עובר

עובר האדם

עובר (Fetus) הוא יצור חי חדש שנוצר כתוצאה מהפריה ומתקיים ברחם (למעט במקרה פתולוגי של הריון חוץ רחמי). העובר נחשב לעובר עד לרגע היוולדו. מרגע היוולד עובר אדם הוא מוגדר כתינוק.

התפתחות העובר

ערכים מורחבים – התמיינות תאים, שכבת נבט

עובר האדם עובר שני שלבים עיקריים המחולקים לשלבי משנה:

• שלב ה-Embryo, מההפריה ועד תום השבוע השמיני להיריון.
• שלב ה-Fetus, מתום השבוע השמיני ועד תום ההיריון.

1. הפריה: בתהליך ההפריה נפגשים שני תאי רבייה בשלים (הקרויים "גמטות"), הזכרי - תא הזרע, והנקבי - תא הביצית. שני התאים מתאחדים לתא אחד הקרוי עתה זיגוטה.
2. יצירת מורולה: (מהמילה הלטינית morus שמשמעותה פרי עץ התות) הביצית המופרית מתחלקת לגוש של תאים, המזכיר בצורתו תות עץ, המתחיל במסע מהחצוצרה לכוון דפנות הרחם.

עובר אנושי באורך של כעשרה מ"מ בשבוע השביעי להיריון.

1. בלסטוציסט: שתי שכבות תאים זהים אשר נוצרו מהתחלקות מיטוטית של הזיגוטה. לאחר מספר מחזורי חלוקה, נוצרת הבלסטולה בת 16 תאים הנמצאת בתוך כדור מלא נוזל. 5 עד 7 ימים אחרי ההפריה הבלסטולה מגיעה לרחם ומנסה להקלט על דפנותיו. כאשר הבלסטולה יוצרת מגע עם רירית הרחם נוצרת השרשה כאשר הקשר בין האם לבין העובר מתבצע בעזרת חבל הטבור. בשבוע זה של ההריון, השבוע השני, מתחיל תהליך התחלקות התאים ליצירת שיליית העובר, שק השפיר שבו יגדל העובר והתאים שמהם יורכב העובר ובסופו של השבוע השני העובר יקבל צורה של ראש וזנב.
2. גסטרולציה - התמיינות תאים. בשבוע השישי להריון, לעובר כבר יש ראש וצוואר והכנה לאוזניים ואף לעיניים. מערכות הראייה והשמיעה נוצרות לאט. בגוף העובר התפתח כבר לב שיתחיל לפעום החל משבוע זה ולעתים בשבוע מאוחר יותר. גפיים קטנות מתחילות לצוץ מגופו של העובר. גודלו של העובר בשלב זהה לגודלו של גרגר אורז.

בסוף שלב האמבריו, מתחיל להווצר השלד ופעילות בלוטות המין משפיעה על התפתחות ספציפית לפי מין העובר.

שלב ה-Fetus

עובר אנושי

בין השבוע ה-8 ל-11 פניו של העובר מקבלים צורה אנושית. המוח מתפתח והלב מזרים דם. האף, הנחיריים, הפה, הסנטר והאוזניים כבר התפתחו. איברי המין התפתחו. כפות הידיים והרגליים מתפתחים והן מכוסות בקרום של עור עדיין.

שבוע 12 - מערכת השרירים של התינוק מתחילה בפעולתה. העובר מסוגל להניע את ידיו ורגליו, לסגור ולפתוח את כפות ידיו. עמוד השדרה והצלעות מתקשחים ונוצרות הציפורניים.

בשבוע ה-16 כבר ניתן לדעת את מין התינוק על ידי בדיקת אולטרה סאונד. מערכת העצבים עדיין אינה מושלמת ועיניו עצומות. העובר פעיל - בועט ומתהפך ועד השבוע ה-20 מגיע למשקל ממוצע של 200-250 גרם.

החל מהשבוע ה-23 העובר יכול לשמוע את קולה של אמו ורעשים חיצוניים. הריאות מתפתחות אך לא בשלות לגמרי. משקלו מוכפל ולקראת השבוע ה-27 ישקול העובר כקילוגרם. בשבוע ה-28 תנועות העובר מורגשות היטב.

בשבוע ה-32 העובר כמעט מושלם, עיניו פקוחות. הוא ממלא את רוב חלל הרחם ותנועותיו מוגבלות. בסוף השבוע ה-35 משקלו בסביבות 2-2.5 קילוגרם.

החל מהחודש התשיעי - השבוע ה-36 להריון - העובר בשל ומתחיל בדרכו לביסוס הראש באגן. סיומו של התהליך מגיע עם רגע הלידה שבו העובר הופך להיות תינוק.

קביעת מין העובר

באופן ראשוני, בהפריה תקינה, מינו של העובר תלוי בהרכב הכרומוזומים שבתאי הגוף; לכל תא בגוף האדם 46 כרומוזומים (באופן נורמלי מספרם קבוע), אשר כל אחד מהם נושא מידע גנטי הקובע את תכונותיו של האדם. כל הכרומוזומים מסודרים בזוגות, ויש בסה"כ 23 זוגות. 22 זוגות נקראים אוטוזומים (autosomes) וזוג אחד קרוי בשם כרומוזומי מין (גונוזומים) - סה"כ 44 אוטוזומים ו-2 כרומוזומי מין. באופן תקין, כרומוזומי המין נחלקים לשני סוגים: כרומוזום מין נקבי, הוא גדול יותר ונקרא X, וכרומוזום מין זכרי, הוא קטן יותר ונקרא Y, כאשר כל הורה תורם תא מין אחד ובו כרומוזום מין אחד ע"פ החלוקה הבאה: בתא מין נקבי קיים באופן נורמלי כרומוזום X ואילו בתא מין זכרי קיים באופן נורמלי כרומוזום X או כרומוזום Y. היות שנקבה באופן תקין תישא אך ורק ביציות שבכל אחת מהן כרומוזום המין יהיה תמיד X ואילו אצל זכר באופן תקין חלק מהזרעים יכילו את כרומוזום המין X וחלקם יכילו את כרומוזום המין Y, הזכר הוא זה שקובע את מין היילוד - באופן תקין אם זרע X יפרה את הביצית, תיווצר זיגוטה שכרומוזומי המין שלה הם XX והיא תהיה נקבה ואילו אם זרע Y יפרה את הביצית, תיווצר זיגוטה שכרומוזומי המין שלה הם XY והוא יהיה זכר.

ציורי עוברים מאת לאונרדו דה וינצ'י (סביבות 1510-1512)

לעתים נופלות טעויות בשלבים שונים של ייצור תאי המין הנושאים את כרומוזומי המין ולעתים נופלות טעויות בהפריה עצמה, וכך נוצרים עוברים מרובי כרומוזומי מין (לדוגמה: XXY). לעתים הגוף ידחה את העובר ותתרחש הפלה ספונטנית (טבעית) ולעתים תתרחש לידה תקינה אך העובר יוולד עם מומים שונים - לעתים קרובות עקרות הנובעת בדרך כלל כתוצאה מאי התפתחות תקינה של מערכת הרבייה של היילוד במהלך גיל ההתבגרות, בשל אותן טעויות בכרומוזומי המין. ישנם מקרים שבהם לא ניתן להכריע את מינו של היילוד בשל הטעויות כרומוזומליות. בעבר היה נהוג לאפשר להורים לבחור את מין היילוד ונעשו נסיונות לקבוע מין לבחירת ההורים באמצעות ניתוחים וטיפולים תרופתיים אך ברבות השנים נתגלה כי שיטה זו מסוכנת מבחינה נפשית עבור הילדים שגדלים בצורה כזו ועם הזמן התפתחה גישה של "מין שלישי" שבו הילד או הילדה המתפתחים בוחרים בעצמם את מינם על פי נטייתם הטבעית ומאוחר יותר עוברים ניתוחים וטיפולים תרופתיים כדי לעצב את גופן לפי תפיסתם את עצמם.

תובנות אלו חשובות ביותר לעניין קביעת מין היילוד משום שקיימים סוגים שונים של קריטריונים שלפיהם ניתן לקבוע את מינו - לא רק על פי הכרומוזומים שכאמור יכולות ליפול בהם טעויות אלא גם על פי המין המוגדר במוח שלעתים יכול להיות שונה ממינו הגופני של היילוד (ראו טרנסקסואליות, תת-תופעה של טרנסג'נדריות). מכאן שישנה הבחנה בין קביעת מין היילוד, שהוא תכונה גופנית, לבין קביעת המגדר, שהוא תכונה של מבנה המוח (וכתוצאה מכך נפשית). המין עשוי להיות כרומוזומלי (נקבע על פי כרומוזומי המין), יכול להיות אנטומי על פי השיוך האנטומי של איברי המין הנראים והמתפתחים ביילוד ויכול להיות הורמונלי על פי הורמוני המין המופרשים בגופו של היילוד. כל צורות הקביעה הללו משפיעות זו על זו במידה מסוימת, בתלות במוטציה הכרומוזומלית וכן בהשפעות של גוף האם על העובר במהלך ההריון.

חשיבות מדעית

התחום בביולוגיה החוקר את ההתפתחות העוברית נקרא אמבריולוגיה או אונטוגניה. זהו ענף של הביולוגיה ההתפתחותית.

לחקר ההתפתחות העוברית חשיבות עליונה במחקר הביולוגי. בבעלי חיים איברים מסוימים קיימים בעוברים אך נעלמים במהלך ההריון; מתופעה זו ניתן ללמוד רבות על האבולוציה של בעלי החיים ועל הקשר והמרחק בין המינים השונים. החוק הביוגנטי הוא שמה של תאוריה מיושנת המקשרת בין ההתפתחות העוברית של כל פרט ובין ההתפתחות האבולוציונית של המין כולו; התאוריה טוענת כי המראה, המבנה והתכונות של העובר בשלבי ההריון השונים הינם למעשה השתקפות של ההתפתחות האבולוציונית של המין שאליו משתייך העובר. דוגמה לכך היא הופעתו של זנב בשלב מוקדם של התפתחות עוברי האדם. הזנב, אשר נעלם עוד לפני הלידה, מייצג לפי התאוריה בעלי חיים בעלי זנב אשר היו אבות אבולוציוניים של האדם - הקוף למשל. כיום נחשבת התאוריה למופרכת.

האיברים ה"נעלמים" שהוזכרו לעיל מצליחים להיעלם באמצעות מוות מתוכנת מראש של תאים: אפופטוזה. באמצעות מחקר עוברי ניתן ללמוד עוד על תופעה זו, לה השלכות רבות בחקר ההזדקנות ומחלת הסרטן.

האיברים השונים בגוף מתפתחים בעובר משלוש שכבות נבט בסיסיות; מכל שכבת נבט מתפתחים איברים מסוימים, ורק הם. חקר הנושא מלמד אותנו על הקשר בין האיברים השונים ועל תפקודם, ויכול להביא להבנה טובה יותר של מחלות.

קישורים חיצוניים

• ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
• תמונות נוספות בגוגל
• צמ"ד אונליין - מאגר מדע: ההתפתחות העוברית בבני אדם סרטון עם הסברים.