הבדלים בין גרסאות בדף "גיישה"
מ (מועתק מהוויקיפדיה העברית. ראו פרטי זכויות יוצרים בדף השיחה.) |
מ |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[תמונה:Geisha-fullheight.jpg|ממוזער|200px|מאיקו (גיישות מתלמדות) | + | [[תמונה:Geisha-fullheight.jpg|ממוזער|200px|מאיקו (גיישות מתלמדות) בקיוטו, יפן]] |
| − | '''גיישות''' ( | + | '''גיישות''' (ביפנית: 芸者) הן אמניות-בדרניות-מארחות יפניות. תרגום מילולי של המלה גיישה הוא גיי = אמנות, שה = אדם, המשמעות היא "אשת אומנות" או "אמנית". הגיישות היו בשיאן במאות ה-18 וה-19. כיום הן עדיין קיימות, אך מספרן הולך וקטן. |
| − | מסורת הגיישה התפתחה | + | מסורת הגיישה התפתחה במאה ה-17 מה"טאיקומוצ'י" או "הוקאן", בדומה לליצני חצר. הגיישות הראשונים היו גברים; והנשים הראשונות שלקחות על עצמן תפקיד זה לקראת סוף המאה ה-18 כונו "אונה גיישה" (女芸者), או "אישה גיישה". היום הגיישות הן נשים בלבד. |
[[תמונה:CalGeisha.gif|ממוזער|100px|ימין|אותיות המלה "גיישה" (אשת אומנות)]] | [[תמונה:CalGeisha.gif|ממוזער|100px|ימין|אותיות המלה "גיישה" (אשת אומנות)]] | ||
| − | בעבר הוכשרו גיישות לתפקידן כבר בילדותן. בתי גיישות קנו ילדות ממשפחות עניות ודאגו למחסורן והכשרתן וכן טיפחו את בנות הגיישות והכשירו אותן למקצוע אמהותיהן. בתחילה הן עבדו כמשרתות, וכשהתבגרו מעט הפכו לעוזרות לגיישה הבכירה של הבית (האוקמיסאן) לשם הכשרה כמו גם לתרום לכיסוי הוצאות גידולן וחינוכן. צורה זו של הכשרה, בה החניך מתגורר בביתו של המורה היא עתיקת יומין וממשיכה גם היום ביפן. החניך מתגורר בביתו של המורה ומתחיל בביצוע עבודות בית יומיומיות ומביט במורה בעבודתו, עד שהוא הופך בעצמו למוכשר באומנותו של המורה (ראו גם | + | בעבר הוכשרו גיישות לתפקידן כבר בילדותן. בתי גיישות קנו ילדות ממשפחות עניות ודאגו למחסורן והכשרתן וכן טיפחו את בנות הגיישות והכשירו אותן למקצוע אמהותיהן. בתחילה הן עבדו כמשרתות, וכשהתבגרו מעט הפכו לעוזרות לגיישה הבכירה של הבית (האוקמיסאן) לשם הכשרה כמו גם לתרום לכיסוי הוצאות גידולן וחינוכן. צורה זו של הכשרה, בה החניך מתגורר בביתו של המורה היא עתיקת יומין וממשיכה גם היום ביפן. החניך מתגורר בביתו של המורה ומתחיל בביצוע עבודות בית יומיומיות ומביט במורה בעבודתו, עד שהוא הופך בעצמו למוכשר באומנותו של המורה (ראו גם אירזומי). הכשרה זו נמשכת שנים רבות בדרך כלל. |
| − | הגיישות התחילו בלימוד מגוון רחב של אומנויות מגיל צעיר, כולל נגינה, בעיקר על | + | הגיישות התחילו בלימוד מגוון רחב של אומנויות מגיל צעיר, כולל נגינה, בעיקר על השמיזן ואופני שירה מסורתיים, ריקוד מסורתי, טקס התה, שזירת פרחים (איקבנה), שירה וספרות. הכשרתן התבססה על התבוננות ועזרה לגיישות הבכירות. כך הן למדו את המסורות המסובכות של בחירת, התאמת ולבישת קימונו, כמו גם משחקים ואומנות השיחה, והיכולת להתמודד עם לקוחות. |
כשנערה הפכה לגיישה מתלמדת ("מאייקו"), היא החלה ללוות גיישות בכירות לבתי תה, מסיבות ומשתים - סביבת העבודה המקובלת של הגיישה. שיטה מסורתית זו ממשיכה עדיין אולם בהיקף קטן יותר, שכן היום הגיישה מתחילה את הכשרתה בסוף שנות העשרה שלה. | כשנערה הפכה לגיישה מתלמדת ("מאייקו"), היא החלה ללוות גיישות בכירות לבתי תה, מסיבות ומשתים - סביבת העבודה המקובלת של הגיישה. שיטה מסורתית זו ממשיכה עדיין אולם בהיקף קטן יותר, שכן היום הגיישה מתחילה את הכשרתה בסוף שנות העשרה שלה. | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
כעבור מספר שנות עבודה כמתלמדת, לרוב בגילאי סוף העשרה, יכולה הייתה נערה להחליט שברצונה לנטוש את המקצוע ולהינשא או להפוך לגיישה. | כעבור מספר שנות עבודה כמתלמדת, לרוב בגילאי סוף העשרה, יכולה הייתה נערה להחליט שברצונה לנטוש את המקצוע ולהינשא או להפוך לגיישה. | ||
| − | גיישות אינן [[ | + | גיישות אינן [[זונות]], למרות שבעבר הזכות לקטוף את [[בתולים|בתוליהן]] (באירוע שכונה "מיזואגה") נמכרה, הן לא היו מחויבות לקיים [[יחסי מין]] עם לקוחות, אפילו אלו ששלמו כסף רב עבור רכישת אותה זכות. |
הגיישות המודרניות לא נקנות יותר או מגיעות לבית הגיישות כילדות. ההחלטה להפוך לגיישה היא בחירה. גם ה"מיזואגה" כבר לא נהוג. במקביל, הגיישות כיום לא זוכות להכשרה ולהשכלה שזכו לה הגיישות בעבר. | הגיישות המודרניות לא נקנות יותר או מגיעות לבית הגיישות כילדות. ההחלטה להפוך לגיישה היא בחירה. גם ה"מיזואגה" כבר לא נהוג. במקביל, הגיישות כיום לא זוכות להכשרה ולהשכלה שזכו לה הגיישות בעבר. | ||
| − | == | + | ==תמונות נוספות== |
| + | {{ויקישיתוף|Category:Geisha}} | ||
| − | + | ==מיזמים== | |
| − | + | {{מיזם|he}} | |
| − | + | {{מיזם|en|Geisha}} | |
| − | + | [[קטגוריה:תרבות]] | |
| − | |||
| − | |||
| − | [[קטגוריה | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
גרסה מ־16:38, 17 בנובמבר 2009
גיישות (ביפנית: 芸者) הן אמניות-בדרניות-מארחות יפניות. תרגום מילולי של המלה גיישה הוא גיי = אמנות, שה = אדם, המשמעות היא "אשת אומנות" או "אמנית". הגיישות היו בשיאן במאות ה-18 וה-19. כיום הן עדיין קיימות, אך מספרן הולך וקטן.
מסורת הגיישה התפתחה במאה ה-17 מה"טאיקומוצ'י" או "הוקאן", בדומה לליצני חצר. הגיישות הראשונים היו גברים; והנשים הראשונות שלקחות על עצמן תפקיד זה לקראת סוף המאה ה-18 כונו "אונה גיישה" (女芸者), או "אישה גיישה". היום הגיישות הן נשים בלבד.
בעבר הוכשרו גיישות לתפקידן כבר בילדותן. בתי גיישות קנו ילדות ממשפחות עניות ודאגו למחסורן והכשרתן וכן טיפחו את בנות הגיישות והכשירו אותן למקצוע אמהותיהן. בתחילה הן עבדו כמשרתות, וכשהתבגרו מעט הפכו לעוזרות לגיישה הבכירה של הבית (האוקמיסאן) לשם הכשרה כמו גם לתרום לכיסוי הוצאות גידולן וחינוכן. צורה זו של הכשרה, בה החניך מתגורר בביתו של המורה היא עתיקת יומין וממשיכה גם היום ביפן. החניך מתגורר בביתו של המורה ומתחיל בביצוע עבודות בית יומיומיות ומביט במורה בעבודתו, עד שהוא הופך בעצמו למוכשר באומנותו של המורה (ראו גם אירזומי). הכשרה זו נמשכת שנים רבות בדרך כלל.
הגיישות התחילו בלימוד מגוון רחב של אומנויות מגיל צעיר, כולל נגינה, בעיקר על השמיזן ואופני שירה מסורתיים, ריקוד מסורתי, טקס התה, שזירת פרחים (איקבנה), שירה וספרות. הכשרתן התבססה על התבוננות ועזרה לגיישות הבכירות. כך הן למדו את המסורות המסובכות של בחירת, התאמת ולבישת קימונו, כמו גם משחקים ואומנות השיחה, והיכולת להתמודד עם לקוחות.
כשנערה הפכה לגיישה מתלמדת ("מאייקו"), היא החלה ללוות גיישות בכירות לבתי תה, מסיבות ומשתים - סביבת העבודה המקובלת של הגיישה. שיטה מסורתית זו ממשיכה עדיין אולם בהיקף קטן יותר, שכן היום הגיישה מתחילה את הכשרתה בסוף שנות העשרה שלה.
כעבור מספר שנות עבודה כמתלמדת, לרוב בגילאי סוף העשרה, יכולה הייתה נערה להחליט שברצונה לנטוש את המקצוע ולהינשא או להפוך לגיישה.
גיישות אינן זונות, למרות שבעבר הזכות לקטוף את בתוליהן (באירוע שכונה "מיזואגה") נמכרה, הן לא היו מחויבות לקיים יחסי מין עם לקוחות, אפילו אלו ששלמו כסף רב עבור רכישת אותה זכות.
הגיישות המודרניות לא נקנות יותר או מגיעות לבית הגיישות כילדות. ההחלטה להפוך לגיישה היא בחירה. גם ה"מיזואגה" כבר לא נהוג. במקביל, הגיישות כיום לא זוכות להכשרה ולהשכלה שזכו לה הגיישות בעבר.
תמונות נוספות
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
