הבדלים בין גרסאות בדף "סיפורה של O"
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
== עלילה == | == עלילה == | ||
הדמות הראשית בספר, המכונה באות O בלבד, היא צלמת אופנה צרפתייה. היא נלקחת על ידי חברה לטירה בשם רואסי (Roissy), מקום בו גברים סאדיסטים, המשתייכים לאגודה הנושאת את שם הטירה, משתמשים בה לסיפוק צרכיהם. שם היא צריכה לעבור "חינוך מחדש": היא מקיימת יחסי מין עם כל גבר המעוניין בה; אסור לה להביט בעיניהם ועליה לשרת אותם ככל שירצו. כל מעבר על החוקים גורר עונש פיזי. לאחר שחרורה היא נדרשת לענוד טבעת שתאפשר לחברי האגודה לזהות אותה ולעשות בה כרצונם אם יפגשו בה. | הדמות הראשית בספר, המכונה באות O בלבד, היא צלמת אופנה צרפתייה. היא נלקחת על ידי חברה לטירה בשם רואסי (Roissy), מקום בו גברים סאדיסטים, המשתייכים לאגודה הנושאת את שם הטירה, משתמשים בה לסיפוק צרכיהם. שם היא צריכה לעבור "חינוך מחדש": היא מקיימת יחסי מין עם כל גבר המעוניין בה; אסור לה להביט בעיניהם ועליה לשרת אותם ככל שירצו. כל מעבר על החוקים גורר עונש פיזי. לאחר שחרורה היא נדרשת לענוד טבעת שתאפשר לחברי האגודה לזהות אותה ולעשות בה כרצונם אם יפגשו בה. | ||
| − | |||
היא נלקחת לאישה, הנחשבת שווה לגברים באגודת רואסי, שם נחרט שמו של בעליה החדש בברזל מלובן על גופה. היא מתאהבת באחת הדוגמניות שלה ומקבלת משימה: להביא אותה לרואסי, שם תוכל להיות לה לגבירה. בעליה אוהב להביט בהן מענגות האחת את השנייה. | היא נלקחת לאישה, הנחשבת שווה לגברים באגודת רואסי, שם נחרט שמו של בעליה החדש בברזל מלובן על גופה. היא מתאהבת באחת הדוגמניות שלה ומקבלת משימה: להביא אותה לרואסי, שם תוכל להיות לה לגבירה. בעליה אוהב להביט בהן מענגות האחת את השנייה. | ||
| שורה 24: | שורה 23: | ||
== זהות המחברת והרקע לכתיבת הספר == | == זהות המחברת והרקע לכתיבת הספר == | ||
| + | [[תמונה:Roissy triskelion iron ring signet.png|שמאל|ממוזער|80px|טבעת ועליה טריסקל, כגון זו שעונדת O]] | ||
הספקולציות לגבי זהותו (ומינו) של מחבר הספר באו אל קיצן ב-1994, אז נודע כי חיברה אותו העורכת והסופרת דומיניק אורי (ששמה האמיתי אן דֶקלו, Desclos). | הספקולציות לגבי זהותו (ומינו) של מחבר הספר באו אל קיצן ב-1994, אז נודע כי חיברה אותו העורכת והסופרת דומיניק אורי (ששמה האמיתי אן דֶקלו, Desclos). | ||
| − | == עיבוד קולנועי == | + | == עיבוד קולנועי ותרגום == |
הספר עובד לסרט בשנת 1975, בבימויו של אנרי-ז'ורז' קלוזו. | הספר עובד לסרט בשנת 1975, בבימויו של אנרי-ז'ורז' קלוזו. | ||
| − | |||
סיפורה של O ראה אור בעברית בשנת 1999, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה. | סיפורה של O ראה אור בעברית בשנת 1999, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה. | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
== קישורים חיצוניים == | == קישורים חיצוניים == | ||
גרסה אחרונה מ־22:17, 9 בינואר 2015
| סיפורה של O | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| |||||||||
סיפורה של O (בצרפתית: Histoire d'O), הוא רומן העוסק בסאדו-מזוכיזם, שיצא לאור בשנת 1954 בצרפת, תחת שם העט פולין רֵיאז'. כעבור יותר מארבעים שנה נחשפה זהות המחברת, דומיניק אורי (Aury), כארבע שנים לפני מותה. הספר מציג התרחשות מינית פרובוקטיבית, הכוללת סאדו-מזוכיזם ועורר בעת פרסומו ויכוח סוער, על זהות המחבר. הספר כלל ארבעה חלקים, אולם רק שלושה פורסמו ואילו החלק הרביעי נגנז.
עלילה
הדמות הראשית בספר, המכונה באות O בלבד, היא צלמת אופנה צרפתייה. היא נלקחת על ידי חברה לטירה בשם רואסי (Roissy), מקום בו גברים סאדיסטים, המשתייכים לאגודה הנושאת את שם הטירה, משתמשים בה לסיפוק צרכיהם. שם היא צריכה לעבור "חינוך מחדש": היא מקיימת יחסי מין עם כל גבר המעוניין בה; אסור לה להביט בעיניהם ועליה לשרת אותם ככל שירצו. כל מעבר על החוקים גורר עונש פיזי. לאחר שחרורה היא נדרשת לענוד טבעת שתאפשר לחברי האגודה לזהות אותה ולעשות בה כרצונם אם יפגשו בה.
היא נלקחת לאישה, הנחשבת שווה לגברים באגודת רואסי, שם נחרט שמו של בעליה החדש בברזל מלובן על גופה. היא מתאהבת באחת הדוגמניות שלה ומקבלת משימה: להביא אותה לרואסי, שם תוכל להיות לה לגבירה. בעליה אוהב להביט בהן מענגות האחת את השנייה.
לאורך כל הספר, O היא דמות פאסיבית לחלוטין ואינה מביעה התנגדות לדבר ממה שנעשה בה.
זהות המחברת והרקע לכתיבת הספר
הספקולציות לגבי זהותו (ומינו) של מחבר הספר באו אל קיצן ב-1994, אז נודע כי חיברה אותו העורכת והסופרת דומיניק אורי (ששמה האמיתי אן דֶקלו, Desclos).
עיבוד קולנועי ותרגום
הספר עובד לסרט בשנת 1975, בבימויו של אנרי-ז'ורז' קלוזו.
סיפורה של O ראה אור בעברית בשנת 1999, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה.
קישורים חיצוניים
- עמליה זיו, האם עלינו לשרוף את O ?, אחרית דבר למהדורה העברית של הספר
