שינויים

בעבר לא תויגו ביסקסואלים באותן סטיגמות כמו [[הומוסקסואליות|ההומואים]] ואף נחשבו לנורמה מקובלת. ביוון העתיקה הזהות הביסקסואלית נחשבה לנורמטיבית בתנאי שהגבר בסופו של דבר התחתן והוליד ילדים. מאז שנות ה-70 החלה התפתחות בהתייחסות לתופעת הביסקסואליות, כאשר סלבריטאים ואישיות ידועות כמו דייויד בואי, דייב נבארו ואנני הייש תמכו וקידמו תופעה זו והובילו לפתיחות וקבלה גדולה יותר. בשנות ה-90 זכתה הביסקסואליות לכתבת שער בשבועון "[[ניוזוויק]]" וסדרות טלוויזיה כמו "[[סקס והעיר הגדולה]]" החלו לעסוק בנושא.

במהלך השנים נוצרו סטריאוטיפים שגרמו לגברים ונשים ביסקסואלים להרגיש בשולי הקהילות ההטרוסקסואליות וההומוסקסואליות. למשל, קיימות טענות רבות המציגות את הביסקסואליות כשלב מעבר לזהות של הומוסקסואל וכי אנשים ביסקסואליים מתכחשים לזהותם ההאמיתית ומדחיקים אותה. הבעייתיות העיקרית שנותרה גם בעידן מודרני זה, עם הזהות הביסקסואלית, קשורה לאי יכולתו של הביסקסואל להתמזג בקבוצה מסוימת מכיוון שבכל קבוצה הוא יהיה חריג. האדם הופך באותה קבוצה ל"בלתי נראה" ואף חש לחץ חברתי ונפשי למתג עצמו במקום המתאים.

תאוריה נוספת של אדמונד ברגלר <ref>Bergler, E. 1956. Homosexuality: Disease or way of life. New York: Collier.</ref> מ- 1956, טוענת כי הביסקסואלים הינם אנשים אשר מתכחשים להיותם הומוסקסואלים. לפיו ביסקסואליות אינה אפשרית, ואלו הרואים עצמם כביסקסואלים הם למעשה הומוסקסואלים המקיימים מדי פעם יחסים הטרוסקסואלים.

ברם, דעה מנוגדת מעלה אלפרד קינזי, סקסולוג וחוקר מיניות, שטען עוד בשנות ה-40 כי ההפרדה בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות אינה דיכוטומית, אלא בעלת שלבי ביניים. קינזי יצר סקאלת ערכים בין 0 ל- 6 להגדרת המיניות, כאשר 0 הוא הטרוסקסואל "מוחלט", ו-6 הוא הומוסקסואל "מוחלט", ובערכי הביניים הביסקסואליות: