הבדלים בין גרסאות בדף "יציאה מהארון"
| שורה 13: | שורה 13: | ||
*[[המודל של קאס]] | *[[המודל של קאס]] | ||
*[[אאוטינג]] | *[[אאוטינג]] | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה אחרונה מ־22:19, 27 ביולי 2011
יציאה מהארון הוא ביטוי שמקורו באנגלית (Coming out of the closet), ומשמעותו היא הצהרה פומבית של אדם על נטיות מיניות מיוחדות שלו, ובפרט הומוסקסואליות, לסביות, ביסקסואליות או זהות מגדר טרנסג'נדרית. במובן הרחב יותר, מתייחס ביטוי זה לנכונות של אנשים לחשוף חלקים מסוימים בזהותם שבעבר היה פחות מקובל לדבר עליהם ולהודות בקיומם, דוגמת השתייכות דתית-פולחנית. הארון הנו מטפורה למקום מסתור אפל, בו נאלצים "הארוניסטים" לשהות (ברוב המוחלט של המקרים) מחוסר ברירה, מבושה או מחשש מפני תגובת הסביבה.
הביטוי "יציאה מהארון" מתייחס לחשיפה וולונטרית של האדם (שמחליט "לצאת מהארון"); לעומתו, הביטוי "אאוטינג" (Outing) או "הוצאה מהארון" מתייחס לחשיפתו בניגוד לרצונו, על ידי אדם אחר.
תרומה נכבדה ליכולת לצאת מהארון תרם האינטרנט, המאפשר לערוך שיחות, בעיקר אנונימיות, במגוון נושאים ועקב כך, לתת לאנשים תחושה שהם "לא לבד". גם העובדה שרבים מ"היוצאים מהארון" (במובן הרחב של הביטוי), הם אנשים מפורסמים ובעלי תדמית של "מצליחנים", כמו גם "הוצאה מהארון" שעושים לדמויות מהעבר, יכולה לעזור לאנשים רבים להתמודד יותר טוב עם בעיותיהם ולבטיהם ואולי אף להתגבר עליהן, תוך גיבוש תחושת גאווה והשלמה. אם כן, תהליך היציאה מהארון הנו תהליך מורכב של השלמה וקבלה עצמית, כמו גם יצירת הזדהות קהילתית-קולקטיבית.
ממחקר שערך גיא שילה, רכז מחקר בארגון הנוער הגאה ומחבר הספר 'החיים בוורוד', במסגרת עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת תל אביב, עולה כי גיל היציאה מהארון הממוצע של להט"בים צעירים בישראל נמצא במגמת ירידה: בתוך עשור, מסוף שנות ה-90, ירד הגיל הממוצע מ-22 ל-16 וחצי.[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עפרי אילני, הגיל הממוצע בישראל ליציאה מהארון: 16 וחצי, הארץ, 12 ביוני 2009.
