[[קובץ:Slutmap.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת הזנות התל-אביבית לפי בדיקה של גיאוקרטוגרפיה, כאשר אדום מייצג אזור רווי בזנות, 2014.]]
'''הזנות בישראל''' מותרת אך ה[[שידול לזנות]] - אסורה. כלומרהחל מיום 10 ביולי 2020, מתן שירותי מין תמורת תשלום היא פעולה חוקית, אך אסור להפעיל [[בתי בושת]] ו[[מכוני ליווי]] המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור לפרסם שירותי [[זנות]] בעיתונים. חרף זאת מתפרסמות בעיתונים מודעות המציעות שירותי לפי חוק איסור צריכת זנות(הוראת שעה), ובעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך. ביום 31 בדצמבר התשע"ט-2018 נחקק חוק חדש, לפיו אסור לצרוך שירותי מין כלל. תאריך התחילה הוא 18 חודשים לאחר מכן, קרי החל מיום 1 ביולי 2020.{{הערה|שם=ff|1=[https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/502_044.htm חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה), התשע"ט-2018]}}
==היסטוריה==
הזנות בארץ ישראל קיימת עוד מימי קדם. במדינת ישראל, הזנות ה[[הטרוסקסואל]]ית הפכה לחוקית בשנת 1949 בהתאם לחוק העונשין, בעוד שהזנות ה[[הומוסקסואל]]ית לא הייתה חוקית עד לשנת 1954. בשנת 1962 נאסר השידול לזנות, בחוק העונשין, סימן י' (זנות ותועבה), סעיפים 199-203. אף על פי כן, עסקי ה[[סרסרות]] המשיכו לשגשג. הממשלה זה לא ראתה בכך בעיה עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בשנת 1975 המליצה ועדה על לגליזציה של הזנות אך היא לא יצאה אל הפועל.
בחודשים דצמבר 2009 ופברואר 2012 הוצעה הצעת הוצעו הצעות חוק האוסרת רכישת שירותי מין אך זו טרם התקבלהאלו לא נתקבלו. בשנת 2018 חוקק חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה), התשע"ט-2018 האוסר על זנות החל מיום 10 יולי 2020.
לפיכך, אין קיים כיום איסור על השימוש בשירותי זנות, למעט ובכלל זה [[זנות של קטין]], שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של [[קטין]], דינו - מאסר שלוש שנים". חוק העונשין קובע פעולות הקשורות לזנות כעבירה פלילית, בהן: [[סרסרות]] למעשי זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הפעלת בית בושת, השכרת מבנה לבית בושת ופרסום.
==כלכלה==