תיירות מין

תיירות מין (מכונה לעתים גם תיירות סקס) מתאפיינת בטיול, נסיעה או ביקור במדינות שונות ובמקומות שונים במטרה לצרוך שירותי מין. כחלק מהאטרקציות התיירותיות המציעה המדינה קיימים גם מגוון של שירותי מין. לרוב מדובר במדינות עולם שלישי בהן הנשים עוסקות בזנות, ולקוחותיהן המרכזיים הם התיירים. זוהי תעשייה, שמזמינה תיירים מהעולם המערבי לצרוך מין ממדינות העולם השלישי לשם הנאה. תופעת תיירות המין הולכת וגדלה ברחבי העולם, המדינות הפופולריות ביותר עבור תיירות מין הן תאילנד, ברזיל, סרי לנקה, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסטה ריקה, קובה וקניה‏‏.

תעשיית תיירות המין

תיירות המין נפוצה בעיקר בערים, זוהי תעשיית ענק המגלגלת מיליוני דולרים בשנה. הסחר במין נעשה אסטרטגיה נפוצה ונוחה בעיקר באזורים שבהם העוני והאבטלה נפוצים והממשלות בהם "רעבות" להכנסות כספיות על חשבונם של התושבים. כיום אחוז האנשים הצורכים תיירות מין גדל משנה לשנה, בתאילנד למשל 70% מהתיירים הם גברים, המגיעים למדינה במיוחד בשביל לעשות סקס. אך גם אלו המגיעים לתאילנד רק למטרת טיול בלבד לא יפסחו ברוב המקרים על האטרקציות המיניות שהיא מציעה במועדוני החשפנות ובמכוני הליווי המהווים חלק אינטגרלי מחוויית הטיול במדינה. כפי שניתן להתרשם ענף תיירות המין כחלק מתעשיית המין מאופיין בחופשות אקזוטיות ומפנקות, כל זאת בהתחשב בעובדה כי הכל נעשה במרחק רב מארץ המוצא, דבר שיוצר לגיטימציה ונוחות להשתמש בתיירות מסוג זו.^{[דרוש מקור]}

הזנות במדינות מתפתחות אלו לא הייתה כה נפוצה וממוסחרת לפני האצת התיירות. כיום הנשים מצידן עושות זאת לשם פרנסה, שהיא גבוהה בהרבה מאשר האפשרויות העומדות לרשותן במדינותיהן. ניתן לומר כי העובדים בתחום זה כמעט תמיד סובלים מעוני, אלימות, מחלות, התעללות נפשית ומינית. ^{[דרוש מקור]}

חוקרת בריטית בשם Garofalo‏‏‏‏,טוענת שהיחס של השלטון כלפי תיירות המין במדינות השונות הוא יחס אמביוולנטי. מצד אחד היא מדוכאת ומן הצד השני היא מקודמת על ידי המדינה. הסיבה לדיכוי נובעת מהעובדה כי תיירות זו נחשבת להרסנית ולרוב גם לא חוקית, אך מן הצד השני היא מקודמת בשל היותה מכונה משומנת היטב המכניסה כסף רב למדינה בה היא מתקיימת.

תיירות מין לנשים בלבד

למרות הדעה הרווחת, שלפיה תיירות מין היא עניין גברי בלבד, שבמרכזו גברים לבנים מהעולם המערבי באים לצרוך שירותי מין מהעולם השלישי‏‏, החלה בשנים האחרונות לפרוח תעשיית מין מקבילה והיא תעשיית המין לנשים. ברובה המוחלט של תיירות המין הנשית, הנשים הן נשים מערביות מצפון אמריקה או ממדינות מערב אירופה, כאשר יעדי הנסיעה הם בדרך כלל ג'מייקה, החופים הקאריביים ואפריקה. חוקרים מעריכים כי ההערכה היא של כ-650,000 נשים מערביות שהיו מעורבות בתיירות מין משנת 1980 ועד היום, רובן אף לקוחות חוזרות‏‏.

תיירות מין ילדים (פדופיליה)

כחלק מתעשיית תיירות המין, נעשה ניצול של ילדים לטובת תיירות מסוג אחר - פדופיליה. תעשיית הפדופיליה היא מערכת פשיעה המגלגלת מאות ביליונים של דולרים. לפי העיתונאית Bagnall‏‏ נראה כי כ-2 מיליון ילדים ברחבי העולם הפכו קורבנות של תעשייה זו. ארגון ECPAT מעריך כי יותר ממיליון ילדים ברחבי העולם נכנסים לתחום מדי שנה‏‏. כדי לצמצם את התופעה מדינות רבות חוקקו חוקים על מנת לאפשר העמדה לדין בגין התעללות ופגיעה מינית בקטינים גם אם ההתעללות נעשתה במדינה שאין לה שום חוק הגנת הקטין. ברובן הכמעט מוחלט של מדינות העולם יש חוק האוסר על תיירות מין קטינים מתחת לגיל 18 (ויש מדינות מתירניות יותר אשר ההגבלה היא מגיל 16 או 14 או מטה).

מעמדה החוקי של תיירות המין

ההסדרה החוקית הנרחבת בנוגע לזנות יוצאת מתוך הנחת היסוד כי אין לפגוע בזכותו של אדם על בסיס מקצועו, עיסוקו ועבודתו ועל כן שום חוק לא הצליח עד כה למנוע את קיומה של הזנות. זנות מוגדרת כאספקת שירותי מין תמורת תשלום המוסכם בין שני בוגרים, ועל כן הוא ככל מקצוע בו אנשים מחליפים שירותים על בסיס כישורים בכסף או בשווה ערך אחר‏‏.

במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, יוון, טורקיה, שווייץ, במחוזות מסוימים במדינת נבדה שבארצות הברית ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע לכל דבר‏‏.

כחלק מהיותו של מקצוע הזנות חוקי, גם תיירות המין היא חוקית, אך רק כאשר מדובר בקיום יחסי מין עם מבוגר מעל גיל 18 המועסק באופן עצמאי ולא על ידי סרסור או מכון ליווי. תיירות המין המתבצעת באופן עצמאי היא תיירות שונה בהיבט המשפטי מתיירות מין מסוג פדופיליה או תיירות הגובלת בסחר בנשים, שאינן חוקיות, בעליל.

בארצות הברית, לעומת זאת, זנות היא בלתי חוקית, למעט אזורים מסוימים של המדינות נבדה ורוד איילנד. אלה הפכו ליעד תיירות מין מרכזיים בעבור האמריקאים בגלל אופיין של המדינות. בניגוד לשאר מדינות העולם, בארצות הברית קיים חוק נגד "שידול לזנות", כלומר הלקוח השוכר זונה הוא המבצע את העבירה. ברוב מדינות העולם, לעומת זאת, העיסוק בזנות הוא חוקי, לרבות במדינות רבות שבהן מתקיימת תיירות מין נרחבת. בישראל לעומת ארצות הברית, הן הזונה והן הלקוח אינם מבצעים עבירה, אלא רק מי שמרוויח מכך בעקיפין, משמע הסרסור שלה, בעל בית הזונות ועוד.

תיירות מין בישראל

תיירות המין בישראל אינה תופעה נפוצה כלל, יחסית למדינות העולם השלישי. אך בהתאם להתפתחותה בעולם, ניתן לראות גם בישראל ניצנים של תופעה זו. תחום תיירות חדש המתפתח בימים אלו בישראל ובעיקר בתל אביב הוא "תיירות הגייז"‏‏. אליה מגיעים הומואים ולסביות מרחבי העולם כדי לחיות את חיי הלילה הגאים של תל אביב. לעומתם הישראלים הסטרייטים, מעדיפים לנסוע לחו"ל למטרות מין, במיוחד לתאילנד.

תיירות מין בתאילנד

תיירות המין בתאילנד היא תעשייה אדירה המגלגלת הון כספי לקופת המדינה. לפי ההערכות המתונות ביותר, היא מזרימה לכלכלת המדינה לפחות 100 מיליון דולר בשנה. חוקרים טוענים כי 20 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי של תאילנד מגיע מהכלכלה הלא חוקית של המדינה: הימורים, זנות, הברחת נפט, סחר בעובדים, סמים וסחר בנשק.

תיירות המין בתאילנד החלה לפרוח במלחמת וייטנאם, כאשר החיילים האמריקאים חזרו מהקרב ומילאו את הבארים והמועדונים, השתמשו ב"שירותיהן" של הנשים וכך כאשר חזרו לארצם השמועה נפוצה.

תיירות המין בתאילנד נהפכה בשנים האחרונות לנפוצה ביותר. בערך ארבעה מיליון גברים מגיעים בשנה לתאילנד למטרה זו. לתייר המצוי, תעשיית המין בתאילנד, הפכה לדבר טריוויאלי אותו הוא חייב לחוות, ממש כמו סיור בהרים ובמקדשים.

בתרבות התאילנדית הסקס הוא בילוי גברי מקובל. מחקרים אומרים כי כ-75 אחוז מהגברים בתאילנד הולכים לזונה באופן קבוע. ההערכות כיום הן שיש כשני מיליון נשים העוסקות בזנות. מחציתן נושאות את הנגיף HIV, הגורם למחלת האיידס. בשוק זה מנוצלים כ-35 אלף ילדים מתחת לגיל 15, יותר ממחציתם כבר נדבקו באיידס.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הזנות בתאילנד אינה חוקית. חל שם איסור על סרסרות ועונש חמור על העסקת ילדים בזנות קיימים משנת 1960, אך בפועל אין ענישה של ממש, ובפרט לא ענישה כלפי הלקוחות עצמם.