתן הקב"ה נפש קדושה אף כשעושים זאת בחול"{{הערה|'''שושנת העמקיםאגרות משה''', עמאבן העזר חלק ג' לחסימן כ"ח.}}וכן כתב בספר שמחת כהן: "כאשר יהיה לשם שמים גדול כוחו בכל עת ובכל זמן להוליד בנים קדושים".{{הערה| '''שמחת כהן''', תשובה פ"ב.}}. וכן מסופר על האמורא [[רבא]] שתבע את אשתו ביום חול מחשש הרהור.

===בליל שבת===ההלכה קובעת כי יש אחרונים שאומרים, שחומרא זו (שתלמיד חכם לא יקיים יחסי אישות בחול) נאמרה רק כשהאשה ראויה להיכנס להריון, אבל כשהיא מעוברת וכדומה אין צריך להחמיר{{ציטוטוןהערה|תשמיש המיטה בן איש חי שנה ב' פרשת וירא כ"ג; '''דרך פיקודיך''', מצוה א' ח'; '''עטרת צבי''', פרשת יתרו; '''באר היטב''' סימן ר"מסימן קטן ק"ד בשם ה[[עונג שבת|תענוגי שבתאר"י]] הוא.}}, לפיכך רצוי לקיים יחסי אישות בליל שבת. כל זאת בכפוף לשאר הלכות האישות, שכן הלכה זו אינה דוחה הלכות [[נידה]] או הלכות אחרותויש חולקים{{הערה|שולחן ערוך חלק אורח חייםרמ"פ '''שער המצוות''', סימן בראשית א"רסק"פב.}}.

על פי קבלה אין לתלמיד חכם ===לאחר חצות===בתלמוד מובא שיש לקיים יחסי אישות בחוללאחר חצות הלילה, כדי שלא ישמעו קול בני אדם, אלא ויבואו לחשוב על אנשים אחרים. האחרונים פסקו שזה רק בליל שבתלפרושים (שהגיעו לדרגת ה[[פרישות]]), או למי שחושש שיהרהר באישה אחרת{{הערה|'''זוהר הקדוש'''ים של שלמה בבא קמא פרק ז סימן מג תקנה ה, והובאו דבריו בפוסקים. הפלא יועץ בערך זווג כתב, חלק ג' עחשהמעלה שלא להיות עייף מדאי עדיפה ממעלת חצות הלילה.}}. אבל אם האישה משתוקקת בדומה לכך, או הסטייפלר היה מורה להתיר שלא קיים עדיין מצוות [[פרייה ורבייה]]להמתין עד חצות, או שהוא צריך לגדור את עצמו מן החטא אם עקב כך ישתבש סדר יומו למחרת ויש חשש של הוצאת [[זרע לבטלה]] - מותר לו לקיים יחסי אישות בחולבזה משום ביטול תורה וזמן תפילה וכדומה, "ובזכות המצווה יתן הקב"ה נפש קדושה אף כשעושים זאת בחול"והורה שיש להמתין עד שאין שומעים קול בני אדם{{הערה|'''אגרות משהאורחות רבינו''', אבן העזר חלק גא, עמ' סימן כ"ח. וכן כתב בספר '''שמחת כהן''' (תשובה פ"ב): "כאשר יהיה לשם שמים גדול כוחו בכל עת ובכל זמן להוליד בנים קדושים"צט.}}. וכן מסופר על האמורא רבא שתבע את אשתו ביום חול מחשש הרהור.

לפי הקבלה יש אחרונים שאומריםלקיים יחסי אישות לאחר חצות גם בזמן שהיא מעוברת או מינקת, שחומרא זו והזוהר מצטט את הפסוק במשלי: "אץ ברגלים חוטא" (שתלמיד חכם לא יקיים יחסי אישות בחולמשלי יט) נאמרה רק כשהאשה ראויה להיכנס להריוןכתיאור מגנה למי שאינו ממתין עד חצות. אך בעיקר יש להקפיד על כך בזמן שיש אפשרות לקליטת הריון, אבל כשהיא מעוברת וכדומה אין צריך להחמירכי לדברי הזוהר אם משמש לפני חצות "ממשיך לוולד נפש מסיטרא דמסאבא (הוולד נוצר ממקום טמא)"{{הערה| בן איש חי שנה ב' פרשת וירא כ"ג, דרך פיקודיך מצוה א' ח'ראשית חכמה''', עטרת צבי פרשת יתרו, באר היטב סימן ר"מ סק"ד בשם האריז"ל.}}. ויש חולקים{{הערה|רמ"פ שער המצוותהקדושה, בראשית א"ר סק"בפרק טז אות נג.}}.

האר"י הוסיף ימים נוספים שראוי לא לקיים בהם יחסי אישות: שני הלילות של ראש השנה, לילה ראשון של פסח, ליל שבועות, ליל שמחת תורה וליל הושענא רבה{{הערה|ראש השנה - '''באר היטב''', או"ח ; '''אורח חיים''' ר"מ סק"ד בשם '''שיירי כנסת הגדולה'''. שמחת תורה - מגן אברהם או"ח אורח חיים ר"מ סקסימן קטן ק"ג. הושענא רבה - באר היטב או"ח אורח חיים, תרס"ד סק"ד בשם השל"ה.}}:*שני הלילות של ראש השנה*לילה ראשון של פסח*ליל שבועות*ליל שמחת תורה*ליל הושענא רבה . מחבר המשנה ברורה כתב, שזה כי דבר זה נאמר רק למי שהוא מלא ביראת שמים ולא יחטא, אבל אותם שיצרם מתגבר עליהם ועל ידי מניעת תשמיש בימים אלה הם יבואו ליכשל להיכשל בעבירה, מצווה עליהם לקיים יחסי אישות , ואפילו בראש השנה.

ישנם ימים נוספים שנזכרו בהלכה כימים שראוי לבעל נפש (דרגה רוחנית גבוהה) לא לקיים בהם יחסי אישות, אך רק מעטים מחמירים בימים אלו: ליל עשרה בטבת, שלושת ימי ההגבלה (שלושה ימים קודם חג השבועות), ליל שבעה עשר בתמוז, תשעת הימים]], ליל י' באב, ליל צום גדליה ועשרת ימי תשובה{{הערה|מקורות: עשרה בטבת י"ז בתמוז וצום גדליה - מגן אברהם או"ח תק"נ ובמשנה ברורה שם סק"ו. י' באב - '''משנה ברורה ''', סימן תקנ"ח.}}:*ליל עשרה בטבת*שלושת ימי ההגבלה - שלושה ימים קודם חג השבועות*ליל שבעה עשר בתמוז*תשעת הימים - מראש חודש אב ועד תשעה באב.*ליל י' באב*ליל צום גדליה*עשרת ימי תשובה - מראש השנה ועד יום הכיפורים

זמנים של על פי קבלה הקבלה שבהם דווקא ראוי לקיים בהם יחסי אישות: ליל ראש חודש, ליל יום טוב של סוכות, ליל שביעי של פסח ולילות חול המועד{{הערה|באר היטב על אורח חיים רמ סעיף קטן ג.}}:* ליל ראש חודש* ליל יום טוב של סוכות* ליל שביעי של פסח* לילות חול המועד.

בהלכה מובא (, על פי התלמוד) , שכשאחד מבני הזוג עומד לצאת לדרך לכמה ימים, וכן לאחר שחזר מהדרך, יש להם לקיים יחסי אישות, ואפילו סמוך לווסתה של האישה. וכך כתב הזוהר: {{ציטוטון|הבא מן הדרך צריך לשמח אשתו לדבר מצווה משני טעמים. האחד שיהיה זיווג ביאה של מצווה, וגם מרבה שלום. ועוד, שאם תתעבר אשתו מהזיווג מהביאה הזה יהיה לוולד נשמה קדושה... ושקולה עונה זו כעונת ליל שבת{{הערה|זוהר, בראשית נ}} .}}

ההלכה של "יוצא יציאה לדרך" נאמרה באחד מהאופנים הבאים{{הערה|ספר [[פסקי תשובות]], סימן רמ סעיף ו}}:*הפתחי הוגדרה בפתחי תשובה נתן שיעור של דרך - כיציאה לדרך שאורכה 12 מיל. לפחות, אך גדולי הדורות האחרונים הסכימו שאין הדברים אמורים בימינובעת החדשה, שהנסיעה שכן הנסיעה ממקום למקום נעשית בקלות. לכן, ובזמננו "יוצא לדרך" הוא כשנוסע לזמן שידלג הוגדר כנוסע לתקופה שבה ידלג בהכרח על זמן קיום יחסים, כל אחד לפי תדירותו.*שנוסע בנוסף, "יציאה לדרך" הוגדרה כאשר האיש נוסע לחוץ לארץ ובאופן שיש התרגשות מהנסיעה, כל אחד לפי הרגל חייו.*שנוסע , או כאשר האיש נוסע למקום סכנה, שגם בזה יש והתרחקותו מעוררת התרגשות והשתוקקות , אפילו בנסיעה הנסיעה לזמן קצר{{הערה|ספר פסקי תשובות, סימן ר"מ סעיף ו'.}}.

אמנם, אם שניהם נוסעים ביחד, אין חיוב לקיים יחסים קודם הנסיעה, אפילו שלא יהיה באפשרותם לקיים יחסי אישות עד שיחזרו לביתם{{הערה|'''טורי זהב''' על השולחן ערוך, סעיף טו.}}.

===בזמן הריון===במסכת נדה כתוב: {{ציטוטון|שלשה חדשים הראשונים תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד, אמצעיים קשה לאשה ויפה לולד, אחרונים יפה לאשה ויפה לולד שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז{{הערה|שם=נדה לא א.}}}}. החזון איש הסביר שגמרא זו מדברת במרבה אבל פעם בשבוע אינו "קשה"{{הערה|'''ארחות רבנו''', חלק א עמוד עמ' צח, בשם רבי חיים קנייבסקי.}}. מצוות עונה קיימת כל זמן ההריון, ולכן תשמיש בהריון, כשנעשה לרצונה ולטובתה של האשה אינו רק בגדר מותר אלא בגדר מצווה{{הערה|פסחים עב ב.}}.

לפי הקבלה, אף שהיא מעוברת או [[עקרות|עקרה]] וזקנה, כל טיפות הזרע אינם הולכות לאיבוד אלא הקב"ה מצווה למלאך ל[[מלאך]] הממונה שישמרם לעתיד לבוא, ויהיה לכל אחד בנים רבים, ואין זה לבטלה משום שיש מעלה גם בבעילות אלו ויוולדו מהם נשמות{{הערה|[[חיד"א]], '''ספר מדבר קדמות''', דף פג, בשם החיד"א, מובא בבן ב[[בן איש חי(ספר)|בן איש חי]], פרשת וירא אות כד.}}.

==לפני ואחרי אופני קיום יחסי אישות=====ההכנות לקראת יחסי אישות===ראוי לאיש ולאשה להתנהג בקדושה ובטהרה אף קודם הזיווגעל פי ה[[רמב"ם]], ויזהרו בניקיון הגוף ובטהרת הידיים כמו בהכנה לתפילה. וכאשר תהיה הסביבה נקיה ומסודרת, ובני בני הזוג יקפידו יכולים לעשות ככל שיעלה על ניקיונםדעתם בינם לבין עצמם, יערב להם הרבה יותר היותם יחד{{הערה|ספר כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, [[מסכת נדרים]] כ'''יסוד ושורש העבודה''', שער השמיני.}}ע"ב).

על הבעל לרצות ולפייס את אשתו קודם החיבורפי תורת הקבלה, יחסי האישות צריכים להיות ללא חציצה בין בני הזוג. וכן כתב רבי יעקב עמדין: "וכן צריך שיהא מיישב דעת אשתו ומשמחה ומכינה ומסעדה בדברים המשמחים מצד ההלכה, קיום היחסים בעירום הוא פרט יסודי במחויבות ההדדית לחיות חיי אישות, ואם אחד מבני הזוג ממאן לקיים את הלב כדי שתשיג את התאווה אליו בקדושה ובטהרת דמיונה כמו כן, וזה יהא ניכר בנשימתה ובעיניהדרישת האחר בעניין חל עליו דין [[מורדת|מרידה]]{{הערה|{{בבלי| כתובות |מח|א}}, ואז יאהבו זה לזה ויהיו בניהם פיקחיםשולחן ערוך אבן העזר עו יג ונושאי הכלים.מכאן מתנפץ מיתוס ה"חור בסדין".}}."עם זאת, מטעמי צניעות בשעת הביאה עליהם להיות מכוסים ביחד בסדין או שמיכה לפחות מהמותניים ולמטה{{הערה|יעקב עמדן, ואין צריכים לכסות את הראש ואת הרגלים. על פי '''סידור יעקב עמדןכף החיים''', מיטות כסףאורח חיים סימן מ' סעיף קטן ט"ו, עמו' קנט''משנה ברורה''' ר"מ סעיף קטן ל"ו. בשעת הביאה - '''קדושת משה''', סימן ט"ו.}}.

קודם החיבורגם במקרים בהם מותר לזוג להיבטל ממצוות [[פרייה ורבייה]], על הבעל לאז בשביל למנוע מהבעל איסור '[[עוררות מינית|עוררשפיכת זרע לבטלה]]', אין להשתמש ב[[אמצעי מניעה]] את אשתו על ידי חיבוק ונישוקהמתפקדים כחציצה מכנית שמונעת מהיחסים להיות "כדרך כל הארץ"{{הערה|זוהי המסקנה המקובלת מה[[ברייתא]] העוסקת ב'''רוקח''' (בראשית עמוד צא): -"והאדם ידע את חוה אשתו, 'את' לרבות אהבות חיבוקין ונישוקין, שדרך לעשות לפני תשמיששלוש נשים משמשות במוך"ב{{בבלי|כתובות|לט|א}} ומסיכום שיטות הראשונים לגביה. }}. ממילא אסור השימוש ב'''אגרות משה''' (אבן העזר ח"ד סו): "ענייני קורבה דחיבוק ונישוק הוא גם כן מחיובי עונה ומצווה דלשמח [[קונדום]], וגם לגבי [[דיאפרגמה]], המכסה את אשתו"[[צוואר הרחם]], נחלקו הפוסקים{{הערה|{{דעת|הרב [[שלמה אבינר]]|daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm|תכנון המשפחה ומניעת הריון}}. על פי קבלה}}{{הערה|1=אומנם במקרים מסוימים בהם אין אפשרות להשתמש באמצעים אחרים, יש עניין בחיבוק ונישוק גם קודם הביאה וגם לאחר הביאהשהתירו להשתמש אף בקונדום, בנימוק שבמקרי סכנה זוהי דרך התשמיש, או שהאיסור נגזר מביטול מצוות [[פרייה ורבייה]], ומותר כשאינו גורם לביטולה, ובשעת הביאה ינשק אותה בפיה כדי שיהיה חיבור למטה ולמעלהאלא מאפשר לקיימה בטווח הרחוק; ראו [http://www.medethics.org.il/db/showQ.asp?ID=3803 תשובת הרב [[מרדכי הלפרין]]] באתר מכון שלזינגר.}}. האמצעים המועדפים ביותר בהלכה למניעה הם [[גלולה למניעת היריון|גלולות למניעת היריון]] ולאחריהן [[התקן תוך רחמי|התקן תוך רחמי]]{{הערה|יעב"ץ בסידורו "עמודי שמים" חדר המיטות פרק ז חוליה ב [[יואל קטן]], חנה קטן, אלחנן בראון, [http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA53- "כדי לעשות שני מיני זיווגין עליון ותחתון"54/R0531114.asp אמצעי מניעה - מבט הלכתי-רפואי]}}.

על האישה להתקשט לפני בעלה, ולהרבות תאוותו בשעת תשמיש. ואף רב חסדא הדריך את בנותיו כך: כשבעליך ממשמש בך להתאוות לך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום, הדדין המציאו לו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שתתרבה תאוותו וחיבתו ויצטער, ורק אז חזרי ותני לו{{הערה|שבת קמ ב וברש"י שם. יש לציין שחתניו של רב חסדא לא היו אנשים פשוטים, אלא היו גדולי הדור; רבא, רמי בר חמא, ומר עוקבא בר חמא.}}. כמו כן, מותר לבעל להסתכל בכל המקומות שבגוף האישה (פרט ל[[פות]], שיבואר להלן), וכן כתב החזון איש באיגרת קודש לגבי שעת קיום יחסי אישות: "וההסתכלות באשתו מותר, מפני שרצון התורה באהבה ביניהם, והאהבה היא ההכנה למצות עונה העתידה לבוא". ===לאחר קיום יחסי אישותסוגי ביאות===מובא בפוסקים שאין לאחד מבני הזוג לקום ממיטתו מיד לאחר קיום יחסי האישות, כדי שלא יראה לבן "'''ביאה כדרכה'''" או בת זוגו שכל מה שמעניין אותו זה הקירבה הגופנית, אלא ימשיכו לשכב ביחד עוד זמן מה. הדרכה זו באה לידי ביטוי קיצוני, במימרה של רבי מאיר: "כל המשיא בתו לעם הארץ – כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים – אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים'''ביאה'''"{{הערה|פסחים מט ב.}}, כלומר, שעם הארץ אינו מתחשב בצרכי אשתו, אלא בא עליה למלא תאוותו ומיד עוזבה. לאחר קיום יחסי האישות יש ליטול ידיים ונחלקו הדעות לגבי צורת הנטילה. ישנם גברים הנוהגים לטבול במקווה לאחר כל קיום יחסי אישות. מובא בהלכה שהאישה לא הוא המונח ההלכתי ל[[הנקה|תניקמין וגינאלי]] את בנה מיד לאחר קיום יחסי אישות, אלא תמתין שיעור הליכת שני מילין (כ-36 דקות). ואם הוא בוכה מאוד יכולה להניקו. ==צורת קיום יחסי אישות==על פי הרמב"םואצל בני זוג נשואים זה לזה, בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמםאם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבליבאופן קבוע, מסכת נדרים כ' עהוא נקרא "ב):{{ציטוט[[מורדת על בעלה|מרכאות=כן|תוכן=אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אבריםמורד]]" וזו עילה מוצדקת ל[[גירושים]].|מקור=קדושה איסורי ביאה כא י}}

על פי ההלכה ועל פי תורת הקבלה"'''ביאה שלא כדרכה'''", התשמיש צריך להיות בעירום מוחלט של שני בני הזוגאו "[[הפיכת שולחן]]" בלשון התלמוד (לפי הפירוש הנפוץ), ואם הבעל אינו מסכים לתביעה זו של האשה מחייבים אותו לגרש את אשתו{{הערה|כתובות מח אהוא המונח ההלכתי ל[[מין אנאלי]], שולחן ערוך אבן העזר עו יג. ומכאן מתנפץ מיתוס ה"חור בסדין"}}. אולםאשר נחשב בגדר מותר, בשעת הביאה עליהם להיות מכוסים ביחד בסדין או שמיכה לפחות מהמותניים ולמטה{{הערה|ואין צריכים לכסות את הראש ואת הרגלים. על פי כף החיים אוהנאמר "ח סימן מ' סקטמשכבי אשה"ו, ומשנה ברורה רמ סעיף קטן לומכאן שיש שני משכבים. בשעת הביאה - קדושת משה סימן טו}}אמנם, לפי המדרש רבה, בתורה זה נחשב כעינוי לאישה, כמו שכתוב אצל שכם ו[[דינה]] "וישכב אותה ויענה".

===סוגי ביאות==="'''ביאה כדרכה'''" או "'''ביאה'''", הוא המונח ההלכתי למסופר בתלמוד על אישה שבאה לרב והתלוננה שבעלה תבע ממנה יחסים אנאליים (לפי הפירוש הנפוץ של [[מין וגינאליהפיכת שולחן]]) אף שהציעה לו יחסים וגינליים. רב ענה לה שהוא אינו יכול לעזור לה שכן התורה התירה זאת לבעל{{הערה|ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואצל בני זוג נשואים זה לזהואני מה אעשה ליך? בבלי נדרים כ ב.}}. להלכה, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה כתב המהרי"ט שהאישה חייבת רק בהתאם לחיוב העונה של יחסיםבעלה, באופן קבועואם הבעל דורש לבוא עליה שלא כדרכה, הוא נקרא "מורד" וזו עילה מוצדקת ל[[גירושים]]אין עליה דין מורדת{{הערה|שם=מהריט}}.

"'''ביאה שלא כדרכה'''", או "[[הפיכת שולחן]]" בלשון התלמוד (לפי הפירוש הנפוץ), הוא המונח ההלכתי ל[[מין אנאלי]], אשר נחשב בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים{{הערה|"אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה" (נדרים כ ב) "...והמקדש בביאה מסתמא דעתו על גמר ביאה וכשיגמור ביאתו תהיה מקודשת ובין שבא עליה כדרכה בין שבא עליה שלא כדרכה הרי זו מקודשת." (קדושה אישות ג ה) ועיינו גם בהלכות איסורי ביאה פרק ג' הלכה ט"ו, ובטור אבן העזר סימן כ' בהתחלה.}}. אמנם, על פי פרשנות המדרש רבה, בתורה זה נחשב כעינוי לאישה, כמו שכתוב אצל שכם ודינה "וישכב אותה ויענה"{{הערה| בראשית לד ב, בראשית רבה פ, וכן ברש"י שם: וישכב אותה - כדרכה, ויענה - שלא כדרכה. וראו שם פירושים נוספים על הפסוק.‏}}. בעלי התוספות סוברים שמין אנאלי מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע{{הערה|1="ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר)". (בבלי יבמות דף ל"ד עמוד לד ב', פירוש בעלי התוספות).}}. וכן פסק הרמ"א.

"'''ביאה דרך איברים'''" (שוכב עמה בקירוב בשר{{הערה|רש"י סוטה כ"ו ע"ב. ורש"י יבמות נ"ה ע"ב כתב: "דרך איברים - מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר איברים".}}) הוא מונח הכולל [[מין אוראלי]], אשר אינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ולא נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הוא נעשה במסגרת יחסים אסורים{{הערה|‏רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|כא|י}}. אין במקורות ההלכה התנגדות לגירוי ל[[מין אוראלי|אוראלי]] לגבר, אך הדעה המקובלת בפוסקים הוא שה[[שפיכה]] צריכה להיות בתוך ה[[נרתיק]], ואחרת הדבר נחשב לאסור כ[[שפיכת זרע לבטלה]]{{הערה|כך עולה מאיסורי מ{{רמב"ם|איסורי ביאה |כא |ט }} ומהגהת הרמה[[רמ"א ]] על האבן ה{{שולחן ערוך|אבן העזר |כה |ב}}.}}. מין אוראלי לאישה נתון במחלוקת בקרב הפוסקים כמבואר [[#הסתכלות ונשיקה באיבר המין הנשי|בהמשך]].

על פי ההלכה אין לקיים יחסים בעמידה או בישיבה, כי על פי חז"ל דבר זה אינו בריא{{הערה|מדע דעות ד יט, טור ושולחן ערוך או"ח רמ טו. ומקורם מגיטין ע א, שם מפורט כי המשמש מיטתו בעמידה אוחזתו עווית, ובישיבה - מחלה אחרת שתרופתה "מוריקא"}}. ויש אומרים שהסיבה שלא מומלץ לקיים יחסים בעמידה היא מפני שאין האשה מתעברת מעומד{{הערה|סנהדרין לז ב }}, ולכן אם אי אפשר בדרך אחרת מותר בעמידה לצורך קיום מצוות עונה או אם ירא שלא יבוא לידי עבירה{{הערה|דרך פיקודיך מ"ע א חלק הדיבור סקט"ו - ט"ז.}}.

דרך קיום יחסי האישות המומלצת על פי התלמוד הבבלי היא שהגבר למעלה והאישה מתחתיו כשפניהם מכוונות האחד כלפי השנייה, וכך {{הערה|כך כתב הרב אליהו די וידאש בספרו ראשית חכמה: "מכלל קדושת הזיווג שיהא פנים כנגד פנים"{{הערה|- שער הקדושה פרק ט"ז, . ספר הזוהר פיקודי רנט א.}}. מובא בפוסקים שקיום יחסים כשהיא למעלה והוא למטה הרי זה דרך עזות. אך יש שכתבו שדבר זה נאמר רק בליל הטבילה, אבל בשאר לילות עושה כפי הנאתו ובלבד שיהיה בהסכמת האשה{{הערה|רבינו ירוחם נתיב כג סוף ח"א, ספר חסידים סימן תקט ובפירוש החיד"א בספרו ברכי יוסף בסימן רמ , סימן ר"מ סעיף קטן ז. אך הרב שלום שבדרון כתב שמסתימת שאר פוסקים לא נראה כן.}}.

במסכת כלה נכתב כי קיום יחסים כששוכבים שניהם על צידם - זו דרך עיקש, כלומר, שעל ידי כך יצא הוולד עיקש{{הערה|מסכת כלה רבתי סוף פ"א. בספר '''משכן ישראל''' עמוד עמ' נ כתב, שזה רק בשעת ההזרעה.}}.

===משך זמן החיבורהיחסים===התנא רבי אליעזר נהג "כמי שכפאו שד", כלומר, קיצר בזמן החיבור היחסים ([[חדירה]]בשעת החדירה), כי חשש שיחשוב באישה לחשוב על אישה אחרת (ויש אומרים כדי למעט הנאתו). הראב"ד מקשה על הנהגתו של רבי אליעזר, ממה שכתוב בגמרא (נידה לא) ש"בשכר שמשהין עצמן על הבטן - נותן לו הקב"ה בנים זכרים", ונראה שיש להאריך בזמן החיבורהיחסים. הוא מתרץ שאין סתירה, אלא שישנם דרכים שונות להגיע לאותה תוצאה, כי "כל לבבות דורש ה'" (,{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א |כח |ט) }}.}} ובלבד שיתכוון לשם שמים. מי שחושש שיחשוב באישה אחרת - יקצר, ומי שלא חושש - יאריך.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וישמש באימה וביראה כמו שאמרו על רבי אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמו שכפאו שד... כלומר, שלא היה מאריך באותו מעשה, ודומה לו כמו שבִעתו שד ונבעת והניח המעשה, כל כך היה מקצר בתשמיש... וצריך בעל נפש לזהר בזה|מקור=שולחן ערוך אורח חיים רמ ח.}}

לעומת זאת, בהלכות העוסקות בתשמיש המיטה בחלק אבן העזר (סימן כהכ"ה) - לא הביא השולחן ערוך פסיקה זו. בגלל השמטה זו, יש אומרים שהשולחן ערוך ראה בזה [ידת מידת חסידות, וכתב זאת ליחדי סגולה ולא לכלל הציבור, וכפי שכתב בעצמו בסוף הסעיף "וצריך '''בעל נפש''' לזהר בזה". למעשה, גדולי הדורות האחרונים הורו שבזמנינו אין לנהוג כדברי השולחן ערוך הנ"ל, כיוון שהתנהגות כזו עלולה לפגוע באישה{{הערה|ספר "בנין הבית" מאת הרב שוחטוביץ, עמוד עמ' 70. ספר "משכן ישראל" מאת הרב רפאל מנחם שלנגר עמוד סט, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.}}. וכן בספר חסד לאלפים לרבי אליעזר פאפו השמיט את סעיף ח' וכתב במקומו "וישמש בצניעות"{{הערה|ועיין בהקדמתו שמשמיט כל דעה שאין לחוש לה.}}. וכן כתב הרב יעקב קנייבסקי באגרת:באגרתו{{ציטוטהערה|מרכאותשם=כןחזו"א}} שאין לקצר{{הערה|תוכן="כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא כנתונה לפני הארי שדורס ואוכל... ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם מידת חסידות ופרישות, שעל גזלת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה... ובעיקר מה שהביא בשולחן ערוך סעיף ח' הנה בספר אורחות חיים בשם ספה"ק נזירות שמשון כתב שע"פ הזוהר וכתבי האריז"ל העיקר כפירוש הראשון (שלא יתכוון לשם הנאה אלא לשם מצווה), אבל פירוש השני והשלישי שיהיה בבגדים ושיהיה במהירות, אדרבה יש בזה איסור על פי הקבלה".|מקור=אגרת חיובי הבעל לאשתו במצוות עונה אות ב{{הערה|מובא בספר "ארחות רבנו" חלק ה עמוד כט}} }}.

===הסתכלות ונשיקה ב"אותו מקום"באיבר המין הנשי==={{נושא מורחב|איסור הסתכלות בערווה}}

{{ציטוטון|אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין [(נכים] ) {{מונחון|מפני מה הויין|מדוע הם נולדים כך}}? מפני ש[[הפיכת שולחן|הופכים את שולחנם]]. אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על [[פות|אותו מקום]]. חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש. סומין (עוורים) מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום}}.

בהמשך מובא, כי חכמים פסקו שלא כדעת רבי יוחנן בן דהבאי: {{ציטוטון|זו דברי יוחנן בן דהבאי. אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו – עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.}}. פרשני התלמוד נחלקו בפירוש פסק זה: האם חכמים חלוקים על כל דברי רבי יוחנן בן דהבאי, ומתירים אף הסתכלות ונשיקה ב"אותו מקום", דהיינו איברי באיברי המין של האישה, או שמא הם חלוקים רק על "הפיכת שולחן".

במסכת כלה רבתי נאמר שכל דברי רבי יוחנן בן דהבאי עוסקים דווקא במקרה שהאישה התעברה מביאה זו. עם זאת, האליה רבה כתב שלפי האר"י מעשים אלו מזיקים לבניו אפילו כשנעשים שלא בשעה שהאישה מתעברת{{הערה|האליה רבה (באורח ב'''אורח חיים ''' סימן רמר"מ) כתב זאת בעקבות קושיה שמקשה בספר חרדים (מצוות התשובה, ב) על המפרשים ש"הפיכת שולחן" היא ביאה שלא כדרכה, והרי בביאה שלא כדרכה היא אינה ראויה להתעבר.}}.

בשולחן ערוך סימן ר"מ נפסק שאסור להסתכל או לנשק "באותו מקום"באיבר המין של האישה:

כך פסקו הטור{{הערה| בסימן ר"מ, ועיין ב"ח באבן העזר סימן כ"ה שכן היא דעתו למעשה.}}, הראב"ד ועוד{{הערה|הראב"ד בשער הקדושה. וכן משמע קצת מדברי בעל ספר האגודה בנדרים כ, וכן יש לדייק במרדכי בהלכות נדה רמז תשלב, וכן הוא בספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י' נתיב ט' (דף ל"ב עמוד ב').}}, שחכמים חלוקים על בן דהבאי רק בעניין [[הפיכת שולחן]], אבל שאר הדברים (הסתכלות, נשיקה, דיבור בשעת תשמיש) אסורים. ולפי דעה זו, מי שמנשק עונשו שילדיו יהיו אלמים{{הערה|לפי דעה זו ההלכה נפסקת כרבי יוחנן בן דהבאי בנדרים בבבלי נדרים כ א, שאומר שהעונש על כך הם ילדים אלמים.}} מידה כנגד מידה{{הערה|על חטא שנעשה על ידי הפה העונש הוא שהצאצאים ילדו בפיהם.}}.

אמנם דעת הרמב"ם{{הערה|שברמב"ם כתוב "ומנשק בכל אבר שירצה" ולא מזכיר את האיסור לנשק באותו מקום, וכן כתב בבית יוסף אבן העזר סימן כה (בסוף הסימן) ד"ה "ומ"ש דהא דאמר ר' יוחנן". ובלחם משנה על המדע דעות ה ד. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת סנהדרין פרק ז משנה ד, שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי. לגבי בל תשקצו, כתב הרב נהוראי שמעונוב בספרו "במותר לו", שעל כגון זה נאמר "נפש היפה תאכלם" (חולין סד ע"ב), כלומר, שמי שאינו נגעל מזה אין עליו איסור בל תשקצו.}} ורוב הראשונים{{הערה|כל בו כלבו הלכות אישות עמוד , עמ' קל"ח, ספר האשכול חלק ראשון עמוד עמ' 96, וכן כתב הסמ"ק מצווה רפ"ה שהסתכלות ונישוק מותרים מעיקר הדין והעתיקו גם הארחות חיים. וכן נראה בשיטה מקובצת נדרים כ (בדיבור המתחיל "אחרי לבבכם") בשם הרי"ץ. וכן נראה מהרי"ף והרמב"ן והרא"ש שלא הביאו את דברי רבי יוחנן בן דהבאי (שו"ת באר משה , חלק ג סימן קנב).}} שמותר לנשק, ויש שסוברים כך גם בדעת הרמ"א{{הערה|באבן העזר סימן כ"ה, לפי פרשנות הגר"א שם. אבל הבאר היטב במקום חולק על הפרשנות בדברי הרמ"א. וכן בשולחן ערוך סימן ר"מ כתוב שאסור לנשק מפני כמה טעמים, והרמ"א אינו חולק על כך.}}

אך גם לפי דיעות דעות אלו, מידת חסידות היא שלא לעשות מעשים אלו, וכך פוסק הרמב"ם: "ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות". דברים דומים כותב גם הרמ"א.

כל האחרונים (פרט לרמ"א שהדעות חלוקות בדבריועל דבריו) פסקו כדעת השולחן ערוך לאסור, ולא הציגו כלל את דעת המתירים. גם בספרות ההדרכה החרדית השמיטו את דעת המתירים. לעומת זאת, בחלק מהספרות הדתית לאומית, הובאה דעתו של הרמב"ם להתיר, אם יש צורך בכך, אך לכתחילה עדיף להימנע מהסתכלות ונשיקה. אמנם, גם לפי ההשקפה החרדית, ישנם מקרים שיש להתיר זאת, כגון בחוזר בתשובה שכבר התרגל לזה וכדומה. הרב נתן קופשיץ הגדיר זאת כך: "כל מה שיעשה אדם עם אשתו הטהורה, אפילו הגרוע ביותר, אינו מגיע כלל לרמת וחומרת האיסור מהתורה של מבט אחד על אשת שכנו"{{הערה|"שיעורים למורי הוראה" עמוד עמ' 45.}}.

==מצב מנטלי בזמן קיום בעת יחסי אישות=====בשמחה וקלות ראשהכנות===ראוי לאיש ולאשה להתנהג בקדושה ובטהרה אף קודם הביאה, ויזהרו בניקיון הגוף ובטהרת הידיים כמו בכל מצוות התורהבהכנה לתפילה. וכאשר תהיה הסביבה נקיה ומסודרת, גם מצווה זו יש לקיימה מתוך שמחה. ובפרט [[מצוות עונה]] שנאמר בה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם"ובני הזוג יקפידו על ניקיונם, ולגבי השראת השכינה כתוב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך '''שמחה''' של מצוה"יערב להם הרבה יותר היותם יחד.

הרמבעל הבעל לרצות ולפייס את אשתו קודם החיבור. וכן כתב רבי יעקב עמדין: "ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות מתוך שיחה ושמחה. {{ציטוט|מרכאות=וכן צריך שיהא מיישב דעת אשתו ומשמחה ומכינה ומסעדה בדברים המשמחים את הלב כדי שתשיג את התאווה אליו בקדושה ובטהרת דמיונה כמו כן|תוכן=ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתםוזה יהא ניכר בנשימתה ובעיניה, ואז יאהבו זה לזה ויהיו בניהם פיקחים. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה|מקור=מדע דעות ה ד}}דברים דומים כתבו הזוהר והרוקח.."{{הערה|בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנהיעקב עמדין, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק'''סידור יעקב עמדן''', למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליהמיטות כסף, כי היא אשת חיקועמ' קנט.}}, ועוד. גם השולחן ערוך פסק שעל האדם לפייס את אשתו ולשמחה קודם הזיווג עד שתתרצה.

יש לקיים יחסי אישות באופן של שמחה וקלות ראשקודם החיבור, ויש ללמוד זאת מיצחק, שכתוב על הבעל ל[[עוררות מינית|עורר]] את אשתו על ידי חיבוק ונישוק{{הערה|ב'''רוקח''' (בראשית עמוד צא): "והנה יצחק מצחק והאדם ידע את רבקה חוה אשתו, 'את' לרבות אהבות חיבוקין ונישוקין, שדרך לעשות לפני תשמיש", ורש. ב'''אגרות משה''' (אבן העזר ח"י אומר שם ד סו): "שראהו משמש מיטתוענייני קורבה דחיבוק ונישוק הוא גם כן מחיובי עונה ומצווה דלשמח את אשתו". כמו כן }}. על פי קבלה, יש ללמוד זאת מהנהגתו עניין בחיבוק ונישוק גם קודם הביאה וגם לאחר הביאה, ובשעת הביאה ינשק אותה בפיה כדי שיהיה חיבור למטה ולמעלה{{הערה|בלשונו של רב שהיעב"שח ושחק שיחה בטילה של ריצוי תשמישץ: ", וברשכדי לעשות שני מיני זיווגין עליון ותחתון"י: . יעב"כאדם רעבץ, כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג פירושו על הסידור: '''קלות ראשעמודי שמים''' זה לתאותך"{{הערה|ברכות סב א, חדר המיטות, פרק ז חוליה ב.}}.

אמנםעל האישה להתקשט לפני בעלה, בראב"ד כתב "ואל ינהג עמה בקלות ראש ודברי שוא ותעתועים"ולהרבות תאוותו בשעת תשמיש. דברים דומים כתבו הרמב"ן ורבי מנחם רקנאטי{{הערה|רקאנטי דברים כד אואף רב חסדא הדריך את בנותיו כך: "צריך להתנהג עמה בצנעה ולא בקלות ראש"כשבעלך ממשמש בך להתאוות לך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום, הדדין המציאו לו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שתתרבה תאוותו וחיבתו ויצטער, ורמב"ן בסוף איגרת הקודש}}ורק אז חזרי ותני לו. כמו כן, השולחן ערוך מותר לבעל להסתכל בכל המקומות שבגוף האישה (פרט לאבר המין של האישה, כפי שיבואר להלן), וכן כתב החזון איש באיגרת קודש לגבי שעת קיום יחסי אישות: "וישמש באימה וביראהוההסתכלות באשתו מותר, מפני שרצון התורה באהבה ביניהם, והאהבה היא ההכנה למצות עונה העתידה לבוא"{{הערה|אורח חיים סימן רמ סעיף ח. לפי הגאון מווילנה בכל מקום שכתוב אימה ויראה הכוונה; אימה - יראת הרוממות מגודל רוממות המצווה, יראה - היא יראה מכשלון שמא לא יקיימן כנדרש ויחטא בהן (שם=חזו"שהכל ברא לכבודו" עמוד לז).א}}, ובמסכת נדרים פירש זאת הרא"ש: "באימה - ולא בקלות ראש". לכן, יתכן שיש לנהוג בקלות ראש מסויימת, אך אין להפריז בה. וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (ה, ז): "ולא יקל ראשו '''ביותר'''".

===דיבורבשמחה וקלות ראש===בתלמוד מובא שאסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי האישותכמו בכל מצוות התורה, משעה שהם פונים משאר עסקיהם להתכונן לתשמיש גם מצווה זו יש לקיימה מתוך שמחה. ובפרט [[מצוות עונה]] שנאמר בה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ולגבי השראת השכינה כתוב במסכת שבת (ראב"דדף ל). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור{{הערה|נדרים כ א ובמפרשים שם}}:*יש לחשוש שיבואו לחשוב על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת, והיא על איש אחר.*כדי שלא יסיחו דעתם ועל מנת שיעשה הזיווג בכוונה ובלב שלם.*כיוון שקולם נשמע ויש בכך חוסר צניעות"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה".

מותר להם לדבר בענייני תשמישהרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות מתוך שיחה ושמחה{{הערה|"ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, דהיינו דברי פיוס ואהבהאלא ברצון שניהם ובשמחתם. הבית חדש אף מוכיח מזה שאימא שלום כינתה את התשמיש יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה"סיפור, רמב", שראוי שהתשמיש יהיה מלווה בשיחת דבריםם מדע דעות ה ד. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו מעניין התשמיש}}. דברים שהם ניבול פה אסור להם לדבר כלל, ועל זה אמרו חז"ל "ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין"דומים כתבו הזוהר והרוקח{{הערה| חגיגה הבזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, שולחן ערוךיחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, אבן העזרלמלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כה, בכי היא אשת חיקו. וברמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה ד }}, ועוד. גם השולחן ערוך פסק שעל האדם לפייס את אשתו ולשמחה קודם הביאה עד שתתרצה.

===כוונה===על המחשבה בשעת תשמישיש לקיים יחסי אישות באופן של שמחה וקלות ראש, ויש ללמוד זאת מיצחק, שכתוב "והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו", כתב הראבורש"ד בספרו י אומר שם "בעלי הנפששראהו משמש מיטתו" שיש ארבע כוונות{{הערה|שער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח}}:#הראשונה (והמובחרת) לשם פריה ורבייה, והיא הכוונה הנכונה שבכולם שהוא מקיים בה שתי מצוות עשה, מצוות פרו ורבו ומצוות עונה.#והשנית לתקון הוולד - בששת החודשים האחרונים כמו כן יש ללמוד זאת מהנהגתו של ההריון.#והשלישיתרב ש"שח ושחק שיחה בטילה של ריצוי תשמיש", כשאין בה את שני הכוונות המוזכרות קודם (למשל כשהיא מניקה או זקנה), אלא כשהיא משתוקקת אליו והוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שיתן דעתו עליה.#והרביעיתוברש"י: "כאדם רעב, שהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי כמו שלא יתאווה לעבירה, כי הוא רואה שיצרו מתגבר ומתאווה אל הדבר הזה, ודבר שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה הוא רפואה בשבילו כדי שלא יעשה חולה (שכשלא יממש תאוותו יחלה). וגם בכוונה זו יש שכר אך לא כראשונותלתאותך".

==מצבים בהם אסור לקיים יחסי אישות==על פי ההלכהאמנם, אין לקיים יחסי אישות כאשר יש בכך חוסר [[צניעות]]. כלומר, שאנשים אחרים עלולים לשמוע, לראות או לדעת שבני הזוג מקיימים יחסי אישות. בפני תינוק שאינו יודע לדבר, מותרבראב"ד כתב "ואל ינהג עמה בקלות ראש ודברי שוא ותעתועים". מידת צניעות, שגם בעלי חיים לא יהיו נוכחים בשעת מעשהדברים דומים כתבו הרמב"ן ורבי מנחם רקנאטי{{הערה|נדה יז רקאנטי דברים כד א: "צריך להתנהג עמה בצנעה ולא בקלות ראש", וכמובן שאין הכוונה לחרקים כגון זבובים ויתושיםורמב"ן בסוף איגרת הקודש.}}. כמו כן, אין לקיים יחסי אישות בחוץ, במקום ללא קירות, משום פריצות{{הערה|שולחן השולחן ערוך אבן העזר סימן כה סעיף ד}}. אוהל נחשב כבית לעניין זהכתב "וישמש באימה וביראה"{{הערה|משנה ברורה '''אורח חיים''', סימן רמ סעיף קטן לטח. לפי הגאון מווילנה בכל מקום שכתוב אימה ויראה הכוונה; אימה - יראת הרוממות מגודל רוממות המצווה, יראה - היא יראה מכישלון שמא לא יקיימן כנדרש ויחטא בהן ("שהכל ברא לכבודו", עמ' לז).}}, ובמסכת נדרים פירש זאת הרא"ש: "באימה - ולא בקלות ראש". לכן, ייתכן שיש לנהוג בקלות ראש מסוימת, אך אין להפריז בה. וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (ה, ז): "ולא יקל ראשו ביותר".

אין לקיים יחסי אישות באור ויש להחשיך את החדר בשעת הביאה===דיבור===בתלמוד מובא שאסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי האישות, משעה שהם פונים משאר עסקיהם להתכונן לתשמיש (ראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיבואו לחשוב על אנשים אחרים, אך אפשר להאיר מעט הוא על ידי אור שנמצא בחדר אישה אחרת והיא על איש אחר. אמנם, לפי הקבלה יש להזהר השני כדי שלא יהיה כלל אור בחדריסיחו דעתם ועל מנת שיעשה הביאה בכוונה ובלב שלם, ואפילו אם מקור האור מוסתרוהשלישי כיוון שקולם נשמע ויש בכך חוסר צניעות.

כשאחד מבני הזוג מצוי בשבעת ימי אבלות על אחד מקרוביומותר להם לדבר בענייני תשמיש, אין לקיים יחסי אישותדהיינו דברי פיוס ואהבה. הבית חדש אף מוכיח מזה שאמא שלום כינתה את התשמיש "סיפור", שראוי שהתשמיש יהיה מלווה בשיחת דברים. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו מעניין התשמיש. דברים שהם ניבול פה אסור להם לדבר כלל, ועל זה אמרו חז"ל "ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין".

===נידהכוונה==={{הפניה לערך מורחב|נידה}} האישה נעשית טמאה כתוצאה מדם הו[[וסת]] שלהעל המחשבה בשעת תשמיש, והיא נאסרת מן התורה בקיום יחסי אישות עם בעלהכתב הראב"ד בספרו "בעלי הנפש" שיש ארבע כוונות. הראשונה והמובחרת בהן היא לשם פרייה ורבייה, עד שתמתין ולפיו זו הכוונה הנכונה מכולן שכן האדם מקיים בה שתי [[שבעה נקייםמצוות עשה]] ותיטהר ב[[טבילה]] ב[[מקווה]]. ===ביום===בתלמוד מובא שאסור לקיים יחסי אישות בשעות היום (אלא אם כן הבית חשוך), ומובאות לכך מספר סיבות{{הערה|נדה יז א}}:*בגלל האור אין זה צניעותמצוות פרו ורבו ומצוות עונה.* כדי שהאיש לא יראה דבר מגונה בגוף השנייה היא לתיקון הוולד בששת החודשים האחרונים של אשתו שיפגע במשיכה שלו כלפיהההיריון. חשש זה הוא דווקא בשעה של קרבה גופנית גדולההשלישית היא כשלא מתקיימות שתי הכוונות המוזכרות לעיל, שאז עלולה העוויה למשל כשהאישה מיניקה או נקודה קטנה להפריע.* לדעת הרמב"ם זה נחשב לעזות פנים{{הערה|הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה י}}זקנה, והיא משתוקקת אליו כשמאידך הוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שייתן דעתו עליה.הסיבה העיקרית הרביעית היא משום צניעותשהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי שלא יתאווה לעבירה, ולכן מותר לקיים יחסי אישות בבית חשוך, וכן תלמיד חכם, כיוון שיודע להצטנע, מתכסה בבגד ומשמש. מכיוון שיש טעמים נוספים עדיף להימנע בכל אופן, אלא אם כן יש לו צורך בזה כגון כי הוא רואה שיצרו מתגבר עליו או אם יכול לקיים יחסים רק ביום. בתלמוד מבואר שבני ישראל קיימו את הדין ומתאווה אל הדבר הזה גם לפני מתן תורה, מפני ש"ישראל קדושים ואין משמשין מטותיהן ביום"{{הערה|שבת פו א}}. האור החיים בפרשת תולדות אף מפרש, על פי דברי התלמוד, כי מסיבה זו קיימו יצחק ורבקה יחסים ביום ודבר זה הוא רפואה בשבילו כדי שלא ייעשה חולה (כמסופר בפרשת תולדותשכשלא יממש תאוותו יחלה), באופן נדיר, שכן הם שמרו את עצמם מהרהורים רעים ולפעמים לשם כך נאלצו לקיים יחסים ביום. בדומה לכך, מסופר על האמורא רבא, שבהיותו בבית הדין, התגלתה זרועה של חומא ו"נפל נהורא (אור) בבי דינא (בבית הדין)". רבא הלך לביתו, ותבע את אשתו לתשמיש (ביום) מחשש הרהור{{הערה|כתובות סה א}}. ===לצד ספרי קודש===אין לקיים יחסי אישות כאשר וגם בכוונה זו יש ספרי קודש (אפילו מודפסים) גלויים בתוך החדר. אם אין באפשרותם להוציא את הספרים, יש להם לנהוג באחד מהאופנים הבאיםשכר אך לא כראשונות{{הערה|דרכי טהרה עמוד רז והלאה}}:*יכניסו אותם לתוך ארון, ארגז וכדומה, שנפחו ארבעים סאה או יותר (אורך ורוחב של חצי מטר וגובה מטר וחצי, או נפח מקביל).*יכסום בשני כסויים, שהאחד מהם אינו הכיסוי המיוחד לאותו חפץ קדוש. מזוזת החדר, אם היא נמצאת בתוך החדר עם סגירת הדלת או שהדלת פתוחה, יעטוף את הקלף בניילון וכדומה לצורך זה, חוץ מהבית החיצון שלהשער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח. ויש שכתבו שאין צורך לכסות המזוזה{{הערה|קדושת משה סימן יד}}.*יעמידו לפניהם מחיצה יציבה שגובהה כ-80 סנטימטר (כגון סדין מתוח שקשור בצד העליון והתחתון). אם המחיצה שקופה, ומדובר בספר תורה, צריך גם לכסותו. בשבת אסור להעמיד מחיצה זו.*בשעת הדחק, שאין להם חדר אחר, ואין להם במה לכסות את הספרים, יש להקל על ידי שיכסו עצמם עד מעל ראשיהם.

===בני תשע מידות===הגמרא (במסכת נדרים כ) מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי אישות כאלו "כממזרים ואינם ממזרים" ומתריעה כי "עבודת ה'" עלולה להיות קשה עליהם:

# '''בני נידוי''' – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהוא או היא נמצאים בנידוי, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהיא '''[[נידה''']].

דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. ומבטאים גם את היחס הנדרש למערך הלכות והנהגות מקובל שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חלק מחזחז"ל לגינוי הצאצאים. בזמן דוגמה לתפיסה זו ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים חזרו בשאלה בתקופת הקמת מדינת ישראל, רבים חזרו בשאלה. לדברי הרב שוחטוביץ, שאלו את החזון איש על מה באה הגזירה הזו. ותשובתו בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה שזה לא גזירה אלא גמרא מפורשת.שבאותה תקופה הייתה עניות והמצב הכלכלי היה של מצב כלכלי קשה, ובגלל בעיות אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשלם נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה"){{הערה|'''בנין הבית''', עמ' 42.}}. ==לאחר קיום יחסי אישות==מובא בפוסקים שאין לאחד מבני הזוג לקום ממיטתו מיד לאחר קיום יחסי האישות, כדי שלא יראה לבן או בת זוגו שכל מה שמעניין אותו זה הקירבה הגופנית, אלא ימשיכו לשכב ביחד עוד זמן מה. הדרכה זו באה לידי ביטוי קיצוני, במימרה של רבי מאיר: "כל המשיא בתו לעם הארץ – כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים – אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים", כלומר, איש שאינו בעל מידות אינו מתחשב בצרכי אשתו, אלא בא עליה למלא תאוותו ומיד עוזבה. לאחר קיום יחסי האישות יש ליטול ידיים ונחלקו הדעות לגבי צורת הנטילה. ישנם גברים הנוהגים לטבול במקווה לאחר כל קיום יחסי אישות. מובא בהלכה שהאישה לא [[הנקה|תניק]] את בנה מיד לאחר קיום יחסי אישות, אלא תמתין שיעור הליכת שני מילין (כ-36 דקות). ואם הוא בוכה מאוד יכולה להניקו. ==מצבים בהם אסור לקיים יחסי אישות==על פי ההלכה, אין לקיים יחסי אישות כאשר יש בכך חוסר [[צניעות]]. כלומר, שאנשים אחרים עלולים לשמוע, לראות או לדעת שבני הזוג מקיימים יחסי אישות. בפני תינוק שאינו יודע לדבר, מותר. מידת צניעות, שגם בעלי חיים לא יהיו נוכחים בשעת מעשה{{הערה|אין הכוונה לחרקים כגון זבובים ויתושים.}}. כמו כן, אין לקיים יחסי אישות בחוץ, במקום ללא קירות, משום פריצות. אוהל נחשב כבית לעניין זה{{הערה|'''משנה ברורה''' סימן ר"מ, סעיף קטן ל"ט.}}. על פי חז"ל אין לקיים יחסי אישות באור ויש להחשיך את החדר בשעת הביאה, אך אפשר להאיר מעט על ידי אור שנמצא בחדר אחר. אמנם, לפי הקבלה יש להזהר שלא יהיה כלל אור בחדר, ואפילו אם מקור האור מוסתר. כאשר אחד מבני הזוג מצוי בשבעת ימי אבלות על אחד מקרוביו, אין לקיים יחסי אישות. ===נידה==={{ערך מורחב|נידה}} על פי התורה, האישה נעשית טמאה כתוצאה מדם ה[[וסת|ווסת]] שלה, ונאסר על בני הזוג לקיים יחסי אישות, עד שהאשה תמתין שבעה ימים ותיטהר ב[[טבילה]] ב[[מקווה]]. ===באור===בתלמוד מובא שאסור לקיים יחסי אישות בשעות היום מאחר שיחסי אישות באור אינם התנהגות [[צנועה]], אך אם החדר חשוך - מותר. לדעת הרמב"ם קיום יחסי אישות ביום נחשב אף לעזות פנים. בנוסף, היחסים נאסרו ביום כדי שהאיש לא יראה פרט לא נאה בגוף של אשתו שיפגע במשיכה שלו כלפיה. חשש זה הוא דווקא בשעה של קרבה גופנית גדולה, שאז עלולה העוויה או נקודה קטנה להפריע. נאמר כי תלמיד חכם, כיוון שיודע כיצד להצטנע, מתכסה בבגד ומשמש. מכיוון שיש טעמים נוספים עדיף להימנע בכל אופן (אלא אם כן החדר חשוך), אלא אם כן יש לו צורך בזה כגון שיצרו מתגבר עליו או אם אפשרי לקיים יחסי אישות ביום בלבד{{הערה|שם=נדה יז}}. רבי חיים אבן עטר בחיבורו הפרשני "אור החיים" על התורה, הפגיש בין דברי חז"ל לעיל, על קיום יחסי אישות בין יצחק ורבקה על סמך המילה "מצחק", בפרשת תולדות, לבין מסורת המובאת בתלמוד ש[[שבטי ישראל|בני ישראל]] אשר קיימו את הדין הזה גם לפני מתן תורה, מפני שישראל קדושים ואין משמשין מטותיהן ביום{{הערה|{{בבלי|שבת|פו|א}}.}}; והוא מפרש כי יצחק ורבקה קיימו יחסי אישות ביום באופן נדיר, כדי להימנע מהרהורים. פרשנות האור חיים היא ברוח המסופר על האמורא רבא, שבהיותו בבית הדין, התגלתה זרועה של חומא ו"נפל נהורא (אור) בבי דינא (בבית הדין)". רבא הלך לביתו, ותבע את אשתו לתשמיש (ביום) מחשש הרהור. ===לצד ספרי קודש===אין לקיים יחסי אישות כאשר יש ספרי קודש (אפילו מודפסים) גלויים בתוך החדר. אם אין באפשרותם להוציא את הספרים, יש להכניסם לתוך ארון, ארגז וכדומה, שנפחו ארבעים סאה או יותר (אורך ורוחב של חצי מטר וגובה מטר וחצי, או נפח מקביל). לחלופין ניתן לכסות אותם בשני כיסויים, שהאחד מהם אינו הכיסוי המיוחד לאותו חפץ קדוש{{הערה|דרכי טהרה עמ' רז ואילך.}}. באשר למזוזת החדר, אם היא נמצאת בתוך החדר עם סגירת הדלת או שהדלת פתוחה, יש לעטוף את הקלף בניילון וכדומה לצורך זה, חוץ מהבית החיצון שלה. ויש פוסקים שכתבו שאין צורך לכסות המזוזה{{הערה|'''קדושת משה''' סימן יד.}}. ניתן גם להעמיד לפני בני הזוג מחיצה יציבה שגובהה כ-80 סנטימטר (כגון סדין מתוח שקשור בצד העליון והתחתון). אם המחיצה שקופה, ומדובר בספר תורה, צריך גם לכסותו. בשבת אסור להעמיד מחיצה זו. בשעת הדחק, שאין להם חדר אחר, ואין להם במה לכסות את הספרים, יש להקל על ידי שיכסו עצמם עד מעל ראשיהם.

[[קובץ:Masechet Kallah.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שער מסכת כלה משנת ה'תקמ"ט (1849). החיבור היהודי הראשון שמתמקד בהדרכת יחסי אישות]]

בתלמוד מפוזרות הלכות רבות בנוגע ליחסי רב חסדא הדריך את בנותיו בצורה מפורטת לגבי התנהגות האשה בעת יחסי אישות עם בעלה. על האמורא רב כהנא מסופר שהוא הסתתר מתחת מיטתו של רב בעת שזה עסק ביחסי אישות. כאשר רב שם לב לכך, נזף בו שאין זו דרך ארץ. ענה רב כהנא: "תורה היא, וללמוד אני צריך". לפי עדותו של רב כהנא רב קיים יחסי אישותכאדם רעב, כמו כןשלא שימש מיטתו מעולם, מובא בתלמוד תיאורים של התנהגות חכמי הדור ביחסיהם האינטימיים עם נשותיהםושנהג קלות ראש לתאוותו. ואילו, אמא שלום סיפרה על מנת ללמד את העם את ההתנהגות הנכונה ביחסי בעלה התנא רבי אליעזר כיצד הוא מקיים יחסי אישות: "אינו מספר עמי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד". כלומר, מגלה מעצמו במקום תשמיש טפח, והטפח השני משאיר מכוסה. וממהר במעשה הביאה כאילו הוא נטרד על ידי שד הכופהו.

אמא שלום סיפרה על בעלה רבי אליעזר (תנא) כיצד הוא מקיים יחסי אישות: "אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד". כלומר, מגלה מעצמו במקום תשמיש טפח, והטפח השני משאיר מכוסה. וממהר במעשה הבעילה כאילו הוא נטרד על ידי שד הכופהו{{הערה| נדרים כ ב, לפי הפירוש הפשוט. ראו שם עוד פירושים לזה}}. על האמורא רב כהנא מסופר שהוא הסתתר מתחת מיטתו של רב בעת שזה עסק ביחסי אישות. כאשר רב שם לב לכך, נזף בו שאין זו דרך ארץ. ענה רב כהנא: "תורה היא, וללמוד אני צריך". לפי עדותו של רב כהנא רב קיים יחסי אישות "כאדם רעב, כמו שלא שימש מיטתו מעולם, ושנהג קלות ראש לתאוותו"{{הערה|ברכות סב א וברש"י שם.}}. רב חסדא הדריך את בנותיו בצורה מפורטת לגבי התנהגות האשה בעת יחסי אישות עם בעלה{{הערה|שבת קמ ב}}. ===ראשוניםואחרונים===

===אחרונים===רבי משה פיינשטיין העיד על ההנהגה ביחסי אישות ש{{ציטוטון|מכיוון שיש טועים בין להקל בין להחמיר וגורם חס ושלום לחסרון שלום והאהבה הנחוצה ביותר, אמרתי שתורה היא ומוכרח אני לכתוב בזה{{הערה|'''אגרות משה''', אבן העזר, חלק ד סימן סוס"ו}}.}}.

===תקנות האדמו"ר מגור===האדמו"ר מגור הרב ישראל אלתר (מחבר הספר "בית ישראל"), סבר שהמצב בארץ ישראל פרוץ לחלוטין, ותיקן לחסידיו תקנון מחמיר המיועד להרחיקם מחטא ולקדשם, תקנון המכונה "תקנות ל"ט" (ליל טבילה). התקנות הללו מעולם לא פורסמו בכתב. הם הוסברו לחסיד ביום נישואיו על ידי איש הדרכה שנבחר על ידי הרבי. בין התקנות; אסור לנשק את גוף האישה, יש לקיים יחסים רק בתנוחה המיסיונרית (תנוחה שבה האשה למטה והגבר שוכב מעליה), היא והוא צריכים להיות לבושים ככל האפשר, יש לקיים יחסים רק לאחר חצות הלילה, ובכלל, אין לקיים יחסי אישות מעבר הכרחי, דהיינו בליל טבילתה של האשה{{הערה|חלק מתקנות אלו מפורשות בסימן ר"מ בשולחן ערוך כאחת מהדעות ההלכתיות.}}. כמו כן, אסור לקיים יחסים בחודשים הראשונים של ההריון ובמשך תקופה ארוכה לאחר לידה, בשל החשש לעבור על איסורי [[נידה]]{{הערה|שם=אמנון לוי|אמנון לוי, '''החרדים''', עמ' 127-126.}}.

מאז שנות ה-80, של המאה ה-20 ראו אור ביהדות החרדית וביהדות הדתית-לאומית, ראו אור ספרים וחוברות הדרכה רבים על קיום [[יחסי אישות]] על פי מקורות היהדות (ראו ב[[#לקריאה נוספת|קריאה נוספת]]). מספר סיבות לכך: *רשמית, הספרים מיועדים אך ורק למיועדים להינשא ולנשואים בעקבות ההשקפה שדברים העוסקים בנושאים אינטימיים ראויים להלמד להילמד בצורה פרטנית.*מאבק ספרים אלה, על הנחלת התפיסה הדתיתפי רוב, לא נמכרים בחנויות, ובכלל זה החשש שנוצרה חוסר בהירות בנושא זה אצל אנשים דתייםאלא עוברים מיד ליד, בגלל "מהפכת המידע" וחשיפה למידע שאינו נכון. בפרט שעל בעיקר על ידי האינטרנט קיימת גישה חופשית למידע בתחום זה[[הדרכת חתנים וכלות|מדריכי חתנים ומדריכות כלות]].*בגלל חילוקי ריבוי הספרים נבע מחילוקי דעות פנימיים בגישה ליחסי אישות, בעיקר בין הציבור החרדי לציבור הדתילאומי, וממאבק על הנחלת התפיסה הדתית.*מכיוון שמונהגת בציבור הדתי לאומי ואף החרדי הפרדה מגדרית בהיקף נרחב יותר מבעברהצורך בספרים התגבר על רקע מהפכת המידע, והיחשפות אנשים דתיים ברשת האינטרנט לשמועות שאינן מדויקות, או לגישות חילוניות ומתירניות למין, המתנגשות בהלכה. מלבד זאת, נוצר רושם שישנה קיים רצון לתיקון הרושם שנוצר ולפיו ישנה התייחסות שלילית ליחסי אישות בין איש לאשתו, בעקבות ההפרדה המגדרית המונהגת בציבור הדתי בהיקף נרחב יותר מבעבר.

רוב ספרים אלהבתחום זה ישנו הבדל משמעותי בין המגזר החרדי לבין המגזר הדתי לאומי: בציבור החרדי לא מפורסמות בפומבי שאלות ותשובות בנושא, ואילו בציונות הדתית ישנם רבנים שעונים באינטרנט לשאלות אינטימיות ביחסים שבינו לבינה{{הערה|1=לדוגמה (תשובות שניתנו באתר מורשת): [http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=24903 בינו לבינה], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=123516&kod=&modul=15&codeClient=58 אישות], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=142057 חומרות ביחסי אישות], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=121791 צניעות ביחסי האישות], [http://moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=125310&kod=&modul=15&codeClient=58 אישות מותר אסור וראוי], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=123487&kod=&modul=15&codeClient=58 חיי אישות]. הרב יובל שרלו, הוציא ספר (רשו"ת היחיד) המבוסס על פי רובתשובות שניתנו באינטרנט. ראו גם; יעל גוטסמן - '''קיוון חדש לשאלות והתשובות ההלכתיות'''.}}, ויש רבנים שעונים רק בצנעה{{הערה|1=ראו לדוגמה [http://www.yeshiva.org.il/ask/?inner=2 בית הוראה לענייני אישות וטהרת המשפחה], לא נמכרים בחנויותבאתר ישיבה.}}. חוץ מפרט זה, אלא עוברים מיד לידאין הבדל משמעותי בין המגזרים, בעיקר על ידי אף שבאופן כללי יש הבדל בנושאים קרובים לזה כמו [[מדריך חתנים|מדריכי חתניםצניעות]] ומדריכות כלותוהפרדה מגדרית. בשני המגזרים ישנם רבנים שמקלים, לדוגמה, יש שיתירו (במקרים ספציפיים) תנוחות מסוימות או שיתירו לדחות ליל טבילה וכדומה, וישנם רבנים שמחמירים. בנוסף לכך, דבר זה תלוי בעיקר באופי הזוג שבא להתייעץ, וגם באיכות הקשר הזוגי ובמידת אדיקותם בהלכה ובמנהגים השונים.

בתחום זה ישנו הבדל משמעותי בין המגזר החרדי לבין המגזר הדתי לאומי: בציבור החרדי לא מפורסמות בפומבי שאלות ותשובות בנושא, ואילו בציונות הדתית ישנם רבנים שעונים באינטרנט לשאלות אינטימיות ביחסים שבינו לבינה==גיל המינימום ליחסי אישות==ההלכה דנה בהיבטים שונים של קיום יחסי אישות בכל גיל{{הערה|1=לדוגמה (תשובות שניתנו באתר מורשת): במשנה נידה ה, משנה ד מגדירה שבעילת ילדה נחשבת [[http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=24903 בינו לבינהביאה], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=123516&kod=&modul=15&codeClient=58 אישות]החל מגיל שלוש, [http://www.moreshet.coומשנה ד מגדירה שבעילתו של ילד נחשבת ביאה החל מגיל תשע.il/web/shut/shut2.asp?id=142057 חומרות ביחסי אישות], המשנה נידה י א מתייחסת באופן ספציפי ל[http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=121791 צניעות ביחסי האישות], [http://moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=125310&kod=&modul=15&codeClient=58 אישות מותר אסור וראוידם בתולים], [http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=123487&kod=&modul=15&codeClient=58 חיי אישות]של קטנה שלא הגיעה לגיל שתים-עשרה. הרב יובל שרלו, הוציא ספר (רשו"ת היחיד) המבוסס על תשובות שניתנו באינטרנט. ראו גם; יעל גוטסמן - '''קיוון חדש לשאלות והתשובות ההלכתיות'''}}, ויש רבנים שעונים רק בצנעה{{הערה. היא אינה מגדירה [[גיל ההסכמה|1=ראה לדוגמה [http://www.yeshiva.org.il/ask/?inner=2 בית הוראה לענייני אישות וטהרת המשפחהגיל שמתחתיו אסור לקיים יחסים]], באתר ישיבה}}. חוץ מפרט זה, אין הבדל משמעותי בין המגזרים, למרות שבאופן כללי יש הבדל בנושאים קרובים לזה כמו אך מגדירה [[צניעותגיל נישואים|גיל מינימלי לנישואים]] והפרדה מגדרית. בשני המגזרים ישנם רבנים שמקלים, לדוגמה, יש שיתירו (במקרים ספציפיים) תנוחות מסוימות או שיתירו לדחות ליל טבילה וכדומה, וישנם רבנים שמחמירים. בנוסף לכך, דבר זה תלוי בעיקר באופי הזוג שבא להתייעץ, וגם באיכות הקשר הזוגי ובמידת אדיקותם בהלכה ובמנהגים השונים.

==לקריאה נוספת==גבר כשיר לקדש אישה, כמו לכל פעולה משפטית אחרת המצריכה דעת, משהגיע לגיל שלוש עשרה ו[[הביא שתי שערות]]. אישה כשירה להינשא על דעת עצמה משהגיעה לגיל שתים עשרה שנה ושישה חודשים ונעשתה [[בוגרת]]. מלידתה ועד שעה זו האב רשאי מדין תורה להשיאה{{הערה|משנה תורה, הלכות אישות ג הלכות י"א-ט"ו;מקורותוכן שו"ע אהע"ז סימן לז סעיף א.}}. ברם, בתקופת האמוראים נאסר "לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר: בפלוני אני רוצה"{{הערה|תלמוד בבלי, קידושין מ"א, א'}}. למרות זאת החל במאה ה-10 ובעיקר במאה ה-12 ובמאה ה-13 היו מקרים רבים של נישואי ילדות, על רקע יתמותן או רצון להבטיח את עתידן{{הערה|אברהם גרוסמן, "[http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_45.8.pdf נישואי בוסר בחברה היהודית בימי-הביניים עד המאה השלוש-עשרה]", מתוך פעמים 45 (תשנ"א) עמ' 108-125}}. במקורות ההלכתיים מהתקופה, ניכרת מגמה של ראיית האיסור להשיא בת קטנה כהנחייה מוסרית שאינה מחייבת{{הערה|כך בדברי הרמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות ג הלכות כ"ה-כ"ו}}, או כחסרת תוקף כשיש לחוש שהמתנה לגדילת הילדה תמנע את נישואיה{{הערה|תוספות קידושין מא' א' ד"ה "אסור"; סמ"'ק הגהות רבנו פרץ מצוה קפג' הגה ח'}}. לעתים הובילו נישואים אלו לקיום יחסי אישות עם הילדות או לניסיונות לקיום יחסים עימן{{הערה|{{ציטוטון|והא קא חזינן דרוב קטנות חולות מן הביאה ראשונה|פסקי הרא"ש, בבא קמא פרק ו' סימן ט'}}, {{ציטוטון|וחנוך נשא ארוסתו בעודה קטנה ... ולילה הראשונה של נישואין מצאו בשמלה כמה טיפי דמים כסבורים שדם בתולים הם|שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, חלק ד' (דפוס פראג) סימן תתסח}}, וראו גם: מירב שניצר, "[http://he.scribd.com/doc/98382221/%D7%93%D7%A8-%D7%9E%D7%A8%D7%91-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%A8-%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%99-%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%91-%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99-%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96-%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94-12-13 כפיית יחסי מין על נשים בתוך קהילות אשכנז (גרמניה וצפון צרפת) במאות 12-13: דיון במקורות ההלכתיים ופרשניים של התקופה]", עבודת דוקטורט בבי"ס ליהדות, אוניברסיטת תל אביב.}}. במאות השנים האחרונות, תקנות גילאי מינימום לנישואים תוקנו בקהילות שונות לאור ההתנגדות לנישואים מוקדמים, אך עד המאה ה-20 היו תופעות של נישואי ילדים שנועדו כהצלה מפני גזירות שהוטלו על היהודים{{הערה|זרח ורהפטיג, "[http://www.daat.ac.il/daat/EZRACHUT/harabanut2a-2.htm#1 תקנות הרבנות הראשית], מתוך "הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה", הוצאת "היכל שלמה" (תשס"ב), עמ' 85-131, פרק ו: תקנות תש"י, סעיף 2: נשואי בוסר.}}. בישראל בשנת 1950 תיקנה הרבנות הראשית כי אין להשיא בנות לפני גיל 16.

==קישורים חיצוניים==* משה אהרון שוחטוביץרמב"ם, '''בנין הבית'''[http://kodesh.snunit.k12.il/i/4115.htm הלכות אישות], ירושלים תש"ע - מאמרי הדרכה בעניין קדושת הבית היהודיבאתר snunit* יעקב שכנזי, '''שושנת העמקים''', ירושלים תשס"ד [http://hen-vekavod.com/halacha-gate/matzah- בעניין קדושת onna מצוות הבית* רפאל מנחם שלנגר, '''משכן ישראל''', ירושלים תש"נ עונה - בענייני קדושת האישות, * נהוראי שמעונוב, '''במותר לו''' (קונטרס), תל אביב תשסקיום יחסי אישות] באתר "ח - בירור בענייני קדושה וטהרה, תל אביב תשסחן וכבוד"ח* ישראל אליהו וינטרובהרב שמעון בן שעיה, '''שהכל ברא לכבודו''' - יסודי מצוות הבית[http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=142057 חומרות ביחסי אישות], בני ברק תשס"ו (נכתב על ידי תלמידו)באתר מורשת* שלמה אבינר, '''עצם מעצמי''' - ענייני חיבור בין איש לאשתו, בית אל תשס{{היברובוקס|||23698 אגרת הקודש לרמב"א (ראה אור לראשונה בירושלים תשמ"ד, ונכללו בו דברי הרבנית חנה טאו בפרקן}} {{PDF}} [http: הדרכות לכלות)//atarvatar.zzl.org/Download/KodeshRamban.doc אגרת הקודש בקובץ טקסט] {{DOC}}* אלישיב קנוהל, '''איש ואשה - זכו שכינה ביניהם''' - פרקי הדרכה לחתן ולכלה, עין צורים תשס"ג{{הערהדעת|ד"ר אברהם שטינברג |הספר עצמו לא מתייחס לנושא אלא החוברת המצורפת'''עת דודים'''daat/kitveyet/assia/hashkafat- הדרכה לחיי אישות מנקודת מבט תורנית2.htm|השקפת היהדות על החיים המיניים}}* נעמי וולפסון, ד"לקראת כלה לכו ונלכה" : דגשים בהדרכת כלותר אברהם שטינברג, בתוך[http: '''להיות אשה יהודייה''', תשס"ט, עמ' 143-154 ‬ //www.medethics.org.il/articles/tora/subject12.asp מיניות] באתר של [[מכון שלזינגר]]* נעמי וולפסון, '''ודבק באשתו''' - פרקי לימוד להעמקת החיבור בין איש לאשתו, ירושלים תשס"ה* קובץ מאמרים מרבני ישיבת "שיח יצחק{{דעת|ד"ר בת שבע הרשקוביץ, '''ויקרא את שמם אדם''' - זוגיות ומשפחה ממבט יהודי חדש, אפרתה תשסד"ה* יהודה לוי, '''איש אשה ומשפחה''' ר אלחנן בראון |daat/kitveyet/assia/tashmish- מודרנה מול מסורת/שיחרור מול חירות, בית אל 2001* רן דוד כלילי, '''הדריכני באמתך''' 2.htm|תשמיש בהריון - ספר הכשרה, הכוונה והרחבה להדרכת חתנים, מעלה אדומים תשחז"ע;מחקריםל מול חכמי יוון לאור המחקר החדש }}* אברהם שטינברג, הערך[http: //atarvatar.zzl.org/Download/OnaAizekSer.pdf קונטרס "מיניותקדושת ישראל"מהרב יצחק אייזיק שר, '''אנציקלופדיה הלכתית רפואית''', חלק ד', ירושלים תשס"וואגרות קודש מהחזון איש ומהסטייפלר] {{PDF}}* מאיר גרובר, המינוח המקראי ליחסי אישות אסורים, '''עיוני מקרא ופרשנות''', י', תשע"א, עמ' 501[http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=6&ved=0CE8QFjAF&url=http%3A%2F%2Fwww.biu.ac.il%2Fjs%2FJSIJ%2F10-2012%2FRonessandHollander.doc&ei=6UoZUPSzCqaj4gS26oHgCQ&usg=AFQjCNE6gBdSkLN9-508 ‬* יעל לוין, תפילותיו של MKyoWy5YErtvEl4Vg כיצד יהיו הילדים נאים: רבי יהושע סגרי בענייני אישות - נישואיןאליעזר והאאוגניקה בעיני חז"ל], טבילה, היריון ובניםיצחק רונס ואביעד יחיאל הולנדר, '''ידע[[אוניברסיטת בר-עם''', 71-72, תשע"א, עמ' 83-94 ‬ אילן]] {{DOC}}* נתן אופיר{{תיאוריה וביקורת1|[[דניאל בויארין]]|בעלים, כוונות בזיווג בליל שבת נשים ושיח מיני: רומנטיקה קבלית לפי ר’ משה קורדובירו, '''מסכת''', י', תשע"א, עמ' 87התלמוד קורא את פוקו|3cGYdv|4-113 ‬11|סתיו 1993}}

[[קטגוריה:יחסי מין|יהדותהלכות אישות]]