הבדלים בין גרסאות בדף "כיני ערווה"
מ (מועתק מהוויקיפדיה העברית. ראו פרטי זכויות יוצרים בדף השיחה.) |
|||
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | [[קובץ:Pthius pubis - crab louse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כינה]] | |
| − | + | [[קובץ:SOA-Pediculosis-pubis.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיני ערווה באזור הערווה]] | |
| − | + | [[קובץ:Fig._2._Pubic_lice_in_abdomen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיני ערווה בבטן]] | |
| − | + | [[קובץ:Fig._3._Pubic_lice_on_eye-lashes.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיני ערווה בריסים]] | |
| − | + | '''כינת ערווה''' (שם מדעי: ''Pthirus pubis''; מוכרות בשמן העממי '''מנדבושקס''') היא מין חרק טפילי המוכר בשריצתו ב[[שער הערווה]]. המין יכול להתקיים גם באזורים אחרים שבהם גדל השיער, כגון שיער הראש והריסים. תזונתן היחידה היא דם. כיני הערווה שורצות בבני אדם ובגורילות בלבד. | |
| − | | | ||
| − | |||
| − | |||
| − | | | ||
| − | | | ||
| − | | | ||
| − | | | ||
| − | |||
| − | '''כינת ערווה''' (שם מדעי: ''Pthirus pubis''; מוכרות בשמן העממי '''מנדבושקס''') היא | ||
==אפידמיולוגיה== | ==אפידמיולוגיה== | ||
| שורה 18: | שורה 9: | ||
==אבחנה== | ==אבחנה== | ||
| − | שריצה של כיני ערווה מאובחנת בדרך כלל על ידי בחינת | + | שריצה של כיני ערווה מאובחנת בדרך כלל על ידי בחינת שיער הערווה ובחיפוש אחר ביצי כינים, כינים צעירות (פגיות) וכינים בוגרות. ניתן להיפטר מהכינים ומהביצים באמצעות צבת או על ידי הסרת השיער הנגוע באמצעות מספריים. ניתן להיעזר בזכוכית מגדלת או מיקרוסקופ השוואתי כדי לזהות במדויק את זן הכינים. אם הכינים נמצאו אצל חבר משפחה אחד, על שאר בני המשפחה להיבדק אף הם, ורק מי שנדבק יקבל טיפול. |
===טיפול=== | ===טיפול=== | ||
| − | הדברתן של כיני ערווה נעשה באמצעות שמפו | + | הדברתן של כיני ערווה נעשה באמצעות שמפו פרמטרין (1%) ו-pyrethrin. טיפול זה מתאים גם לנשים בהריון ונשים מניקות. יש למרוח את החומר באזור הנגוע ולשטוף את המקום לאחר עשר דקות. אין צורך להסיר את השיער באזור הנגוע או להשתמש במסרק צפוף-שיניים כדי להסיר את הכינים המתות ואת הביצים. מומלץ לבצע מריחה נוספת לאחר עשרה ימים. חשוב להחליף את מצעי המיטה. יש לאחסן מצעים שנעשה בהם שימוש לפני הטיפול בתוך שקית פלסטיק אטומה וריקה מאוויר. יש להניח לשקית למשך 15 ימים לפני שטיפתו כדי למנוע שריצה והישרדות של ביצים. |
הטיפול בכיני ערווה בריסים דומה. יש למרוח פרמטרין באזור הנגוע באמצעות התקן מיוחד. הסרת הכינים או הביצים בדרך של מריטת השיעור או גזירתו, היא מסוכנת. | הטיפול בכיני ערווה בריסים דומה. יש למרוח פרמטרין באזור הנגוע באמצעות התקן מיוחד. הסרת הכינים או הביצים בדרך של מריטת השיעור או גזירתו, היא מסוכנת. | ||
| − | שמפו | + | שמפו לינדן (1%), חומר קוטל-כינים אף הוא, אושר לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), אף שנאסר לשימוש ביותר מ-50 מדינות אחרות. תופעות הלוואי משימוש בלינדן נחשבות לנדירות ונובעות משימוש לא נכון בתכשיר. ה-FDA מזהיר מפני שימוש בלינדן אצל תינוקות, ילדים, זקנים ואנשים בעלי עור רגיש, כמו גם אצל אנשים שמשקלם אינו עולה על 50 קילוגרמים. |
==מידע רפואי== | ==מידע רפואי== | ||
תפוצתן של כיני הערווה מוערכת ב-2 עד 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה האנושית. אף שבאפשרות הכינים להתיישב בכל גוף האדם, הן מעדיפות להתרבות באזור איברי המין ופי הטבעת. אצל גברים ניתן למצוא כינים וביצים גם בשיער הבטן, בבית השחי, בזקן ושפם, בעוד אצל ילדים ניתן למצוא אותם בדרך כלל בריסים. | תפוצתן של כיני הערווה מוערכת ב-2 עד 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה האנושית. אף שבאפשרות הכינים להתיישב בכל גוף האדם, הן מעדיפות להתרבות באזור איברי המין ופי הטבעת. אצל גברים ניתן למצוא כינים וביצים גם בשיער הבטן, בבית השחי, בזקן ושפם, בעוד אצל ילדים ניתן למצוא אותם בדרך כלל בריסים. | ||
| − | שריצתן של כיני ערווה מכונה '''כינמת הבושת''' (Pediculosis Pubis). | + | שריצתן של כיני ערווה מכונה '''כינמת הבושת''' (Pediculosis Pubis). התסמין העיקרי הוא גירוד, בדרך כלל באזור ה[[ערווה]]. הגירוד הוא תוצאה של רגישות יתר לרוק של הכינים, והוא הופך לחזק מספיק כשבועיים מיום ההדבקה. במרבית המקרים, גוון העור באזור הנגוע הופך לכחול-אפור, והוא עשוי להישאר במצב זה למשך מספר ימים. |
| − | כיני הערווה מתפשטות בעיקר באמצעות | + | כיני הערווה מתפשטות בעיקר באמצעות זיעה ומגע גופני או [[מגע מיני|מיני]]. על בני הזוג של אדם שנדבק, להיבדק אף הם. |
| − | זיהום של כיני ערווה בקרב ילדים ובני נוער עשוי לרמוז על [[התעללות מינית]]. | + | זיהום של כיני ערווה בקרב ילדים ובני נוער עשוי לרמוז על [[התעללות מינית בילדים|התעללות מינית]]. |
| − | + | ==תמונות נוספות== | |
| − | + | {{ויקישיתוף|Category:Pubic lice}} | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | [[קטגוריה:מחלות מין]] | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | [[קטגוריה:מחלות | ||
| − | |||
| − | |||
גרסה אחרונה מ־10:01, 21 במאי 2011
כינת ערווה (שם מדעי: Pthirus pubis; מוכרות בשמן העממי מנדבושקס) היא מין חרק טפילי המוכר בשריצתו בשער הערווה. המין יכול להתקיים גם באזורים אחרים שבהם גדל השיער, כגון שיער הראש והריסים. תזונתן היחידה היא דם. כיני הערווה שורצות בבני אדם ובגורילות בלבד.
תוכן עניינים
אפידמיולוגיה
כיני ערווה עוברות מאיש לרעהו באמצעות מגע קרוב בין שני האנשים, בדרך כלל במהלך יחסי מין. הדבקה של ילד בידי הוריו עשויה להתרחש באמצעות מגבות משותפות, ביגוד, מיטות או ארונות. שריצתן של כיני הערווה נפוצה יותר בקרב מבוגרים, לעומת ילדים.
אבחנה
שריצה של כיני ערווה מאובחנת בדרך כלל על ידי בחינת שיער הערווה ובחיפוש אחר ביצי כינים, כינים צעירות (פגיות) וכינים בוגרות. ניתן להיפטר מהכינים ומהביצים באמצעות צבת או על ידי הסרת השיער הנגוע באמצעות מספריים. ניתן להיעזר בזכוכית מגדלת או מיקרוסקופ השוואתי כדי לזהות במדויק את זן הכינים. אם הכינים נמצאו אצל חבר משפחה אחד, על שאר בני המשפחה להיבדק אף הם, ורק מי שנדבק יקבל טיפול.
טיפול
הדברתן של כיני ערווה נעשה באמצעות שמפו פרמטרין (1%) ו-pyrethrin. טיפול זה מתאים גם לנשים בהריון ונשים מניקות. יש למרוח את החומר באזור הנגוע ולשטוף את המקום לאחר עשר דקות. אין צורך להסיר את השיער באזור הנגוע או להשתמש במסרק צפוף-שיניים כדי להסיר את הכינים המתות ואת הביצים. מומלץ לבצע מריחה נוספת לאחר עשרה ימים. חשוב להחליף את מצעי המיטה. יש לאחסן מצעים שנעשה בהם שימוש לפני הטיפול בתוך שקית פלסטיק אטומה וריקה מאוויר. יש להניח לשקית למשך 15 ימים לפני שטיפתו כדי למנוע שריצה והישרדות של ביצים.
הטיפול בכיני ערווה בריסים דומה. יש למרוח פרמטרין באזור הנגוע באמצעות התקן מיוחד. הסרת הכינים או הביצים בדרך של מריטת השיעור או גזירתו, היא מסוכנת.
שמפו לינדן (1%), חומר קוטל-כינים אף הוא, אושר לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), אף שנאסר לשימוש ביותר מ-50 מדינות אחרות. תופעות הלוואי משימוש בלינדן נחשבות לנדירות ונובעות משימוש לא נכון בתכשיר. ה-FDA מזהיר מפני שימוש בלינדן אצל תינוקות, ילדים, זקנים ואנשים בעלי עור רגיש, כמו גם אצל אנשים שמשקלם אינו עולה על 50 קילוגרמים.
מידע רפואי
תפוצתן של כיני הערווה מוערכת ב-2 עד 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה האנושית. אף שבאפשרות הכינים להתיישב בכל גוף האדם, הן מעדיפות להתרבות באזור איברי המין ופי הטבעת. אצל גברים ניתן למצוא כינים וביצים גם בשיער הבטן, בבית השחי, בזקן ושפם, בעוד אצל ילדים ניתן למצוא אותם בדרך כלל בריסים.
שריצתן של כיני ערווה מכונה כינמת הבושת (Pediculosis Pubis). התסמין העיקרי הוא גירוד, בדרך כלל באזור הערווה. הגירוד הוא תוצאה של רגישות יתר לרוק של הכינים, והוא הופך לחזק מספיק כשבועיים מיום ההדבקה. במרבית המקרים, גוון העור באזור הנגוע הופך לכחול-אפור, והוא עשוי להישאר במצב זה למשך מספר ימים.
כיני הערווה מתפשטות בעיקר באמצעות זיעה ומגע גופני או מיני. על בני הזוג של אדם שנדבק, להיבדק אף הם.
זיהום של כיני ערווה בקרב ילדים ובני נוער עשוי לרמוז על התעללות מינית.
תמונות נוספות
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
