מצעד הגאווה בתל אביב
תל אביב הייתה העיר הראשונה בישראל בה צוינו אירועי הגאווה, ובה גם התקיים מצעד הגאווה הראשון.
בשנות התשעים ביקשו ראשי ציבור הומואים ולסביות בתל אביב, לקיים אירועים פומביים בדרישה לשיויון זכויות. הם קיימו מספר אירועים סמליים שהתאפיינו במספר משתתפים מועט, בגלל החשש להיראות בפומבי באירועים הקשורים להומואים וללסביות. האירוע הראשון לציון יום הגאווה התקיים ב-1993 בגינת שינקין בתל אביב. במקום הוצב ארון עץ ממנו יצאו הנוכחים באופן טקסי. במקום נכח צלם של העיתון "חדשות", ותמונותו של חייל במדים שיצא מאותו ארון עץ, התפרסמה בעיתון ובעקבותיה הועמד החייל לדין, נשפט למאסר וסולק מהנח"ל.
אירוע פומבי נוסף התקיים ב-1996 ובמסגרתו יצאה שיירה של כ-50 מכוניות פרטיות מרידינג לכיוון גן מאיר, מעוטרת בדגלי גאווה ושלטים הדורשים שיויון זכויות. השיירה כונתה "המתגלגאים" ולמרות שלא נדרש אישור משטרתי לקיומה, המשטרה עצרה במהלכה שתי רוכבות אופנוע לסביות, שנסעו בקידמת השיירה, בטענה שעברו על החוק האוסר רכיבה בצמד במקביל.
ב-1998 קרו שני אירועים שגרמו לאירוע הגאווה שנערך באותה שנה, להפוך למצעד גאווה רב משתתפים. היו אלו זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, ואירועי ויגסטוק, שהסתיימו בעימות חריף עם המשטרה[1]. מאז הפך מצעד הגאווה בתל אביב לאירוע המוני, בו משתתפים עשרות אלפי אנשים מידי שנה, והנהנה מחסויות מסחריות ומתמיכת עיריית תל אביב-יפו, ונושא אופי דמוי קרנבל המזכיר באופיו את מצעד האהבה הנערך מידי שנה בתל אביב בסוף הקיץ.
בשנת 2006 לא התקיים מצעד גאווה בתל אביב. יוזמת המצעד, אגודת הלהט"ב, לא הצליחה להפיקו עקב קשיים בגיוס נותני חסות בכמות מספקת לתשלום עלויות אבטחת האירוע. בעקבות זאת החליטה עיריית תל אביב להפיקו בבלעדיות בשנת 2007. [2] בשנים 2007, 2008, הפיקה העירייה את המצעד במסגרת הסעיף התקציבי "תקציב לא צפוי". מעורבותו של חבר המועצה מטעם סיעת "עיר לכולנו", יואב גולדרינג, הביאה להכנסת תקצוב קבוע למצעד בספר התקציב של העירייה בשנת 2009. [3]
מצעד הגאווה האחד-עשר בתל אביב החל בחנוכת המרכז העירוני לקהילה הגאה תל אביב, הצמוד לגן מאיר. זהו המתנ"ס העירוני הראשון בישראל המיועד לשרת את קהילת הלהט"ב. הקמת המרכז ותחזוקתו כגוף עירוני, ממחישה את הדרך אותה עשו להט"ב בתל אביב, מאז המצעד הראשון, עד כדי שילוב מלא במוסדות העיר. במצעד בשנת 2009, השיא גל אוחובסקי חמישה זוגות חד-מיניים ב-"חתונת המאה", במסגרת מצעד הגאווה. על פי מארגני האירוע, השתתפו כ-30 אלף בני אדם במצעד, אולם על פי הערכת המשטרה לקחו חלק באירוע 15 אלף בני אדם. [4]
בשנת 2010 התקיימו ב-11 ביוני שלושה מצעדי גאווה בתל אביב, כחלק משבוע הגאווה:
- מצעד הגאווה המסורתי, "ואהבת לרעך כמוך", שמאגד את ארגוני הקהילה המרכזיים, בהשתתפות עשרות אלפי אנשים ובחסות עיריית תל אביב. המצעד יצא מגן מאיר לאחר דקת דומייה לזכרם של ניר כ"ץ וליז טרובישי, שנרצחו ב"בר-נוער" והסתיים במסיבת חוף ששודרה לראשונה בשידור חי בערוץ 24.
- "מצעד הגאווה הקהילתי", מצעד אלטרנטיבי בארגון קבוצת "צועדות לשינוי" במחאה על כך שאת תכני המצעד המרכזי בעיר מכתיבה עיריית תל אביב ולא הקהילה הגאה המצעד יצא מגינת לווינסקי, עצר מול בית אגודת הלהט"ב לדקת דומיה לזכר הרצח בבר-נוער, וסיים בהפנינג בגן מאיר.
- "רגע לפני הגאווה: מצעד אלטרנטיבי רדיקלי", יצא מבית אגודת הלהט"ב והסתיים בהפנינג בגן מאיר, ומשם חבר למצעד המסורתי.
בשנת 2011 התקיים המצעד ב-10 ביוני נערך מצעד הגאווה עם המספר הגדול ביותר של חוגגים בהיסטוריה של מצעדי הגאווה בישראל - 100 אלף חוגגים.[5] במצעד זה השתתפו לראשונה נציגות רשמית של דתיים להט"בים כגון חברותא ובת קול אשר היו במשאית של גוגל.[6]
- ^ מאירי שמואל, "ה"וויגסטוק" של ההומוסקסואלים בת"א גלש לאלימות וחסימת צמתים", הארץ, 24.5.98
- ^ עיריית ת"א תפיק בבלעדיות את מצעד הגאווה בעקבות קשיים כלכליים בגיוס חסויות, אתר Gogay, 25.4.2007
- ^ חדש בתקציב עיריית תל אביב: מצעד הגאווה תוקצב מראש ב-300 אלף ש"ח, אתר "מה קורה", 26.1.2010
- ^ אלפים לקחו חלק במצעד הגאווה בת"א כתבתה של מיכל שפירא באתר nrg
- ^ 100,000 חגגו במצעד הגאווה בתל אביב כתבתם של יוסי זילברמן ועזרי עמרם באתר mako
- ^ מצעד הגאווה בת"א: "גאים להיות מי שאנחנו" כתבתם של יואב זיתון ואלעד רובינשטיין באתר ynet
