הבדלים בין גרסאות בדף "סרטן הפות"
(עריכה) |
(עריכה) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
בדומה ל[[סרטן צוואר הרחם]], מדורגים נגעים טרום סרטניים בפות על פי מידת הדיספלזיה (מידע גדילה א-נורמאלית של רקמות). סרטן הפות מאופיין על ידי נגעים דיספלסטיים במקומות שונים. נגעים אלו יכולים להיות קטנים או מפושטים, יחידים או מרובים, ולעיתים הם יוצרים מעין קשרירים בצבעים שונים. יש לערוך [[קולפוסקופיה]] (בדיקת תאי [[צוואר הרחם]] וה[[נרתיק]] באמצעות קולפוסקופ) ודגימת רקמות על מנת לאפיינן. | בדומה ל[[סרטן צוואר הרחם]], מדורגים נגעים טרום סרטניים בפות על פי מידת הדיספלזיה (מידע גדילה א-נורמאלית של רקמות). סרטן הפות מאופיין על ידי נגעים דיספלסטיים במקומות שונים. נגעים אלו יכולים להיות קטנים או מפושטים, יחידים או מרובים, ולעיתים הם יוצרים מעין קשרירים בצבעים שונים. יש לערוך [[קולפוסקופיה]] (בדיקת תאי [[צוואר הרחם]] וה[[נרתיק]] באמצעות קולפוסקופ) ודגימת רקמות על מנת לאפיינן. | ||
| − | הטיפול בנגעים טרום סרטניים אלו תלוי בתוצאות | + | הטיפול בנגעים טרום סרטניים אלו תלוי בתוצאות בדיקת הרקמות. למשל, אם מדובר בנגע קטן, יש להעדיף כריתה מקומית נרחבת של הנגע ושוליו. במידה ויש מספר מוקדים של נגעים, ניתן לבחור בצריבה באמצעות לייזר, אולם דרך זו כואבת יחסית ולא מאפשרת דגימת הרקמות. אם הנגע נרחב יותר, יש להעדיף כריתה שטחית של ה[[פות]] {{ללא גלישה|(Superficial vulvectomy)}}, ולאחר מכן השמת שתל עור. טיפול ב[כימותרפיה מסוג 5FU, קריותרפיה וטיפול פוטודינמי הם טיפולים שלעיתים עוזרים בחלק מן המקרים, אולם ניתוח הינו הטיפול הסופי והמוחלט למקרים של נגעים טרום-סרטניים. נשים עם נגעים שטופלו צריכות להיות במעקב למשך מספר שנים, הואיל והמחלה נוטה לערב אזורים נוספים כגון ה[[נרתיק]] ו[[צוואר הרחם]]. הנשים עוברות קולפוסקופיה מדי 3-4 חודשים עד שאין הוכחות להימצאות המחלה למשך שנתיים. לאחר מכן יש לערוך בדיקות וגינליות מדי חצי שנה. |
== פתולוגיה == | == פתולוגיה == | ||
| − | סרטן מסוג תאי קשקש (Squamous cell carcinoma) הוא סוג הסרטן | + | סרטן מסוג תאי קשקש (Squamous cell carcinoma) הוא סוג הסרטן השכיח ביותר מבין כלל הסרטנים בפות. לרוב, סרטן זה מופיע ב[[השפתיים הגדולות|שפתיים הגדולות]] וה[[השפתיים הקטנות|קטנות]] (65%) וברבע מן המקרים יש מופיע גם ב[[דגדגן]] ב[[חיץ הנקבים]]. הפתולוגיה של סרטן זה מדורגת לפי מידת התמיינות התאים, אך הערכת חומרת הסרטן נעשה על פי הוא מידת המעורבות הלימפטית של הסרטן (למעט גידול מסוג verrucous carcinoma שאינו מתפשט לבלוטות לימפה). |
| − | הפתולוגיה של סרטן זה מדורגת לפי מידת התמיינות התאים | ||
| − | קיימים סוגים שונים ונוספים של סרטן הפות שאינם מסוג סרטן תאי קשקש, כגון BCC, סרטן מסוג | + | קיימים סוגים שונים ונוספים של סרטן הפות שאינם מסוג סרטן תאי קשקש, כגון BCC, סרטן מסוג מלנומה וסרטן של [[בלוטות ברתולין]]. מלנומה מהווה 5% מסרטן הפות, והוא הסרטן השני בשכיחותו לאחר סרטן תאי קשקש. |
== תסמינים קליניים == | == תסמינים קליניים == | ||
| − | התסמינים הקליניים של סרטן הפות כוללים גרד בפות או מסה בפות | + | התסמינים הקליניים של סרטן הפות כוללים גרד בפות או מסה בפות במלעלה מ-50% מן המטופלות. לעיתים יש תלונות על דימום או כאב, אולם בקרב כ-20% מן המטופלות אין תסמינים כלל. כרבע מן החולות דיווחו כי הן קיבלו טיפול חלקי או טיפול כגון משחות וקרמים, ללא שנלקחה דגימת רקמה. |
== הטיפול == | == הטיפול == | ||
גרסה מ־09:42, 12 באוגוסט 2011
סרטן הפות (Vulvar cancer) הוא גידול ממאיר בפות. הוא אינו שכיח, והוא מהווה כ-4% מסוגי הסרטנים הגניקולוגיים בקרב נשים. הגיל הממוצע בו מאבחנים את הסרטן הוא גיל 65, כאשר 90% מסוגי הסרטן בפות הם מסוג סרטן תאי קשקש. בתחילת המאה ה-21 חלה עלייה בשכיחות סרטן זה אצל נשים צעירות יותר, בעיקר עקב הקשר לנגיף הפפילומה האנושי. סימפטומים הקשורים לסרטן זה מדווחים לרוב באיחור של כ-6-12 חודשים. לעתים ניתן להסיר את הגידול באמצעות ניתוח.
תוכן עניינים
נגעים טרום סרטניים
באופן כללי, נגעים טרום ממאירים בפות מתרחשים הן אצל נשים טרם המנופאוזה והן לאחר מכן, כאשר הגיל החציוני לנגעים אלו הוא גיל 40. התסמין הנפוץ ביותר הוא גרד, אשר נצפה בלמעלה מ-60% מהנשים.
בדומה לסרטן צוואר הרחם, מדורגים נגעים טרום סרטניים בפות על פי מידת הדיספלזיה (מידע גדילה א-נורמאלית של רקמות). סרטן הפות מאופיין על ידי נגעים דיספלסטיים במקומות שונים. נגעים אלו יכולים להיות קטנים או מפושטים, יחידים או מרובים, ולעיתים הם יוצרים מעין קשרירים בצבעים שונים. יש לערוך קולפוסקופיה (בדיקת תאי צוואר הרחם והנרתיק באמצעות קולפוסקופ) ודגימת רקמות על מנת לאפיינן.
הטיפול בנגעים טרום סרטניים אלו תלוי בתוצאות בדיקת הרקמות. למשל, אם מדובר בנגע קטן, יש להעדיף כריתה מקומית נרחבת של הנגע ושוליו. במידה ויש מספר מוקדים של נגעים, ניתן לבחור בצריבה באמצעות לייזר, אולם דרך זו כואבת יחסית ולא מאפשרת דגימת הרקמות. אם הנגע נרחב יותר, יש להעדיף כריתה שטחית של הפות (Superficial vulvectomy), ולאחר מכן השמת שתל עור. טיפול ב[כימותרפיה מסוג 5FU, קריותרפיה וטיפול פוטודינמי הם טיפולים שלעיתים עוזרים בחלק מן המקרים, אולם ניתוח הינו הטיפול הסופי והמוחלט למקרים של נגעים טרום-סרטניים. נשים עם נגעים שטופלו צריכות להיות במעקב למשך מספר שנים, הואיל והמחלה נוטה לערב אזורים נוספים כגון הנרתיק וצוואר הרחם. הנשים עוברות קולפוסקופיה מדי 3-4 חודשים עד שאין הוכחות להימצאות המחלה למשך שנתיים. לאחר מכן יש לערוך בדיקות וגינליות מדי חצי שנה.
פתולוגיה
סרטן מסוג תאי קשקש (Squamous cell carcinoma) הוא סוג הסרטן השכיח ביותר מבין כלל הסרטנים בפות. לרוב, סרטן זה מופיע בשפתיים הגדולות והקטנות (65%) וברבע מן המקרים יש מופיע גם בדגדגן בחיץ הנקבים. הפתולוגיה של סרטן זה מדורגת לפי מידת התמיינות התאים, אך הערכת חומרת הסרטן נעשה על פי הוא מידת המעורבות הלימפטית של הסרטן (למעט גידול מסוג verrucous carcinoma שאינו מתפשט לבלוטות לימפה).
קיימים סוגים שונים ונוספים של סרטן הפות שאינם מסוג סרטן תאי קשקש, כגון BCC, סרטן מסוג מלנומה וסרטן של בלוטות ברתולין. מלנומה מהווה 5% מסרטן הפות, והוא הסרטן השני בשכיחותו לאחר סרטן תאי קשקש.
תסמינים קליניים
התסמינים הקליניים של סרטן הפות כוללים גרד בפות או מסה בפות במלעלה מ-50% מן המטופלות. לעיתים יש תלונות על דימום או כאב, אולם בקרב כ-20% מן המטופלות אין תסמינים כלל. כרבע מן החולות דיווחו כי הן קיבלו טיפול חלקי או טיפול כגון משחות וקרמים, ללא שנלקחה דגימת רקמה.
הטיפול
ביצוע הסטייג'ינג והטיפול לסרטן הפות הוא כירורגי. טרם תחילת הטיפול יש לערוך בדיקות גופניות ומלאות לרבות בדיקה ציטולוגית מצוואר הרחם ווולווסקופי. כמו כן יש להשלים בדיקות דם ושתן, צילום חזה ו- CT. ברוב המקרים מומלץ תהליך הכנת מעיים, במיוחד אם העור באיזור הפרינאום מוסר. באופן היסטורי, הניתוח שבוצע כלל כריתה רדיקלית של הפות וכריתת בלוטות לימפה אזוריות. כיום, הנטייה היא לבצע ניתוח פחות רדיקלי, שכולל כריתה רחבה רדיקלית מקומית של הגידול העיקרי עם דיסקציה של בלוטות לימפה אינגווינליות. מידת הכריתה והטיפול שלאחר מכן תלויים בסטייג' עצמו. כך למשל-
- במקרים בהם מדובר בסטייג' 1 של המחלה (הגידול מוגבל לפות או לפרינאום והוא פחות מ-2 ס"מ בקוטר, ללא גרורות)- הטיפול הוא כריתה רדיקלית מקומית עם שוליים של 1-2 ס"מ.
- כאשר הנגעים מעורבים משני הצדדים או מערבים את קו האמצע, יש לבצע בנוסף לכריתה עצמה של הנגע, גם כריתת בלוטות לימפה אינגויננליות ופמורליות בשני הצדדים.
- כאשר הוכח לאחר הניתוח כי הגידול מערב בלוטות לימפה, יש לטפל בהקרנות.
- במקרים בהם הגידול מתקדם מאוד, כשניתן למשש בלוטות לימפה קשות וכיביות, נסיון לכריתתן הביא לתוצאות שאינן טובות מבחינה פרוגנוסטית. במקרים כאלו מומלץ לטפל בכימותרפיה ובקרינה טרום הניתוח. הטיפולים הכימותרפיים המקובלים הם מתן ציספלטין ו- 5FU.
הסיבוך השכיח ביותר של ניתוח הינו פתיחה של הפצע הניתוחי או wound breadown. סיבוך זה קשור למידת העור שהוסרה במהלך התהליך, ויש לשים שתל עור לאחר מכן על מנת לזרז את ההחלמה.
פרוגנוזה
לאחר הניתוח, יש להיות במעקב במשך כל 3 חודשים בשנתיים הראשונות, ולאחר מכן כל חצי שנה. הנטייה לחזרת הגידול היא בעיקר בשנתיים הראשונות - 80% מהחזרות של הגידול מתרחשות במהלך שנתיים אלו.
המדד הפרוגנוסטי העיקרי בסרטני הפות הוא מידת המעורבות של בלוטות לימפה. במידה ואין מעורבות לימפטית, הפרוגנוזה הינה 90% כאשר במידה וקיימת מעורבות לימפטית הפרוגנוזה עלולה להגיע ל- 40%.
