הצגת המקור של הדף "תסמונת קליינפלטר"

'''תִּסְמֹנֶת קְלַינְפֶלְטֶר''' (או '''תסמונת XXY''', '''תסמונת 47XXY''', באנגלית: Klinefelter's syndrome, XXY-syndrome) היא תסמונת גנטית שבה קיימים אצל גבר שני כרומוזומי מין מסוג X או יותר במקום אחד, לצד כרומוזום Y, וכתוצאה מכך נפגעת התפתחותה של [[מערכת המין]]. התסמונת תוארה לראשונה על ידי ד"ר הארי קליינפלטר ממסצ'וסטס בשנת 1942; הסיבה לתסמונת התגלתה בסוף שנות ה-50 והיא מופיעה באחת מכל 500 לידות גברים.
 
==פתופיזיולוגיה==
לזכרים הלוקים בתסמונת יש בנוסף לכרומוזום Y שני כרומוזומי X או יותר, ובסך הכול 47 כרומוזומים (או יותר) בקריוטיפ במקום 46. מספר כרומוזומי X הנוספים יכול אף להגיע לארבעה וככל שהוא רב מתחזקים התסמינים הקליניים. כתוצאה מהעודף הכרומוזומלי נפגעת התפתחותה של [[מערכת המין]] הזכרית. הנזק הכרומוזומלי נגרם לרוב מחוסר הפרדה מוחלט של הכרומוזומים במהלך יצירת [[תא זרע|תאי המין]].

ה[[אשך|אשכים]] הם הרגישים ביותר לתוספת של כרומוזומי X. [[צינור הזרע|צינורות הזרע]] אינם מתפתחים כהלכה, ולכן נגרמת פגיעה בייצור ה[[זרע]]. יש פגיעה בייצור ההורמונלי המתרחש באשך המביאה להתפתחות אשכים קטנים, איברי מין לא מפותחים, שיער גוף מועט וירידה ב[[חשק מיני|חשק המיני]].

==תסמינים==
הלוקים בתסמונת סובלים לרוב מ[[עקרות]], עקב חוסר ייצור זרע ([[אספרמיה]] או [[אזואוספרמיה]]) או ייצור זרע מועט ([[אוליגוספרמיה]]). כמו כן דווח על קושי בלימוד שפות ועל פגיעה בתפקודים הניהוליים. גברים הלוקים בתסמונת סובלים מרמות נמוכות של [[טסטוסטרון]], המתבטאות בחלק מהמקרים בגוף עגלגל עם מסת שד מוגדלת ([[גינקומסטיה]]) או בגוף כחוש עם רגליים ארוכות. כמו כן ייתכנו אשכים קטנים, מיעוט שיער על הפנים והגוף, חלוקת שיער ושומן נשית ו[[בגרות מינית]] מאוחרת.

ללוקים בתסמונת יש סיכוי גבוה יותר מאשר לגברים אחרים ללקות ב[[סרטן השד]] (כאשר מופיעה מסת שד מוגדלת) ובאוסטאופורוזיס, מחלות המאפיינות בדרך כלל נשים. נוסף על אלה, הלוקים בתסמונת חולים בשכיחות גבוהה יותר במחלות אוטואימוניות, בדומה לשכיחות הגבוהה יותר של מחלות אלה אצל נשים. הגורם לתופעה הוא ככל הנראה ההבדל ביחס בין הורמוני ה[[אסטרוגן]] וה[[טסטוסטרון]] בגוף בין הלוקים בתסמונת לבין גברים אחרים. כאשר מספר כרומוזומי ה-X גדול משניים (48XXXY או 49XXXXY) דווחו גם מקרים בודדים של פיגור שכלי.

לעומת זאת, ללוקים בתסמונת יש סיכוי נמוך יותר לסבול ממחלות רצסיביות הקשורות לכרומוזום ה-X, שכן אלה אינן באות לידי ביטוי בשל הכרומוזום הנוסף.

==אבחנה וטיפול==
כדי לאבחן את התסמונת מבוצע קריוטיפ באמצעות בדיקת דם. תאי דם לבנים מופרדים מהדגימה, מונחים על מצע גדילה ונבדקים לחריגות כרומוזמליות, בהן תסמונת קליינפלטר.

המוטציה הגנטית אינה הפיכה, אולם חלק מהסימפטומים ניתנים לטיפול במספר דרכים, בהן טיפול בטסטוסטרון עם ההגעה לבגרות מינית. בכל מקרה, הטיפול בטסטוסטרון אינו משפיע על בעיית העקרות. עם זאת, ניכר שיפור בטיפול בעקרות בגברים הסובלים מהתסמונת, באמצעות [[ביופסיית אשכים]] (testicular biopsy) להוצאת תאי זרע מן האשכים ו[[הפריה|הפרייתם]] באמצעות [[מיקרומניפולציה]] (ICSI).

==אפידמיולוגיה==
התסמונת נפוצה למדי, ומתרחשת בממוצע אחת ל-500-1,000 לידות זכרים. שני שלישים מהסובלים מהתסמונת אינם מאובחנים כלל; מתוך השליש הנותר, רוב הסובלים מהתסמונת מאובחנים בעקבות בעיות [[פריון]].

[[קטגוריה:בעיות רפואיות אצל גברים]]