הצגת המקור של הדף "נערה (הלכה)"

'''נערה''' הוא כינוי  לבת בטווח הגיל שבין 12 עד לקבלת סימני בגרות פיזיים, ההופכים אותה ל[[בוגרת]], כלומר 12 וחצי. עד גיל 12 נחשבת הבת ל[[קטנה (הלכה)|קטנה]]. על פי ההלכה, בתחומים מסוימים הנערה נחשבת ברשות אביה, הערך להלן עוסק בתחומים הקשורים למין ומיניות.

==אחריות האב==
====קידושין====
לאב אחריות על נושא ה[[קידושין]]. בשונה מקטנה (עד גיל 12) שמתקדשת רק על ידי אביה, נערה מתקדשת בעצמה בכפוף להסכמת אביה. במקרה ואביה הסכים שתתקדש, קיימת מחלוקת תנאים האם ניתן למסור לה בעצמה את הקידושין.{{הערה|מסכת קידושין, פרק שני.}} ב[[גט]], לעומת זאת, כולם מודים שניתן למסור לה עצמה.

====תשלום קנס====
נערה ש[[אונס (הלכה)|נאנסה]], חייב האונס אותה לשלם תשלומים גבוהים לאביה, הכוללים: א) דמי בושת, שיעורם: מה הסכום שאדם מסכים לשלם על הבושה הנגרמת כתוצאה ממקרה כזה. ב) פגם, הסכום בה יורד ערכו של אדם אחרי מעשה כזה. המדד לכך הוא בעבד ושפחה הנמכרים בשוק עבדים, מה ההבדל בין הערך הכספי של הנערה לפני הנזק ואחריה. לעומת זאת, יש תשלום שלישי, והוא הצער, כמה מסכים אדם לשלם כדי שלא יעבור צער כזה, ותשלום זה אינו לאביה אלא לה עצמה.

מכיוון שתשלומים אלו מוגדרים כקנס, כלומר חיוב שהוא בגדר עונש ולא בגדר משפטי, נמצא כי בעלותו של האב על הקנסות שמקבלת בתו (בושת ופגם וצער) הם רק החל משעת ההעמדה בדין, שאז, לאחר שבית הדין קנסו את האיש האונס וחייבו אותו למעשה בסכום הכסף אותו הוא חייב, נמצא כי מעתה והלאה סיבת החיוב היא פסק בית הדין, ותשלום כזה נחשב למשפטי. מכיוון שכך, אם האב מת '''לפני''' ההעמדה בדין, נמצא שעדיין לא באו תשלומי הקמס לרשותו, ומכיוון שכך, הוא לא יכול להוריש אותם לבניו, והתשלומים הם מעתה והלאה של הנערה שנאנסה. אך אם האב מת לאחר ההעמדה בדין, התשלומים הם שלו לחלוטין, והוא יכול להוריש אותם לבניו.

התנא רבי שמעון בר יוחאי סבור, שגם אם מת האב לפני שקיבל את התשלומים '''בפועל''', גם אז יורשת הנערה את התשלומים, מכיוון שלשיטתו עד שלא באו התשלומים לידו לא זוכה בהם האב, וזאת נלמד מהפסוק "ונתן לאבי הנערה", לא זיכתה לו תורה עד שעת נתינה.

בשונה מכך, מעשי ידיה של הנערה, שייכים לאב עוד '''לפני''' שהוא זוכה בהם בגמר הדין או לחלופין כאשר באים התשלומים לידיה, שכן זכותו של האב על מעשה ידיה היא משפטית, ולכן גם לפני שבאים התשלומים לידיה הוא זכאי בהם, וממילא גם שייך בהם דין ירושה על ידי בניו של האב, המת.

==כתובה==
אב המארס את בתו ובעלה גרשה עוד לפני נישואיה, או שאירסה ונתאלמנה מבעלה, כתובתה שלו, אך אם היא התאלמנה או נתגרשה לאחר שנישאה, כתובתה לעצמה. הסבר לכך הוא, שמשהשיאה אביה, נפקעה רשותו של האב מעליה, ושוב אין לאביה רשות בה. לפי שיטת רבי יהודה, גם אם נתאלמנה מהנישואין הכתובה הראשונה של אב.

==נערה המאורסה==
{{ערך מורחב|ערך=[[נערה המאורסה]]}}

נערה, ש[[ביאה|זינתה]] לאחר [[קידושין|אירוסיה]], ולפני [[נישואין|נישואיה]] דינה בסקילה על פתח בית אביה.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:יהדות]]