ט"ו באב

חמישה עשר באב הוא היום החמישה עשר בחודש האחד עשר (למניין החודשים מתשרי, שהוא החודש החמישי למניין החודשים מניסן) בשנה העברית.

ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל. הדים לחג זה ניתן למצוא כבר במקרא בספר שופטים.

המשנה בסוף מסכת תענית, מתארת את החג כך:

	אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת (רוקדות) בַּכְּרָמִים...
– המשנה בסוף מסכת תענית

בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן. הבנות היו משתבחות כל אחת במעלות שלה. חלקן השתבחו בייחוס המשפחתי, חלקן ביופין וחלקן היו מבקשות "קחו מקחכן לשם שמים".

החג במקורות

בסיפור פילגש בגבעה (שופטים פרק כא) מוצאת המסורת את האזכור העברי הקדום ביותר לחג, והוא מצוין כחג שנחוג "מימים ימימה". אמנם המקרא אינו מזכיר תאריך מפורש, אולם חז"ל (בסוף מסכת תענית) ייחסו את החג לתאריך ט"ו באב.

מעשה פילגש בגבעה מספר על אונס של אשה משבט יהודה בידי צעירים משבט בנימין (מהיישוב גבעה) שגרם למותה. בעקבות המעשה נלחמו בני ישראל בבנימין מלחמת חורמה ואף נדרו לא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין. לאחר ששבט בנימין כמעט שנכחד מחוסר נשים, הפתרון לבעית הנדר שניתן לצעירי בנימין הרווקים היה להגיע אל כרמי שילה בזמן החג ולחטוף מבין המחוללות את האשה הראויה.

	וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן
– שופטים פרק כ"א פסוקים י"ז - כ"א

מהתיאור בתנ"ך נראה שמדובר על חג הקשור לכרמים, מן הסתם בקשר לבציר. ט"ו באב חל באמצע תקופת בציר הענבים, שנמשכת בין יולי לספטמבר. קשר בין כרמים לאהבה נמצא למשל במגילת שיר השירים, כפי שכתוב: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א,יד); "אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי" (שם ח,ב).

חגיגות בכרמים מופיעות במקומות נוספים בתנ"ך, למשל בשופטים ט' כז.

סיבות לחג בדברי חז"ל

חז"ל מנו שישה אירועים שהתרחשו בתאריך זה, אך רק לשניים מהן יש רקע רומנטי:

• מחילת מתי-מדבר - על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב וכעונש, בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם. חלק מהגברים היו מתים והשאר ידעו שקבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להיכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. ביום זה חזר "הדיבור" אל משה - כלומר הנבואה (היא דבר ה') שפסקה מאז חטא המרגלים בשנה השנית לשהותם במדבר, חזרה אל משה עתה בשנה ה-40 וזה היה סימן לסיום גזירת נדודי דור המדבר ופתיחת תקופת דור באי הארץ.

• התרת נישואים בין השבטים - בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה בעניין בנות צלפחד נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שנחלה לא תעבור בין השבטים. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטל איסור זה. השערה נוספת לסיבת ביטול האיסור היא שהאיסור נבע רק מהצורך שכל שבט יילחם על נחלתו (ולא ירגיש שהוא נלחם בשביל מישהו אחר) ותוקן רק לתקופת כיבוש הארץ.

• הותרו נישואים עם בני בנימין - הנדר היה שלא יינתנו לבני בנימין נשים מישראל, אך הותר לבני בנימין "לחטוף" נשים מישראל ולשם כך הנשים חוללו בכרמים ("וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן").

• סיום כריתת עצים לבית המקדש עבור המערכה על מזבח העולה, שכן מאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה באופן שכבר ניכרת לחות בעצים הגורמת לחשש שיהיו בהם תולעים הפוסלות אותם למזבח. (והשמחה שבדבר: א. לעצים שלא ייכרתו; ב. השלמת המצווה מהווה סיבה לשמחה, כפי שחוגגים בסיום לימוד מסכת בגמרא וכדומה; ג. כפי שמסביר רבנו גרשום מאור הגולה, היא שעתה שהיום מתקצר והלילות מתארכין יש זמן רב יותר ללימוד תורה המשובח ואפשרי יותר בלילות.)

• ביטול הפרדיסאות (=שומרי הגבול) - על מנת למנוע את התערערות שלטונו, ירבעם בן נבט מנע מבני ישראל לעלות לרגל לירושלים. הושע בן אלה ביטל את אותן פרדיסאות, ובכך איפשר לבני ממלכת ישראל לחגוג את הפסח בירושלים יחד עם בני ממלכת יהודה, לראשונה מאז פיצול המלוכה. לפי חז"ל, הביטול התבצע בט"ו באב.

• קבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא אשר במשך זמן רב לא נקברו. חז"ל מציינים שהיה בכך נס: על אף הזמן הרב שעבר מאז מיתתם, גופותיהם לא הסריחו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב", תוקנה בעקבות מאורע זה.

פירושים שונים נאמרו לגבי המכנה המשותף לששת האירועים. יש אומרים שכולם מתקשרים לאהבה ואחדות ישראל ובכך מהווה ט"ו באב תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. פירוש נוסף הוא שכל האירועים מביעים נחמה ותיקון של מצב קשה. זה מתאפיין גם בכך שט"ו באב חל בליל ירח מלא (כמו בכל מחציתו של חודש ירחי); השמחה הגדולה במילואה של הלבנה היא מפני שבני ישראל נמשלו ללבנה, שדווקא לאחר שהיא יורדת עוד ועוד מתחילה העלייה שלה ויום ט"ו באב מסמל את שיא העלייה שלאחר הצער והירידה הגדולה של ימי בין המצרים ותשעה באב.

ט"ו באב הינו היום המקביל בלוח העברי והקשור בהופכיותו האסטרונומית לתאריך ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות הנחגג בימינו גם בנטיעת עצים. ט"ו באב משמש בהלכה כיום האחרון לנטיעה. כל נטיעה לאחר מכן נחשבת לנטיעה של השנה הבאה (למשל לצורך נטע רבעי כדאי להקדים ולנטוע לפני שעובר ט"ו באב). אפשר להניח שט"ו באב היה חג של נטיעות, ולכן כשאמרו חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב" אפשר שהתכוונו לבניית בתים חדשים בישראל (חתונות), והן לחג של נטיעות חדשות.

בעבר, ט"ו באב היה היום בו נערך ונחתם בכל שנה פנקס הבוחרים של מדינת ישראל. בהקשר זה מעניין לציין שיום הולדתה של הכנסת הוא ט"ו בשבט.

החג בימינו

בזמן הגלות, בשל האבל, הצרות והריחוק מההוויה של עם החי בארצו, נזנח ונשכח מעמדו של החג. ציונו היחיד היה באי אמירת תחנון בתפילה כשאר ימי החגים וימים שיש בהם קצת שמחה.

כמו כן בספרי המוסר והחסידות מצוין יום זה כיום תחילה וראש לימי הדין ולכן חסידים ואנשי מעשה היו מתחילים לעשות כבר בו את חשבון הנפש, וכן לאחל את ברכת הכתיבה וחתימה טובה כפי שנהוג על כולם החל מראש חודש אלול.

בישראל של ימינו, לאחר כינון המדינה, חודש מעמדו של החג, ונחגג באופנים שונים לפי סוג הציבור, בחלקם ניתן לראות בו גרסה ישראלית של יום ולנטיין (Valentine's Day). אחד האירועים המסורתיים בציבור החילוני הוא ליל אהבה בחוף צמח שבכנרת, ובו מופעי זמר לקהל חוגגים גדול. בשנים האחרונות יש לחג זה עדנה גם בציבור הדתי, ונהוג לקיים בו אירועי פנויים ופנויות שונים וחתונות.

קישורים חיצוניים

• חגיגת אמצע הקיץ באתר של מט"ח
• בלדד השוחי, ט"ו באב - למה עכשיו?, באתר נענע 10
• הרב אורי שרקי, שיעורים על ט"ו באב, סדרת שעורים, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים.
• ט"ו באב באתר חב"ד
• טו באב באתר אורט
• חג האהבה באתר שיטים אתר החגים של הקיבוצים
• מפסקי הרב מרדכי אליהו לט"ו באב בעלון "שבת בשבתו" פרשת ואתחנן, תשס"ז
• כרטיס ברכה לטו באב חג האהבה.
• שיעורים על ט"ו באב, באתר ישיבה
• טו באב חג האהבה האמיתית - באתר "קבלה לעם"
• ט"ו באב - יום הכפרה הלאומית אריה יואלי, באתר nrg