הבדלים בין גרסאות בדף "אהבה אפלטונית"
מ (מועתק מהוויקיפדיה העברית. ראו פרטי זכויות יוצרים בדף השיחה.) |
מ (using AWB) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''אהבה אפלטונית''' פירושהּ יחסי [[חיבה]] זוגיים נטולי כל מרכיב | + | '''אהבה אפלטונית''' פירושהּ יחסי [[חיבה]] זוגיים נטולי כל מרכיב מיני, במיוחד באותם מקרים שבהם המתבונן מן הצד עשוי להניח שקיים אלמנט מיני ביחסים אלה. דוגמה נפוצה של אהבה אפלטונית היא רעות אמיצה ומשמעותית, חסרת מרכיב מיני, בין שני בני מין שונה, הטרוסקסואלים. |
| − | משמעות מודרנית זו של המונח שונה מהאידאל | + | משמעות מודרנית זו של המונח שונה מהאידאל האפלטוני של ה[[אהבה]]. אף שהאידאל האפלטוני של אהבה הוא של אהבה טהורה, אולם אין זו אהבה נעדרת תשוקה, אלא כזו המתעלת את התשוקה המינית לערוץ רוחני, דבר הפותח אינספור אפשרויות להנאות נעלות מהנאת המין. בביטויה האפלטוני המקורי, אהבה זו נועדה להביא את האוהבים קרוב יותר לאידאל האפלטוני של יופי. אהבה זו מתוארת לפרטיה בדיאלוג האפלטוני פיידון כצורה של שגעון אלוהי שהוא מתת האלים וביטויו הנכון זוכה להכרת האלים בעולם הבא. |
==היסטוריה== | ==היסטוריה== | ||
| − | הביטוי אהבה אפלטונית ( | + | הביטוי אהבה אפלטונית (לטינית: amor platonicus) נטבע במאה ה-15 על ידי המלומד מרסיליו פיצ'ינו בן פירנצה כשם נרדף ל"אהבה סוקרטית" (לטינית: amor socraticus). שני הביטויים מכוונים לחיבה לפי אישיותו וחוכמתו של אדם ולא לתכונותיו הפיזיות. הביטוי מתייחס לקשר החיבה המיוחד בין שני גברים, אותו הביא אפלטון לרום מעלתו בדיאלוגים האפלטוניים ואשר בא לידי ביטוי מיוחד ביחסי החיבה שבין סוקרטס לתלמידיו הצעירים ובמיוחד בין סוקרטס לאלקיביאדס. |
| − | סוקרטס המורה המבוגר, שאהב מאוד נערים יפים, השאיר רושם עז על אלקיביאדס הצעיר שהעיד על עצמו ב" | + | סוקרטס המורה המבוגר, שאהב מאוד נערים יפים, השאיר רושם עז על אלקיביאדס הצעיר שהעיד על עצמו ב"המשתה" כי "סוקרטס הוא האדם היחיד שאני מתבייש בפניו" - . הפילוסוף נראה לאלקיביאדס הצעיר {{ציטוט|תוכן=אלוהי ועשוי זהב ויפה ונפלא כל כך, שראיתי חובה לעצמי למלא מיד כל בקשה שיבקש סוקרטס וכיון שדימיתי בנפשי שהוא מחזר אחר חן- נעורי ראיתי בכך מציאה ומזל נפלא|מקור=אפלטון, המשתה, תרגום- י"ג ליבס|מרכאות=כן}}. |
אלקיביאדס דואג להימצא ביחידות עם סוקרטס ומנסה להפעיל עליו את קסמיו בפיתויים ההולכים ונעשים בוטים ומפורשים יותר ויותר. | אלקיביאדס דואג להימצא ביחידות עם סוקרטס ומנסה להפעיל עליו את קסמיו בפיתויים ההולכים ונעשים בוטים ומפורשים יותר ויותר. | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
סוקרטס לא מתפתה וממשיך לכוון את תלמידו למחשבה פילוסופית טהורה. בסופו של דבר, לאחר שרמזים ודיבור מפורש לא עוזרים, נכנס אלקיביאדס למיטתו של סוקרטס {{ציטוט|תוכן=נכנסתי תחת מעילו,שמתי שתי ידי מסביב לאותו איש מופלא וכך שכבתי כל שעות הלילה... אבל, בחיי האלים לא אירע דבר ולאחר שישנתי עם סוקרטס קמתי כאילו ישנתי עם אב או אח בוגר|מקור=שם|מרכאות=כן}} | סוקרטס לא מתפתה וממשיך לכוון את תלמידו למחשבה פילוסופית טהורה. בסופו של דבר, לאחר שרמזים ודיבור מפורש לא עוזרים, נכנס אלקיביאדס למיטתו של סוקרטס {{ציטוט|תוכן=נכנסתי תחת מעילו,שמתי שתי ידי מסביב לאותו איש מופלא וכך שכבתי כל שעות הלילה... אבל, בחיי האלים לא אירע דבר ולאחר שישנתי עם סוקרטס קמתי כאילו ישנתי עם אב או אח בוגר|מקור=שם|מרכאות=כן}} | ||
| − | הביטוי האנגלי (Platonic Love) מקורו | + | הביטוי האנגלי (Platonic Love) מקורו במאה ה-17 בספרו של סר ויליאם דווננט "מאהבים אפלטוניים" משנת 1636. לתקופה קצרה בהיסטוריה הייתה אהבה אפלטונית אופנתית בחצר המלכות האנגלית, במיוחד בחצרה של המלכה הנרייטה מריה, אשתו של המלך צ'ארלס הראשון. אהבה אפלטונית הייתה לנושא מקובל בקטעי מחול ושירה בתקופת מלכותו של צ'ארלס הראשון, אולם יצאה מן האופנה זמן קצר אחר כך. |
==הפרדוקס== | ==הפרדוקס== | ||
| − | באופן אירוני דווקא הפילוסוף המזוהה ביותר עם אהבה אפלטונית, דהיינו אפלטון, וכן סוקרטס ומרסיליו פיצ'ינו (אשר טבע את המונח), כולם השתייכו | + | באופן אירוני דווקא הפילוסוף המזוהה ביותר עם אהבה אפלטונית, דהיינו אפלטון, וכן סוקרטס ומרסיליו פיצ'ינו (אשר טבע את המונח), כולם השתייכו לקהילה גברית אשר חמדה נערים צעירים. כולם קיימו יחסי ידידות של מורה ותלמיד עם נערים צעירים, יחסים שבהם היה מרכיב ארוטי ברור. המושג של אהבה אפלטונית צמח על רקע הניגוד שבין מציאות שבה מתקיימים יחסי מין גשמיים בין מבוגרים לנערים מתבגרים, לבין רעיון פילוסופי של אהבה טהורה ורוחנית כפי שתוארה בכתבי אפלטון. |
| − | על רקע ההבנה המודרנית של "אהבה אפלטונית" יש שרואים בו מונח | + | על רקע ההבנה המודרנית של "אהבה אפלטונית" יש שרואים בו מונח פרדוקסלי לאור נסיבות חייהם של הפילוסופים שהגותם שימשה בסיס למונח. אפלטון וכך גם בני דורו לא טענו כי יחסי גברים עם נערים צריכים להיות נעדרי מרכיב ארוטי, אלא שהתשוקה ליופי הנער היא הבסיס לידידות ולאהבה בין השניים. אולם, משהכירו בכך שתשוקתו הארוטית של הגבר לנער היא שהזינה את היחסים, הם טענו כי נבון יותר שלא להביע תשוקה זו באופן מיני-גופני אלא לתעלה לעולמות האינטלקטואליים והרגשיים. |
| − | כדי להבהיר את הבלבול הזה, מלומדים צרפתיים הציעו הבחנה בין המושגים "אהבה אפלטונית" ( | + | כדי להבהיר את הבלבול הזה, מלומדים צרפתיים הציעו הבחנה בין המושגים "אהבה אפלטונית" (צרפתית: amour platonique) (שהוא המושג המוכר של אהבה נעדרת מרכיב מיני) לבין "אהבה בדרכו של אפלטון" (צרפתית amour platonicien). המונח אהבה אפלטונית בימינו אינו מתייחס בדרך כלל לאהבה בדרכו של אפלטון. |
| + | |||
| + | ==מיזמים== | ||
| + | {{מיזם|he}} | ||
| + | {{מיזם|en|Platonic love}} | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [http://www.practical-philosophy.org.uk/Volume4Articles/PlatoTheoryOfLove.htm תורת האהבה של אפלטון: רציונליות כתשוקה] מאמר באנגלית. | * [http://www.practical-philosophy.org.uk/Volume4Articles/PlatoTheoryOfLove.htm תורת האהבה של אפלטון: רציונליות כתשוקה] מאמר באנגלית. | ||
* {{דשי|390775|מהי אהבה אפלטונית}} | * {{דשי|390775|מהי אהבה אפלטונית}} | ||
| + | |||
[[קטגוריה:רגשות]] | [[קטגוריה:רגשות]] | ||
[[קטגוריה:ביטויים]] | [[קטגוריה:ביטויים]] | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
גרסה מ־20:12, 28 בינואר 2010
אהבה אפלטונית פירושהּ יחסי חיבה זוגיים נטולי כל מרכיב מיני, במיוחד באותם מקרים שבהם המתבונן מן הצד עשוי להניח שקיים אלמנט מיני ביחסים אלה. דוגמה נפוצה של אהבה אפלטונית היא רעות אמיצה ומשמעותית, חסרת מרכיב מיני, בין שני בני מין שונה, הטרוסקסואלים.
משמעות מודרנית זו של המונח שונה מהאידאל האפלטוני של האהבה. אף שהאידאל האפלטוני של אהבה הוא של אהבה טהורה, אולם אין זו אהבה נעדרת תשוקה, אלא כזו המתעלת את התשוקה המינית לערוץ רוחני, דבר הפותח אינספור אפשרויות להנאות נעלות מהנאת המין. בביטויה האפלטוני המקורי, אהבה זו נועדה להביא את האוהבים קרוב יותר לאידאל האפלטוני של יופי. אהבה זו מתוארת לפרטיה בדיאלוג האפלטוני פיידון כצורה של שגעון אלוהי שהוא מתת האלים וביטויו הנכון זוכה להכרת האלים בעולם הבא.
תוכן עניינים
היסטוריה
הביטוי אהבה אפלטונית (לטינית: amor platonicus) נטבע במאה ה-15 על ידי המלומד מרסיליו פיצ'ינו בן פירנצה כשם נרדף ל"אהבה סוקרטית" (לטינית: amor socraticus). שני הביטויים מכוונים לחיבה לפי אישיותו וחוכמתו של אדם ולא לתכונותיו הפיזיות. הביטוי מתייחס לקשר החיבה המיוחד בין שני גברים, אותו הביא אפלטון לרום מעלתו בדיאלוגים האפלטוניים ואשר בא לידי ביטוי מיוחד ביחסי החיבה שבין סוקרטס לתלמידיו הצעירים ובמיוחד בין סוקרטס לאלקיביאדס. סוקרטס המורה המבוגר, שאהב מאוד נערים יפים, השאיר רושם עז על אלקיביאדס הצעיר שהעיד על עצמו ב"המשתה" כי "סוקרטס הוא האדם היחיד שאני מתבייש בפניו" - . הפילוסוף נראה לאלקיביאדס הצעיר
|
אלוהי ועשוי זהב ויפה ונפלא כל כך, שראיתי חובה לעצמי למלא מיד כל בקשה שיבקש סוקרטס וכיון שדימיתי בנפשי שהוא מחזר אחר חן- נעורי ראיתי בכך מציאה ומזל נפלא | 
|
| – אפלטון, המשתה, תרגום- י"ג ליבס | ||
.
אלקיביאדס דואג להימצא ביחידות עם סוקרטס ומנסה להפעיל עליו את קסמיו בפיתויים ההולכים ונעשים בוטים ומפורשים יותר ויותר.
סוקרטס לא מתפתה וממשיך לכוון את תלמידו למחשבה פילוסופית טהורה. בסופו של דבר, לאחר שרמזים ודיבור מפורש לא עוזרים, נכנס אלקיביאדס למיטתו של סוקרטס
|
|
נכנסתי תחת מעילו,שמתי שתי ידי מסביב לאותו איש מופלא וכך שכבתי כל שעות הלילה... אבל, בחיי האלים לא אירע דבר ולאחר שישנתי עם סוקרטס קמתי כאילו ישנתי עם אב או אח בוגר |
|
| – שם | ||
הביטוי האנגלי (Platonic Love) מקורו במאה ה-17 בספרו של סר ויליאם דווננט "מאהבים אפלטוניים" משנת 1636. לתקופה קצרה בהיסטוריה הייתה אהבה אפלטונית אופנתית בחצר המלכות האנגלית, במיוחד בחצרה של המלכה הנרייטה מריה, אשתו של המלך צ'ארלס הראשון. אהבה אפלטונית הייתה לנושא מקובל בקטעי מחול ושירה בתקופת מלכותו של צ'ארלס הראשון, אולם יצאה מן האופנה זמן קצר אחר כך.
הפרדוקס
באופן אירוני דווקא הפילוסוף המזוהה ביותר עם אהבה אפלטונית, דהיינו אפלטון, וכן סוקרטס ומרסיליו פיצ'ינו (אשר טבע את המונח), כולם השתייכו לקהילה גברית אשר חמדה נערים צעירים. כולם קיימו יחסי ידידות של מורה ותלמיד עם נערים צעירים, יחסים שבהם היה מרכיב ארוטי ברור. המושג של אהבה אפלטונית צמח על רקע הניגוד שבין מציאות שבה מתקיימים יחסי מין גשמיים בין מבוגרים לנערים מתבגרים, לבין רעיון פילוסופי של אהבה טהורה ורוחנית כפי שתוארה בכתבי אפלטון.
על רקע ההבנה המודרנית של "אהבה אפלטונית" יש שרואים בו מונח פרדוקסלי לאור נסיבות חייהם של הפילוסופים שהגותם שימשה בסיס למונח. אפלטון וכך גם בני דורו לא טענו כי יחסי גברים עם נערים צריכים להיות נעדרי מרכיב ארוטי, אלא שהתשוקה ליופי הנער היא הבסיס לידידות ולאהבה בין השניים. אולם, משהכירו בכך שתשוקתו הארוטית של הגבר לנער היא שהזינה את היחסים, הם טענו כי נבון יותר שלא להביע תשוקה זו באופן מיני-גופני אלא לתעלה לעולמות האינטלקטואליים והרגשיים.
כדי להבהיר את הבלבול הזה, מלומדים צרפתיים הציעו הבחנה בין המושגים "אהבה אפלטונית" (צרפתית: amour platonique) (שהוא המושג המוכר של אהבה נעדרת מרכיב מיני) לבין "אהבה בדרכו של אפלטון" (צרפתית amour platonicien). המונח אהבה אפלטונית בימינו אינו מתייחס בדרך כלל לאהבה בדרכו של אפלטון.
מיזמים
קישורים חיצוניים
- תורת האהבה של אפלטון: רציונליות כתשוקה מאמר באנגלית.
- יורם שורק, מהי אהבה אפלטונית, באתר נענע
