הבדלים בין גרסאות בדף "שחקן פורנוגרפיה"
| שורה 42: | שורה 42: | ||
חלק מהשחקנים מציינים כי "הנאה של משתתף היא לא חשובה ביותר" וכי "יחסי מין בפורנו אינו זהה ליחסי מין פרטיים". | חלק מהשחקנים מציינים כי "הנאה של משתתף היא לא חשובה ביותר" וכי "יחסי מין בפורנו אינו זהה ליחסי מין פרטיים". | ||
| + | מחקר משנת 2009 שחקר סיכונים בריאותיים עבור מבצעים בתעשייה מצא כי הסיכונים שאליהם נחשפות שחקניות הוא גבוה משמעותית מהסיכונים אליהם נחשפים השחקנים. המחקר דיווח: | ||
| + | "שחקניות עסקו בהתנהגויות בריאותיות מסוכנות שכללו מעשים מיניים בסיכון גבוה כולל [[מין לא מוגן]], שימוש בסמים וניתוחים פלסטיים. הן נחשפות לפגיעה פיזית על גבי הסט. רבים נכנסו ועזבו את הענף עם חוסר ביטחון כלכלי וסבלו לאחר מכן מבעיות נפשיות. נשים נחשפו לסיכונים בריאותיים בסבירות גבוהה יותר מגברים. כלל השחקנים, אך בעיקר נשים, חשופות לסיכונים בריאותיים המצטברים עם הזמן ושאינם מוגבלים למחלות מין". | ||
| − | + | קיימת דעה מנוגדת הקובעת כי הפקת סרטים פורנוגרפיים אינה בהכרח לא אתית או משפילה. לדברי לין קומלה, פרופסור ללימודי נשים ב-UNLV, הצגת פרקטיקות משפילות בודדות ככאלו אשר מייצגות את תעשיית סרטי הפורנו כולה "דומה לדיבור על הוליווד תוך התייחסות רק למערבוני ספגטי". | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
A 2018 review published in the Journal of Sex Research found that the majority of male pornography consumers surveyed dislike seeing "acts that were more clearly unpleasant/painful for female performers, such as forced gagging or forceful anal penetration."[14] They concluded that despite the oversaturation of extreme and kinky content in the industry, most consumers are not interested in kinky, fetish or degrading pornography. | A 2018 review published in the Journal of Sex Research found that the majority of male pornography consumers surveyed dislike seeing "acts that were more clearly unpleasant/painful for female performers, such as forced gagging or forceful anal penetration."[14] They concluded that despite the oversaturation of extreme and kinky content in the industry, most consumers are not interested in kinky, fetish or degrading pornography. | ||
גרסה מ־18:25, 6 ביוני 2022
|
הערך נמצא בשלבי עבודה שימו לב כי עקב כך, הערך אינו מושלם. השלמת הכתיבה אמורה להסתיים בימים הקרובים. |
שחקן פורנוגרפיה הוא שחקן המבצע מעשים מיניים בסרט המיועד למבוגרים - סרטים פורנוגרפיים. סרטים אלו עשויים לייצג פנטזיה מינית ושחקנים שנבחרו לשחק בתפקידים אלו, נבחרו עקב יכולתם או מראם אשר מתאימים לפנטזיה ולתסריט. יש שחקנים אשר מתמחים בז'אנרים מסוימים, כגון מין לסבי, BDSM, מין אנאלי, חדירה כפולה, בליעת זרע, גזע ספציפי, MILF או מראה מסוים. ללא קשר לז'אנר, רוב השחקנים נדרשים להופיע בעירום מלא.
לתשומת הלב כי ערך זה עוסק הן בשחקנים והן בשחקניות.
סקירה
סרטים פורנוגרפיים המכוונים לקהל יעד הטרוסקסואלי מתמקדים בעיקר בנשים, שרובן נבחרו על בסיס מידת המשיכה המינית שלהן ורצונן ויכולתן לבצע את המעשים המיניים הדרושים. לעומתן, הגברים בסרטים מסוג זה נבחרים בעיקר על בסיס ארבע תכונות: מראה איבר המין, יכולתם להשיג זקפה בעודם על במה מלאה בעובדים (במאים, טכנאים, צלמים וכדומה), יכולתם לשמור על זקפה לאורך זמן במהלך הצילומים, ויכולתם להביא לשפיכה לפי דרישת הבמאי.
תעשיית הפורנוגרפיה האמריקאית הייתה הראשונה ליצור כוכבים פורנוגרפיים, קרי דירוג שחקנים וביקורת סרטים. במדינות אחרות, "מערכת הכוכבים" אינה נפוצה ורוב השחקנים הינם חובבנים. מרבית השחקנים משתמשים בשם בדוי (שם במה) ומעדיפים לשמור על אנונימיות מחוץ לעבודה. רק מיעוט השחקנים הפורנוגרפיים מצליחים לעבור למיינסטרים של תעשיית הסרטים. חלק מהשחקניות עובדות גם כחשפניות במועדוני חשפנות.
קיימים מספר טקסים המחלקים פרסים ותארים המבוססים על הביצוע והפופולריות של השחקנים, כגון פרסי AVN, פרסי XRCO ופרסי XBIZ. פרסי AVN ממומנים על ידי מגזין באותו השם, והם נחשבים ליוקרתיים ביותר, ועקב כך מכונים "האוסקר של הפורנו".
ניתן לאמוד את מספר שחקני הפורנוגרפיה בארצות הברית לפי מספר השחקנים שנבדקו על ידי הקרן לשירותי בריאות של תעשיית הסרטים למבוגרים (AIM). בשנת 2011 מסד הנתונים של הקרן הודלף ונמצא כי הוא מכיל פרטים של למעלה מ-12,000 שחקנים פורנוגרפיים שנבדקו מאז 1998. החל משנת 2011, דווח כי כ-1,200-1,500 שחקנים עבדו ב"עמק הפורנו" של קליפורניה.
היסטוריה
הפקת סרטים גסים החלה עם המצאת הצילום. "תמונות נעות" שהציגו עירום היו פופולריות במשחקיות וידאו בתחילת המאה ה-19. תמונות נעות אלו כללו נשים חשופות חזה, עירום מלא ואפילו יחסי מין.
הפקת סרטים אירוטיים החלה עם לאחר המצאת הסרט. הסרט האירוטי הראשון היה הסרט משנת 1896 בשם "Le Coucher de la Mariée" באורך 7 דקות, בבימויו של אלברט קירשנר הצרפתי, ובו לואיז ווילי מבצעת סטריפטיז באמבטיה. יוצרי קולנוע צרפתים אחרים החלו ליצור סוג זה של סרטים גסים המציגים נשים מתערטלות. האחים פאטה סיפקו את הביקוש ברחבי אירופה. באוסטריה, יוהן שוורצר הפיק 52 סרטונים אירוטיים בין השנים 1906 ל-1911, שכל אחת מהן הציגה נשים צעירות מקומיות בעירום מלא, כדי לספק מקור מקומי חלופי להפקות הצרפתיות.
בדרך כלל לא ניתן כל קרדיט למשתתפים בהפקות מוקדמות אלה, או לחלופין נעשה שימוש בשמות בדויים, כדי להימנע מסנקציות משפטיות וחברתיות. השימוש בשמות בדויים הפכה לנורמה בתעשייה ושחקני סרטים פורנוגרפיים שמרו על פרופיל נמוך, תוך שימוש בשמות בדויים כדי לשמור על אנונימיות, בעוד שהיו שחקנים שהשתתפו ללא קרדיט כלל. השימוש בשמות בדויים נשאר מסורת בתעשייה, ושחקנים היו מופיעים תחת מספר שמות בדויים, בהתאם לז'אנר, או שינו שם בדוי כאשר ירד קרנו של השם הקודם.
קייסי דונובן כיכב בלהיט הפורנוגרפי המיינסטרים הראשון, בשם "Boys in the Sand", בשנת 1971. יחד עם זאת, ניתן לומר שכוכבת הפורנו הראשונה שהפכה לשם דבר הייתה לינדה לאבלייס (שמה הבדוי של לינדה סוזן בורמן) מניו יורק, שכיכבה בסרט הידוע גרון עמוק משנת 1972. הסרט גרף מיליוני דולרים ברחבי העולם, הצלחה שגררה סרטנים דומים כמו מרילין צ'יימברס ("מאחורי הדלת הירוקה"), גלוריה לאונרד ("הפתיחה של מיסטי בטהובן"), ג'ורג'ינה ספלווין ("השטן במיס ג'ונס") ובמבי וודס ("דבי עושה דאלאס").
התקופה שתחילתה בשנות ה-70 ועד סוף שנות ה-70 או תחילת שנות ה-80 כונתה "תור הזהב של הפורנו", כאשר סרטים אירוטיים הופקו בארצות הברית עם עלילה, מגובים בתקציבי קידום מכירות בסגנון קולנוע, והוקרנו בבתי קולנוע ציבוריים. המשתתפים בהפקות אלה הפכו לכוכבים, בהם פיטר ברלין, ג'ון הולמס, ג'ינג'ר לין אלן, פורשה לין, דזירה קוסטו, ג'ולייט אנדרסון ("דודה פג"), ליסה דה ליאו, ורוניקה הארט, נינה הארטלי, הארי רימס, סקה, אנט הייבן ואמבר לין. בינתיים, באירופה, שחקניות ושחקנים פורנוגרפיים רבים מגיעים ממדינות מזרחיות ופחות מפותחות, כגון רוסיה, רומניה, צ'כיה, סלובקיה והונגריה. בצרפת, בין הכוכבות ניתן לכלול את בריז'יט להאי, קלרה מורגן, סלין טראן (קטסוני) ויסמין לאפיט. באיטליה, מרינה לות'ר השבדית עלתה לגדולה בתחילת שנות ה-80, כמו גם מואנה פוז'י, אילונה סטלר (צ'יצ'ולינה) ולילי קראטי.
