היריון חוץ-רחמי
היריון חוץ-רחמי (בלעז: היריון אֶקטוֹפּי; Ectopic Pregnancy) מוגדר כהשרשה והתפתחות של היריון שלא בחלל גוף הרחם. זהו מצב הכרוך בתחלואה ואף בתמותה, ומהווה את הגורם העיקרי לתמותה אימהית בשליש הראשון להיריון. ייתכן גם במצב של היריון כפול, בו אחד מהעוברים מושרש בתוך חלל הרחם, והשני מושרש מחוץ לחלל הרחם (היריון הטרוטופי). השכיחות להיריון חוץ-רחמי כפול עולה עם העלייה בטיפולי פוריות.
היריון חוץ-רחמי מתרחש בדרך כלל בחצוצרה, ושכיחותו כ-2% מכלל ההריונות. גורמי הסיכון יכולים להיות שונים - פגם או מחלה בחצוצרה, היריון אקטופי קודם, מחלות מין, דלקת של האגן ועוד. נשים עם היריון חוץ-רחמי יתלוננו על כאב הממוקם בצד אחד, אל-וסת, ודימום וגינלי. הבדיקות המשמשות באבחנה הן בדיקות β-hCG ואולטראסאונד, וסיום ההיריון אפשרי על ידי ביצוע גרידה, לפרוסקופיה, או מתן טיפול תרופתי (כגון מטוטרקסט).
תוכן עניינים
מיקום
בכ-98% מן המקרים היריון חוץ-רחמי מתרחש באחת החצוצרות (באמפולה של החצוצרה, בדרך כלל). מיקומים אפשריים אחרים הם השחלות, צפק (קרום חלל הבטן), צוואר הרחם או ברקמת הצלקת הניתוחית של ניתוח קיסרי.
גורמי סיכון
היריון חוץ-רחמי מתרחש בדרך כלל עקב פגיעה כלשהי בחצוצרה, המביא לכך שהעובר משתרש בה ולא עובר לרחם כנדרש. הסיבות הנפוצות הן ניתוח בעבר בחצוצרה, מחלה או פגם בחצוצרה, זיהומים (זיהומי אגן, דלקת התוספתן, מחלות מין), עישון, התקן תוך רחמי וקשירת חצוצרות (גם לאחר קשירת חצוצרות, דווחו על הריונות חוץ-רחמיים).
אבחנה
בשלב מוקדם, היריון חוץ-רחמי אינו מלווה לרוב בתלונות כלשהן. עם התקדמות ההיריון מתלוננות המטופלות על כאב חד צדדי, איחור בקבלת מחזור (אל וסת), דימום וגינלי, בחילה, סחרחורת ותחושת עילפון, עייפות, הפרשות דצידואליות, טנזמוס (צורך ביציאות), כאב בכתפיים (סימן אשר יכול להעיד על הצטברות של דם בחלל הבטן, אשר מגרה את עצבוב הסרעפת ומביא לכאבים בכתפיים) ושוק היפוולמי.
בבדיקה גופנית ניתן להתרשם מרגישות בבטן, לעתים ניתן למשש מסה בבטן, קיימת רגישות בהנעה של צוואר הרחם, התרשמות לרחם מוגדל (מאחר שרמת האסטרוגן גבוהה ומביאה לגדילת שריר הרחם על אף שההיריון אינו בתוכו), שינויי לחץ דם במעבר משכיבה לעמידה, ולעתים חום ותסמינים נוספים.
זיהוי סופי של היריון חוץ-רחמי נעשה באמצעות בדיקת β-hCG אשר ניתן לבצעה עשרה ימים לאחר ההפריה.
רמזים נוספים הן רמות הפרוגסטרון: בהיריון תקין ברחם, רמות הפרוגסטרון הן מעל 25 ננוגרם למ"ל. רמות הנמוכות מ-5 יכולות להעיד על היריון שאינו בר-חיות או היריון חוץ-רחמי. באולטראסאונד וגינלי ניתן להתרשם האם קיים היריון בתוך הרחם, מהו עובי הרירית, זרימות ועוד. אם קיים היריון חוץ-רחמי, אולטראסאונד לא יתרום לאבחנה בדרגת ודאות מספקת. לפרוסקופיה אבחנתית משמשת לאבחון, מיקום וגם להפסקת ההיריון.
טיפול בהיריון חוץ-רחמי
הטיפול נחלק לטיפול כירורגי, טיפול תרופתי או טיפול שמרני (מעקב בלבד). במצבים בהם האישה אינה יציבה המודינמית, יש לייצבה ולטפל באופן כירורגי. במידה והיא יציבה, יש לשקול מעקב, טיפול תרופתי או כירורגי בהתאם למיקום ההיריון, גודלו ופרמטרים נוספים.
- טיפול שמרני: חלק מההריונות החוץ-רחמיים יתמוססו מעצמם ולא יהיה צורך בטיפול. לצורך טיפול שמרני יש להוכיח סימנים לכך שההיריון נספג, כגון ירידה הדרגתית ברמות β-hCG. מעקב רלוונטי לאישה יציבה המודינמית, ללא דימום, כאבי בטן או קליניקה חריפה אחרת, כאשר רמות ה-β-hCG ההתחלתיות קטנות מ-10,000 ויורדות (יש צורך במעקב אחריהן) וכאשר המסה ההריונית קטנה מ-3 ס"מ ללא דופק עוברי. על האישה חל איסור לקיים יחסי מין כדי לא להחמיר את מצבה.
- טיפול תרופתי: התרופה העיקרית המשמשת בהפסקת היריון חוץ-רחמי היא מטוטרקסט (MTX). תרופה זו היא אנלוג של חומצה פולית, המעכבת סינתזת DNA וחלוקת תא ומביאה לסיום ההיריון. השימוש בתרופה נחשב בטוח יחסית והאינדיקציות למתן התרופה הן יציבות המודינמית, קיומם של סימפטומים קלים, היריון אקטופי הקטן מ-4 ס"מ, ללא קרע בחצוצרה או דימום לחלל האינטרא-פריטונאלי. בישראל נהוג לתת מנה יחידה של MTX, בעבר ניתנה זריקה באופן מקומי לאזור ההשרשה, כיום הזריקה היא סיסטמית. תופעות הלוואי הן קלות יחסית וקשורות בשלשולים, גזים, דיכוי מח העצם, פוטוסנסטיביות, פיברוזיס של הריאות, טוקסיות לכבד ודימום וגינלי. אין לתת את התרופה במידה ויש כיב פפטי, מחלת כבד או כליות, חוסר יציבות המודינמית, רגישות ידועה ל-MTX או בעיות נוספות הקשורות לתופעות הלוואי המיוחסות ל-MTX. יש לעקוב באופן שבועי אחר רמות β-hCG עד שיגיעו מתחת ל-5. יש להימנע מקיום יחסי מין, בדיקות אגן ואולטרסאונד וגינלי לאחר מתן התרופה. במידה ורמת β-hCG לא יורדת באופן מספק יש לשקול מתן מנה נוספת של MTX, כאשר רמת ירידה מספקת היא לפחות 15% בין היום הרביעי ליום השביעי לאחר מתן MTX.
- טיפול ניתוחי: ניתוח הוא רלוונטי במצבים בהם הטיפול התרופתי לא ניתן או לא הביא לסיום ההיריון, במצבים בהם ערך ה-β-hCG גבוה (מעל 5000), במצבי חירום, או היריון הטרוטופי. ניתן לבחור בניתוח שמרני אשר כולל את שימור החצוצרה (salpingotomy): שואבים את העובר מן החצוצרה, לא תופרים את החצוצרה. לאחר היריון אקטופי אחד הסיכון להיריון אקטופי חוזר הוא 10% ולאחר שניים - 50%, ועל כן במידה ושוב מתרחש היריון חוץ-רחמי בחצוצרה זו יתבצע ניתוח להסרת החצוצרה. ניתוח הסרת חצוצרה (ניתוח רדיקלי)- יתבצע במצבים בהם החצוצרה נקרעה כתוצאה מההיריון, בדימום לא נשלט, בהישנות של היריון אקטופי באותה חצוצרה או במצבים בהם האישה לא מעוניינת בילדים נוספים.
