הבדלים בין גרסאות בדף "מערכת הרבייה"
מ (מועתק מהוויקיפדיה העברית. ראו פרטי זכויות יוצרים בדף השיחה.) |
מ (using AWB) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''מערכת הרבייה''' (או '''מערכת המין''') הנה מכלול | + | '''מערכת הרבייה''' (או '''מערכת המין''') הנה מכלול האיברים המשתתפים בתהליך הרבייה בייצורים חיים. |
| − | מערכת הרבייה במשמעותה הצרה ביותר כוללת את | + | מערכת הרבייה במשמעותה הצרה ביותר כוללת את הגונדות - האיברים בהם מיוצרים, ולעתים מאוחסנים, תאי הרבייה (הגמטות). הגונדות אצל היונקים הם ה[[אשכים]] אצל הזכרים וה[[שחלות]] אצל הנקבות. |
| − | כדי שתאי הרבייה הזכרי והנקבי יוכלו להיפגש (ולבצע | + | כדי שתאי הרבייה הזכרי והנקבי יוכלו להיפגש (ולבצע הפריה) נדרשים איברים מסייעים. בנוסף, גופה של הנקבה כולל איברים בהם שוכנת הזיגוטה, אשר מאוחר יותר מתפתחת לעובר ולבסוף - לצאצא. ההגדרה הרחבה יותר, והנפוצה ביותר, של מערכת הרבייה, כוללת איברים אלו, כגון [[רחם]], [[פין]] ו[[נרתיק]] (ראו להלן). |
| − | במשמעותה הרחבה ביותר של מערכת הרבייה נכללים איברים המסייעים לזכר ולנקבה, במיוחד | + | במשמעותה הרחבה ביותר של מערכת הרבייה נכללים איברים המסייעים לזכר ולנקבה, במיוחד בבני אדם, לקיים [[יחסי מין]], אשר תכליתם (הראשונית) היא קיום תהליך הרבייה. לפי משמעות זו נכללים במערכת הרבייה ה[[שדיים]], ה[[דגדגן]], [[פי הטבעת]] ועוד. |
| − | מערכת הרבייה ביונקים מתחלקת ל'''איברי מין פנימיים''' ( | + | מערכת הרבייה ביונקים מתחלקת ל'''איברי מין פנימיים''' (ה[[רחם]] ו[[צינור הזרע]], למשל) ול'''איברי מין חיצוניים''' (ה[[פין]] וה[[פות]], למשל). |
==מערכת הרבייה של האישה== | ==מערכת הרבייה של האישה== | ||
{{מערכת הרבייה הנשית}} | {{מערכת הרבייה הנשית}} | ||
| − | * [[ | + | * [[שחלות]] - בלוטות בהן נוצרים ומבשילים [[תאי הביצה]]. השחלות מייצרות ומפרישות את הורמוני המין הנקביים (שהם [[אסטרוגן]] ו[[פרוגסטרון]]). |
| − | * [[ | + | * [[חצוצרה]] - צינורות מובילי ביציות מהשחלה אל חלל הרחם. |
| − | * [[רחם]] - איבר שרירי בצורת | + | * [[רחם]] - איבר שרירי בצורת אגס, הבנוי מדופן שרירי ומחלל רחם העשיר בצינורות דם. הרחם מותאם לקליטת תא ביצה מופרה ולהתפתחות ה[[עובר]]. |
| − | * [[צוואר הרחם]] - | + | * [[צוואר הרחם]] - שריר טבעתי המקשר בין הרחם אל הנרתיק. |
| − | * [[נרתיק]] - צינור שרירי המכיל | + | * [[נרתיק]] - צינור שרירי המכיל ריר חומצתי. שמגן מפני מיקרואורגניזמים הגורמים לזיהומים בנרתיק. |
* פתח איבר המין הנקבי - פתח חיצוני של מערכת הרבייה הנקבית. | * פתח איבר המין הנקבי - פתח חיצוני של מערכת הרבייה הנקבית. | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
==מערכת הרבייה של הגבר== | ==מערכת הרבייה של הגבר== | ||
{{מערכת הרבייה הגברית}} | {{מערכת הרבייה הגברית}} | ||
| − | * [[שק האשכים]] - שק עור. הטמפרטורה בו היא 35 מעלות (טמפרטורה זו נחוצה להתפתחותם התקנית של [[ | + | * [[שק האשכים]] - שק עור. הטמפרטורה בו היא 35 מעלות (טמפרטורה זו נחוצה להתפתחותם התקנית של [[תאי הזרע]], להבשלתם ולקבלת כושר תנועה וכושר הפריה כדי שהם יהיו מוכנים להפריה). |
| − | * [[ | + | * [[אשכים]] - בלוטות בהן נוצרים [[תאי זרע]]. האשכים מייצרים ומפרישים את [[הורמון המין הזכרי]] (שהוא [[טסטוסטרון]]). |
* [[יותרת האשך]] - תחילת צינור מוביל הזרע. בתוכו מאוכסנים ומבשילים תאי הזרע. | * [[יותרת האשך]] - תחילת צינור מוביל הזרע. בתוכו מאוכסנים ומבשילים תאי הזרע. | ||
| − | * [[צינור הזרע]] - דרכו עוברים תאי הזרע מהאשכים אל | + | * [[צינור הזרע]] - דרכו עוברים תאי הזרע מהאשכים אל ה[[שופכה]]. |
| − | * [[שלפוחית הזרע]] ו[[בלוטת הערמונית]] - מספקות 90 אחוז מ[[נוזל]] | + | * [[שלפוחית הזרע]] ו[[בלוטת הערמונית]] - מספקות 90 אחוז מ[[נוזל הזרע]]. |
* [[שופכה]] - צינור הנמצא באיבר הזכרות. דרכו יוצאים השופכה, נוזל הזרמה, המורכב מתאי הזרע, ונוזל הזרע. | * [[שופכה]] - צינור הנמצא באיבר הזכרות. דרכו יוצאים השופכה, נוזל הזרמה, המורכב מתאי הזרע, ונוזל הזרע. | ||
* [[פין]] - איבר חיצוני המכיל את השופכה. | * [[פין]] - איבר חיצוני המכיל את השופכה. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
==הזדקנות== | ==הזדקנות== | ||
| − | יש הבדל ברור בין | + | יש הבדל ברור בין הגבר לאישה בכל הקשור להזדקנות מערכת הרבייה. בעוד מערכת הרבייה של הגבר תקינה לחלוטין עד מותו (כשנתעלם מהמצב הבריאותי החלש בדרך כלל בגיל מבוגר), והוא מסוגל להוליד גם בגיל מבוגר מאוד; מערכת הרבייה של האישה מתנוונת ובדרך כלל כבר בסביבות גיל 50 אין האישה מסוגלת להיכנס להיריון וללדת. עם זאת, התפקוד המיני אצל רוב הגברים יורד ככל שהם מתבגרים. רק כשליש מן הגברים מעל גיל שמונים ממשיכים להיות פעילים מינית. |
===השפעות הזִקנה אצל הגבר=== | ===השפעות הזִקנה אצל הגבר=== | ||
| − | ככל שהגבר מזדקן הוא מייצר פחות | + | ככל שהגבר מזדקן הוא מייצר פחות מההורמון טסטוסטרון. הירידה בייצור היא כאחוז אחד בכל שנה, והיא מתחילה בערך מגיל ארבעים. גם ייצור תאי הזרע ליום יורד ככל שהגבר מזדקן, וכך גם מופחתים תאי הזרע הפעילים. כתוצאה מכל אלה, ילדים שנולדים מגברים זקנים עלולים להיות בעלי פגמים מולדים, דבר המצביע על האפשרות שהזרע של הגבר הזקן מכיל יותר מוטציות גנטיות. אצל רוב הגברים הזקנים התדירות ביחסי מין נמוכה יותר, והתגובה המינית שלהם איטית יותר. הטענה הנפוצה היא שהשינויים האלה במערכת הרבייה הגברית נובעים מהירידה ברמות הטסטוסטרון בדם<ref>כך ב[http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=650513&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0 כתבה] בעיתון הארץ, ב[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2783917,00.html כתבה] ב- ynet וב[http://health.walla.co.il/?w=/5001/1429181 כתבה] בוואלה!</ref>, אך עדיין הטענה אינה מבוססת מספיק ואין ידוע בבירור אם אכן השינויים נובעים מרמת טסטוסטרון נמוכה, היות שאצל אחדים מהגברים יש רמת טסטוסטרון גבוהה יותר בגיל שבעים, ייצור תאי זרע גבוה יותר ויחסי מין תדירים יותר מאשר אצל גברים צעירים בריאים בגיל עשרים{{הערה|סטיבן נ. אוסטד, '''המסע שלא ייאמן''', הד ארצי 2000}}. כמו כן, בנפח האשכים וברמות הגונאדוטרופינים, ישנה עלייה ככל שהגברים מזדקנים. כלומר: בעוד התפקוד של איברי המין "יורד" בדרך כלל ככל שהגבר מזדקן, התפקוד של חלק המוח האחראי על מערכת הרבייה (בלוטת יותרת המוח) "עולה". |
===השפעות הזִקנה אצל האישה=== | ===השפעות הזִקנה אצל האישה=== | ||
| − | אצל האישה, לעומת הגבר, מערכת הרבייה מפסיקה, כאמור, להיות כשירה בגיל חמישים ואחת בממוצע | + | אצל האישה, לעומת הגבר, מערכת הרבייה מפסיקה, כאמור, להיות כשירה בגיל חמישים ואחת בממוצע במדינות המפותחות. הסיבה לכך היא הפסקת הביוץ והמחזור חודשי. אישה, שלא כגבר, אינה מייצרת בחייה ביציות. לאישה יש כבר בחודש החמישי להתפתחותה ברחם אמה את כל הביציות שיהיו לה אי-פעם, וכמות הביציות מתחילה לרדת כמעט מידית, כשהרבה מהן מתות. בשעת הלידה יש לאישה כ-400,000 ביציות שהן כרבע מסך כל הביציות שהיו לה בהתחלה. בגיל ההתבגרות יש לאישה רק אחד חלקי 13 מסך זה, וקצב איבוד הביציות ממשיך להיות קבוע עד גיל 35 בערך, ואז קצב האיבוד מכפיל את עצמו. הפסקת הביוץ והמחזור מתרחשת כשלא נותרו בשחלות כמות מספקת של ביציות כדי לייצר מספיק הורמונים לצורך השלמת המחזור. במצב הזה גם הגונאדוטרופינים (שבדרך כלל אחראים להתפתחות הביצית) אינם יכולים לגרום לשחלות לפתח עוד ביציות לכדי ביוץ או לגרום להן לייצר עוד אסטרוגן ופרוגסטרון האחראים לתקינות תהליך הביוץ. חוסר הפוריות באישה הוא אם כן תהליך ארוך ומתמשך שאינו נוצר בבת אחת. התהליך מתחיל כבר בשלב המוקדם של היות האישה ברחם, באותו הרגע שבו מתחילות למות הביציות, וכמות הביציות של האישה הולכת ומופחתת. ואכן ההשפעה של התהליך ניכרת כבר מגיל 35, הגיל בו מתקשות יותר הנשים להרות ולשמור על הריון. כמו כן הסיכוי שתינוקות יהיו פגומים גנטית או ימותו בזמן הלידה מכפיל את עצמו באישה מגיל 35. |
====תאוריות לסיבת הפסקת הפוריות==== | ====תאוריות לסיבת הפסקת הפוריות==== | ||
| − | ישנן שתי | + | ישנן שתי תאוריות המנסות לתת מענה מדוע האישה בנויה באופן שפוריותה תיפסק בגיל די מוקדם בחייהן: |
| − | *התאוריה הראשונה היא שבני | + | *התאוריה הראשונה היא שבני אדם מעוצבים פיזיולוגית כדי לתפקד כמספר השנים ששרדו בהן במהלך האבולוציה. לפי תפיסה זו ריבוי נשים מגיל שישים ומעלה הנו תופעה חדשה של מאות השנים האחרונות שנובעת משיפור איכות החיים כגון תנאי התברואה, ההיגיינה והדברת המחלות המידבקות באמצעות תרופות מודרניות. על כן הפיזיולגיה הפנימית עדיין לא השיגה את השינויים הסביבתיים. מאחר שייצור הביציות מגביר את הסיכון למוטציות גנטיות, הפיזיולוגיה בהיסטוריה לא נתנה לייצר אלא כמות הביציות לה האישה תזדקק. מעבר לכך הן רק מזיקות ולכן הופסקה יצירתן. את העדכונים על הישרדות המתמשכת יותר של האישה המודרנית, הפיזיולוגיה כאמור, לא השיגה. |
| − | *התאוריה השנייה היא שהפסקת הביוץ והמחזור היא תוצאה מהזהירות הטבעית של | + | *התאוריה השנייה היא שהפסקת הביוץ והמחזור היא תוצאה מהזהירות הטבעית של הגוף האישה מסיכון בריאותה, כדי שתוכל לגדל את הילדים האחרונים שנולדו לה ואת נכדיה. בגלל הסיכון הגבוה שבלידה בגיל מבוגר, מבכרת האישה את הבטחת אורך חייה באופן שיספק לגידול הילדים, מאשר להביא ילדים נוספים. הבטחת הגידול, שהיא בעצם עזרה לילדים להתרבות, מהווה אלטרנטיבה הגיונית לאפשרות שהיא עצמה תמשיך להתרבות, וזאת כטקטיקה מוצלחת יותר של העברת הגנים. הטבע העדיף אפוא גנים שמפסיקים את פעילות מערכת הרבייה, כדי לשחרר את האנרגיה שלה לטיפול בילדים שנולדו כבר. |
| − | ישנם חיזוקים לשתי התאוריות, כך שאין אפשרות לקבוע איזו מהן נכונה יותר. חיזוקים לתאוריה הראשונה נמצאו כשהחזיקו נקבות של מיני | + | ישנם חיזוקים לשתי התאוריות, כך שאין אפשרות לקבוע איזו מהן נכונה יותר. חיזוקים לתאוריה הראשונה נמצאו כשהחזיקו נקבות של מיני יונקים, כגון חולדות בתנאים מוגנים במעבדה, ואף על פי כן הן גילו הזדקנות במערכת הרבייה מוקדם יותר מאשר אצל הזכרים של אותו מין. ההבדל הזה אינו ניתן להסבר על ידי התאוריה השנייה, אלא על ידי התאוריה הראשונה, כי החולדות, למשל, מטפלות בצאצאיהן פחות מחודשיים. חיזוקים לתאוריה השנייה נמצאו כאשר התבוננו בנקבות של מיני לווייתנים, כגון הקטלן. גורי הלווייתנים דורשים טיפול לתקופה ארוכה והנקבות של אותם לווייתנים מגדלות את צאצאיהן תקופה ארוכה. גם אצל הלווייתנים מערכת הרבייה של הנקבה מפסיקה לתפקד זמן רב לפני מיתתה ומוקדם יותר מאצל הזכרים. מאחר שאצל הלווייתנים אין סיבה לחשוב שחייהם התארכו במאות השנים האחרונות, התאוריה השנייה היא היחידה המסבירה את הפסקת פעילות מערכת הרבייה מוקדם כל כך בחייהן של הנקבות. |
===סיבת ההבדל בין הגבר לאישה=== | ===סיבת ההבדל בין הגבר לאישה=== | ||
| − | כאמור, ההבדל בין האישה לגבר נעוץ בכך שבעוד הגבר מייצר באופן יומיומי | + | כאמור, ההבדל בין האישה לגבר נעוץ בכך שבעוד הגבר מייצר באופן יומיומי תאי זרע חדשים, האישה לעומתו מאבדת בקצב יומי מהביציות שלה. לא ידוע סיבה ברורה מדוע האישה מפסיקה לייצר את תאי המין שלה (הביציות) עוד לפני שנולדה בעוד שהגבר מייצר אותם (תאי הזרע) לכל אורך חייו. הפיזיולוגים העלו אפשרות שהדבר קשור עם העובדה שבכל פעם שתא מתחלק גדלים סיכוייו למוטציות גנטיות. ביציות האישה הן תוצר של כ-33 התחלקויות תאים בלבד לאחר ההפריה, בעוד תאי הזרע של הגבר - גם של הצעיר - הם תוצר של כמה מאות התחלקויות תאים. כמענה לכך שאצל הגבר הסיכוי למוטציות גנטיות מסוכנות לולד גבוה הרבה יותר מאשר אצל האישה, בא הייצור והריבוי המוגבר תאי זרע. כך שכשהגבר יפלוט את מאות מיליוני תאי הזרע בשעת הביוץ, עדיין יהיה סיכוי טוב שהביצית תפגוש תאי זרע טובים ולא תאי זרע בעלי מוטציות גנטיות רציניות. מאידך, האישה שאצלה הסיכוי להימצאות בביציות מוטציות גנטיות קטן בהרבה, איננה זקוקה ליותר מאלף ביציות לפני כל ביוץ, שאחת מהן - הטובה - ישתחרר מהשחלה ויפרו אותה. הייצור המוגבר של תאי מין הגבר הוא אם כן איזון של הסיכון, כדי לתת סיכוי טוב יותר; מה שאצל האישה - שאצלה הסיכון אינו גדול - הוא (האיזון) אינו נדרש. |
| − | == | + | ==מיזמים== |
| − | + | {{מיזם|he}} | |
| − | + | {{מיזם|en|Reproductive system}} | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
<references /> | <references /> | ||
| + | |||
{{מערכות גוף האדם}} | {{מערכות גוף האדם}} | ||
| − | |||
| − | |||
[[קטגוריה:מערכת הרבייה|*]] | [[קטגוריה:מערכת הרבייה|*]] | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
גרסה מ־20:22, 28 בינואר 2010
מערכת הרבייה (או מערכת המין) הנה מכלול האיברים המשתתפים בתהליך הרבייה בייצורים חיים.
מערכת הרבייה במשמעותה הצרה ביותר כוללת את הגונדות - האיברים בהם מיוצרים, ולעתים מאוחסנים, תאי הרבייה (הגמטות). הגונדות אצל היונקים הם האשכים אצל הזכרים והשחלות אצל הנקבות.
כדי שתאי הרבייה הזכרי והנקבי יוכלו להיפגש (ולבצע הפריה) נדרשים איברים מסייעים. בנוסף, גופה של הנקבה כולל איברים בהם שוכנת הזיגוטה, אשר מאוחר יותר מתפתחת לעובר ולבסוף - לצאצא. ההגדרה הרחבה יותר, והנפוצה ביותר, של מערכת הרבייה, כוללת איברים אלו, כגון רחם, פין ונרתיק (ראו להלן).
במשמעותה הרחבה ביותר של מערכת הרבייה נכללים איברים המסייעים לזכר ולנקבה, במיוחד בבני אדם, לקיים יחסי מין, אשר תכליתם (הראשונית) היא קיום תהליך הרבייה. לפי משמעות זו נכללים במערכת הרבייה השדיים, הדגדגן, פי הטבעת ועוד.
מערכת הרבייה ביונקים מתחלקת לאיברי מין פנימיים (הרחם וצינור הזרע, למשל) ולאיברי מין חיצוניים (הפין והפות, למשל).
תוכן עניינים
מערכת הרבייה של האישה
 |
| לחצו כאן להגדלה |
- שחלות - בלוטות בהן נוצרים ומבשילים תאי הביצה. השחלות מייצרות ומפרישות את הורמוני המין הנקביים (שהם אסטרוגן ופרוגסטרון).
- חצוצרה - צינורות מובילי ביציות מהשחלה אל חלל הרחם.
- רחם - איבר שרירי בצורת אגס, הבנוי מדופן שרירי ומחלל רחם העשיר בצינורות דם. הרחם מותאם לקליטת תא ביצה מופרה ולהתפתחות העובר.
- צוואר הרחם - שריר טבעתי המקשר בין הרחם אל הנרתיק.
- נרתיק - צינור שרירי המכיל ריר חומצתי. שמגן מפני מיקרואורגניזמים הגורמים לזיהומים בנרתיק.
- פתח איבר המין הנקבי - פתח חיצוני של מערכת הרבייה הנקבית.
מערכת הרבייה של הגבר
 |
| לחצו כאן להגדלה |
- שק האשכים - שק עור. הטמפרטורה בו היא 35 מעלות (טמפרטורה זו נחוצה להתפתחותם התקנית של תאי הזרע, להבשלתם ולקבלת כושר תנועה וכושר הפריה כדי שהם יהיו מוכנים להפריה).
- אשכים - בלוטות בהן נוצרים תאי זרע. האשכים מייצרים ומפרישים את הורמון המין הזכרי (שהוא טסטוסטרון).
- יותרת האשך - תחילת צינור מוביל הזרע. בתוכו מאוכסנים ומבשילים תאי הזרע.
- צינור הזרע - דרכו עוברים תאי הזרע מהאשכים אל השופכה.
- שלפוחית הזרע ובלוטת הערמונית - מספקות 90 אחוז מנוזל הזרע.
- שופכה - צינור הנמצא באיבר הזכרות. דרכו יוצאים השופכה, נוזל הזרמה, המורכב מתאי הזרע, ונוזל הזרע.
- פין - איבר חיצוני המכיל את השופכה.
- פתח איבר המין הזכרי - פתח חיצוני של מערכת המין הזכרי ושל השופכה.
הזדקנות
יש הבדל ברור בין הגבר לאישה בכל הקשור להזדקנות מערכת הרבייה. בעוד מערכת הרבייה של הגבר תקינה לחלוטין עד מותו (כשנתעלם מהמצב הבריאותי החלש בדרך כלל בגיל מבוגר), והוא מסוגל להוליד גם בגיל מבוגר מאוד; מערכת הרבייה של האישה מתנוונת ובדרך כלל כבר בסביבות גיל 50 אין האישה מסוגלת להיכנס להיריון וללדת. עם זאת, התפקוד המיני אצל רוב הגברים יורד ככל שהם מתבגרים. רק כשליש מן הגברים מעל גיל שמונים ממשיכים להיות פעילים מינית.
השפעות הזִקנה אצל הגבר
ככל שהגבר מזדקן הוא מייצר פחות מההורמון טסטוסטרון. הירידה בייצור היא כאחוז אחד בכל שנה, והיא מתחילה בערך מגיל ארבעים. גם ייצור תאי הזרע ליום יורד ככל שהגבר מזדקן, וכך גם מופחתים תאי הזרע הפעילים. כתוצאה מכל אלה, ילדים שנולדים מגברים זקנים עלולים להיות בעלי פגמים מולדים, דבר המצביע על האפשרות שהזרע של הגבר הזקן מכיל יותר מוטציות גנטיות. אצל רוב הגברים הזקנים התדירות ביחסי מין נמוכה יותר, והתגובה המינית שלהם איטית יותר. הטענה הנפוצה היא שהשינויים האלה במערכת הרבייה הגברית נובעים מהירידה ברמות הטסטוסטרון בדם[1], אך עדיין הטענה אינה מבוססת מספיק ואין ידוע בבירור אם אכן השינויים נובעים מרמת טסטוסטרון נמוכה, היות שאצל אחדים מהגברים יש רמת טסטוסטרון גבוהה יותר בגיל שבעים, ייצור תאי זרע גבוה יותר ויחסי מין תדירים יותר מאשר אצל גברים צעירים בריאים בגיל עשרים[2]. כמו כן, בנפח האשכים וברמות הגונאדוטרופינים, ישנה עלייה ככל שהגברים מזדקנים. כלומר: בעוד התפקוד של איברי המין "יורד" בדרך כלל ככל שהגבר מזדקן, התפקוד של חלק המוח האחראי על מערכת הרבייה (בלוטת יותרת המוח) "עולה".
השפעות הזִקנה אצל האישה
אצל האישה, לעומת הגבר, מערכת הרבייה מפסיקה, כאמור, להיות כשירה בגיל חמישים ואחת בממוצע במדינות המפותחות. הסיבה לכך היא הפסקת הביוץ והמחזור חודשי. אישה, שלא כגבר, אינה מייצרת בחייה ביציות. לאישה יש כבר בחודש החמישי להתפתחותה ברחם אמה את כל הביציות שיהיו לה אי-פעם, וכמות הביציות מתחילה לרדת כמעט מידית, כשהרבה מהן מתות. בשעת הלידה יש לאישה כ-400,000 ביציות שהן כרבע מסך כל הביציות שהיו לה בהתחלה. בגיל ההתבגרות יש לאישה רק אחד חלקי 13 מסך זה, וקצב איבוד הביציות ממשיך להיות קבוע עד גיל 35 בערך, ואז קצב האיבוד מכפיל את עצמו. הפסקת הביוץ והמחזור מתרחשת כשלא נותרו בשחלות כמות מספקת של ביציות כדי לייצר מספיק הורמונים לצורך השלמת המחזור. במצב הזה גם הגונאדוטרופינים (שבדרך כלל אחראים להתפתחות הביצית) אינם יכולים לגרום לשחלות לפתח עוד ביציות לכדי ביוץ או לגרום להן לייצר עוד אסטרוגן ופרוגסטרון האחראים לתקינות תהליך הביוץ. חוסר הפוריות באישה הוא אם כן תהליך ארוך ומתמשך שאינו נוצר בבת אחת. התהליך מתחיל כבר בשלב המוקדם של היות האישה ברחם, באותו הרגע שבו מתחילות למות הביציות, וכמות הביציות של האישה הולכת ומופחתת. ואכן ההשפעה של התהליך ניכרת כבר מגיל 35, הגיל בו מתקשות יותר הנשים להרות ולשמור על הריון. כמו כן הסיכוי שתינוקות יהיו פגומים גנטית או ימותו בזמן הלידה מכפיל את עצמו באישה מגיל 35.
תאוריות לסיבת הפסקת הפוריות
ישנן שתי תאוריות המנסות לתת מענה מדוע האישה בנויה באופן שפוריותה תיפסק בגיל די מוקדם בחייהן:
- התאוריה הראשונה היא שבני אדם מעוצבים פיזיולוגית כדי לתפקד כמספר השנים ששרדו בהן במהלך האבולוציה. לפי תפיסה זו ריבוי נשים מגיל שישים ומעלה הנו תופעה חדשה של מאות השנים האחרונות שנובעת משיפור איכות החיים כגון תנאי התברואה, ההיגיינה והדברת המחלות המידבקות באמצעות תרופות מודרניות. על כן הפיזיולגיה הפנימית עדיין לא השיגה את השינויים הסביבתיים. מאחר שייצור הביציות מגביר את הסיכון למוטציות גנטיות, הפיזיולוגיה בהיסטוריה לא נתנה לייצר אלא כמות הביציות לה האישה תזדקק. מעבר לכך הן רק מזיקות ולכן הופסקה יצירתן. את העדכונים על הישרדות המתמשכת יותר של האישה המודרנית, הפיזיולוגיה כאמור, לא השיגה.
- התאוריה השנייה היא שהפסקת הביוץ והמחזור היא תוצאה מהזהירות הטבעית של הגוף האישה מסיכון בריאותה, כדי שתוכל לגדל את הילדים האחרונים שנולדו לה ואת נכדיה. בגלל הסיכון הגבוה שבלידה בגיל מבוגר, מבכרת האישה את הבטחת אורך חייה באופן שיספק לגידול הילדים, מאשר להביא ילדים נוספים. הבטחת הגידול, שהיא בעצם עזרה לילדים להתרבות, מהווה אלטרנטיבה הגיונית לאפשרות שהיא עצמה תמשיך להתרבות, וזאת כטקטיקה מוצלחת יותר של העברת הגנים. הטבע העדיף אפוא גנים שמפסיקים את פעילות מערכת הרבייה, כדי לשחרר את האנרגיה שלה לטיפול בילדים שנולדו כבר.
ישנם חיזוקים לשתי התאוריות, כך שאין אפשרות לקבוע איזו מהן נכונה יותר. חיזוקים לתאוריה הראשונה נמצאו כשהחזיקו נקבות של מיני יונקים, כגון חולדות בתנאים מוגנים במעבדה, ואף על פי כן הן גילו הזדקנות במערכת הרבייה מוקדם יותר מאשר אצל הזכרים של אותו מין. ההבדל הזה אינו ניתן להסבר על ידי התאוריה השנייה, אלא על ידי התאוריה הראשונה, כי החולדות, למשל, מטפלות בצאצאיהן פחות מחודשיים. חיזוקים לתאוריה השנייה נמצאו כאשר התבוננו בנקבות של מיני לווייתנים, כגון הקטלן. גורי הלווייתנים דורשים טיפול לתקופה ארוכה והנקבות של אותם לווייתנים מגדלות את צאצאיהן תקופה ארוכה. גם אצל הלווייתנים מערכת הרבייה של הנקבה מפסיקה לתפקד זמן רב לפני מיתתה ומוקדם יותר מאצל הזכרים. מאחר שאצל הלווייתנים אין סיבה לחשוב שחייהם התארכו במאות השנים האחרונות, התאוריה השנייה היא היחידה המסבירה את הפסקת פעילות מערכת הרבייה מוקדם כל כך בחייהן של הנקבות.
סיבת ההבדל בין הגבר לאישה
כאמור, ההבדל בין האישה לגבר נעוץ בכך שבעוד הגבר מייצר באופן יומיומי תאי זרע חדשים, האישה לעומתו מאבדת בקצב יומי מהביציות שלה. לא ידוע סיבה ברורה מדוע האישה מפסיקה לייצר את תאי המין שלה (הביציות) עוד לפני שנולדה בעוד שהגבר מייצר אותם (תאי הזרע) לכל אורך חייו. הפיזיולוגים העלו אפשרות שהדבר קשור עם העובדה שבכל פעם שתא מתחלק גדלים סיכוייו למוטציות גנטיות. ביציות האישה הן תוצר של כ-33 התחלקויות תאים בלבד לאחר ההפריה, בעוד תאי הזרע של הגבר - גם של הצעיר - הם תוצר של כמה מאות התחלקויות תאים. כמענה לכך שאצל הגבר הסיכוי למוטציות גנטיות מסוכנות לולד גבוה הרבה יותר מאשר אצל האישה, בא הייצור והריבוי המוגבר תאי זרע. כך שכשהגבר יפלוט את מאות מיליוני תאי הזרע בשעת הביוץ, עדיין יהיה סיכוי טוב שהביצית תפגוש תאי זרע טובים ולא תאי זרע בעלי מוטציות גנטיות רציניות. מאידך, האישה שאצלה הסיכוי להימצאות בביציות מוטציות גנטיות קטן בהרבה, איננה זקוקה ליותר מאלף ביציות לפני כל ביוץ, שאחת מהן - הטובה - ישתחרר מהשחלה ויפרו אותה. הייצור המוגבר של תאי מין הגבר הוא אם כן איזון של הסיכון, כדי לתת סיכוי טוב יותר; מה שאצל האישה - שאצלה הסיכון אינו גדול - הוא (האיזון) אינו נדרש.
