הבדלים בין גרסאות בדף "מציצה בהלכה"
| שורה 23: | שורה 23: | ||
רבי אלעזר מוורמייזא בפרשנותו לתורה, לפסוק "אדם ואשתו, ולא נבוך" (בראשית) מתיר כל אקט עם האישה כדי להרגיע את יצר המין. | רבי אלעזר מוורמייזא בפרשנותו לתורה, לפסוק "אדם ואשתו, ולא נבוך" (בראשית) מתיר כל אקט עם האישה כדי להרגיע את יצר המין. | ||
| + | |||
| + | ===השתתפות פעילה=== | ||
| + | בדיונים מאוחרים יותר הבדילו הרבנים בין [[אוננות]] עצמית לבין [[שפיכה]] מחוץ לנרתיק כתוצאה מהשתתפות פעילה של האישה. הראשון נאסר ברוב אם לא כל הנסיבות ונדמה כי כל היתר הלכתי לשפיכה מחוץ ל[[נרתיק]] תלוי בהשתתפות פעילה של האישה באקט. | ||
| + | |||
| + | מבין רבני האחרונים, רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) הבחין בין שפיכת זרע עצמית ("אוננות על עצים ואבנים") ושפיכה שנעשתה עם האישה, כשגם הוא מסכים שראשונה אסורה ואחרונה מותרת. | ||
| + | |||
| + | ==ראו גם== | ||
| + | * [[מין אוראלי-וגינאלי בהלכה]] | ||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:יהדות]] | ||
| + | [[קטגוריה:יחסי אישות]] | ||
גרסה מ־18:33, 10 בינואר 2018
ערך זה עוסק בהלכות ההלכה היהודית בכל הנוגע למציצה בין בני זוג נשואים. בתלמוד מכונה אקט זה "ביאה דרך איברים" או "מעשה חידודים בעלמא".
הדיון ההלכתי עוסק במקור בנושא רחב יותר, האם מותר לגבר נשוי ליטול חלק ביחד עם אישתו באקטים מיניים שונים, בהם מציצה, עד להשגת האורגזמה והשפיכה מחוץ לנרתיק.
יש המתירים זאת אך מטילים מגבלות שונות לתכיפות מסוימת או זמנים מסוימים, כאשר ישנו קונצנזוס מוחלט כי ההיתר, ככל שישנו, חל רק במסגרת נישואים כדת וכדין וכן כאשר האישה אינה בנידה.
הרמב"ם
הטקסט העברי המקורי של המשנה תורה שנכתב על ידי הרמב"ם וכפי שתורגם על ידי הרב יוסף קאפח, מראה שהרמב"ם נוקט בגישה מקלה, המאפשרת לגבר לעשות ככל העולה על רוחו עם אישתו, בהסכמתה. לא מוזכר האיסור המקובל על שפיכת זרע לבטלה משום שקאפח סבר שמדובר בתוספת של עורך בלתי ידוע ולא עריכה של הרמב"ם. גם פירושו של הרמב"ם למשנה מרמז על עמדה מקלה זו.
לעתים
חז"ל התירו במקרים מסוימים שפיכה מחוץ לנרתיק. התוספות מצטט את דעתו של רבי יצחק בן שמואל המתיר שפיכה מחוץ לנרתיק לעתים, אם נעשה ביחד עם האישה, אך מסתייג ומזהיר שמא יתרגל לכך (תוספות יבמות ל"ד ע"ב; תוספות סנהדרין נ"ח ע"ב). פירוש הספר "בית חדש" (הרב יואל סירקיס) לרבינו אשר (שם) מתיר במפורש את השפיכה והוא מוצג כמסכים עם התוספות. דעה זו מצוטטת גם בטור שלחן ערוך, אבן העזר, פרק 25.
רבנו אשר ביסס את דעותיו במסכת יבמות בתלמוד, כאמור לעיל, באומרו כי אין זה דומה למעשיהם של ער ואונן אלא אם הגבר מתרגל למעשה ועושה זאת לעתים תכופות. אך אם נעשה מידי פעם - מותר. לדבריו, הגבר יעשה ככל החפץ לעשותו עם אישתו, והוא מזכיר את המשל של חז"ל - בשר שנרכש מן הקצב ודג של הדייג - ניתן לבשלם בכל צורה ואופן.
וכך רבנו אשר, ואחריו הרב אליהו שפירא, ציינו כי שפיכה מזדמנת מחוץ לנרתיק בד בבד עם האישה אינה נחשבת להוצאת זרע לבטלה, כל עוד אין הכוונה להימנע מעיבור האישה, כפי שעשה אונן בבקשו להימנע מעיבור תמר. הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן הצטרף גם הוא לדעה המקילה, וכך גם סבור רבי שמואל איידלס (המהרש"א).
לעתים קרובות, ככל שיידרש
עמדה מתירנית מפורשת יותר היא זו של בעל התוספות הרב ישעיה די טראני (רי"ד) המרמז כי שפיכה מחוץ לנרתיק היא מותרת בכל פעם שיש צורך "לדכא" את החשק המיני כאשר המטרה היא להימנע מהריון, באומרו (בתרגום חופשי):
