הבדלים בין גרסאות בדף "ספרות זולה"
מ (מועתק מהוויקיפדיה העברית. ראו פרטי זכויות יוצרים בדף השיחה.) |
מ |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
{{סרט | {{סרט | ||
| תמונה=[[תמונה:PulpFiction1.jpe|200px]] | | תמונה=[[תמונה:PulpFiction1.jpe|200px]] | ||
| שורה 5: | שורה 4: | ||
| שם מקורי=Pulp Fiction | | שם מקורי=Pulp Fiction | ||
| שם הסרט=ספרות זולה | | שם הסרט=ספרות זולה | ||
| − | | במאי= | + | | במאי=קוונטין טרנטינו |
| מפיק=לורנס בנדר | | מפיק=לורנס בנדר | ||
| − | | תסריטאי=קוונטין טרנטינו<br> | + | | תסריטאי=קוונטין טרנטינו<br>רוג'ר אבארי |
| עורך=סאלי מנק | | עורך=סאלי מנק | ||
| − | | שחקנים ראשיים= | + | | שחקנים ראשיים=ג'ון טרבולטה<br>סמואל ל. ג'קסון<br>אומה תורמן<br>הרווי קייטל<br>טים רות'<br>אמנדה פלאמר<br>מריה דה מדיירוס<br>וינג ריימס<br>דיואן ויטקר<br>פיטר גרין<br>אריק סטולץ<br>רוזנה ארקט<br>כריסטופר ווקן<br>ברוס ויליס |
| צלם=אנדריי סקולה | | צלם=אנדריי סקולה | ||
| − | | מפיץ= | + | | מפיץ=מירמקס<br>בואנה ויסטה |
| − | | הקרנת בכורה= | + | | הקרנת בכורה=מאי 1994, פסטיבל קאן |
| משך הקרנה=154 דקות | | משך הקרנה=154 דקות | ||
| − | | שפת הסרט= | + | | שפת הסרט=אנגלית<br>ספרדית<br>צרפתית |
| תקציב=שמונה מיליון דולר | | תקציב=שמונה מיליון דולר | ||
| − | | פרסים= | + | | פרסים=פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר {{ש}} פרס גלובוס הזהב {{ש}} פרס סאטורן |
| קישור=0110912 | | קישור=0110912 | ||
}} | }} | ||
| − | '''ספרות זולה''' ( | + | '''ספרות זולה''' (באנגלית: '''Pulp Fiction''') הוא מותחן פשע משנת 1994 של הבמאי קוונטין טרנטינו, אשר זכה בשבחי הביקורת ובפרס דקל הזהב לצד הצלחה קופתית מרשימה. נחשב על ידי רבים לסרט ששינה את פני הקולנוע ההוליוודי, בכך שסייע לביסוסה של תנועת "הקולנוע העצמאי" בארצות הברית. הנרטיב המקוטע של הסרט, הדיאלוג השאוב ממקורות שונים, האירוניה והסגנון ה"קאמפי", זוויות הצילום הבלתי שגרתיות, והאזכורים והמחוות הבלתי פוסקים לתרבות הפופ, הפכו לקלישאות ששימשו מאז במאות סרטים. טרנטינו ושותפו לכתיבת התסריט רוג'ר אברי זכו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר, והסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. |
| − | שמו של הסרט מתייחס לסוג של מגזינים שהיה נפוץ בארצות הברית באמצע | + | שמו של הסרט מתייחס לסוג של מגזינים שהיה נפוץ בארצות הברית באמצע שנות ה-20 שהיו ידועים בתוכנם שכלל תיאורים גרפיים של [[מין]] ואלימות, דבר שיש בו כדי להעיד אף על תכנו של הסרט. |
| − | בסרט קיים סיפור מסגרת, העוסק בשוד במסעדה, אך אירועי הסרט מתרחשים באופן בלתי רציף לפני השוד, ולאחריו, ולעתים מוצג אותו האירוע עצמו מנקודות ראות שונות, תוך מסירת פרטים חשובים שלא הועברו בפעם הקודמת שהוצג אותו האירוע. צורה זו של נרטיב בלתי רציף, המפורק לגורמים ומחובר שנית, הפכה לפופולרית בסרטי | + | בסרט קיים סיפור מסגרת, העוסק בשוד במסעדה, אך אירועי הסרט מתרחשים באופן בלתי רציף לפני השוד, ולאחריו, ולעתים מוצג אותו האירוע עצמו מנקודות ראות שונות, תוך מסירת פרטים חשובים שלא הועברו בפעם הקודמת שהוצג אותו האירוע. צורה זו של נרטיב בלתי רציף, המפורק לגורמים ומחובר שנית, הפכה לפופולרית בסרטי שנות ה-90 וזכתה לחיקויים רבים (הבולט שבהם "ממנטו" של כריסטופר נולאן משנת 2001). |
| − | פס הקול של הסרט היה אף הוא להצלחה מסחרית ואמנותית. פס הקול כלל להיטים ונעימות | + | פס הקול של הסרט היה אף הוא להצלחה מסחרית ואמנותית. פס הקול כלל להיטים ונעימות משנות ה-70, חלקם מוכרים וידועים (כ"בנו של המטיף" בביצוע דסטי ספרינגפילד) וחלקם הפכו ללהיטים, שנים רבות לאחר הקלטתם, בשל הופעתם בפס הקול (כ"מיסירלו" נעימת הגיטרות העצבנית, שביצע דיק דייל). |
==הצלחת הסרט והשפעתו== | ==הצלחת הסרט והשפעתו== | ||
| − | הסרט נמצא ברוב הרשימות העוסקות ב"מאה הסרטים הגדולים" וכדומה, וזכה, הן בעת הופעתו, ועדיין, למעלה מעשור לאחריה, לשבחי הביקורת, ולאהדת הקהל. מבקרים חשובים כסיסקל ואברט הישוו את הדרך בה התקבל "ספרות זולה" על ידי הביקורת והקהל, לדרך בה התקבל " | + | הסרט נמצא ברוב הרשימות העוסקות ב"מאה הסרטים הגדולים" וכדומה, וזכה, הן בעת הופעתו, ועדיין, למעלה מעשור לאחריה, לשבחי הביקורת, ולאהדת הקהל. מבקרים חשובים כסיסקל ואברט הישוו את הדרך בה התקבל "ספרות זולה" על ידי הביקורת והקהל, לדרך בה התקבל "האזרח קיין" שיצר אורסון וולס עם הופעתו בשנת 1941. |
בעת הקרנתו לראשונה היה הסרט שנוי במחלוקת, לרוב בשל האלימות הגראפית המתוארת בו ובשל מה שנתפס כגזענות, והשימוש הרב במילה "Nigger” (כושון), המהווה טאבו בתרבות הקולנועית האמריקנית. | בעת הקרנתו לראשונה היה הסרט שנוי במחלוקת, לרוב בשל האלימות הגראפית המתוארת בו ובשל מה שנתפס כגזענות, והשימוש הרב במילה "Nigger” (כושון), המהווה טאבו בתרבות הקולנועית האמריקנית. | ||
| − | הצלחת הסרט הביאה את האולפנים הגדולים בהוליווד ליצור שורה של סרטים שחיקו את הפורמט של הסרט, עלילה לא כרונולוגית, לצד דיאלוג שנון, נושאים הלקוחים מעולם הפשע, המוצגים בצורה אלימה. סרטים אלו ברובם לא הגיעו להצלחתו של "ספרות זולה" והמבקרים סברו שהם נחותים לעומת המקור, אם כי היו ביניהם שזכו להצלחה כסרטו של | + | הצלחת הסרט הביאה את האולפנים הגדולים בהוליווד ליצור שורה של סרטים שחיקו את הפורמט של הסרט, עלילה לא כרונולוגית, לצד דיאלוג שנון, נושאים הלקוחים מעולם הפשע, המוצגים בצורה אלימה. סרטים אלו ברובם לא הגיעו להצלחתו של "ספרות זולה" והמבקרים סברו שהם נחותים לעומת המקור, אם כי היו ביניהם שזכו להצלחה כסרטו של גיא ריצ'י "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", שהיווה למעשה השתלה של אווירת "ספרות זולה" לסצנת הפשע בלונדון. |
| − | הגישה הבלתי שגרתית של הסרט לנרטיב הקולנועי, לדרך בה מסופר סיפור העלילה, הביאה לכך שרבים יגדירו אותו כיצירה | + | הגישה הבלתי שגרתית של הסרט לנרטיב הקולנועי, לדרך בה מסופר סיפור העלילה, הביאה לכך שרבים יגדירו אותו כיצירה פוסט מודרניסטית. |
| − | הסרט השפיע באופן חיובי על חיי המשתתפים בו. הקריירה של | + | הסרט השפיע באופן חיובי על חיי המשתתפים בו. הקריירה של ג'ון טרבולטה ששקעה בשנים שלפני הסרט לשפל המדרגה, קיבלה תפנית חיובית, והדמות אותה הוא משחק, הרוצח השכיר וינסנט וגה, הפכה להיות אחת הדמויות המזוהות עמו ביותר. גם ברוס ויליס זכה לריענון דומה של הקריירה שלו, שנראתה כשוקעת. אומה תורמן זכתה למעמד של שחקנית מובילה בהוליווד, ושחקני אופי כוינג ריימס והרווי קייטל זכו לחשיפה שהובילה להופעתם בסרטים נוספים. סמואל ל. ג'קסון אשר מזה שנים הופיע בדמויות משנה, ועל אף שזכה לתשבחות ופרסים לא פרץ לתודעת הקהל, זכה לחשיפה הרבה ביותר, והפך לכוכב בעקבות הופעתו בסרט זה. |
==קווי העלילה== | ==קווי העלילה== | ||
| − | + | עלילת הסרט מורכבת מכמה קווי עלילה העוסקים בדמויות משולי עולם הפשע בלוס אנג'לס. הסיפור אינו מוצג באופן כרונולוגי, כי אם הוא מפורק לחלקים, מסודר מחדש, ומוצג לצופה מנקודות מבט שונות, באופן המזכיר את עבודת במאי "הגל החדש" הצרפתי כז'אן לוק גודאר ופרנסואה טריפו. השפעות נוספות על מבנה הסרט, צילומו ועריכתו ניתן לראות בסרטו של סטנלי קובריק "ההרג" משנת 1956, סרטו של אורסון וולס "מגע של רשע" משנת 1958, וסירטו של דון סיגל "הרוצחים" משנת 1964. סצנות הפעולה, והדיאלוג, מושפעות בבירור ממערבוני הספגטי של סרג'ו לאונה. | |
| − | עלילת הסרט מורכבת מכמה קווי עלילה העוסקים בדמויות משולי עולם הפשע | ||
בסרט ישנם ארבעה קווי עלילה עיקריים – וינסנט וג'ולס, מייה ואלאס, בוץ' קולידג', פאמפקין והאני באני. כל הארבעה קשורים זה בזה, אך וינסנט (המגולם על ידי טרבולטה) הוא היחיד הבא במגע עם כל חמש הדמויות האחרות המובילות את קווי העלילה. | בסרט ישנם ארבעה קווי עלילה עיקריים – וינסנט וג'ולס, מייה ואלאס, בוץ' קולידג', פאמפקין והאני באני. כל הארבעה קשורים זה בזה, אך וינסנט (המגולם על ידי טרבולטה) הוא היחיד הבא במגע עם כל חמש הדמויות האחרות המובילות את קווי העלילה. | ||
| שורה 65: | שורה 63: | ||
התיאור להלן הינו תיאור כרונולוגי ככל האפשר של קווי העלילה העיקריים - | התיאור להלן הינו תיאור כרונולוגי ככל האפשר של קווי העלילה העיקריים - | ||
| − | |||
| − | |||
===וינסנט וג'ולס=== | ===וינסנט וג'ולס=== | ||
| − | הרוצחים השכירים וינסנט וגה (טרבולטה) וג'ולס וינפילד (ג'קסון) נשלחים לדירה | + | הרוצחים השכירים וינסנט וגה (טרבולטה) וג'ולס וינפילד (ג'קסון) נשלחים לדירה בלוס אנג'לס על מנת לחלץ ממנה מזוודה השייכת לבוס של ארגון הפשע אליו הם שייכים, מרסלוס ואלאס (וינג ריימס). תכנה של המזוודה אינו מוצג בסרט, וכביטויו הידוע של אלפרד היצ'קוק המזוודה היא "מקגאפין", כלי המשמש לקידום העלילה, אשר אין כל חשיבות לתוכנו. במהלך השנים הועלו ספקולציות באשר לתוכנה של המזוודה, אשר בכל פעם שהיא נפתחת פורץ ממנה אור צהבהב. |
| − | לאחר שיחה ארוכה ומוזרה שעורכים הרוצחים עם תושבי הדירה בה נמצאת המזוודה, יורים השניים במחזיק במזוודה ובשניים מידידיו, אשר אחד מהם הסתתר בחדר השירותים, ופרץ לאחר מכן החוצה ביריות, אך לא פגע באיש. הם לוקחים עמם נער בשם מרווין ( | + | לאחר שיחה ארוכה ומוזרה שעורכים הרוצחים עם תושבי הדירה בה נמצאת המזוודה, יורים השניים במחזיק במזוודה ובשניים מידידיו, אשר אחד מהם הסתתר בחדר השירותים, ופרץ לאחר מכן החוצה ביריות, אך לא פגע באיש. הם לוקחים עמם נער בשם מרווין (פיל לאמר), ששימש כמודיע, וסייע להם לחלץ את המזוודה. בעודם נוסעים עם המזוודה בידיהם, יורה וגה בטעות במרווין והורג אותו. השניים מנסים למצוא דרך להיפטר מהגופה, ומגיעים לדירת ידיד בשם ג'ימי דימיק, אותו מגלם טרנטינו עצמו. דימיק רוצה לסייע להם, אך הוא מתרה בהם שעליהם לסיים את העבודה בטרם תשוב אשתו בוני, המשמשת כאחות במשמרת לילה. לשם כך מוזעק למקום עבריין מומחה בשם וינסטון וולף (הארווי קייטל) המסייע להם להיפטר מהגופה. |
===השוד במסעדה=== | ===השוד במסעדה=== | ||
| − | השודדים פאמפקין / רינגו ( | + | השודדים פאמפקין / רינגו (טים רות') והאני באני / יולנדה (אמאנדה פלאמר) הם זוג פושעים זעירים ולא-יוצלחים, המנסים לשדוד מסעדה, מכיוון שלכאורה שוד במסעדה הוא יותר פשוט, שכן העובדים אינם בעלי עניין ברווחי המסעדה, וישנם לקוחות רבים הנושאים ארנקים. |
| − | אל המקום מגיעים וגה ווינפילד, לאחר שסיימו את העלמת גופתו של מרווין, כשהם לובשים בגדים משומשים ומוזנחים, שכן החליפות ההדורות בהן ביצעו את הרצח הוכתמו בדמו של מרווין. וגה ווינפילד אוחזים את המזוודה שלמענה ביצעו שלוש רציחות. הם מתיישבים ומזמינים את ארוחתם, ווינפילד מספר לווגה כי לאחר שניצל ממוות, כאשר האדם שהסתתר בשירותים ופרץ החוצה ביריות לא פגע בו, בכוונתו לעזוב את עסקי הפשע ולהפוך למטיף נודד. אז יוצא וינסנט אל השירותים. ברגע זה מחליטים פמפקין והאני באני לשדוד את המסעדה. וינפילד מסרב לדרישתו של פמפקין למסור לידיו את המזוודה של מרסלוס ואלאס, ולאחר שווגה יוצא מהשירותים, נוצר במקום | + | אל המקום מגיעים וגה ווינפילד, לאחר שסיימו את העלמת גופתו של מרווין, כשהם לובשים בגדים משומשים ומוזנחים, שכן החליפות ההדורות בהן ביצעו את הרצח הוכתמו בדמו של מרווין. וגה ווינפילד אוחזים את המזוודה שלמענה ביצעו שלוש רציחות. הם מתיישבים ומזמינים את ארוחתם, ווינפילד מספר לווגה כי לאחר שניצל ממוות, כאשר האדם שהסתתר בשירותים ופרץ החוצה ביריות לא פגע בו, בכוונתו לעזוב את עסקי הפשע ולהפוך למטיף נודד. אז יוצא וינסנט אל השירותים. ברגע זה מחליטים פמפקין והאני באני לשדוד את המסעדה. וינפילד מסרב לדרישתו של פמפקין למסור לידיו את המזוודה של מרסלוס ואלאס, ולאחר שווגה יוצא מהשירותים, נוצר במקום תיקו מקסיקני בו מאיימים שני זוגות הפושעים זה על זה באקדחים. ג'ולס מצליח לקבל בחזרה את ארנקו ואת המזוודה ולפרוק את פאמפקין מנשקו. |
סצנה זו היא הסצנה הפותחת את הסרט, והמסיימת אותו. הסצנה הראשונה בסרט מתחילה בפאמפקין והאני באני היושבים במסעדה ומתכננים את השוד, ומסתיימת בקפיצתם על שולחן כשהם שולפים אקדחים וזועקים "כולם להרגע, זה שוד, אם מישהו מכם יזוז, נירה בו". הסצנה המסיימת את הסרט מתחילה בכך שווגה ווינפילד נכנסים למסעדה, ומתחילים לשוחח, ורק באמצע הסצנה נראה כי זו אותה המסעדה בה מתבצע השוד בסצנת הפתיחה, ואכן תוך שניות ספורות מזנקים פאמפקין והאני באני על השולחנות, וקושרים את סצנת הפתיחה של הסרט לסצנת הסיום שלו. | סצנה זו היא הסצנה הפותחת את הסרט, והמסיימת אותו. הסצנה הראשונה בסרט מתחילה בפאמפקין והאני באני היושבים במסעדה ומתכננים את השוד, ומסתיימת בקפיצתם על שולחן כשהם שולפים אקדחים וזועקים "כולם להרגע, זה שוד, אם מישהו מכם יזוז, נירה בו". הסצנה המסיימת את הסרט מתחילה בכך שווגה ווינפילד נכנסים למסעדה, ומתחילים לשוחח, ורק באמצע הסצנה נראה כי זו אותה המסעדה בה מתבצע השוד בסצנת הפתיחה, ואכן תוך שניות ספורות מזנקים פאמפקין והאני באני על השולחנות, וקושרים את סצנת הפתיחה של הסרט לסצנת הסיום שלו. | ||
===מייה ואלאס=== | ===מייה ואלאס=== | ||
| − | לבקשתו של מרסלוס, ראש ארגון הפשע שאליו שייכים וגה ווינפילד, יוצא וגה לבלות עם אשתו של מרסלוס, מייה ואלאס ( | + | לבקשתו של מרסלוס, ראש ארגון הפשע שאליו שייכים וגה ווינפילד, יוצא וגה לבלות עם אשתו של מרסלוס, מייה ואלאס (אומה תורמן). השניים מבלים במסעדה המציגה נושאים משנות החמישים, ואשר מלצריה מחופשים לכוכבי קולנוע קלאסיים משנים אלו. לאחר מכן הם משתתפים בתחרות ריקודי טוויסט וזוכים. וגה מחזיר את מייה לביתה, אך מייה נוטלת מנת יתר של [[הרואין]], ומאבדת את הכרתה. וגה יודע שחייו תלויים בחייה של מייה, ולוקח אותה לביתם של סוחר הרואין ואשתו (אריק סטולץ ורוזנה ארקט), המביאים להחייאתה של מייה באמצעות זריקת [[אדרנלין]] המוחדרת ישירות לליבה. |
===בוץ' קולידג'=== | ===בוץ' קולידג'=== | ||
| − | המתאגרף המזדקן בוץ' קולידג' ( | + | המתאגרף המזדקן בוץ' קולידג' (ברוס וויליס) מקבל את הצעתו של מרסלוס ואלאס לפיה יקבל סכום כסף נכבד אם יסכים להפסיד בקרב האגרוף באותו הערב. הסצנה שבה משכנע ואלאס את בוץ' למכור את הקרב מתרחשת באותו היום שבו התרחש השוד במסעדה, שכן למקום מגיעים וגה ווינפילד, כשהם לבושים בחולצות הטריקו המהוהות שלבשו במסעדה. |
בוץ' בוגד במרסלוס, מהמר על עצמו בסכום גדול, ומנצח בקרב, ואף הורג את יריבו. הוא יודע שעליו להיעלם, שכן מרסלוס לא יסלח לו על בגידתו. | בוץ' בוגד במרסלוס, מהמר על עצמו בסכום גדול, ומנצח בקרב, ואף הורג את יריבו. הוא יודע שעליו להיעלם, שכן מרסלוס לא יסלח לו על בגידתו. | ||
| − | בוץ' נזכר בילדותו, עת קיבל מידיד של אביו שעון זהב שעבר מדור לדור במשפחה. הידיד ( | + | בוץ' נזכר בילדותו, עת קיבל מידיד של אביו שעון זהב שעבר מדור לדור במשפחה. הידיד (כריסטופר ווקן) מספר לבוץ' על המאמצים הגדולים שעשה אביו להעביר אליו את השעון, לאחר שנפל בשבי במלחמת וייטנאם, שבי שאותו לא שרד. |
| − | בוץ' פוגש את חברתו פביאן ( | + | בוץ' פוגש את חברתו פביאן (מריה דה מדיירוס) במקום מסתור שתוכנן מראש, אך מגלה כי פביאן, המוצגת כאישה סהרורית ומטושטשת, על גבול הפיגור השכלי, שכחה להביא עמה את שעון הזהב. הוא שב לדירתו על מנת להביא את השעון. בדירה הוא מוצא את השעון, וכן תת-מקלע. מסתבר שווגה הגיע לדירה על מנת לחפש אותו. וגה יוצא מן השירותים כשבידו ספר, ובוץ' משתמש במקלע והורג אותו. |
| − | לאחר מכן, כאשר הוא נמצא ברכבו ומנסה לשוב למקום המסתור, נפגש בוץ' במקרה עם מרסלוס ואלאס. בוץ' דורס את ואלאס ברכבו, אך זה מתאושש במהירות ופותח בירי כלפיו. בוץ', שמכוניתו נהרסה בהתנגשות בורח רגלית כשבעקבותיו ואלאס, עד שהוא מגיע לחנות משכונות, שבה הוא אורב לוואלאס ומתגבר עליו בקרב מהלומות קצר. להפתעת שניהם, שולף המוכר | + | לאחר מכן, כאשר הוא נמצא ברכבו ומנסה לשוב למקום המסתור, נפגש בוץ' במקרה עם מרסלוס ואלאס. בוץ' דורס את ואלאס ברכבו, אך זה מתאושש במהירות ופותח בירי כלפיו. בוץ', שמכוניתו נהרסה בהתנגשות בורח רגלית כשבעקבותיו ואלאס, עד שהוא מגיע לחנות משכונות, שבה הוא אורב לוואלאס ומתגבר עליו בקרב מהלומות קצר. להפתעת שניהם, שולף המוכר רובה ציד ומהמם את שניהם במכות. מסתבר כי החנות משמשת לפעילות [[BDSM]] והם נתפסים על ידי שני אנשים וה"עבד" שלהם. מרסלוס, אשר נאנס על ידי החוטפים, משוחרר מכבליו על ידי בוץ' שמצליח להשתחרר ולהתגבר עליהם. בתמורה הוא מעניק לו "חנינה", בתנאי שיעזוב את העיר לצמיתות. בוץ' מגיע למקום המסתור, אוסף את פביאן, ונעלם ברכיבה על אופנוע שהיה שייך ל"זד", אחד משני האנסים בחנות. |
==אמצעים לקידום העלילה== | ==אמצעים לקידום העלילה== | ||
===המזוודה המסתורית=== | ===המזוודה המסתורית=== | ||
| − | שניים מקווי העלילה הראשיים (סיפורם של וגה ווינפילד והשוד במסעדה) מונעים על ידי המזוודה המסתורית, הניסיונות לחלצה, ולאחר מכן לשמור עליה. מזוודה זו היא בעלת מאפיינים מסתוריים. הקוד לפתיחתה הוא "666" ("מספר החיה" המיסטי הידוע | + | שניים מקווי העלילה הראשיים (סיפורם של וגה ווינפילד והשוד במסעדה) מונעים על ידי המזוודה המסתורית, הניסיונות לחלצה, ולאחר מכן לשמור עליה. מזוודה זו היא בעלת מאפיינים מסתוריים. הקוד לפתיחתה הוא "666" ("מספר החיה" המיסטי הידוע מהברית החדשה) וכאשר היא נפתחת היא זוהרת באור צהוב. |
| − | כשנשאל על כך השיב טרנטינו כי אינו יודע מה היא תכולת המזוודה, וכי היא " | + | כשנשאל על כך השיב טרנטינו כי אינו יודע מה היא תכולת המזוודה, וכי היא "מקגאפין", אמצעי לקידום העלילה שאין לו כל משמעות או תוכן של עצמו. רוב הצופים מניחים כי המזוודה מכילה זהב, דבר המסביר את האור הצהוב הנובע ממנה (בפועל השתמש טרנטינו בנורה צהובה המחוברת לסוללה, שהוכנסה למזוודה), ואת העובדה כי כאשר פאמפקין פותח את המזוודה בסצנת השוד במסעדה הוא נדהם ואומר "האם זה מה שאני חושב שזה? יופי". עם זאת במרוצת השנים העלה קהל מעריצי הסרט הסברים נוספים, לרבות ההסבר המיסטי שהמזוודה הכילה את נשמתו של מרסלוס. הסבר זה מתבסס על מספר אלמנטים: קוד הפתיחה של המזוודה - 666, למרסלוס יש פלסטר גדול על עורפו (משם השטן שולף את הנשמה לפי האמונה), והשטן עצמו, שנראה מאחור בלבד סוגר עסקה עם מרסלוס, בסצנה שבה בוץ' ממתין למרסלוס במועדון. |
===הציטוט מספר יחזקאל=== | ===הציטוט מספר יחזקאל=== | ||
| − | בכל פעם שווינפילד מבצע רצח, הוא פוצח בציטוט בנימה פיוטית-תנ"כית אשר לקוח בעיקרו מספר | + | בכל פעם שווינפילד מבצע רצח, הוא פוצח בציטוט בנימה פיוטית-תנ"כית אשר לקוח בעיקרו מספר יחזקאל, פרק כ"ה, פסוק י"ז. |
{{ציטוט|תוכן=מעגל הצדיק מוקף מצדדיו באי הצדק של האנוכיים, וברודנות הרשעים. אשרי האיש אשר בשם הצדקה והרצון הטוב ירעה את החלשים דרך גיא צלמוות, מכיוון שהוא שומר אחיו, ומוצא הילדים האבודים. ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, באלו המנסים להרעיל ולהשמיד את אחי, וידעו כי אני הוא האלוהים בתתי את נקמתי בם.|מרכאות=כן}} | {{ציטוט|תוכן=מעגל הצדיק מוקף מצדדיו באי הצדק של האנוכיים, וברודנות הרשעים. אשרי האיש אשר בשם הצדקה והרצון הטוב ירעה את החלשים דרך גיא צלמוות, מכיוון שהוא שומר אחיו, ומוצא הילדים האבודים. ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, באלו המנסים להרעיל ולהשמיד את אחי, וידעו כי אני הוא האלוהים בתתי את נקמתי בם.|מרכאות=כן}} | ||
:(במקור, באנגלית -The path of the righteous man is beset on all sides by the inequities of the selfish and the tyranny of evil men. Blessed is he who in the name of charity and good will shepherds the weak through the valley of darkness, for he is truly his brother's keeper and the finder of lost children. And I will strike down upon thee with great vengeance and furious anger those who attempt to poison and destroy my brothers. And you will know my name is the Lord when I lay my vengeance upon thee.) | :(במקור, באנגלית -The path of the righteous man is beset on all sides by the inequities of the selfish and the tyranny of evil men. Blessed is he who in the name of charity and good will shepherds the weak through the valley of darkness, for he is truly his brother's keeper and the finder of lost children. And I will strike down upon thee with great vengeance and furious anger those who attempt to poison and destroy my brothers. And you will know my name is the Lord when I lay my vengeance upon thee.) | ||
| − | אין זה ציטוט אמיתי מהתנ"ך, אלא שעטנז של פסוקים מומצאים, ביניהם משולב הפסוק האמיתי מיחזקאל כ"ה, י"ז: "ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, וידעו כי אני האלוהים בתתי את נקמתי בם". כמו גם | + | אין זה ציטוט אמיתי מהתנ"ך, אלא שעטנז של פסוקים מומצאים, ביניהם משולב הפסוק האמיתי מיחזקאל כ"ה, י"ז: "ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, וידעו כי אני האלוהים בתתי את נקמתי בם". כמו גם מישעיה כ"ו, פסוק ז': "ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס" (המתורגם לאנגלית כ-"The way of the righteous is level; thou dost make smooth the path of the righteous" ונושאים מפורסמים מתהילים כ"ג - "ה' רועי לא אחסר... גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע". |
| − | למעשה, המדובר במחווה לסרט קראטה משנת | + | למעשה, המדובר במחווה לסרט קראטה משנת 1976 בכיכובו של סוני צ'יבה, אחד השחקנים האהובים על טרנטינו, הפותח בציטטה שגויה דומה, המיוחסת אף היא לספר יחזקאל, כ"ה, י"ז. |
===השימוש בחדר השירותים=== | ===השימוש בחדר השירותים=== | ||
| שורה 116: | שורה 112: | ||
===מסגרת הזמן שבה מתרחש הסרט=== | ===מסגרת הזמן שבה מתרחש הסרט=== | ||
| − | הסרט מתרחש | + | הסרט מתרחש בלוס אנג'לס של תחילת שנות ה-90, אך יש בו איכות שמעבר לזמן המסוים בו צולם, שכן הוא שואב דימויים ונושאים מחלק ניכר מהמאה ה-20. |
| − | * מייה ואלאס מזכירה בתלבושתה, בתסרוקתה ובהתנהגותה כוכבת | + | * מייה ואלאס מזכירה בתלבושתה, בתסרוקתה ובהתנהגותה כוכבת ראינוע, ובמיוחד את "קוטלת הגברים" של הסרט האילם לואיז ברוקס. |
| − | * מסעדת "ג'אק רביט סלימס" אליה יוצאים מייה ווגה, היא מסעדה המוקדשת | + | * מסעדת "ג'אק רביט סלימס" אליה יוצאים מייה ווגה, היא מסעדה המוקדשת לשנות ה-50, בתפריט, בעיצוב, ובלבושם של המלצרים. |
| − | * קרב האגרוף בין בוץ' קולידג' ליריבו וילסון מזכיר את שמות נשיאי ארצות הברית מתחילת | + | * קרב האגרוף בין בוץ' קולידג' ליריבו וילסון מזכיר את שמות נשיאי ארצות הברית מתחילת המאה ה-20, וודרו וילסון וקלווין קולידג'. |
| − | * השלט המפרסם את קרב האגרוף מצהיר כי הקרב מתרחש ביום חמישי, ה- | + | * השלט המפרסם את קרב האגרוף מצהיר כי הקרב מתרחש ביום חמישי, ה-16 ביולי. תאריך זה אכן חל ביום חמישי בשנת 1992, אך גם בשנת 1987 ו-1988. שנת 1992 מתאימה לתיאורו של בוץ' כילד בזמן מלחמת וייטנאם. |
| − | * הסצינות המתארות את קרב האגרוף, ואת הזמן שמיד לאחריו, מזכירות בסגנון הצילום שלהם, המטושטש וחסר הצבע, את | + | * הסצינות המתארות את קרב האגרוף, ואת הזמן שמיד לאחריו, מזכירות בסגנון הצילום שלהם, המטושטש וחסר הצבע, את הסרט האפל. מוטיב מוכר מסרטי הסרט האפל הוא מתאגרף המוכר את הקרב. |
| − | * דמויותיהם של וגה ווינפילד מתנהגות ולבושות בסגנון סרטי ה" | + | * דמויותיהם של וגה ווינפילד מתנהגות ולבושות בסגנון סרטי ה"בלאקספלויטיישן" של שנות ה-70, סגנון לו יצר טרנטינו מחווה בסרטו הבא, ג'קי בראון. |
| − | * על אף שבדירתה של מייה מצויים נגן קלטות ישן ונגן תקליטים, ולא | + | * על אף שבדירתה של מייה מצויים נגן קלטות ישן ונגן תקליטים, ולא קומפקט דיסק כמו שניתן היה לצפות, במהלך הסרט מדבר וגה בטלפון סלולרי, דבר המקשר את הסרט מבחינה טכנולוגית לשנות התשעים. |
| − | * דגני הבוקר שאוכל לאנס כאשר וינסנט מגיע לביתו, נקראים "פרוט ברוט", וייצורם הופסק בשנת | + | * דגני הבוקר שאוכל לאנס כאשר וינסנט מגיע לביתו, נקראים "פרוט ברוט", וייצורם הופסק בשנת 1983. עם זאת סוג זה של דגנים מופיע כמעט בכל סרטי טרנטינו. |
==השפעות על הסרט== | ==השפעות על הסרט== | ||
הסרט רצוף במחוות לסרטים מן העבר. טרנטינו, שעבד כמוכר בדלפק של חנות להשכרת סרטי וידאו, ידוע בידע האנציקלופדי שרכש על הקולנוע האמריקני, כאשר צפה בכל הסרטים שהוצעו להשכרה בחנות. חלק מן ההשפעות הניכרות על הסרט הן: | הסרט רצוף במחוות לסרטים מן העבר. טרנטינו, שעבד כמוכר בדלפק של חנות להשכרת סרטי וידאו, ידוע בידע האנציקלופדי שרכש על הקולנוע האמריקני, כאשר צפה בכל הסרטים שהוצעו להשכרה בחנות. חלק מן ההשפעות הניכרות על הסרט הן: | ||
| − | * הציטוט מספר יחזקאל מופיע לראשונה (אם כי בנוסח שונה) בסרט "קראטה קיבה" משנת | + | * הציטוט מספר יחזקאל מופיע לראשונה (אם כי בנוסח שונה) בסרט "קראטה קיבה" משנת 1967. |
| − | * סרטו של | + | * סרטו של דון סיגל, "הרוצחים", מציג שני רוצחים המחליפים ביניהם שנינויות כשהם לבושים בחליפות מחויטות שחורות. |
| − | * סצנת הריקוד מזכירה סצנה דומה בסרטו של | + | * סצנת הריקוד מזכירה סצנה דומה בסרטו של ז'אן לוק גודאר " Bande à part" משנת 1964, ובסרט "שמונה וחצי" של פדריקו פליני. שם סרטו של גודאר שימש בסיס גם לשם חברת ההפקה של טרנטינו, A Band Apart. |
* הסרטים "Kiss Me Deadly" ו "Repo Man" כוללים שימוש במזוודה שכל מה שנראה מתוכנה הוא האור הבהיר הבוקע ממנה. | * הסרטים "Kiss Me Deadly" ו "Repo Man" כוללים שימוש במזוודה שכל מה שנראה מתוכנה הוא האור הבהיר הבוקע ממנה. | ||
| − | * סרטו של | + | * סרטו של מרטין סקורסזה "נער אמריקני" משנת 1978 כולל דמות המספרת על הצורך להזריק לידיד אדרנלין, לאחר שהשתמש במנת יתר של סם. |
| − | * המסעדה "ג'ק רביט סלים" דומה מבחוץ למסעדה המוצגת בסרטו של | + | * המסעדה "ג'ק רביט סלים" דומה מבחוץ למסעדה המוצגת בסרטו של ג'ורג' לוקאס "אמריקן גרפיטי" (1973). |
| − | == | + | ==מיזמים== |
| − | + | {{מיזם|he}} | |
| + | {{מיזם|en|Pulp Fiction (film)}} | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
| − | |||
* {{imdb title|id=0110912|title=ספרות זולה}} | * {{imdb title|id=0110912|title=ספרות זולה}} | ||
* [http://www.geocities.com/SoHo/Easel/4438/works.html התסריט המלא של הסרט "ספרות זולה"] | * [http://www.geocities.com/SoHo/Easel/4438/works.html התסריט המלא של הסרט "ספרות זולה"] | ||
| − | |||
| − | |||
[[קטגוריה:סרטים אמריקאיים]] | [[קטגוריה:סרטים אמריקאיים]] | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
גרסה מ־18:08, 8 במאי 2010
| ספרות זולה | |
|---|---|
| 200px עטיפת אלבום פסקול הסרט | |
| שם הסרט במקור: | Pulp Fiction |
| בימוי: | קוונטין טרנטינו |
| הפקה: | לורנס בנדר |
| תסריט: | קוונטין טרנטינו רוג'ר אבארי |
| עריכה: | סאלי מנק |
| שחקנים ראשיים: | ג'ון טרבולטה סמואל ל. ג'קסון אומה תורמן הרווי קייטל טים רות' אמנדה פלאמר מריה דה מדיירוס וינג ריימס דיואן ויטקר פיטר גרין אריק סטולץ רוזנה ארקט כריסטופר ווקן ברוס ויליס |
| צילום: | אנדריי סקולה |
| חברת הפצה: | מירמקס בואנה ויסטה |
| תאריך יציאה לאקרנים: | מאי 1994, פסטיבל קאן |
| משך הקרנה: | 154 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית ספרדית צרפתית |
| תקציב: | שמונה מיליון דולר |
| פרסים: | פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר פרס גלובוס הזהב פרס סאטורן |
| דף הסרט ב-IMDb | |
ספרות זולה (באנגלית: Pulp Fiction) הוא מותחן פשע משנת 1994 של הבמאי קוונטין טרנטינו, אשר זכה בשבחי הביקורת ובפרס דקל הזהב לצד הצלחה קופתית מרשימה. נחשב על ידי רבים לסרט ששינה את פני הקולנוע ההוליוודי, בכך שסייע לביסוסה של תנועת "הקולנוע העצמאי" בארצות הברית. הנרטיב המקוטע של הסרט, הדיאלוג השאוב ממקורות שונים, האירוניה והסגנון ה"קאמפי", זוויות הצילום הבלתי שגרתיות, והאזכורים והמחוות הבלתי פוסקים לתרבות הפופ, הפכו לקלישאות ששימשו מאז במאות סרטים. טרנטינו ושותפו לכתיבת התסריט רוג'ר אברי זכו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר, והסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.
שמו של הסרט מתייחס לסוג של מגזינים שהיה נפוץ בארצות הברית באמצע שנות ה-20 שהיו ידועים בתוכנם שכלל תיאורים גרפיים של מין ואלימות, דבר שיש בו כדי להעיד אף על תכנו של הסרט.
בסרט קיים סיפור מסגרת, העוסק בשוד במסעדה, אך אירועי הסרט מתרחשים באופן בלתי רציף לפני השוד, ולאחריו, ולעתים מוצג אותו האירוע עצמו מנקודות ראות שונות, תוך מסירת פרטים חשובים שלא הועברו בפעם הקודמת שהוצג אותו האירוע. צורה זו של נרטיב בלתי רציף, המפורק לגורמים ומחובר שנית, הפכה לפופולרית בסרטי שנות ה-90 וזכתה לחיקויים רבים (הבולט שבהם "ממנטו" של כריסטופר נולאן משנת 2001).
פס הקול של הסרט היה אף הוא להצלחה מסחרית ואמנותית. פס הקול כלל להיטים ונעימות משנות ה-70, חלקם מוכרים וידועים (כ"בנו של המטיף" בביצוע דסטי ספרינגפילד) וחלקם הפכו ללהיטים, שנים רבות לאחר הקלטתם, בשל הופעתם בפס הקול (כ"מיסירלו" נעימת הגיטרות העצבנית, שביצע דיק דייל).
תוכן עניינים
הצלחת הסרט והשפעתו
הסרט נמצא ברוב הרשימות העוסקות ב"מאה הסרטים הגדולים" וכדומה, וזכה, הן בעת הופעתו, ועדיין, למעלה מעשור לאחריה, לשבחי הביקורת, ולאהדת הקהל. מבקרים חשובים כסיסקל ואברט הישוו את הדרך בה התקבל "ספרות זולה" על ידי הביקורת והקהל, לדרך בה התקבל "האזרח קיין" שיצר אורסון וולס עם הופעתו בשנת 1941.
בעת הקרנתו לראשונה היה הסרט שנוי במחלוקת, לרוב בשל האלימות הגראפית המתוארת בו ובשל מה שנתפס כגזענות, והשימוש הרב במילה "Nigger” (כושון), המהווה טאבו בתרבות הקולנועית האמריקנית.
הצלחת הסרט הביאה את האולפנים הגדולים בהוליווד ליצור שורה של סרטים שחיקו את הפורמט של הסרט, עלילה לא כרונולוגית, לצד דיאלוג שנון, נושאים הלקוחים מעולם הפשע, המוצגים בצורה אלימה. סרטים אלו ברובם לא הגיעו להצלחתו של "ספרות זולה" והמבקרים סברו שהם נחותים לעומת המקור, אם כי היו ביניהם שזכו להצלחה כסרטו של גיא ריצ'י "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", שהיווה למעשה השתלה של אווירת "ספרות זולה" לסצנת הפשע בלונדון.
הגישה הבלתי שגרתית של הסרט לנרטיב הקולנועי, לדרך בה מסופר סיפור העלילה, הביאה לכך שרבים יגדירו אותו כיצירה פוסט מודרניסטית.
הסרט השפיע באופן חיובי על חיי המשתתפים בו. הקריירה של ג'ון טרבולטה ששקעה בשנים שלפני הסרט לשפל המדרגה, קיבלה תפנית חיובית, והדמות אותה הוא משחק, הרוצח השכיר וינסנט וגה, הפכה להיות אחת הדמויות המזוהות עמו ביותר. גם ברוס ויליס זכה לריענון דומה של הקריירה שלו, שנראתה כשוקעת. אומה תורמן זכתה למעמד של שחקנית מובילה בהוליווד, ושחקני אופי כוינג ריימס והרווי קייטל זכו לחשיפה שהובילה להופעתם בסרטים נוספים. סמואל ל. ג'קסון אשר מזה שנים הופיע בדמויות משנה, ועל אף שזכה לתשבחות ופרסים לא פרץ לתודעת הקהל, זכה לחשיפה הרבה ביותר, והפך לכוכב בעקבות הופעתו בסרט זה.
קווי העלילה
עלילת הסרט מורכבת מכמה קווי עלילה העוסקים בדמויות משולי עולם הפשע בלוס אנג'לס. הסיפור אינו מוצג באופן כרונולוגי, כי אם הוא מפורק לחלקים, מסודר מחדש, ומוצג לצופה מנקודות מבט שונות, באופן המזכיר את עבודת במאי "הגל החדש" הצרפתי כז'אן לוק גודאר ופרנסואה טריפו. השפעות נוספות על מבנה הסרט, צילומו ועריכתו ניתן לראות בסרטו של סטנלי קובריק "ההרג" משנת 1956, סרטו של אורסון וולס "מגע של רשע" משנת 1958, וסירטו של דון סיגל "הרוצחים" משנת 1964. סצנות הפעולה, והדיאלוג, מושפעות בבירור ממערבוני הספגטי של סרג'ו לאונה.
בסרט ישנם ארבעה קווי עלילה עיקריים – וינסנט וג'ולס, מייה ואלאס, בוץ' קולידג', פאמפקין והאני באני. כל הארבעה קשורים זה בזה, אך וינסנט (המגולם על ידי טרבולטה) הוא היחיד הבא במגע עם כל חמש הדמויות האחרות המובילות את קווי העלילה.
סדר העלילה המופיע בסרט הוא:
- השוד במסעדה (חלק ראשון)
- וינסנט וג'ולס
- וינסנט ואשתו של מרסלוס ואלאס
- שעון הזהב
- הבעיה עם בוני
- השוד במסעדה (חלק שני)
הסדר הכרונולוגי של העלילה הוא:
- וינסנט וג'ולס
- הבעיה עם בוני
- השוד במסעדה (על שני חלקיו)
- וינסנט וגה ואשתו של מרסלוס ואלאס
- שעון הזהב
גם תיאור כרונולוגי זה אינו מושלם, שכן סצנות רבות מופיעות באופן חופף בחלקים שונים, ומוצגות לעתים מנקודות מבט שונות. כך, לדוגמה, מסתיים הפרק "וינסנט וג'ולס" בקרב יריות המוצג מנקודת ראותם של וינסנט וג'ולס, אך הפרק "הבעיה עם בוני" מציג את אותו הקרב עצמו מנקודת ראותו של אדם שהסתתר באמבטיה ושומע את האירועים. העובדה רבת המשמעות שהאדם מסתתר באמבטיה אינה ידועה לוינסנט וג'ול, כמו גם לצופי הסרט, עד שהקרב מוצג שוב, למעלה משעת הקרנה של הסרט לאחר שהוצג בפעם הראשונה.
התיאור להלן הינו תיאור כרונולוגי ככל האפשר של קווי העלילה העיקריים -
וינסנט וג'ולס
הרוצחים השכירים וינסנט וגה (טרבולטה) וג'ולס וינפילד (ג'קסון) נשלחים לדירה בלוס אנג'לס על מנת לחלץ ממנה מזוודה השייכת לבוס של ארגון הפשע אליו הם שייכים, מרסלוס ואלאס (וינג ריימס). תכנה של המזוודה אינו מוצג בסרט, וכביטויו הידוע של אלפרד היצ'קוק המזוודה היא "מקגאפין", כלי המשמש לקידום העלילה, אשר אין כל חשיבות לתוכנו. במהלך השנים הועלו ספקולציות באשר לתוכנה של המזוודה, אשר בכל פעם שהיא נפתחת פורץ ממנה אור צהבהב.
לאחר שיחה ארוכה ומוזרה שעורכים הרוצחים עם תושבי הדירה בה נמצאת המזוודה, יורים השניים במחזיק במזוודה ובשניים מידידיו, אשר אחד מהם הסתתר בחדר השירותים, ופרץ לאחר מכן החוצה ביריות, אך לא פגע באיש. הם לוקחים עמם נער בשם מרווין (פיל לאמר), ששימש כמודיע, וסייע להם לחלץ את המזוודה. בעודם נוסעים עם המזוודה בידיהם, יורה וגה בטעות במרווין והורג אותו. השניים מנסים למצוא דרך להיפטר מהגופה, ומגיעים לדירת ידיד בשם ג'ימי דימיק, אותו מגלם טרנטינו עצמו. דימיק רוצה לסייע להם, אך הוא מתרה בהם שעליהם לסיים את העבודה בטרם תשוב אשתו בוני, המשמשת כאחות במשמרת לילה. לשם כך מוזעק למקום עבריין מומחה בשם וינסטון וולף (הארווי קייטל) המסייע להם להיפטר מהגופה.
השוד במסעדה
השודדים פאמפקין / רינגו (טים רות') והאני באני / יולנדה (אמאנדה פלאמר) הם זוג פושעים זעירים ולא-יוצלחים, המנסים לשדוד מסעדה, מכיוון שלכאורה שוד במסעדה הוא יותר פשוט, שכן העובדים אינם בעלי עניין ברווחי המסעדה, וישנם לקוחות רבים הנושאים ארנקים.
אל המקום מגיעים וגה ווינפילד, לאחר שסיימו את העלמת גופתו של מרווין, כשהם לובשים בגדים משומשים ומוזנחים, שכן החליפות ההדורות בהן ביצעו את הרצח הוכתמו בדמו של מרווין. וגה ווינפילד אוחזים את המזוודה שלמענה ביצעו שלוש רציחות. הם מתיישבים ומזמינים את ארוחתם, ווינפילד מספר לווגה כי לאחר שניצל ממוות, כאשר האדם שהסתתר בשירותים ופרץ החוצה ביריות לא פגע בו, בכוונתו לעזוב את עסקי הפשע ולהפוך למטיף נודד. אז יוצא וינסנט אל השירותים. ברגע זה מחליטים פמפקין והאני באני לשדוד את המסעדה. וינפילד מסרב לדרישתו של פמפקין למסור לידיו את המזוודה של מרסלוס ואלאס, ולאחר שווגה יוצא מהשירותים, נוצר במקום תיקו מקסיקני בו מאיימים שני זוגות הפושעים זה על זה באקדחים. ג'ולס מצליח לקבל בחזרה את ארנקו ואת המזוודה ולפרוק את פאמפקין מנשקו.
סצנה זו היא הסצנה הפותחת את הסרט, והמסיימת אותו. הסצנה הראשונה בסרט מתחילה בפאמפקין והאני באני היושבים במסעדה ומתכננים את השוד, ומסתיימת בקפיצתם על שולחן כשהם שולפים אקדחים וזועקים "כולם להרגע, זה שוד, אם מישהו מכם יזוז, נירה בו". הסצנה המסיימת את הסרט מתחילה בכך שווגה ווינפילד נכנסים למסעדה, ומתחילים לשוחח, ורק באמצע הסצנה נראה כי זו אותה המסעדה בה מתבצע השוד בסצנת הפתיחה, ואכן תוך שניות ספורות מזנקים פאמפקין והאני באני על השולחנות, וקושרים את סצנת הפתיחה של הסרט לסצנת הסיום שלו.
מייה ואלאס
לבקשתו של מרסלוס, ראש ארגון הפשע שאליו שייכים וגה ווינפילד, יוצא וגה לבלות עם אשתו של מרסלוס, מייה ואלאס (אומה תורמן). השניים מבלים במסעדה המציגה נושאים משנות החמישים, ואשר מלצריה מחופשים לכוכבי קולנוע קלאסיים משנים אלו. לאחר מכן הם משתתפים בתחרות ריקודי טוויסט וזוכים. וגה מחזיר את מייה לביתה, אך מייה נוטלת מנת יתר של הרואין, ומאבדת את הכרתה. וגה יודע שחייו תלויים בחייה של מייה, ולוקח אותה לביתם של סוחר הרואין ואשתו (אריק סטולץ ורוזנה ארקט), המביאים להחייאתה של מייה באמצעות זריקת אדרנלין המוחדרת ישירות לליבה.
בוץ' קולידג'
המתאגרף המזדקן בוץ' קולידג' (ברוס וויליס) מקבל את הצעתו של מרסלוס ואלאס לפיה יקבל סכום כסף נכבד אם יסכים להפסיד בקרב האגרוף באותו הערב. הסצנה שבה משכנע ואלאס את בוץ' למכור את הקרב מתרחשת באותו היום שבו התרחש השוד במסעדה, שכן למקום מגיעים וגה ווינפילד, כשהם לבושים בחולצות הטריקו המהוהות שלבשו במסעדה.
בוץ' בוגד במרסלוס, מהמר על עצמו בסכום גדול, ומנצח בקרב, ואף הורג את יריבו. הוא יודע שעליו להיעלם, שכן מרסלוס לא יסלח לו על בגידתו.
בוץ' נזכר בילדותו, עת קיבל מידיד של אביו שעון זהב שעבר מדור לדור במשפחה. הידיד (כריסטופר ווקן) מספר לבוץ' על המאמצים הגדולים שעשה אביו להעביר אליו את השעון, לאחר שנפל בשבי במלחמת וייטנאם, שבי שאותו לא שרד.
בוץ' פוגש את חברתו פביאן (מריה דה מדיירוס) במקום מסתור שתוכנן מראש, אך מגלה כי פביאן, המוצגת כאישה סהרורית ומטושטשת, על גבול הפיגור השכלי, שכחה להביא עמה את שעון הזהב. הוא שב לדירתו על מנת להביא את השעון. בדירה הוא מוצא את השעון, וכן תת-מקלע. מסתבר שווגה הגיע לדירה על מנת לחפש אותו. וגה יוצא מן השירותים כשבידו ספר, ובוץ' משתמש במקלע והורג אותו.
לאחר מכן, כאשר הוא נמצא ברכבו ומנסה לשוב למקום המסתור, נפגש בוץ' במקרה עם מרסלוס ואלאס. בוץ' דורס את ואלאס ברכבו, אך זה מתאושש במהירות ופותח בירי כלפיו. בוץ', שמכוניתו נהרסה בהתנגשות בורח רגלית כשבעקבותיו ואלאס, עד שהוא מגיע לחנות משכונות, שבה הוא אורב לוואלאס ומתגבר עליו בקרב מהלומות קצר. להפתעת שניהם, שולף המוכר רובה ציד ומהמם את שניהם במכות. מסתבר כי החנות משמשת לפעילות BDSM והם נתפסים על ידי שני אנשים וה"עבד" שלהם. מרסלוס, אשר נאנס על ידי החוטפים, משוחרר מכבליו על ידי בוץ' שמצליח להשתחרר ולהתגבר עליהם. בתמורה הוא מעניק לו "חנינה", בתנאי שיעזוב את העיר לצמיתות. בוץ' מגיע למקום המסתור, אוסף את פביאן, ונעלם ברכיבה על אופנוע שהיה שייך ל"זד", אחד משני האנסים בחנות.
אמצעים לקידום העלילה
המזוודה המסתורית
שניים מקווי העלילה הראשיים (סיפורם של וגה ווינפילד והשוד במסעדה) מונעים על ידי המזוודה המסתורית, הניסיונות לחלצה, ולאחר מכן לשמור עליה. מזוודה זו היא בעלת מאפיינים מסתוריים. הקוד לפתיחתה הוא "666" ("מספר החיה" המיסטי הידוע מהברית החדשה) וכאשר היא נפתחת היא זוהרת באור צהוב.
כשנשאל על כך השיב טרנטינו כי אינו יודע מה היא תכולת המזוודה, וכי היא "מקגאפין", אמצעי לקידום העלילה שאין לו כל משמעות או תוכן של עצמו. רוב הצופים מניחים כי המזוודה מכילה זהב, דבר המסביר את האור הצהוב הנובע ממנה (בפועל השתמש טרנטינו בנורה צהובה המחוברת לסוללה, שהוכנסה למזוודה), ואת העובדה כי כאשר פאמפקין פותח את המזוודה בסצנת השוד במסעדה הוא נדהם ואומר "האם זה מה שאני חושב שזה? יופי". עם זאת במרוצת השנים העלה קהל מעריצי הסרט הסברים נוספים, לרבות ההסבר המיסטי שהמזוודה הכילה את נשמתו של מרסלוס. הסבר זה מתבסס על מספר אלמנטים: קוד הפתיחה של המזוודה - 666, למרסלוס יש פלסטר גדול על עורפו (משם השטן שולף את הנשמה לפי האמונה), והשטן עצמו, שנראה מאחור בלבד סוגר עסקה עם מרסלוס, בסצנה שבה בוץ' ממתין למרסלוס במועדון.
הציטוט מספר יחזקאל
בכל פעם שווינפילד מבצע רצח, הוא פוצח בציטוט בנימה פיוטית-תנ"כית אשר לקוח בעיקרו מספר יחזקאל, פרק כ"ה, פסוק י"ז.
|
מעגל הצדיק מוקף מצדדיו באי הצדק של האנוכיים, וברודנות הרשעים. אשרי האיש אשר בשם הצדקה והרצון הטוב ירעה את החלשים דרך גיא צלמוות, מכיוון שהוא שומר אחיו, ומוצא הילדים האבודים. ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, באלו המנסים להרעיל ולהשמיד את אחי, וידעו כי אני הוא האלוהים בתתי את נקמתי בם. | 
|
- (במקור, באנגלית -The path of the righteous man is beset on all sides by the inequities of the selfish and the tyranny of evil men. Blessed is he who in the name of charity and good will shepherds the weak through the valley of darkness, for he is truly his brother's keeper and the finder of lost children. And I will strike down upon thee with great vengeance and furious anger those who attempt to poison and destroy my brothers. And you will know my name is the Lord when I lay my vengeance upon thee.)
אין זה ציטוט אמיתי מהתנ"ך, אלא שעטנז של פסוקים מומצאים, ביניהם משולב הפסוק האמיתי מיחזקאל כ"ה, י"ז: "ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, וידעו כי אני האלוהים בתתי את נקמתי בם". כמו גם מישעיה כ"ו, פסוק ז': "ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס" (המתורגם לאנגלית כ-"The way of the righteous is level; thou dost make smooth the path of the righteous" ונושאים מפורסמים מתהילים כ"ג - "ה' רועי לא אחסר... גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע".
למעשה, המדובר במחווה לסרט קראטה משנת 1976 בכיכובו של סוני צ'יבה, אחד השחקנים האהובים על טרנטינו, הפותח בציטטה שגויה דומה, המיוחסת אף היא לספר יחזקאל, כ"ה, י"ז.
השימוש בחדר השירותים
חדר השירותים משמש כנקודת מפנה בעלילה. בכל פעם שדמות משתמשת בשירותים, חל מפנה עלילתי. כאשר וגה ווינפילד רוצחים את המחזיקים במזוודה בדירתם, מסתתר אדם בחדר השירותים ומאזין לרצח, ולאחר מכן יוצא ומנסה לירות בווגה ווינפילד. וגה שוהה בשירותים כאשר מייה נוטלת את מנת היתר, ולאחר מכן הוא שוהה שוב בשירותים כאשר בוץ' מגיע לדירתו, מוצא את המקלע, ולאחר מכן הורג אותו. וגה משתמש בשירותים במסעדה, כאשר פמפקין והאני באני קופצים על השולחן ומכריזים כי המדובר בשוד.
ייתכן כי המדובר באירוניה של טרנטינו, המשחק על העובדה כי השירותים הם "טאבו" בסרטים הוליוודיים, וכי גיבורי הסרטים הללו מעולם אינם משתמשים בשירותים, ומכיוון שכך בחר להפוך את חדר השירותים והשימוש בו למרכיב חשוב בקידום העלילה.
מסגרת הזמן שבה מתרחש הסרט
הסרט מתרחש בלוס אנג'לס של תחילת שנות ה-90, אך יש בו איכות שמעבר לזמן המסוים בו צולם, שכן הוא שואב דימויים ונושאים מחלק ניכר מהמאה ה-20.
- מייה ואלאס מזכירה בתלבושתה, בתסרוקתה ובהתנהגותה כוכבת ראינוע, ובמיוחד את "קוטלת הגברים" של הסרט האילם לואיז ברוקס.
- מסעדת "ג'אק רביט סלימס" אליה יוצאים מייה ווגה, היא מסעדה המוקדשת לשנות ה-50, בתפריט, בעיצוב, ובלבושם של המלצרים.
- קרב האגרוף בין בוץ' קולידג' ליריבו וילסון מזכיר את שמות נשיאי ארצות הברית מתחילת המאה ה-20, וודרו וילסון וקלווין קולידג'.
- השלט המפרסם את קרב האגרוף מצהיר כי הקרב מתרחש ביום חמישי, ה-16 ביולי. תאריך זה אכן חל ביום חמישי בשנת 1992, אך גם בשנת 1987 ו-1988. שנת 1992 מתאימה לתיאורו של בוץ' כילד בזמן מלחמת וייטנאם.
- הסצינות המתארות את קרב האגרוף, ואת הזמן שמיד לאחריו, מזכירות בסגנון הצילום שלהם, המטושטש וחסר הצבע, את הסרט האפל. מוטיב מוכר מסרטי הסרט האפל הוא מתאגרף המוכר את הקרב.
- דמויותיהם של וגה ווינפילד מתנהגות ולבושות בסגנון סרטי ה"בלאקספלויטיישן" של שנות ה-70, סגנון לו יצר טרנטינו מחווה בסרטו הבא, ג'קי בראון.
- על אף שבדירתה של מייה מצויים נגן קלטות ישן ונגן תקליטים, ולא קומפקט דיסק כמו שניתן היה לצפות, במהלך הסרט מדבר וגה בטלפון סלולרי, דבר המקשר את הסרט מבחינה טכנולוגית לשנות התשעים.
- דגני הבוקר שאוכל לאנס כאשר וינסנט מגיע לביתו, נקראים "פרוט ברוט", וייצורם הופסק בשנת 1983. עם זאת סוג זה של דגנים מופיע כמעט בכל סרטי טרנטינו.
השפעות על הסרט
הסרט רצוף במחוות לסרטים מן העבר. טרנטינו, שעבד כמוכר בדלפק של חנות להשכרת סרטי וידאו, ידוע בידע האנציקלופדי שרכש על הקולנוע האמריקני, כאשר צפה בכל הסרטים שהוצעו להשכרה בחנות. חלק מן ההשפעות הניכרות על הסרט הן:
- הציטוט מספר יחזקאל מופיע לראשונה (אם כי בנוסח שונה) בסרט "קראטה קיבה" משנת 1967.
- סרטו של דון סיגל, "הרוצחים", מציג שני רוצחים המחליפים ביניהם שנינויות כשהם לבושים בחליפות מחויטות שחורות.
- סצנת הריקוד מזכירה סצנה דומה בסרטו של ז'אן לוק גודאר " Bande à part" משנת 1964, ובסרט "שמונה וחצי" של פדריקו פליני. שם סרטו של גודאר שימש בסיס גם לשם חברת ההפקה של טרנטינו, A Band Apart.
- הסרטים "Kiss Me Deadly" ו "Repo Man" כוללים שימוש במזוודה שכל מה שנראה מתוכנה הוא האור הבהיר הבוקע ממנה.
- סרטו של מרטין סקורסזה "נער אמריקני" משנת 1978 כולל דמות המספרת על הצורך להזריק לידיד אדרנלין, לאחר שהשתמש במנת יתר של סם.
- המסעדה "ג'ק רביט סלים" דומה מבחוץ למסעדה המוצגת בסרטו של ג'ורג' לוקאס "אמריקן גרפיטי" (1973).
מיזמים
קישורים חיצוניים
- "ספרות זולה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- התסריט המלא של הסרט "ספרות זולה"
