הבדלים בין גרסאות בדף "ניצול מיני של ילדים למטרות תיירות"
(←אסיה) |
|||
שורה 15: | שורה 15: | ||
* '''[[סין]]''': דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי ממשלת סין לא נקטה בצעדים הנדרשים למיגור תיירות מין בילדים. | * '''[[סין]]''': דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי ממשלת סין לא נקטה בצעדים הנדרשים למיגור תיירות מין בילדים. | ||
* '''[[אינדונזיה]]''': דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי תיירות מין של ילדים שכיחה ברוב האזורים העירוניים ויעדי התיירות ב[[אינדונזיה]], כגון באלי וריו איילנד. לאחרונה הפכו איים של אינדונזיה כמו באלי ובאתאם למוכרים בשל היותם יעדי נפוצים לתיירות מין בילדים. איים אלה היו גם יעדים לסחר בנשים. תחת החוק הפלילי באינדונזיה, כל אזרח אינדונזי יכול להיענש על הפרת חוק הגנת הילד והחוק הפלילי המקומי, בין אם העבירה בוצעה בתוך אינדונזיה או מחוצה לה. חוק ההגנה על הילד הוא חוק כללי העוסק בזכויות של ילדים; קיימים בו סעיפים ספציפיים העוסקים ב[[התעללות מינית בילדים]]. חוק אחד קובע כי אין זה חוקי להשתמש בילדים למטרות רווח וכי העונש על הפרת החוק הוא עד 10 שנות מאסר או קנס של עד 200 מיליון רופיות (כ-53,000 ש"ח). העונש על קיום יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 15 הוא 9 שנים. | * '''[[אינדונזיה]]''': דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי תיירות מין של ילדים שכיחה ברוב האזורים העירוניים ויעדי התיירות ב[[אינדונזיה]], כגון באלי וריו איילנד. לאחרונה הפכו איים של אינדונזיה כמו באלי ובאתאם למוכרים בשל היותם יעדי נפוצים לתיירות מין בילדים. איים אלה היו גם יעדים לסחר בנשים. תחת החוק הפלילי באינדונזיה, כל אזרח אינדונזי יכול להיענש על הפרת חוק הגנת הילד והחוק הפלילי המקומי, בין אם העבירה בוצעה בתוך אינדונזיה או מחוצה לה. חוק ההגנה על הילד הוא חוק כללי העוסק בזכויות של ילדים; קיימים בו סעיפים ספציפיים העוסקים ב[[התעללות מינית בילדים]]. חוק אחד קובע כי אין זה חוקי להשתמש בילדים למטרות רווח וכי העונש על הפרת החוק הוא עד 10 שנות מאסר או קנס של עד 200 מיליון רופיות (כ-53,000 ש"ח). העונש על קיום יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 15 הוא 9 שנים. | ||
+ | * '''[[דרום קוריאה]]''': בשנת 2005 דיווח העיתון "קוריאה טיימס" כי התקיים כנס בינלאומי אשר עסק באסטרטגיות שונות לריסון בביקוש הגבוה בקרב גברים דרום קוריאנים לזנות בקרב קטינים בדרום-מזרח אסיה, בפרט ב[[קמבודיה]] וב[[פיליפינים]]. בדו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 צוין כי גברים בדרום קוריאה יוצרים ביקוש רב לתיירות מין ילדים בארצותיהם ובמדינות שכנות. המכון הקוריאני לקרימינולוגיה פרסם תוצאותיו של מחקר בנושא זה בינואר 2013. המחקר הראה כי הביקוש האמור בדוח משנת 2008 ו-2010 עודנו קיים. בדו"ח משנת 2014 צוין כי אף על פי שלדרום קוריאה יש חקיקה המאפשרת לה להעמיד לדין אזרחים קוריאנים המקיימים יחסי מין עם קטינים בחו"ל, הממשלה לא העמידה לדין או הרשיעה אף לא אדם אחד בשבע השנים האחרונות. |
גרסה מ־21:52, 29 בדצמבר 2017
ניצול מיני של ילדים למטרות תיירות או בקיצור תיירות מין בילדים (בלעז child sex tourism ובקיצור CST), עוסק בתופעה בה אנשים נוסעים למדינות או אזורים שונים בעולם לצורך קיום יחסי מין עם קטינים. קטין, לפי הגדרת אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד היא "כל אדם מתחת לגיל 18". מעבר לסיכון הבריאותי של הידבקות במחלות מין, ילדים אלו סובלים גם מבעיות נפשיות כתוצאה מניצול מיני זה. תיירות מין בילדים הינו סוג של ניצול מיני של ילדים למטרות מסחר ורבים מהילדים העוסקים בזנות נחטפו או פותו לשם כך.
ניתן לסווג את העוסקים בתיירות מין בילדים על פי מניע. פדופילים, למשל, אינם מהווים הרוב המכריע של לקוחות אלו כפי שניתן לצפות. יש המעדיפים לקיים יחסי מין עם קטינים משום שהסיכון להידבקות במחלות מין הוא נמוך יותר עקב ניסיונם המועט יותר של הקטינים. ישנם גם אנשים אשר אינם מחפשים קטינים באופן אקטיבי, וכי קיום יחסי מין עם קטין הוא מעין ניצול הזדמנות חד-פעמית. אחרים אינם טורחים לבדוק את גיל הזונה לפני קיום יחסי המין.
פדופילים נעזרים ברשת האינטרנט כדי לתכנן את הנסיעה שלהם ולמצוא אזורים שבהם הילדים פגיעים יותר; בדרך כלל אזורים עם הכנסה נמוכה. ישנם מדינות אשר בהם ניתן לתבוע אזרח לדין על עבירה שביצע מחוץ למדינה. חקיקה זו נועדה להרתיע אזרחים מפני ניצול מיני של ילדים במדינות אחרות וכך לצמצם את תופעת תיירות המין.
רקע
תיירות מין בילדים קשורה קשר הדוק לאזורים שבהם יש עוני, עימותים מזוינים, תיעוש מהיר ופגיעה בצמיחת האוכלוסייה. באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה, למשל, ילדי רחוב פונים לעתים קרובות לזנות כמוצא אחרון. בנוסף, ילדים פגיעים הם מטרות קלות לניצול על ידי עבריינים. תאילנד, קמבודיה, הודו, ברזיל ומקסיקו זוהו כיעדי תיירות מרכזיים לניצול מיני של ילדים. נמצא כי בקמבודיה, מיאנמר, הפיליפינים ותאילנד גילאי הילדים העוסקים בזנות מתחיל בגיל 6 בלבד. גיל ההסכמה, המשתנה ממדינה למדינה, עוסק בגיל שבו ניתן לקיים יחסי מין באופן חוקי, אך מדובר ביחסי מין בהסכמה ולא בזנות, קרי תמורת תשלום. כך למשל, גיל ההסכמה ביפן הוא 13 בעוד הזנות אסורה לחלוטין; בגרמניה גיל ההסכמה הוא 14, אך הזנות מותרת מגיל 18.
מכון המחקר של מערכת הבריאות של תאילנד מעריך כי קטינים מהווים כ-40% מהזונות בתאילנד. בקמבודיה, ההערכה היא שכשליש מכלל הפרוצות הן מתחת לגיל 18. בהודו, המשטרה הפדרלית מעריכה כי סביב 1.2 מיליון ילדים מעורבים בזנות. בברזיל חלה עלייה לאחרונה בתיירות מין בילדים.
מדיניות במדינות שונות
אסיה
- קמבודיה: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי מכירה של בתולות היא בעיה חמורה בקמבודיה וכי מספר לא מבוטל של אסייאתים וזרים אחרים מגיעים לקמבודיה לשם קיום יחסי מין עם קטינים. חקיקה קמבודית משנת 1996 עוסקת בניצול מיני של ילדים, בסחר בבני אדם ובזנות. גיל ההסכמה בקמבודיה הוא 15 והחוק אינו מגדיר או אוסר מפורשות על זנות בקרב קטינים. ההערכה היא שכשליש מהזונות בקמבודיה הינם ילדים.
- סין: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי ממשלת סין לא נקטה בצעדים הנדרשים למיגור תיירות מין בילדים.
- אינדונזיה: דו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 ציין כי תיירות מין של ילדים שכיחה ברוב האזורים העירוניים ויעדי התיירות באינדונזיה, כגון באלי וריו איילנד. לאחרונה הפכו איים של אינדונזיה כמו באלי ובאתאם למוכרים בשל היותם יעדי נפוצים לתיירות מין בילדים. איים אלה היו גם יעדים לסחר בנשים. תחת החוק הפלילי באינדונזיה, כל אזרח אינדונזי יכול להיענש על הפרת חוק הגנת הילד והחוק הפלילי המקומי, בין אם העבירה בוצעה בתוך אינדונזיה או מחוצה לה. חוק ההגנה על הילד הוא חוק כללי העוסק בזכויות של ילדים; קיימים בו סעיפים ספציפיים העוסקים בהתעללות מינית בילדים. חוק אחד קובע כי אין זה חוקי להשתמש בילדים למטרות רווח וכי העונש על הפרת החוק הוא עד 10 שנות מאסר או קנס של עד 200 מיליון רופיות (כ-53,000 ש"ח). העונש על קיום יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 15 הוא 9 שנים.
- דרום קוריאה: בשנת 2005 דיווח העיתון "קוריאה טיימס" כי התקיים כנס בינלאומי אשר עסק באסטרטגיות שונות לריסון בביקוש הגבוה בקרב גברים דרום קוריאנים לזנות בקרב קטינים בדרום-מזרח אסיה, בפרט בקמבודיה ובפיליפינים. בדו"ח בינלאומי על סחר בבני אדם משנת 2010 צוין כי גברים בדרום קוריאה יוצרים ביקוש רב לתיירות מין ילדים בארצותיהם ובמדינות שכנות. המכון הקוריאני לקרימינולוגיה פרסם תוצאותיו של מחקר בנושא זה בינואר 2013. המחקר הראה כי הביקוש האמור בדוח משנת 2008 ו-2010 עודנו קיים. בדו"ח משנת 2014 צוין כי אף על פי שלדרום קוריאה יש חקיקה המאפשרת לה להעמיד לדין אזרחים קוריאנים המקיימים יחסי מין עם קטינים בחו"ל, הממשלה לא העמידה לדין או הרשיעה אף לא אדם אחד בשבע השנים האחרונות.