הבדלים בין גרסאות בדף "קרל מריה קרטבני"
מ |
(←מיזמים) |
||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
*Karl Maria Kertbeny, ''Schriften zur Homosexualitätsforschung'', Berlin: Ver. Rosa Winkel, 2000 {{גרמנית}} | *Karl Maria Kertbeny, ''Schriften zur Homosexualitätsforschung'', Berlin: Ver. Rosa Winkel, 2000 {{גרמנית}} | ||
</div>חלקים מהספר פורסמו בספרו של גוסטב יגר "גילוי הנפש" (''Entdeckung der Seele'') וכן ב-''Jahrbuch für sexuelle Zwischenstufen''. | </div>חלקים מהספר פורסמו בספרו של גוסטב יגר "גילוי הנפש" (''Entdeckung der Seele'') וכן ב-''Jahrbuch für sexuelle Zwischenstufen''. | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה אחרונה מ־08:28, 9 ביוני 2012
קרל מריה קרטבני (בגרמנית: Karl Maria Kertbeny, לעתים Carl Maria von Kertbeny; בהונגרית: Kertbeny Károly Mária, 'קרטבני קַרוֹי מריה'; 28 בפברואר 1824, וינה – 23 בינואר 1882, בודפשט) היה סופר, כותב ממוארים, עיתונאי, ופעיל זכויות אדם אוסטרו-הונגרי, טובע המונח "הומוסקסואליות".
תוכן עניינים
ביוגרפיה
קרטבני נולד בשנת 1824 בווינה בשם קרל מריה בנקרט (Benkert), לאב שהיה סופר וצייר. ב-1826, בהיותו בן שנתיים, עברה המשפחה לבודפשט.
בשנת 1840 החל בנקרט לעבוד כשוליה אצל מוכר ספרים. במהלך תקופה זו שכל ידיד קרוב שלו, שהיה הומוסקסואל, ואשר יד בנפשו לאחר שנפל קורבן לסחיטה. כעבור שנים יעיד קרטבני כי מקרה טרגי זה הוא שעורר בו עניין רב כל כך בנושא ההומוסקסואליות, מתוך מה שכינה "דחף אינסטינקטיבי להיאבק בכל אי-צדק".
לאחר שירות קצר ברגימנט הארטילרי ההונגרי ה-5 בשנת 1843, החל קרטבני לעבוד כעיתונאי וככתב נודד. החל משנת 1845 גילה עניין גובר בספרות, וחיבר יותר מ-25 ספרים בנושאים מנושאים שונים, שבהם דמיין עצמו מתרועע עם ידועני התקופה. בשנים אלה ביקר באיטליה, בשווייץ ובפריז, ועבר להתגורר במשך תקופה קצרה בלונדון. בשנת 1847 שינה את שמו מ"בנקרט" ל"קרטבני" – שם הונגרי בעל צליל אריסטוקרטי.
ב-1848 התיישב קרטבני בברלין, ולקח חלק במהומות אביב העמים. במקביל, החל קרטבן לרכוש לעצמו מוניטין בתרגום לגרמנית של יצירות משל סופרים ומשוררים הונגרים כגון שנדור פטפי, יאנוש אראן (Arany János), יאנוש גאראי (Garay János), מיהאי ורשמארטי (Vörösmarty Mihály) ומור יוקאי (Jókai Mór). בנוסף, שלח קרטבני את ידו בחיבור סקיצות בנושאי היסטוריה, פוליטיקה וההיסטוריה של הספרות. עם ידידיו נמנים היינריך היינה, ז'ורז' סאנד, אלפרד דה מיסה, הנס כריסטיאן אנדרסן, צ'ארלס סילספילד (Sealsfield) והאחים גרים.
בשנת 1852 שב קרטבן להונגריה, וכעבור שלוש שנים עזב אותהּ שוב, והוסיף לנדוד בין וינה, ז'נבה, בריסל וברלין. כל אותה העת לא שפר עליו מצבו הכלכלי. רק כעבור שנים, ב-1875, שב סופית לבודפשט.
מתקופה זו ואילך החל קרטבני לכתוב על הומוסקסואליות – מונע, כדבריו, בידי "עניין אנתרופולוגי", חוש צדק ודאגה לזכויות אדם. בשנת 1869 פרסם פמפלט אנונימי תחת הכותרת: "סעיף 143 בחוק העונשין הפרוסי מיום 14 באפריל 1851 ואישורו-מחדש כסעיף 152 בהצעת חוק העונשין של הקונפדרציה הצפון גרמנית. תכתובת פתוחה ומקצועית עם הוד מעלתו ד"ר לאונהרט, שר המשפטים הפרוסי המלכותי".[1]
כעבור זמן קצר פרסם כתב-פלסתר נוסף באותו נושא. בפמפלטים אלה טען קרטבני כי סעיף 143 בחוק הפרוסי האוסר על מעשי סדום (סעיף שבהמשך התגלגל לסעיף 175 בחוק העונשין הגרמני) הוא בגדר הפרת זכויות אדם. קרטבני נשען על הטיעון הליברלי הקלאסי, שלפיו יחסי מין הנעשים באופן פרטי ובהסכמה אינם מעניינו של המשפט הפלילי. בעקבות המקרה של ידידו מימיו כשוליית מוכר הספרים, טען קרטבני כי החוק הפרוסי מעודד סחיטתם של הומוסקסואלים, ומביא רבים מהם לשלוח יד בנפשם.
קרטבני הציג השקפה אשר גרסה כי הומוסקסואליות היא מולדת ובלתי-ניתנת לשינוי (גישה שלימים תכונה "המודל הרפואי"). השקפה זו של קרטבני עמדה בסתירה לדעה ששלטה אז בכיפה, ולפיה "מעשי סדום" בין גברים הם תוצר של כוונת זדון טהורה. בנוסף, טען כי גברים הומוסקסואלים אינם נשיים או רכרוכיים מטבעם, ולראיה הציג מספר רב של גיבורים גדולים לאורך ההיסטוריה, שהיו הומוסקסואלים. קרטבני היה הראשון שהעלה טיעונים אלה על הכתב.
בכתביו טבע קרטבני את המילה "הומוסקסואליות", כחלק משיטת הקטלוג שלו את סוגי המיניות השונים; באופן דומה כינה גברים הנמשכים לנשים "הטרוסקסואלים", מאוננים כונו "מונוסקסואלים" וחסידי מין אנאלי הם "פיגיסטים" ('פיגה' היא המילה היוונית לעכוז).
אנשי הלימודים הקלאסיים מצרים על התחדישים שטבע קרטבני, שכן המילה "הומוסקסואל" היא הלחם של מרכיבים מיוונית ומלטינית: התואר היווני homós (שפירושו 'זהה') ושם העצם הלטיני sexus ('מין'). ההלחם "הומוסקסואליות" מוביל לבלבול בין המילה היוונית homós למילה הלטינית homo, שפירושה 'אדם'.
בעקבות קרטבני החלו אישים אשר החשיבו עצמם הומוסקסואלים, כדוגמת קרל היינריך אולריכס, במאבק למען זכויות ההומוסקסואלים; ואילו דווקא קרטבני עצמו משך ידו מן העניין. בשנת 1880 כתב קרטבני פרק בנושא הומוסקסואליות עבור ספרו של גוסטב יגר (Jäger) "גילוי הנפש" (Entdeckung der Seele), אך המו"ל של יגר החליט כי הנושא שנוי מדי במחלוקת, וויתר על הפרק; יגר עצמו, מכל מקום, עשה שימוש בטרמינולוגיה של קרטבני במקומות אחרים בספרו.
על אף שמעולם לא נישא, טען קרטבני כי הוא עצמו אינו הומוסקסואל.
קרטבני לא זכה לראות בהתגשמותם של האידאלים שלמענם נלחם; הוא נפטר בבודפשט בשנת 1882, בגיל 58, עני וגלמוד.
בשנת 2001 נתגלה קברו מחדש על ידי הסוציולוגית יודית טאקאץ' (Takács), המגלה עניין רב בקרטבני, בבית הקברות קֶרֶפֶּשִׁי (Kerepesi temető) – בית העלמין העתיק והמפורסם בבודפשט, שבו טמונים אישים נודעים רבים בני המאה ה-19 וה-20. בעקבות הגילוי הקימה הקהילה הגאה מצבה חדשה על הקבר.
כתביו
- Karl Maria Kertbeny, Schriften zur Homosexualitätsforschung, Berlin: Ver. Rosa Winkel, 2000 תבנית:גרמנית
חלקים מהספר פורסמו בספרו של גוסטב יגר "גילוי הנפש" (Entdeckung der Seele) וכן ב-Jahrbuch für sexuelle Zwischenstufen.
קישורים חיצוניים
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
- קרל מריה קרטבני: ביוגרפיה, באתר Gay History (באנגלית)
- קרל מריה קרטבני, באתר gltbq (באנגלית)
- הנאום במעמד גילוי המצבה החדשה על קברו של קרטבני (באנגלית)
- וריאציות שונות של שמו כפי שמופיעות בספרות ובכתביו תבנית:גרמנית
- Benkert, Karl Maria, in Constantin von Wurzbach, Biographisches Lexikon des Kaiserthums Oesterreich, 1. Band, Wien: 1856 תבנית:גרמנית
- Jim Burroway, Today In History: The Love That Dares Not Speak Its Name Gets A Name, May 6th, 2008 (באנגלית)
- Carl Mária Benkert, Jahrbuch des deutschen Elements in Ungarn, Budapest: Verlag der Redaktion, 1846 להורדה PDF תבנית:גרמנית
הערות שוליים
- ^ במקור בגרמנית: Paragraph 143 des preußischen Strafgesetzbuches vom 14. April 1851 und seine Wiederbestätigung als Paragraph 152 im vorgeschlagenen Strafgesetzbuch für den Norddeutschen Bund. Eine offene und berufliche Korrespondenz mit Seiner Exzellenz Dr. Leonhardt, dem Königlichen preußischen Justizminister.
