דלקת השופכה

דלקת השופכה (בלועזית: אורתריטיס, Urethritis) הינה דלקת בצינורית השופכה המוליכה משלפוחית השתן החוצה. לעתים קרובות זו מתבטאת בכאבים ותחושת צריבה בעת מתן שתן.

ישנן שתי קטגוריות ראשיות לפיהן מגדירים את דלקת השופכה. הקיטלוג נעשה לפי הסיבה הגורמת לדלקת:

• דלקת שופכה הנגרמת על ידי זיבה. אצל גברים, פליטה של חומר מוגלתי בדרך כלל מצביע על דלקת זיבתית. אצל נשים ההבדלה קשה יותר משום שלעתים קרובות אין פליטה של החומר המוגלתי.

• דלקת שופכה לא-זיבתית / לא-ספציפית (NGU או NSU), הנגרמת בעיקר על ידי זיהומים שונים או על ידי צנתר.

סיבות לדלקת שופכה לא זיבתית

דלקת שופכה לא זיבתית יכולה להיגרם ממספר אורגניזמים, ובהם:

• כלמידיה טרכומטיס (Chlamydia trachomatis)
• אוראפלזמה אוראליטיכום (Ureaplasma urealyticum)
• מיקופלזמה של איברי המין (Mycoplasma genitalium)
• טריכומונאס וגינלי (Trichomonas vaginalis)
• וירוס ההרפס (HSV-2)
• פטריית הקנדידה אלביקנס (Candida albicans)

דלקת השופכה יכולה להיגרם גם מסיבות לא זיהומיות:

• היצרות השופכה
• גופים זרים
• טראומה גופנית
• תסמונת רייטר
• בעיות שונות במערכת החיסונית או אלרגיות

ברוב המקרים סיבת דלקת השופכה נעוצה במחלת הזיבה או הכלמידיה. מוערך כי כ-50% ממקרי דלקת השופכה הלא-זיבתית נגרמים על ידי הכלמידיה.

תסמינים

תסמינים אפשריים של דלקת השופכה כוללים:

• תחושת צריבה וכאבים בעת מתן שתן.
• פליטה לבנה או עכורה מאיבר המין.
• צורך תכוף למתן שתן.

לעתים לא מתבטא שום סימפטום למחלה זו. במקרים אלו האדם הנגוע משמש כנשא ועשוי להדביק את השותפים במגע המיני.

דיאגנוזה

צביעת גרם, שיטה פשוטה שהומצאה עוד בשנת 1884, משמשת לבדיקת הימצאותו של החיידק הגורם למחלת הזיבה בפליטת השופכה בעזרת מיקרוסקופ. זיהוי הכלמידיה, הסיבה השנייה בגודלה לדלקת השופכה, דורשת טכנולוגיה מתקדמת יותר, אשר כיום זמינה לכל.

אם תוצאותן של הבדיקות לזיבה ולכלמידיה שליליות, וסיבתה של דלקת השופכה לא זוהתה, משתמשים במושג דלקת שופכה לא-ספציפית לתיאורה (NSU). לעתים מבלבלים בין מושג זה לבין המושג "דלקת שופכה לא-זיבתית", אשר מתייחס לדלקת שופכה הנגרמת מאורגניזם אשר זוהה ואינו חיידק הזיבה.

טיפול

בגלל הסיבות הרבות אשר יכולות להביא לדלקת השופכה, אסטרטגיית הטיפול הראשונית קשורה בשימוש במגוון רחב של תרופות אנטיביוטיות האפקטיביות כנגד הכלמידיה. חשוב מאוד לטפל בדלקת השופכה, הן למתלונן והן לשותפים למגע מיני. נשים הנגועות באורגניזמים הגורמים לדלקת השופכה הלא-זיבתית עשויות לפתח דלקת באגן.

אם לא תטופל הדלקת סיבוכים שונים עלולים להיגרם, כגון דלקת יותרת האשך, היצרות של צינור השופכה, ואי-פריון.

יש להדגיש את הצורך בהיגיינה של נקבי הגוף. זה כולל הימנעות משימוש בחומרים אקזוטיים, הימנעות משימוש בדאודורנט באזור איברי המין, וניקיון יסודי לאחר מתן שתן או צואה. יש להימנע מקיום יחסי מין עד שהסימפטומים יעלמו, למניעת העברת המחלה.