|
|
| (8 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | {{בעבודה}}
| + | [[קובץ:Bodil Joensen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ג'ואנסן]] |
| | '''בודיל ג'ואנסן''' (כונתה גם '''בודיל יורגנסן'''; 25 בספטמבר 1944 - 3 בינואר 1985) הייתה שחקנית פורנוגרפיה דנית. היא הייתה חובבת חיות והיא הפעילה חווה קטנה ועסקה גם בגידול בעלי חיים. היא ידועה בשל השתתפותה בסרטים פורנוגרפיים רבים שבהם עסקה בקיום [[יחסי מין]] עם בעלי חיים ([[זואופיליה]]). | | '''בודיל ג'ואנסן''' (כונתה גם '''בודיל יורגנסן'''; 25 בספטמבר 1944 - 3 בינואר 1985) הייתה שחקנית פורנוגרפיה דנית. היא הייתה חובבת חיות והיא הפעילה חווה קטנה ועסקה גם בגידול בעלי חיים. היא ידועה בשל השתתפותה בסרטים פורנוגרפיים רבים שבהם עסקה בקיום [[יחסי מין]] עם בעלי חיים ([[זואופיליה]]). |
| | | | |
| שורה 5: |
שורה 5: |
| | | | |
| | ==תחילת חייה== | | ==תחילת חייה== |
| − | ג'ואנסן היא בתו של אם נוצרית אדוקה ואב צבאי נפקד. היא גדלה בפרבר מחוץ לקופנהאגן. אמה נקטה באלימות כלפיה, לעתים גם באלימות פיזית. בגיל 12 אמה טענה כי נאנסה על ידי אדם זר בתחנת רכבת. לעומתה, בביוגרפיה הדנית של ג'ואנסן ובראיון עמה נאמר כי הם "רק דיברו" או שהיא "כמעט נאנסה". עוד נאמר כי כשחזרה לספר לאמה על האירוע, היא הוכתה והואשמה בתקרית. עקב כך, ג'ואנסן נשבעה לאמה כשתגדל, היא תקיים [[יחסי מין]] עם חזירי בר. היא הפנתה את חיבתה לבעלי חיים וכלבה הפך לחברה הטוב ביותר - היא ענדה תליון עם תמונתו במשך שארית חייה. | + | ג'ואנסן היא בתו של אם נוצרית אדוקה ואב צבאי נפקד. היא גדלה בפרבר מחוץ לקופנהאגן. אמה נקטה באלימות כלפיה, לעתים גם באלימות פיזית. בגיל 12 אמה טענה כי נאנסה על ידי אדם זר בתחנת רכבת. לעומתה, בביוגרפיה הדנית של ג'ואנסן ובראיון עמה נאמר כי הם "רק דיברו" או שהיא "כמעט נאנסה". עוד נאמר כי כשחזרה לספר לאמה על האירוע, היא הוכתה והואשמה בתקרית. עקב כך, ג'ואנסן נשבעה לאמה כשתגדל, היא תקיים [[יחסי מין]] עם חזירי בר. היא הפנתה את חיבתה לבעלי חיים וכלבה הפך לחברה הטוב ביותר - היא ענדה תליון עם תמונתו במשך שארית חייה. |
| | | | |
| | בתחילה, לאחר שעזבה את הבית בגיל 15, עבדה ג'ואנסן בחווה באזור שמרני של דנמרק. לאחר מכן עזבה כדי להקים חוות רבייה משלה, בשם "הזרעה המרכזית", שהפך לפופולרי עקב התמודדותה המוצלח עם בעלי חיים אגרסיביים כגון חזירי בר. זמן לא רב לאחר מכן, העסק המוצלח קרס לאחר שנשותיהם של חקלאים לא היו מרוצות מהאפשרות שבעליהן יעבדו עם בחורה צעירה לבדה. בשלב מאוחר יותר ציינה כי "9 מתוך 10 גברים רוצים לזיין אותי, ונשיהם שונאות אותי". | | בתחילה, לאחר שעזבה את הבית בגיל 15, עבדה ג'ואנסן בחווה באזור שמרני של דנמרק. לאחר מכן עזבה כדי להקים חוות רבייה משלה, בשם "הזרעה המרכזית", שהפך לפופולרי עקב התמודדותה המוצלח עם בעלי חיים אגרסיביים כגון חזירי בר. זמן לא רב לאחר מכן, העסק המוצלח קרס לאחר שנשותיהם של חקלאים לא היו מרוצות מהאפשרות שבעליהן יעבדו עם בחורה צעירה לבדה. בשלב מאוחר יותר ציינה כי "9 מתוך 10 גברים רוצים לזיין אותי, ונשיהם שונאות אותי". |
| שורה 14: |
שורה 14: |
| | בז'אנר זה משכה ג'ואנסן תשומת לב מיוחדת ברחבי העולם כ"ילדת החזיר", מוניטין אשר מקורו בהופעות חיות עם חזירים, כמו גם בהשתתפות בסרטים אשר צולמו בחווה שלה. | | בז'אנר זה משכה ג'ואנסן תשומת לב מיוחדת ברחבי העולם כ"ילדת החזיר", מוניטין אשר מקורו בהופעות חיות עם חזירים, כמו גם בהשתתפות בסרטים אשר צולמו בחווה שלה. |
| | | | |
| − | {{בעבודה}}
| + | בשנת 1970 שודר לראשונה סרט תיעודי על חייה ובשנת 2006 שודר סרט תיעודי בריטי על הסרט המכונה "[[חוות החיות]]" שבה הופיעה במספר סצנות. |
| − | <!--
| |
| | | | |
| − | הסרט התיעודי עטור הפרסים Bodil Joensen - en Juli sommerdag 1970 (1970) על ידי Shinkichi טאג'ירי, מראה שהיא חיה עם בעלי החיים שלה בחווה שלה בתקופה זו, ובכלל זה הטיפול שלהם, החיבה שלה עבורם, וחיי המין שלה, כולו למנגינה שלו של בטהובן הסימפוניה השישית (פסטורלית), בחירה אמנותית בלתי רצונית שהפכה הכרחי כאשר הקלטות הפסקול המקוריות הפכו זמינות דרך פליטת הפה. באותו הזמן, היא גרה עם "שני ארנבים, שבעה כלבים, עשרות חזירים, כמה חתולים, שפן ניסיונות, סוסה וסוס שחור יפהפה בשם Dreamlight". [2] הביוגרף הדני התייחס מאוחר יותר [1] שהיא נראית אדם מאוד פתוח, לב חם, "מאוד בבית עם הטבע", וכי "כאשר היא משחקת משחקה הארוטי עם הכלב או סוס, זה לא רק סקרנות מינית, זה מחזה ארוטי עם בעלי חיים שהיא אוהבת ו שהקדישו לה. "[2] זה היה המנצח המפתיע של הפרס הגדול של פסטיבל סרטי החלום הרטוב באמסטרדם, 26-29 נובמבר, 1970, שבו בבכורה. Joensen מייד הפך סלבריטאי מתחת לאדמה, והפנה את תשומת לב ממקבלים אחרים תיעודיים, כמו גם תיירים לכיוון חוות הרחבתה.
| + | ==המשך וסוף חייה== |
| | | | |
| − | חיים ומוות בהמשך [עריכה]
| + | עד שנות ה-70 המוקדמות הצליחה ג'ואנסן להשיג את מטרתה - מגורים בחווה משלה עם ביתה (נולדה בסביבות 1972), כמו גם עם בן זוגה. ג'ואנסן מימנה את החווה בעזרת [[תיירות מין]] עם בעלי החיים ולצורך הפקת סרטים. |
| − | על ידי 1970s מוקדם, Joensen הצליח להשיג את מטרתה של חיים בחווה עם הבת שלה (נולדה בסביבות 1972), שלה [3], כמו גם עם השותף / בן הזוג שלה. [4] Joensen עזר לממן את החווה על ידי המאפשר תיירים מין כדי לבקר בו ולעשות סרטים אישיים עם בעלי החיים שלה.
| |
| | | | |
| − | חברים להגיב על זה זמן [1] שהיא "מנוצלת בקלות על ידי כל אחד כמעט עם מצלמה", וכי המבקרים "רק רצינו פורנוגרפיה, לא היו אכפת לה בידיעה שהם". שכנים, פעם ידידותית, הפכו אפלים ועוינים, מה שאילץ אותה לעבור שוב ושוב. כמו התעשייה הבוגרת הדנית החלה מחפש תוכן אחר, Joensen לא הצליח לעשות את המעבר מפורנו לסרטים אחרים, והיציבות הפיננסית שלה והחיים החלו להתפרק. לאחר 1972, [ציטטה צורך] היא חוותה הידרדרות חדה, עוברת שינויים פיזיים ופסיכולוגיים מאוד ברורים, כוללים דיכאון, עבד תחילה כ" הופעה חיה "ו" roleplay המיני "ילדה. על ידי 1980, עם אמצעים שנותרו קטנים בהכנסות ומתפתל חוב, העבודה היחידה שהיא הצליחה לשמר הייתה שגרה קדחתנית של הופעות חיות בקנה מידה קטנה ברוב הערבים. טאג'ירי ציין, בעצב: ". קבלת 'גרנד פרי' בחלום הרטוב פסטיבל הסרטים הראשון היה הטעות החמורה ביותר שעשינו עם הסרט שלנו, אבל אנחנו החמיאו גם על ידי התגובה בזמן כדי להבין את זה" [2]
| + | יחד עם זאת, בשלב זה של חייה החלה [[תעשיית המין]] הדנית לחפש חלופה ליחסי מין עם חיות, וג'ואנסן לא הצליחה להשיג תפקידים משמעותיים בסרטים אחרים. עקב כך, היציבות הפיננסית שלה וחייה החלו להתפרק. לאחר 1972 היא חוותה הידרדרות חדה, דיכאון, החלה לעבוד בהופעות חיות ובמשחקי תפקידים בלעי אופי מיני. עד 1980 נותרה חוב אשר הלך ותפח. |
| | | | |
| − | Joensen ציין בראיון 1980:
| + | בראיון משנת 1980 דיברה ג'ואנסן על אהבת חייה - כלבתה "ספוט". לטענתה היא החלה לצרוך אלכוהול, נכנסה לדיכאון ועלתה במשקל עקב מותה הפתאומי של הכלבה. היא לא יכלה לטפל בבעלי החיים בחווה עקב מצבה הנפשי והבריאותי. |
| | | | |
| − | " דברים יצאו לגמרי מכלל שליטה כאשר 'ספוט' מת. התחלתי לקחת תרופות הרגעה. אבל כאשר מישהו התייחס אליהם כאל "מטורף-smarties 'זרקתי אותם באח. במקום זאת התחלתי לשתות ולאכול יתר על המידה. צבר 30 קילו. לא נראה טוב על משהו שהולך ומידרדר בכל מקרה. 'ספוט' היה אמיתית רועה גרמנית שיש לי מבית חולים בעלי חיים לפני 10 שנים. היא הוכתה. היא מעולם לא הפכה לשום דבר, אבל כלב קטן, חלש. אף פעם לא הייתי מסוגל לדבר עם בנות אחרות. תמיד הייתי עם גברים. 'ספוט' היה הידידה שלי. היא הבינה את מה שאמרתי. היה מאושר כשאני היה מאושר. היה עצוב כשאני היה. כשהיינו לבד בבית בלי אור וחום שהלכנו לישון ביחד. משותף ביסקוויט. ואז דיברנו, עד שנרדמנו. 'ספוט' הוא יצור החי היחיד שאהב אותי בשביל להיות רק אני. היא לא מצפה לקבל שום דבר בחזרה. היא הרגיעה אותי כשהייתי חולה. אני כבר חוויתי הרבה עם 'לאסי', ואוהב אותו מאוד. אבל זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר כמו עם 'ספוט'. אסי לא היה נאמן לי. הוא כל בנות כלב. 'ספוט' היה שלי. לגמרי שלי. זו הסיבה שהיה לי הלם כזה במותה. והתחיל לשתות, ולאכול בעצמי שומן בתוך זמן קצר. אני גר עם האיש שלי ל10 שנים והבת שלי ילדה בת שמונה. ובכל זאת אני מרגיש כמו האדם הבודד עכשיו 'ספוט' הוא מת. באותם ימים הרווחתי כסף קל בקו קשה של עבודה. אני נפלתי ונפלתי. 'מתי יגיע לתחתית? " לעתים קרובות אני שואל את עצמי בימים אלה. [עריכה] "
| + | בשנת 1981, בעקבות השינויים החוקתיים בדנמרק, פשטו אנשי החוק על החווה בטענה להתעללות והזנחה של בעלי חיים, אשר בעקבות האשמות אלו נכלאה במאסר למשך 30 ימים. בסופו של דבר, אף לא אחד מבעלי החיים שלה שרד, אשר עבור חלקם הורתה המדינה המתת חסד. בשלב זה התפרנסה מ[[זנות]] רחוב. |
| − | החיים שלה מתפרקים, Joensen הפך תלוי באלכוהול, והדרגה פחות מסוגל לטפל בבעלי החיים שלה. ב1981, בעקבות שינוי בחוקים של דנמרק, היא פשטה על "מחליאה" הזנחה של בעלי חיים, [5] והלכה לכלא ל30 ימים. אף לא אחד מבעלי החיים שלה בסופו שרד, וBodil עצמה לא התאושש לאחר שeuthanised. עם שמאל קטן, היא פנתה לרחוב זנות כדי לפרנס את עצמה, את בן זוגה (אלכוהול עצמו) ובתה, אם כי חברים להגיב [1], שגם אז, היא לא רוצה להיות עם אנשים בדרך זו - כל מה שרצתה היה בעלי החיים שלה , כפי שהוא הייתי פעם. להזדקק להחלפת כל טובה מינית לאלכוהול וכדורי הרגעה, היא הצהירה בראיון האחרון שלה, כי "במצב שלי שקשה לסרב לה שום דבר, לא משנה כמה מגעיל ... בשבילי, להישאר בחיים במשדלים העסק הוא גיהינום". [1]
| |
| | | | |
| − | Joensen נתן הראיון האחרון שלה בשנת 1980 ומת ב1985. רבים האמין שתהיה לה מחויבת התאבדות. עם זאת, גרסת אפריל 2006 בריטניה הסרט התיעודי שכותרתו הצד האפל של פורנו: נדל חוות החיות לייחס הפקת סרט המחתרת הידוע לשמצה המכונה חוות חיות מקטעים של סרטי הבהמיות הרבים שלה. בסרט תיעודי זה, נאמר, על ידי חבר קרוב של Joensen של, שהיא מתה ב -3 בינואר 1985 שמחמת הכבד. היא הייתה 40 גיל בעת מותה.
| + | בשנת 1985 נפטרה, בהיותה בת 40. רבים האמינו כי התאבדה, אך הסרט התיעודי הבריטי משנת 2006, אשר חקר את מקור הסרט המכונה "[[חוות החיות]]", מצא מכר של ג'ואנסן אשר טען כי היא נפטרה ב-3 בינואר 1985 משחמת הכבד (עקב צריכת האלכוהול). |
| | | | |
| − | The award-winning documentary Bodil Joensen - en sommerdag juli 1970 (1970) by Shinkichi Tajiri, shows her living with her animals on her farm during this era, including their care, her affection for them, and her sexual life, entirely to the tune of Beethoven's Sixth Symphony (Pastoral)—an involuntary artistic choice that became necessary when the original soundtrack recordings became unavailable through a gaffe. At the time, she lived with "two rabbits, seven dogs, a dozen pigs, some cats, a guinea pig, a mare and a beautiful black stallion named Dreamlight."[2] Her Danish biographer commented later[1] that she seemed a very open, warm-hearted person, "very at home with nature," and that "when she plays her erotic game with the dog or horse, it is not only a sexual curiosity, it is an erotic play with animals she loves and who are devoted to her."[2] It was the surprising winner of the Grand Prize of the Wet Dream Film Festival in Amsterdam, November 26–29, 1970, where it premiered. Joensen immediately became an underground celebrity, and drew attention from other documentary makers as well as tourists towards her expanding farm.
| + | ==ראו גם== |
| − | Later life and death[edit]
| + | * [[חוות החיות]] |
| − | By the early 1970s, Joensen had managed to achieve her goal of living on her own farm with her daughter (born circa 1972),[3] as well with her companion/partner.[4] Joensen helped finance the farm by allowing sex tourists to visit it and make private films with her animals.
| + | * [[פורנוגרפיה בדנמרק]] |
| − | Friends comment about that time[1] that she was "easily exploited by almost anyone with a camera" and that the visitors "just wanted pornography, they didn't care about knowing her." Neighbours, once friendly, turned dark and hostile, forcing her to move repeatedly. As the Danish adult industry began looking to other content, Joensen failed to make the transition from porn to other movies, and her financial stability and life began to fall apart. After 1972,[citation needed] she experienced a sharp deterioration, undergoing very obvious physical and psychological changes, including depression, first working as a "live show" and "sexual roleplay" girl. By 1980, with little remaining means of income and spiralling debt, the only work she was able to retain was a hectic routine of small scale live shows most evenings. Tajiri commented, sadly: "Accepting the 'Grand Prix' at the first Wet Dream Film Festival was the worst mistake we made with our film, but we were too flattered by the response at the time to realize it."[2]
| |
| − | Joensen commented in a 1980 interview:
| |
| − | “ Things went completely out of hand when 'Spot' died. I started taking sedatives. But when someone referred to them as 'loony-smarties' I threw them in the fireplace. Instead I started drinking and eating excessively. I gained 30 kilos. Doesn't look well on something that was going downhill anyway. 'Spot' was a real German shepherd that I got from an animals hospital 10 years ago. She had been beaten. She never became anything but a little, weak dog. I've never been able to talk to other girls. I've always been with men. 'Spot' was my female friend. She understood what I said. Was happy when I was happy. Was sad when I was. When we were alone in the house without light and heat we went to bed together. Shared a biscuit. And then we talked, until we fell asleep. 'Spot' is the only living creature that has loved me for being just me. She didn't expect to get anything back. She soothed me when I was ill. I've experienced a lot with 'Lassie', and like him a lot. But it'll never be the same as with 'Spot'. Lassie has been unfaithful to me. He's an every-girls-dog. 'Spot' was mine. Completely mine. That's why I had such a shock when she died. And started drinking, and eating myself fat in no time. I live with my man for 10 years and my eight year old daughter. Still I feel like the loneliest human being now that 'Spot' is dead. In those days I earned easy money in a tough line of work. I fell and fell. 'When will I reach the bottom?' I often ask myself these days.[citation needed] ”
| |
| − | Her life falling apart, Joensen became dependent on alcohol, and progressively less able to care for her animals. In 1981, following a change in Denmark's laws, she was raided for "sickening" animal neglect,[5] and went to prison for 30 days. None of her animals ultimately survived, and Bodil herself did not recover after they were euthanised. With little left, she turned to street prostitution to support herself, her partner (an alcoholic himself) and daughter, although friends comment[1] that even then, she did not want to be with people this way – all she wanted was her animals, as it once had been. Resorting to exchanging any sexual favour for alcohol and tranquilizers, she stated in her final interview that "in my position it is hard to turn down anything, no matter how disgusting... for me, staying alive in the hooking business is hell."[1]
| |
| − | Joensen gave her last interview in 1980 and died in 1985. Many believed her to have committed suicide. However, the April 2006 UK documentary titled The Dark Side of Porn: The Real Animal Farm traced the production of the notorious underground film known as Animal Farm from excerpts of her many bestiality films. In this documentary, it was stated, by a close friend of Joensen's, that she died on 3 January 1985 from cirrhosis of the liver. She was 40 years of age at the time of her death.
| |
| | | | |
| − | | + | [[קטגוריה:שחקניות פורנוגרפיה]] |
| − | | + | [[קטגוריה:שחקניות פורנוגרפיה מדנמרק]] |
| − | -->
| |
בודיל ג'ואנסן (כונתה גם בודיל יורגנסן; 25 בספטמבר 1944 - 3 בינואר 1985) הייתה שחקנית פורנוגרפיה דנית. היא הייתה חובבת חיות והיא הפעילה חווה קטנה ועסקה גם בגידול בעלי חיים. היא ידועה בשל השתתפותה בסרטים פורנוגרפיים רבים שבהם עסקה בקיום יחסי מין עם בעלי חיים (זואופיליה).
בשלב מסוים, לאחר שהפכה לידוענית בתחום פורנוגרפי שהפך לבלתי חוקי, ועל אף עסק מצליח משלה, היא ירדה מנכסיה. היא הפכה לאלכוהוליסטית, לא הייתה מסוגלת לטפל בבעלי החיים שלה, והיא נפטרה שנים ספורות מאוחר יותר.
תחילת חייה
ג'ואנסן היא בתו של אם נוצרית אדוקה ואב צבאי נפקד. היא גדלה בפרבר מחוץ לקופנהאגן. אמה נקטה באלימות כלפיה, לעתים גם באלימות פיזית. בגיל 12 אמה טענה כי נאנסה על ידי אדם זר בתחנת רכבת. לעומתה, בביוגרפיה הדנית של ג'ואנסן ובראיון עמה נאמר כי הם "רק דיברו" או שהיא "כמעט נאנסה". עוד נאמר כי כשחזרה לספר לאמה על האירוע, היא הוכתה והואשמה בתקרית. עקב כך, ג'ואנסן נשבעה לאמה כשתגדל, היא תקיים יחסי מין עם חזירי בר. היא הפנתה את חיבתה לבעלי חיים וכלבה הפך לחברה הטוב ביותר - היא ענדה תליון עם תמונתו במשך שארית חייה.
בתחילה, לאחר שעזבה את הבית בגיל 15, עבדה ג'ואנסן בחווה באזור שמרני של דנמרק. לאחר מכן עזבה כדי להקים חוות רבייה משלה, בשם "הזרעה המרכזית", שהפך לפופולרי עקב התמודדותה המוצלח עם בעלי חיים אגרסיביים כגון חזירי בר. זמן לא רב לאחר מכן, העסק המוצלח קרס לאחר שנשותיהם של חקלאים לא היו מרוצות מהאפשרות שבעליהן יעבדו עם בחורה צעירה לבדה. בשלב מאוחר יותר ציינה כי "9 מתוך 10 גברים רוצים לזיין אותי, ונשיהם שונאות אותי".
קריירה בתחום הפורנוגרפיה
הקריירה בתחום הפורנוגרפיה החל על רקע עסקיה הכושלים של החווה, החל מגיל 17 כשהשתתפה בסרטי "פטיש קל". בסביבות גיל 25 החלה לעסוק גם בזואופיליה בסרטים קצרים עבור חברת Color Climax Corporation ועבור הפורנוגרף אולה אג'. בין 1969 ו-1972 היא כיכבה בלמעלה מ-40 סרטים מסוג זה.
בז'אנר זה משכה ג'ואנסן תשומת לב מיוחדת ברחבי העולם כ"ילדת החזיר", מוניטין אשר מקורו בהופעות חיות עם חזירים, כמו גם בהשתתפות בסרטים אשר צולמו בחווה שלה.
בשנת 1970 שודר לראשונה סרט תיעודי על חייה ובשנת 2006 שודר סרט תיעודי בריטי על הסרט המכונה "חוות החיות" שבה הופיעה במספר סצנות.
המשך וסוף חייה
עד שנות ה-70 המוקדמות הצליחה ג'ואנסן להשיג את מטרתה - מגורים בחווה משלה עם ביתה (נולדה בסביבות 1972), כמו גם עם בן זוגה. ג'ואנסן מימנה את החווה בעזרת תיירות מין עם בעלי החיים ולצורך הפקת סרטים.
יחד עם זאת, בשלב זה של חייה החלה תעשיית המין הדנית לחפש חלופה ליחסי מין עם חיות, וג'ואנסן לא הצליחה להשיג תפקידים משמעותיים בסרטים אחרים. עקב כך, היציבות הפיננסית שלה וחייה החלו להתפרק. לאחר 1972 היא חוותה הידרדרות חדה, דיכאון, החלה לעבוד בהופעות חיות ובמשחקי תפקידים בלעי אופי מיני. עד 1980 נותרה חוב אשר הלך ותפח.
בראיון משנת 1980 דיברה ג'ואנסן על אהבת חייה - כלבתה "ספוט". לטענתה היא החלה לצרוך אלכוהול, נכנסה לדיכאון ועלתה במשקל עקב מותה הפתאומי של הכלבה. היא לא יכלה לטפל בבעלי החיים בחווה עקב מצבה הנפשי והבריאותי.
בשנת 1981, בעקבות השינויים החוקתיים בדנמרק, פשטו אנשי החוק על החווה בטענה להתעללות והזנחה של בעלי חיים, אשר בעקבות האשמות אלו נכלאה במאסר למשך 30 ימים. בסופו של דבר, אף לא אחד מבעלי החיים שלה שרד, אשר עבור חלקם הורתה המדינה המתת חסד. בשלב זה התפרנסה מזנות רחוב.
בשנת 1985 נפטרה, בהיותה בת 40. רבים האמינו כי התאבדה, אך הסרט התיעודי הבריטי משנת 2006, אשר חקר את מקור הסרט המכונה "חוות החיות", מצא מכר של ג'ואנסן אשר טען כי היא נפטרה ב-3 בינואר 1985 משחמת הכבד (עקב צריכת האלכוהול).
ראו גם
