הבדלים בין גרסאות בדף "הפקרות"

מתוך ויקיסקס
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 38: שורה 38:
 
<!--
 
<!--
 
במהלך שחזור אנגלית תקופה (1660-1688), המונח 'המגרפה' שימש זוהר: המגרפה השיקום היא אציל שאנן, שנון, שאין לעמוד בפני מיני המאופיין בצ'ארלס השני אנשי חצר של, ארל רוצ'סטר ורוזן דורסט, ששילב חיים פרועים עם עיסוקים ופטרון האמנויות אינטלקטואליים. המגרפה השיקום נחגג בקומדית השיקום של 1660s ו1670s. לאחר שלטונו של צ'ארלס השני, ובמיוחד לאחר המהפכה המהוללת של שינה 1688, המגרפה נתפסה באופן שלילי והפכה את התחת של סיפורים המוסריים שבו הגורל הטיפוסי שלו היה הכלא של החייב, קבע מחלות מין, ו, במקרה של ויליאם הוגארת ' זה ההתקדמות של מגרפה, טירוף מושרה עגבת וכליאה במשוגעים.
 
במהלך שחזור אנגלית תקופה (1660-1688), המונח 'המגרפה' שימש זוהר: המגרפה השיקום היא אציל שאנן, שנון, שאין לעמוד בפני מיני המאופיין בצ'ארלס השני אנשי חצר של, ארל רוצ'סטר ורוזן דורסט, ששילב חיים פרועים עם עיסוקים ופטרון האמנויות אינטלקטואליים. המגרפה השיקום נחגג בקומדית השיקום של 1660s ו1670s. לאחר שלטונו של צ'ארלס השני, ובמיוחד לאחר המהפכה המהוללת של שינה 1688, המגרפה נתפסה באופן שלילי והפכה את התחת של סיפורים המוסריים שבו הגורל הטיפוסי שלו היה הכלא של החייב, קבע מחלות מין, ו, במקרה של ויליאם הוגארת ' זה ההתקדמות של מגרפה, טירוף מושרה עגבת וכליאה במשוגעים.
 +
 +
During the English Restoration period (1660–88), the term 'rake' was used glamorously: the Restoration rake is a carefree, witty, sexually irresistible aristocrat typified by Charles II's courtiers, the Earl of Rochester and the Earl of Dorset, who combined riotous living with intellectual pursuits and patronage of the arts. The Restoration rake is celebrated in the Restoration comedy of the 1660s and the 1670s. After the reign of Charles II, and especially after the Glorious Revolution of 1688, the rake was perceived negatively and became the butt of moralistic tales in which his typical fate was debtor's prison, permanent venereal disease, and, in the case of William Hogarth's A Rake's Progress, syphilis-induced insanity and internment in Bedlam.
  
 
§הפקרות נקבה [עריכה]
 
§הפקרות נקבה [עריכה]
שורה 79: שורה 81:
  
  
During the English Restoration period (1660–88), the term 'rake' was used glamorously: the Restoration rake is a carefree, witty, sexually irresistible aristocrat typified by Charles II's courtiers, the Earl of Rochester and the Earl of Dorset, who combined riotous living with intellectual pursuits and patronage of the arts. The Restoration rake is celebrated in the Restoration comedy of the 1660s and the 1670s. After the reign of Charles II, and especially after the Glorious Revolution of 1688, the rake was perceived negatively and became the butt of moralistic tales in which his typical fate was debtor's prison, permanent venereal disease, and, in the case of William Hogarth's A Rake's Progress, syphilis-induced insanity and internment in Bedlam.
+
 
 
§Female promiscuity[edit]
 
§Female promiscuity[edit]
 
Main article: Female promiscuity
 
Main article: Female promiscuity

גרסה מ־13:11, 20 במרץ 2015

685px-Baustelle.svg.png הערך נמצא בשלבי עבודה
שימו לב כי עקב כך, הערך אינו מושלם. השלמת הכתיבה אמורה להסתיים בימים הקרובים.


הפקרות (בלעז: promiscuity) היא דרך התנהגות שבה האדם מקיים מין מזדמן לעתים קרובות עם בני זוג שונים או אדם שאינו נותן את דעתו לזהות בני זוגו. המונח עשוי להיות כינוי גנאי בתרבות אשר בה נהוג לקיים יחסי מין רק או בעיקר במסגרת מערכות יחסים לטווח ארוך. דוגמה נפוצה להתנהגות זו בתרבויות רבות, היא סטוץ - מין מזדמן חד-פעמי.

הפקרות חמורה ואימפולסיבית, הנובעת מדחף כפייתי לקיים יחסי מין עם אנשים אחרים הנמצאים במערכת יחסים רומנטית אחרת, היא תסמין נפוץ להפרעת אישיות גבולית (BPD), אך רוב האנשים המופקרים אינם סובלים מהפרעה זו.

הקביעה מהי התנהגות מופקרת משתנה מתרבות לתרבות, כמו גם שפיכות התופעה. פמיניסטיות טוענות בדרך כלל כי קיים מוסר כפול כאשר גבר נחשב למופקר לעומת אישה הנחשבת למופקרת. מבחינה היסטורית, דימויים נשיים נטו להיות שליליים יותר, מכאן המונח "שרמוטה", לעומת דימויים גבריים אשר היו מגוונים יותר, חיוביים יותר כגון "שחקן", או רומזים לסטייה חברתית קלה, כגון "רודף נשים".

הפקרות מינית

קשה לבקר את ההתנהגות המינית של בני אדם מפני שהם עשויים להיות תלויים במניעים חברתיים ואישיים, בסנקציות חברתיות ובטאבו.

בניסויים אמריקאיים אשר נערכו בשנים 1978 ו-1982 נמצא כי רוב הגברים מוכנים היו לקיים יחסי מין עם נשים שהם אינם מכירים (נשים בעלות חזות ממוצעת), ואילו אף אישה לא הסכימה להצעות דומות מגברים שהן אינן מכירות (גברים בעלי חזות ממוצעת).

מספר בני הזוג של גברים ונשים תלוי במידה רבה באוכלוסייה. כך למשל, סקר ארצי משנת 2007 אשר נערך בארצות הברית מצא כי החציון למספר בני זוג בקרב גברים היה 7 ואילו לנשים - 4 (על סמך דיווחים על מספר בני זוג על בסיס הצהרה). ייתכן כי הגברים דיווחו על מספר בני הזוג גבוה מהמספר האמיתי וייתכן כי הנשים דיווחו על מספר נמוך מהמספר האמיתי. כ-29% מהגברים ו-9% מהנשים דיווחו על למעלה מ-15 בני זוג בחייהם.

מחקר בינלאומי ומקיף אשר נערך ב-2006 (ב-59 מדינות) לא מצא קשר ברור בין הפקרות לבין מחלות המועברות במגע מיני, בעוד קשרים ברורים יותר היו עוני וניידות. מחקר זה סותר מחקרים אחרים. כך למשל, בשנת 2004 נמצא כי שיעור הנדבקים ב-HIV באוגנדה ירד מ-15% ל-5% בעשור אחד, כאשר מומחים טענו כי לירידה תרם קמפיין ארצי לעידוד אנשים לקיים יחסי מין עם בני זוג קבועים.

מחקרים בינלאומיים

מחקר אוניברסיטאי אמריקאי מ-2008 בנוגע להפקרות בינלאומית מצא כי בפינלנד המספר הגדול ביותר של בני זוג למטרות מין בקרב המדינות המתועשות; ובבריטניה המספר הגדול ביותר של בני זוג מבין המדינות המערביות הגדולות. המחקר מדד סטוצים, היחס למין מזדמן ומספר בני זוג בעבר בקרב המשתתפים.

עשר מדינות ה-OECD הגדולות (למעלה מ-10 מיליון אזרחים) במדד ההפקרות של המחקר לעיל, בסדר יורד, הן בריטניה, גרמניה, הולנד, צ'כיה, אוסטרליה, ארצות הברית, צרפת, טורקיה, מקסיקו וקנדה.

סקר לא-מדעי אשר נערך ב-2007 על ידי יצרן הקונדומים דורקס מדד הפקרות מינית על בסיס מספר בני זוג מיניים. הסקר מצא כי לגברים אוסטרים המספר הגבוה ביותר של בני זוג בעולם - 29.3 בני זוג בממוצע. בניו זילנד המספר הגבוה ביותר של בני זוג בקרב נשים עם ממוצע של 20.4 בני זוג. בכל המדינות שנסקרו, למעט ניו זילנד, גברים דיווחו על יותר בני זוג לעומת הנשים.

מחקר אחר מ-2006 מצא כי לאנשים במדינות המערב יותר בני זוג לעומת המדינות המתפתחות, בעוד ששיעור מחלות המין היה גבוה יותר דווקא במדינות המתפתחות.

לפי סקר מ-2005 אשר נערך על ידי דורקס, לאנשים כתשע בני זוג בממוצע, כאשר הממוצעים הגבוהים ביותר דווחו בטורקיה (14.5) ואוסטרליה (13.3), והנמוכים ביותר בהודו (3) וסין (3.1).

הפקרות בקרב גברים

מחקר אמריקאי משנת 1994 אשר בחן את מספר בני הזוג מצא כי ל-20% מהגברים ההטרוסקסואלים היו בן זוג אחד בלבד, ל-55% היו 2 עד 20 בני זוג ול-25% הנותרים היו למעלה מ-20 בני זוג. מחקרים מהשנים האחרונות דיווחו על נתונים דומים. מחקרים ישנים יותר, לעומת זאת, דיווחו על מספר גדול יותר של בני זוג.

מחקר מ-1978, אשר פורסם על ידי מכון קינסי, מצא כי 28% מהגברים ההומוסקסואלים קיימו יחסי מין עם למעלה מ-1,000 בני זוג.

קיימים מגוון רחב של כינויים לתיאור גבר מופקר אשר אינו מעוניין מערכת יחסים עם נשים, כי אם לצורך סיפוק תאוותו, כגון רודף נשים, שחקן, חולה מין, חרמן, נימפומן, פרפר ורודף שמלות. בלעז מקובלים הכינויים womanizer, playboy, stud, player, ladies' man, lady killer ו-rake. אנשים אמיתיים רבים ודמויות בדיוניות רבות הפכו למילה נרדפת לגברים מופקרים, כאשר המפורסמים שבהם הם הלורד ביירון, ג'ון קנדי, ווילט צ'מברליין, הווארד יוז, ג'אקומו קזנובה, דון חואן, הרוזן דה ואלמון וג'יימס בונד. דמויות נוספות אשר עשויות להיחשב למופקרים במידה כזו או אחרת הם צ'אק בס, ג'יימס טיבריוס קירק, טוני סטארק, ברוס ויין, צ'רלי הארפר, סם מאלון, ג'ואי טריביאני, פופאי דויל, דונלד דרייפר, ובארני סטינסון.


685px-Baustelle.svg.png הערך נמצא בשלבי עבודה
שימו לב כי עקב כך, הערך אינו מושלם. השלמת הכתיבה אמורה להסתיים בימים הקרובים.