בית בושת

בית בושת או בית זונות הוא בית עסק, לרוב בלתי חוקי, המוקדש לעיסוק בזנות.

בתי בושת קיימים בערים גדולות עוד משחר הציוויליזציה. בעיר הרומית פומפיי השתמר אחד מבתי הבושת העתיקים ביותר בעולם.

אזור החלונות האדומים באמסטרדם

במדינות מסוימות שבהן מותרת הפעלתם של בתי זונות ניתן לקיים בתי זונות באזורים מיוחדים המוקצים לכך בפרוורי הערים. זונות העוסקות בזנות באמצעות בתי זונות חוקיים אלו, משלמות אגרה עירונית על מנת לעסוק בעיסוקן. בארצות הברית מותרת הקמת בתי הזונות במספר מחוזות כפריים בנבדה. בהולנד, לדוגמה, ממוסדת הזנות גם כן. רובע החלונות האדומים באמסטרדם אף מהווה אטרקציה תיירותית. זונות במקומות אלה זכאיות לזכויות סוציאליות ובתי הבושת מפוקחים על ידי מוסדות המדינה.

בתי בושת בישראל

בישראל הפעלתו של בית בושת אינה חוקית, בהתאם להוראתו של סעיף 204 לחוק העונשין: "מי שמחזיק או מנהל מקום, לרבות כלי רכב וכלי שיט, לשם עיסוק בזנות, דינו - מאסר חמש שנים". למעשה פועלים בישראל בתי בושת, לעתים תוך עצימת עין של המשטרה. כמסווה לפעילות המתבצעת בהם קרויים בתי בושת בשם מכון ליווי, מכון בריאות או מכון עיסוי.

לפרסום פעילותם של בתי בושת משמשות לעתים מודעה שבה תצלום של צעירה בלבוש מינימלי, המבטיחה "עיסוי מענג". כדי לחמוק מהאשמה של פרסום זנות מדגישה המודעה: "ללא מין". בית המשפט עמד על המסרים הסותרים שבמודעה כזו:

בכל המודעות שפרסם הנאשם במקומון תל אביב, נכללה הערה "ללא מין". ואף על פי כן תוכנן רווי ארוטיקה. ברובן מודגשת אווירתו הרומנטית של העסק. בשלוש מודעות (מתוך שבע) נאמר שאת המסאז' המפנק והמשחרר את הגוף והנשמה, מעניקה בחורה "ליברלית". בשתי מודעות המעסה הליברלית גם "זורמת". על פי שתיים מהמודעות תינתן ללקוח אפשרות לבחור בין ישראלית, רוסיה או אתיופית. אדם הזקוק לשחרור שרירים תפוסים או מעוניין בחילוץ עצמות כללי, אדיש לדעותיו הליברליות של המטפל כמו גם למוצאו ו/או למינו.‏‏

בית בושת בספרות ובאמנות

'סלון דה מולן' בפריז, ציור מאת טולוז לוטרק.

בית הזונות מופיע בספרות ובשירה פעמים רבות. תיאור אמנותי של החיים בבית הזונות נותן ספרו של ג'ון סטיינבק "קדמת עדן", כמו גם שיר העם והבלוז הידוע "House of the Rising Sun", וסרטו של הבמאי לואי מאל "ילדה יפה" (1978) שתיאר את התבגרותה המינית של ילדה הגדלה בבית זונות, אותה שיחקה ברוק שילדס. כמה מציוריו הטובים ביותר של אנרי דה טולוז-לוטרק מתארים סצינות מבתי בושת ומחייהן של העובדות בהן.