הפטיטיס B

הפטיטיס B
מיון מדעי
קבוצה:	קבוצה VII (נגיף DNA דו גדילי חלקי)
משפחה:	Hepadnaviridae
סוג:	Orthohepadnavirus
מין:	Hepatitis B virus

נגיף הפטיטיס B (שם מדעי: HBV‏, קיצור של Hepatitis B virus, בעברית: צהבת נגיפית מסוג B) ‏הינו נגיף אשר מהווה את הגורם העשירי בחשיבותו למחלות כבד אשר ביניהן נמנות דלקת כבד נגיפית ושחמת הכבד שעלולה להוביל לסרטן. הנגיף נמצא בשכיחות גבוהה במרכז ודרום אפריקה, כמו גם בדרום מזרח אסיה.

הוירוס שייך למשפחת ה- hepadnaviruses, ומורכב מממברנה ליפידית המכילה שלושה סוגי חלבוני מעטפת העוטפת את הקפסיד האיקוסהדרלי.

הוירוס כולל 8 גנוטיפים, והוא מדביק רק בני אדם וקופי שימפנזה. הנגיף מועבר דרך הדם בעת עירויים, נוזלי גוף שונים כגון נוזל הזרע וחלב אם ועל ידי שימוש במחטים מזוהמות.

מבנה הנגיף

תרשים של הנגיף הפטיטיס B

הנגיף כולל DNA מעגלי עם גדיל שלילי מלא, וגדיל חיובי לא מלא המכונה גם Relaxed circular DNA. הנגיף יוצר 4 שעתוקים שונים המסתיימים באותה נקודה אולם מתחילים במקומות שונים, כך שבסופו של דבר ה- DNA יוצר את כל החלבונים להם הוא זקוק.

השעתוק הגדול ביותר, נקרא pre-genomic RNA, והוא באורך של 3.5 KB. למעשה, ארוך יותר מה- DNA: שרשרת זו אחראית ליצירת הגנום, ה פולימראז, core ו- pre core (הליבה). השעתוקים באורך בינוני (pre-s1, pre-s2) משמשים ליצירת חלבוני המעטפת, ואילו השעתוק הקצר ביותר באורך 0.7 kb משמש ליצירת חלבון x- חלבון רגולטורי במחזור החיים של הנגיף, אשר מפעיל שעתוק של חלבונים תאיים מסוימים, ועלול לגרום לקרצינומה הפטו-צלולרית בחולים אשר נדבקו בנגיף.

חלבוני המעטפת

לנגיף זה יש 3 חלבוני מעטפת, אשר דרושים ליצירת הויריון והאינפקטיביות (כושר ההדבקה). החלבונים כולם מכילים אזור משותף- S, כאשר החלבון הקטן ביותר מכיל רק את אזור S, החלבון הבינוני מכיל אזור נוסף - PRE S2, והחלבון הגדול מכיל בנוסף לשניהם את האזור PRE S1.

לחלבוני המעטפת יש קבוצות סוכריות, והם אמורים ליצור את המעטפת ולהיקשר לקולטן על פני התא. כדי לבדוק חשד להדבקה ניתן להשתמש בסמן לחלבונים אלו- בהמשך.

מחזור החיים של הווירוס

הוירוס נקשר לתא ספציפי דרך רצפטור תאי, משיל את המעטפת בתהליך של uncoating, ועובר רפליקציה, הבשלה, יציאה והדבקה של תא נוסף:

בתחילה, הוירוס נקשר לקולטן על ממברנת התא על ידי חלבוני המעטפת וחודר פנימה, כאשר ה- core חודר לתא- בתוך הגרעין מתבצעת הרפליקציה, כשבתחילה יש תהליך של תיקון הסליל הלא שלם (כזכור, לנגיף יש גדיל חיובי שאינו שלם)- הסליל הלא שלם עובר להיות סליל שלם על ידי פולימראז תאי- תהליך הנקרא Covalently closed circular DNA. לאחר "תיקון" הגדיל הלא שלם, יש שעתוק של חלבונים (בעזרת חלבוני התא עצמם)- ליצירת פולמיראז, חלבוני ליבה, חלבוני מעטפת וכו'. נוצר RNA גנומי המשתחרר, והופך בתהליך של reverse transcription לגדיל ה- DNA אשר קיים באופן רגיל בנגיף.

פתוגנזה

מתוך הנדבקים בנגיף זה, 95% מתגברים על ההדבקה. אצל 5% מתפתחת הפטיטיס כרונית, חלק מהחולים מפתחים תהליכי פיברוזיס, קרצינומה הפטו-צלולרית (בכבד) וחלק מהחולים לא מראים תסמינים קליניים כלשהם. הסיכון של חולה לפתח קרצינומה הפטו צלולרית הינו פי 100 לעומת אדם אשר לא נגוע בנגיף. עיקר הנזק אשר נגרם לכבד, כתוצאה מהדבקה על ידי הוירוס, נעשה כתוצאה מהתגובה החיסונית של הגוף- התגובה הדלקתית כנגד הנגיף כוללת שני שלבים: השלב הראשון הינו הפעלה של מערכת האינטרפרון- הגורמת לדיכוי ההתרבות וההכפלה של וירוס זה. לאחר מכן מופעלת מערכת החיסון התאית- תאי T ציטוטוקסיים הורסים תאים אשר נגועים בנגיף.

חיסון

יש שני חיסונים רקומביננטיים- האחד ניתן 1-2 פעמים, והשני 3 פעמים, החיסונים מבוססים על חלבוני המעטפת של הנגיף.

ראו גם

• הפטיטיס D