הצגת המקור של הדף "אגודת הלהט"ב"

{{ארגון חברתי|
|שם=
|לוגו=[[קובץ:GLBT_israel_logo.jpg|שמאל|230px|לוגו אגודת הלהט"ב בישראל]]
|תמונה=[[קובץ:Nachmani 28 tlv.jpg|שמאל|230px|בית האגודה, ע"ש יעקב פזי ברחוב נחמני 28 בתל אביב-יפו.]]
|סוג=
|שנת ההקמה=1975
|שנת פירוק=
|כתובת=רח' נחמני 28, תל אביב-יפו
|דף הבית=http://www.glbt.org.il
}}
'''אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטראנסקסואלים בישראל''', או בשמה הרשמי "האגודה לשמירת זכויות הפרט", היא מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) אשר נוסד בשנת 1975. היושב-ראש של האגודה כיום הוא מייק המל, וקדמה לו נורה גרינברג.

האגודה פועלת על מנת לקדם את זכויות האזרח של ה[[הומוסקסואליות|הומואים]], ה[[לסביות]], ה[[ביסקסואליות|ביסקסואלים]] וה[[טרנסג'נדר|טרנסג'נדרים]] במדינת ישראל. האגודה היא ארגון המבוסס על מתנדבים. היא מקיימת סניפים רשמיים בתל אביב, באר שבע, קריית שמונה ואילת, אך פעילותה פרושה על פני כל הארץ.

==הקמת האגודה ושנותיה הראשונות==
אגודת הלהט"ב הוקמה בשנת 1975 כ"עמותה לשמירת זכויות הפרט", על ידי קבוצה של 12 הומואים ולסביות, וביניהם יעקב פזי ותיאו מיינץ. שמה של העמותה נקבע בשל העובדה שרשם העמותות סירב לקבל את המילים "הומואים" ו"לסביות". בין השנים 1977 ועד מחצית שנות השמונים, פעלה האגודה מביתו של יונתן דנילוביץ'.
בשנים הראשונות עיקר פועלה של העמותה היה בעריכת מסיבות ומפגשים חברתיים לחברי הקהילה ההומו-לסבית. חברי האגודה נרשמו תחת שמותיהם הפרטיים, ומסרו רק את כתובות תאי הדואר שלהם. כמו כן, קיבלה את פניהם של תיירים ועולים חדשים, שפנו באמצעות תיבת דואר.
בשנת 1979 אירחה האגודה, ביוזמת דנילוביץ', את כנס ארגוני הלהט"ב היהודיים. האורחים מחו"ל השתתפו באירוע שישנם המחשיבים כ[[מצעד הגאווה]] הראשון, שהתקיים בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין).
בשנה זו הקים פעיל האגודה דני לחמן את "הקו הלבן" כקו סיוע לפונים במצוקה.

==פעילותה הפוליטית==
במרץ 1988 בוטל סעיף 351 לחוק העונשין, ש[[איסור משכב זכר|אסר על משכב זכר]], כנראה מבלי שהאגודה הייתה מעורבת ישירות בפעילות לביטולו{{הערה|יובל יונאי, "הדין בדבר הנטייה החד מינית" משפט וממשל ד תשנ"ח, עמ' 550}}. אף על פי שהסעיף היה לאות מתה (כלומר לא נאכף) בספר החוקים הישראלי מאז 1950 בעקבות הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, בשל המשמעות הסמלית של ביטולו היו לכך השלכות מרחיקות לכת מבחינת קהילת הלהט"ב הקטנה, והביאו לשינוי בתפיסה הפוליטית של האגודה. בשנת 1989 החלה לפעול "עצמה" – הזרוע הפוליטית, בהנהגתם של מרק טננבאום, הדר נמיר וג'ויס סאלא.

בשנים 1989-1992 פעלה "'''עצמה'''" לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מתוך תפיסה כי מתוך כלל החוקים המפלים את אוכלוסיית הלהט"ב, ישנם הסיכויים הגבוהים ביותר להביא לתיקון חוק זה. כמו כן, באותה העת כבר ידעו הפעילים שבבית הדין לעבודה מתנהלת תביעתו של חבר ועד האגודה יונתן דנילוביץ' נגד חברת אל על, בדרישה להעניק הטבות לבן זוגו, המגיעות לבני זוג ידועים בציבור הטרוסקסואלים. סיבה נוספת להתמקדות בחוק זה, הייתה העובדה שבראשות ועדת העבודה והרווחה עמדה חברת הכנסתאורה נמיר, דודתה של הדר נמיר. את נוסח החוק החליפי הציע עורך הדין דן יקיר, מהאגודה לזכויות האזרח, שעסק בנושא קידום זכויות להט"ב במסגרת לימודי התואר השני שלו, בארצות הברית. בדצמבר 1991 התקבל התיקון לחוק, ובכך היה להישג הפוליטי המשמעותי הראשון של האגודה. בשנת 1994 הסתמך בית המשפט העליון על סעיף זה, כאשר קבע כי חברת אל-על הפלתה את דנילוביץ' בצורה אסורה, והכיר לראשונה בזכויות של בני זוג מאותו המין{{הערה|יובל יונאי, "הדין בדבר הנטייה החד מינית" משפט וממשל ד תשנ"ח, עמ' 551-556}}.

בשנת 1990 הניחה ליאורה מוריאל, יו"ר האגודה, זר ב"יד ושם" לזכר ההומואים  שנספו בשואה.

בעקבות קריאה של האגודה  לקיים גם בישראל את [[מצעד הגאווה]], כבמדינות אחרות במערב, התארגן לראשונה מצעד הגאווה בישראל בשנת 1993. אבי סופר, יו"ר האגודה דאז, עם בן זוגו אבי רובינשטיין, ארגנו בשנת 1993 מסע ממונע של 14 כלי רכב, שנעו וצפרו ברחוב דיזנגוף, הלוך ושוב, כשהם מניפים את [[דגל הגאווה|דגלי הגאווה]]. לראשונה צעדו בציבור [[הומוסקסואליות|הומואים]] שלא התחבאו או הסתירו את זהותם ואת ייחודם. מסע זה היווה את תחילתה של מסורת מצעד הגאווה הנערך מידי שנה, במהלך חודש יוני, בתל אביב, כבערים אחרות.

==שירותים ופעילות חברתית==
משנת 1994 החלה האגודה להפעיל קו קשב ומידע, בשם "[[יש עם מי לדבר]]". בכך ניתן על ידי מתנדבים שירות יומי לחברי הקהילה, בנושאים שונים, החל מפניות לצורך קבלת מידע, וכלה במצוקה שחווים הפונים (בדומה ל[[ער"ן]]).

בעבר, העסיקה האגודה עובדים סוציאליים שהעניקו שרותי תמיכה וייעוץ לפונים אליהם על רקע מצוקות אישיות. שירות זה בוטל ב-2007, במסגרת סדרת קיצוצים תקציביים שערכה האגודה.

האגודה מפיקה אירועי תרבות לקהילה, ובעבר אף הייתה המפיקה הראשית של [[מצעד הגאווה]]. בשנים 2005/6 המצעד נוהל בשיתוף פעולה בין האגודה לבין עיריית תל אביב, והחל משנת 2007 הוא מופק בבלעדיות על ידי העירייה. האגודה מוציאה לאור את ירחון [[הזמן הוורוד]], ומפיקה את תחרות [[גבר השנה]] מדי שנה.

שירות ההרצאות של האגודה הוקם כבר בשנת 1976, על ידי משה דב. בשנת 2001 עבר השירות רה-ארגון, שבסופו הפך לזרוע ההסברה של האגודה בשם [[חושן (מרכז חינוך)|חושן - חינוך ושינוי]].

ביולי 2004 התאגד [[חושן (מרכז חינוך)|חושן]] כחברה לתועלת הציבור, והפך לארגון עצמאי.

===פעילות לנוער גאה===
====ארגון נוער גאה====
{{ערך מורחב|ארגון נוער גאה}}
בשנת 1995 נפתחו קבוצות הנוער הראשונות באגודה, במטרה לספק לבני נוער להט"ב חברה וסביבה תומכת. בשנת 2002 הוקם ארגון נוער גאה כזרוע של האגודה, על ידי יניב ויצמן שהיה עד אז מדריך באחת הקבוצות. בשנת 2005 פרש הארגון מהאגודה והחל לפעול באופן עצמאי, תחת השם [[ארגון נוער גאה]].

====בר-נוער====
בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב מתקיים במוצאי שבתות באופן קבוע מפגש חברתי של [[מתבגר|בני נוער]] [[להט"ב]]ים, המכונה "בר-נוער". רוב בני הנוער המגיעים למקום נמצאים "בארון" - משפחותיהם וחבריהם ללימודים אינם יודעים על נטייתם המינית, ו"בר-נוער" הוא המקום היחיד בו הם יכולים לפגוש באופן גלוי בני נוער כמותם, החולקים מצב דומה. בני הנוער מגיעים למקום לא רק מתל אביב אלא מכל רחבי הארץ. למרות השם "בר-נוער", אין במקום בר המגיש משקאות אלכוהוליים. מוגשים במקום משקאות קלים בלבד. מדובר במפגש חברתי, שבו בני הנוער משחקים במשחקי חברה שונים, צופים בטלוויזיה, ומשוחחים על התלבטויות ותחושות הקשורות ל[[נטייה מינית|נטייתם המינית]] ול[[יציאה מהארון]]. המקום אמור להיות מקום בטוח, בו יכולים בני הנוער להיות עם בני נוער דומים, במשך מספר שעות, מבלי להסתיר את זהותם או להדחיקה.

=====אירוע הירי ב-1 באוגוסט 2009=====
{{ערך מורחב|הרצח בבר-נוער}}
במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, סמוך לשעה 22:45 , נכנס אלמוני חמוש בנשק חם לבית אגודת הלהט"ב ברחוב נחמני בתל אביב, בעת שהתקיים מפגש ה"בר-נוער", ופתח בירי בעת מפגש של בני נוער, ולאחר מכן נמלט מהמקום. באירוע נרצחו מדריך בן 26 ונערה בת 16{{כ}}{{הערה|1=[http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=654696&sid=126 "אמו של ניר כץ ספדה לו: הייתה בו אהבה אין-סופית לכל יצור חי"] נענע 10, 2/08/2009}}, ונפצעו כ-15 בני נוער נוספים, חלקם באופן קשה. המשטרה פתחה בחיפושים אחר היורה, ובנוסף סגרה מספר מקומות בילוי של הקהילה שפעלו בסמוך באותה עת, מחשש לירי נוסף{{הערה|1=יניב הלפרין, [http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=8480 המסיבה חייבת להימשך], באתר gogay‏}}.

שעות אחדות לאחר האירוע התארגנה בשדרות רוטשילד שבעיר הפגנת מחאה בה השתתפו כמה מאות אנשים. המפגינים צעדו ברחוב אלנבי ורחוב המלך ג'ורג' עד ל{{ה|מרכז העירוני לקהילה הגאה}} בגן מאיר, ובדרך לשם קראו קריאות כגון "[[הומופוביה|הומופובים]] מסיתים, על ידיכם דם ילדים"‏‏{{הערה|‏{{הארץ|עפרי אילני ונועה קושרק|בעקבות הרצח באירוע נוער של הקהילה ההומו-לסבית: מאות הומואים ולסביות צעדו בתל אביב|1104614|2 באוגוסט 2009|}}‏}}. למחרת, בשעה 17:00, התקיימה ברחוב רוטשילד הפגנה נוספת, ומשמרות מחאה נערכו גם במרכז הכרמל בחיפה ובכיכר ציון בירושלים. בבאר שבע, התקיימה תהלוכה שצעדה מקריית הממשלה ובית המשפט בעיר ועד לסניף אגודת ההומואים, הלסביות הבי והטראנס בעיר. בתהלוכה ובעצרת השתתפו כ-400 איש. תהלוכה זו הייתה למעשה מצעד הגאווה הראשון בעיר{{הערה|[http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3755943,00.html ב"ש: סניף הקהילה ההומו-לסבית בסכנת סגירה], 8 באוגוסט 2009‏}}.

הרצח סוקר בהרחבה בכלי התקשורת וגונה על ידי אנשי ציבור רבים. נשיא המדינה, שמעון פרס הגיב על הרצח באומרו: "הרצח המזעזע שבוצע אתמול בתל אביב נגד בני נוער וצעירים הוא רצח שעם תרבותי ונאור לא יכול להשלים עמו. רצח ושנאה הם שני הפשעים הקשים ביותר בחברה, על המשטרה לעשות מאמץ עליון כדי לתפוס את הרוצח השפל, ועל העם כולו להתאחד בגינוי המעשה הנתעב הזה". גם ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את הרצח בראשית ישיבת ממשלת ישראל{{הערה|‏{{הארץ|ברק רביד ויובל גורן|ראש הממשלה בנימין נתניהו: מגנה בתוקף את הרצח המזעזע|1104622|2 באוגוסט 2009|}}‏}} וארבעה ימים לאחר ההתקפה הגיע למקום האירוע על מנת להביע הזדהות עם הקהילה{{הערה|‏[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3757897,00.html נתניהו בפגישה עם נציגי הקהילה: תומך ומזדהה], 8 באוגוסט 2009‏}}. במוצאי השבת שלאחר מכן נערכה עצרת הזדהות עם הקהילה בכיכר רבין בהשתתפות עשרות אלפים.

==הישגים פוליטיים==
{{להשלים|כל הערך=בחלקו}}
במהלך השנים הייתה האגודה שותפה להישגים משמעותיים במאבק לשוויון זכויות ולמניעת אפליה של ציבור הלהט"ב. להלן חלק מההישגים, שהאגודה הייתה שותפה להם, במישור הפוליטי:

* תיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, באופן האוסר על אפליה במקום העבודה מחמת [[נטייה מינית]] (1992).
* הקמה, במסגרת הוועדה בכנסת לקידום מעמד האישה, של תת-ועדה לקידום נושאים הומו-לסביים (1992).
* תיקון פקודות הצבא על מנת להשוות את תנאי גיוסם, קידומם והצבתם של חיילים וחיילות הומוסקסואלים ולסביות לאלה של יתר החיילים בצה"ל (1993).
* תיקון לחוק איסור לשון הרע (1981), הקובע איסור לבזות או להשפיל אדם בשל נטייתו המינית (1997).

==הישגים משפטיים==

{{להשלים|כל הערך=בחלקו}}

הישגים משפטיים, ובמיוחד כשמדובר בפסיקת בתי משפט מחוזיים או בג"ץ, הינם דבר מורכב ומחייב השקעה רבה. לעתים מתבטא הסיוע בהחזקת עורך דין מטעם הצד המבקש, ובמקרים אחרים מתבטא הדבר בסיוע של ממש בתחום הכספי והתקשורתי. להלן חלק מההישגים, שהאגודה הייתה שותפה להם, במישור המשפטי:

* [http://www.constitution.org.il/index.php?option=com_consti_comp&class=1&mytask=view&id=1204 פסיקת בית המשפט העליון] וערכאות נמוכות יותר בעניינם של דנילוביץ' ושטיינר (1994, 1996), פסיקה המכירה בזכויות של בני זוג מאותו המין להטבות מסוימות עקב עבודת בן הזוג האחר.
* בג'צ 'קלפים פתוחים', המבטל את החלטת שר החינוך שלא לשדר תוכנית לבני נוער העוסקת בבני נוער הומואים ולסביות בישראל.
* פסק-דין שניתן על ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת, שהורה למדינה לאפשר לבן זוג הומוסקסואל לרשת את דירת בן זוגו מזה 40 שנה, שנפטר ללא צוואה.
* בג"ץ המורה למדינה לאפשר לבת זוג לסבית להגיש בקשה לאימוץ ילדיה של בת זוגה מתרומת זרע.

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.glbt.org.il אתר האגודה]
** [http://sites.google.com/site/agudabeersheva אתר סניף באר שבע של האגודה]
** [http://gaygalil.tripod.com אתר סניף גאים בגליל של האגודה]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ארגוני להט"ב בישראל]]