התנוחה המיסיונרית

התנוחה המיסיונרית היא תנוחה מינית שבה האישה שוכבת על גבה ובן זוגה מעליה. בדרך כלל מדובר ביחסי מין הכוללים חדירה, אך בתנוחה זו ניתן גם לגרות את הפות באמצעות מין אוראלי ("ירידה").

התנוחה המיסיונרית היא התנוחה המועדפת על זוגות שנהנים מיתרונותיה הרומנטיות: מגע העור, קשר העין, והאפשרות ללטף ולהתנשק. יש המאמינים כי תנוחה זו מתאימה להעמדת צאצאים. במין הטרוסקסואלי, תנוחה זו מאפשרת לגבר לשלוט בקצב ובעומק החדירה. האישה יכולה לנוע באמצעות הנעת המותניים או על ידי דחיפת רגליה כנגד המיטה. בנוסף, באפשרותה לקרב את הגבר אליה באמצעות זרועותיה ורגליה. תנוחה זו מתאימה פחות לנשים בהריון, הואיל ורצוי כי לאישה תהיה שליטה גדולה יותר על קצב ועומק החדירה.

היסטוריה

התנוחה המיסיונרית מופיעה ביצירות אמנות של הרומאים, הפרואנים, ההודים, היפנים והסינים. מרבית התנוחות המתוארות בקאמה סוטרה כוללות אישה השוכבת על גבה כשרגליה בתנוחות שונות.

ילידי קגבה שבקולומביה העדיפה תנוחה זו; הם האמינו שאם האישה תזוז במהלך יחסי המין, כדור הארץ ייפול מכתפיהם של ארבעת הענקים שהחזיקו אותה מעל המים. חלק משבטי קרלה האמינו כי רק כאשר הגבר מעל ניתן להביא צאצא לעולם. ביוון הייתה בעבר התנוחה המיסיונרית לא פופולרית; גברים נישאו בנות 14 או 15, ועקב פער הגבהים היה נוח יותר לקיים יחסי מין בעמידה עם חדירה מאחור. ואולם, במאה השנייה לערך, ארטמידוס הפך את התנוחה המיסיונרית לפופלרית בקרב סטואיקנים יוונים-רומאים מכיוון ש"זו הדרה הנכונה והטבעית" עקב זרימת הזרע.

אף על פי שהתנ"ך אינו מזכיר תנוחות מיניות, הכנסייה הנוצרית האמינה בעבר כי הזרע זורם עם כוח הכבידה, ולכן בין המאה השישית למאה ה-16 חינכה כי יש לקיים פנים אל פנים, כאשר הגבר מעל. חריגים לכך היו זוגות שהתמודדו עם מחלות, השמנת יתר או הריון. הכנסייה הקתולית של ימי הביניים האמינה כי בני האדם צריכים לאמץ את תנוחת החיות - גב אל בטן ("דוגי סטייל").

ישנם מספר מקורות המדווחים כי מדיניות מסוימות בארצות הברית אסרו על קיום יחסי מין בכל התנוחות המיניות, למעט התנוחה המיסיונרית, בקרב זוגות נשואים. כמו כן, נכתב כי המדינה תעניק גט לאישה שבעלה מקיים איתה יחסי אישות בתנוחה אסורה. בעוד מדינות רבות אסרו בעבר על קיום מין אוראלי, מין אנאלי ומעשה סדום, מעולם לא נחקק חוק הקובע איזה בן זוג צריך להיות מעל.

אטימולוגיה

מקור המונח "התנוחה המיסיונרית" בעבודתו של אלפרד קינסי. קודם לכן, כונתה תנוחה זו במגוון כינויים, בהם "האישות", "תנוחת אמא-אבא", "התנוחה האנגלית-אמריקאית" ו"תנוחת העליונות הגברית". בשנת 1948 פרסם קינסי את הספר "ההתנהגות המינית של הזכר האנושי" שבו ציין כי ילידי מלנזיה כינו תנוחה זו בשם "התנוחה המיסיונרית". ואולם, מילונאים וסקסולגים לא הצליחו למצוא התייחסות לכינוי זה לפני פרסומיו של קינסי עד היום. רוברט פריסט בחן את מקורותיו של המונח והסיק שייתכן שקינסי התבלבל וטבע את המונח בטעות.

לאחר פרסומו של קינסי, החלו סופרים להשתמש במונח זה לתיאור התנוחה, ולאחר שרב המכר "The Joy of Sex" של אלכס קומפורט ב-1972 ומילון אוקספורד השתמשו במונח זה, החל המונח החדש להחליף את הכינויים הישנים. עד שנות ה-90 המונח התפשט לשפות אחרות, בהם גרמנית, ספרדית, צרפתית והולנדית.

התנוחה הבסיסית

בתנוחה המיסיונרית, האישה שוכבת על גבה כשרגליה פרושות לפניה, משוכות לכיוון החזה או כורכות סביב בן זוגה. האישה יכולה לכרוך את רגליה סביב בן זוגה בגבהים שונים: מאחורי רגליו, מעל ישבנו או על כתפיו. בדרך כלל ככל שהאישה מרימה את רגליה גבוה יותר, כך החדירה עמוקה יותר. הגבר שוכב על בטנו מעל האישה, כשרגליו בין רגליה וכשאיבר מינו בגובה הנרתיק כדי להקל על החדירה. לעתים מוצבת כרית מתחת לעכוזה או מותניה של האישה על מנת להקל על הלחץ המופעל על ידיו וזרועותיו של הגבר, וכדי לאפשר זווית חדירה טובה יותר ולפיכך גם חדירה עמוקה יותר.

גרסאות שונות

הרגליים למעלה

בגרסאות "הרגליים למעלה" ("Legs-up") האישה מרימה את רגליה. כך למשל, האישה יכולה להרים ולכופף מעט את רגליה, ולהשעין את כפות רגליה על המזרון. תנוחה זו מאפשרת לאישה להניע את האגן ולאפשר לה שליטה מסוימת בקצב החדירה. בגרסה נוספת, האישה יכולה להציב את רגליה על כתפיו של הגבר, מה שמספק את החדירה העמוקה ביותר האפשרית. גרסה זו מכונה לעתים "הסדן" ("the anvil"). גרסאות אלו היו פופולריות במיוחד ביוון העתיקה ונמצאו על כלי חרס יווניים של התקופה הקלאסית.

רכיבה גבוהה

בגרסת רכיבה גבוהה בתנוחה המיסיונרית ("Riding high"), הגבר חודר כרגיל אך לאחר מכן מניע את גופו למעלה וקדימה לעבר ראשה של האישה. בגרסה זו יכול הגבר לגרות את הדגדגן באמצעות עצם האגן או בסיס הפין. לפיכך, גירוי הדגדגן מתקבל במחיר החדירה העמוקה.

יתרונות וחסרונות

היבטים פסיכולוגיים

יש הרבה היבטים פסיכולוגיים מעניינים בתנוחה המיסיונרית. היא נחשבת בדרך כלל לתנוחה רומנטית מפני שהגבר והאישה יכולים לשמור על קשר עין, להתחבק ולהתנשק.

ישנן נשים הנהנות מההרגשה של כניעה מוחלטת או המצאות במלכודת. נשים שמעדיפות להיות פסיביות ולשאת את גופו של הגבר, יהנו בתנוחה המיסיונרית. ישנן נשים שמוצאת חן בידיעה כי הגבר שולט בקצב ובעומק החדירה. הן עשויות להגיע לאורגזמה בקלות רבה יותר מפני שהן אינן צריכות להתמקד במה שהן עושות. התנוחה המיסיונרית יכולה להיות אידיאלית עבור נשים שרוצות להרגיש מוכרעות.

היבטים גופניים

התנוחה המיסיונרית היא בדרך כלל התנוחה שבה בוחרים בני זוג המקיימים יחסי מין בפעם הראשונה. פשטותה של התנוחה מתאימה למי שאינו מנוסה. ואולם, הסקסולוגית סשה טרקובסקי מייעצת לנשים לא להשתמש בתנוחה המסיונרית בפעם הראשונה מפני ש"אינך בשליטה, וזה עשוי להיות כואב יותר ולא תוכלי לעשות דבר בנידון". היא ממליצה תנוחות שבהן לאישה יש שליטה על קצב ועומק החדירה, כגון תנוחת האישה מעל.

התנוחה המיסיונרית מאפשרת חדירה קלה של הפין לנרתיק. הגבר יכול להשתמש בכוח ובכוח הכבידה כדי לחדור, והתנוחה מאפשרת לאישה להרפות את שרירי הנרתיק ולהדריך את איבר מינו של בן זוגה באמצעות ידה.

ישנם סקסולוגים המאמינים כי התנוחה המיסיונרית מעודדת פוריות: מבחינתם של זוגות המנסים להביא ילד לעולם, תנוחות הגבר מעל עדיפות הואיל והחדירה יכולה להיות עמוקה יותר. האישה יכולה להרים את רגליה אל חזה, כך שהגבר יוכל לפלוט את זרעו עמוק בתוך הנרתיק, קרוב לצוואר הרחם, ולהגדיל את הסיכויים להפריה.

החדירה העמוקה והקצב האופטימלי מבחינתו של הגבר עשויים להביא את הגבר לאורגזמה מהר יותר ביחס לתנוחות אחרות. האורגזמה המהירה עשויה להיות בעייתית מבחינתם של זוגות המנסים להגיע לאורגזמה הדדית בעת ובעונה אחת. כאשר הגבר מגיע לאורגזמה, בדרך כלל הוא מאבד כ-50% מהזקפה לאחר השפיכה, כך שקשה יותר להמשיך לקיים יחסי מין לאחר מכן.

פופולריות

התנוחה המיסיונרית היא התנוחה הנפוצה ביותר. במחקר אמריקאי משנת 1953 שנערך על ידי אלפרד קינסי, 91% מהנשים דיווחו כי הן משתמשות בתנוחה זו יותר מכל תנוחה אחרת, ו-9% דיווחו כי זוהי התנוחה היחידה שבה הן משתמשות.