הבדלים בין גרסאות בדף "זנות בישראל"
שורה 1: | שורה 1: | ||
− | [[קובץ:Slutmap.jpg|שמאל|ממוזער| | + | [[קובץ:Slutmap.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת הזנות התל-אביבית לפי בדיקה של גיאוקרטוגרפיה, כאשר אדום מייצג אזור רווי בזנות.]] |
'''הזנות בישראל''' מותרת אך ה[[שידול לזנות]] - אסורה. כלומר, מתן שירותי מין תמורת תשלום היא פעולה חוקית, אך אסור להפעיל [[בתי בושת]] ו[[מכוני ליווי]] המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור לפרסם שירותי [[זנות]] בעיתונים. חרף זאת מתפרסמות בעיתונים מודעות המציעות שירותי זנות, ובעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך. | '''הזנות בישראל''' מותרת אך ה[[שידול לזנות]] - אסורה. כלומר, מתן שירותי מין תמורת תשלום היא פעולה חוקית, אך אסור להפעיל [[בתי בושת]] ו[[מכוני ליווי]] המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור לפרסם שירותי [[זנות]] בעיתונים. חרף זאת מתפרסמות בעיתונים מודעות המציעות שירותי זנות, ובעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך. | ||
גרסה מ־18:06, 12 בפברואר 2015
הזנות בישראל מותרת אך השידול לזנות - אסורה. כלומר, מתן שירותי מין תמורת תשלום היא פעולה חוקית, אך אסור להפעיל בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור לפרסם שירותי זנות בעיתונים. חרף זאת מתפרסמות בעיתונים מודעות המציעות שירותי זנות, ובעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך.
תוכן עניינים
היסטוריה
הזנות בארץ ישראל קיימת עוד מימי קדם. במדינת ישראל, הזנות ההטרוסקסואלית הפכה לחוקית בשנת 1949 בהתאם לחוק העונשין, בעוד שהזנות ההומוסקסואלית לא הייתה חוקית עד לשנת 1954. בשנת 1962 נאסר השידול לזנות, בחוק העונשין, סימן י' (זנות ותועבה), סעיפים 199-203. אף על פי כן, עסקי הסרסרות המשיכו לשגשג. הממשלה זה לא ראתה בכך בעיה עד שנות ה-70 של המאה ה-20. בשנת 1975 המליצה ועדה על לגליזציה של הזנות אך היא לא יצאה אל הפועל.
בחודשים דצמבר 2009 ופברואר 2012 הוצעה הצעת חוק האוסרת רכישת שירותי מין אך זו טרם התקבלה.
לפיכך, אין כיום איסור על השימוש בשירותי זנות, למעט זנות של קטין, שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו - מאסר שלוש שנים". חוק העונשין קובע פעולות הקשורות לזנות כעבירה פלילית, בהן: סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הפעלת בית בושת, השכרת מבנה לבית בושת ופרסום.
כלכלה
תעשיית שירותי המין בישראל מגלגלת לפי הערכות כשני מליארד שקלים בשנה[1].
הגירה וסחר
החל מעלייה ההומנית מברית המועצות בשנות ה-90 של המאה ה-20, הזנות בישראל נשלטת על ידי מהגרים אלו.
לפי ממצאים של חקירת ועדה ממלכתית משנת 2005, נמצא כי בין 3,000 ל-5,000 נשים הובאו לישראל לצורך העסקתם בזנות בעל כורחן, בשנים 2000-2004. רוב הזונות הוברחו מאוקראינה, מולדובה, אוזבקיסטן, סין ורוסיה, בעיקר דרך מצרים. דוח של ועדת הכנסת בדבר מעמד האישה דיווח בשנת 2007 כי בשנים האחרונות מספר נשים שהוברחו ירדו לפחות מ אלף.
בשנת 2006 נכנסו לתוקף שינויים מחמירים בחוק העונשין לגבי סחר בבני אדם בכלל, ולצורכי זנות בפרט.