הפריה מלאכותית (באנגלית: Artificial insemination, בר"ת: AI; גם הזרעה מלאכותית) היא קבוצת שיטות רפואיות שמטרתן להביא להפריה שלא באמצעות קיום יחסי מין. השיטות מהוות פתרון לבעיות אי פריון רבות, וכן להפריה בקרב נשים שמסיבות שונות מעוניינות שלא לעשות זאת באמצעות קיום יחסי מין.
קיימים חוקים במדינות מסוימות המגבילות, מסדירות וקובעות למי מותר לתרום זרע, מי יכולה לקבל טיפול בהפריה מלאכותית וההשלכות של הפריה כזו על הוולד. נשים אשר המתגוררות בתחום שיפוט שאינו מאפשר הפריה מלאכותית, עשויות לנסוע לתחום שיפוט אחר המאפשר זאת (תיירות פוריות).
כללי
מקורו של הזרע המשמש בהפריה מלאכותית בבעלה של האישה, בן זוגה או תורם מוכר או אנונימי (תרומת זרע). לכל אחד מהמקורות עשוי להיות משמעות משפטית, דתית ותרבותית שונה, אך אופן ההפריה לא יהיה שונה. ההריון עצמו, שהושג באמצעות הפריה מלאכותית, לא יהיה שונה מהריונות שהושגו על ידי קיום יחסי מין. האישה תהא אמו הביולוגית של הוולד, והאם הביולוגי יהיה מקור הזרע.
קיימות מספר סיבות לשימוש בהפריה מלאכותית כדי להשיג הריון. למשל, המערכת החיסונית של אישה עשויה לזהות את הזרע של בן הזוג כפולשים מזיקים ולדחות אותם. נשים עם בעיות בצוואר הרחם, כגון צלקת, חסימת צוואר רחם מדלקת רירית הרחם (אנדומטריוזיס ) או ריר עבה עשויים לפרוע בסיכויים להשיג הריון באמצעות יחסי מין הואיל ותאי הזרע חייבים לעבור דרך צוואר הרחם על מנת להגיע לביצית הממתינה להם בתוך הרחם.
אם בן הזוג של האישה עקר, עשויים הזוג להשתמש בתורם. גם זוג לסביות שמעוניינות בילד ביולוגי או אישה ללא בן זוג עשויים להשתמש בתורם.
הכנות
העיתוי הוא קריטי, שכן חלון ההזדמנויות לביצוע הפריה מוצלחת הוא קטן מאוד - כ-12 שעות לאחר שחרור הביצית. יש לעקוב במדויק אחר המחזור החודשי של האישה כדי לשפר את סיכויי ההצלחה, לעתים קרובות תוך שימוש בערכות ביוץ, אולטרסאונד או בדיקות דם, תוך מעקב אחר טמפרטורת הגוף, וצבע ומרקם רירית הנרתיק, ואף הרכות של קצה צוואר הרחם. לעתים נעשה שימוש בסמים כדי ליצור מחזור צפוי יותר.
הזרע יכול שיהיה טרי (קרי, תאי זרע בתוך נוזל זרע) או שטוף (קרי, תאי זרע בלבד, ללא נוזל הזרע, מתאפשר בתהליך המכונה "שטיפת זרע"). שטיפת הזרע מגדיל את סיכויי ההפריה. זרע המסופק על ידי תורם פרטי, באופן ישיר או באמצעות סוכנות זרע, מסופקת בדרך כלל טרי, לא קפוא וללא בידוד. זרע שמקורו בבנק זרע יהיה בדרך כלל קפוא ובבידוד ויש להפשיר אותו לפני השימוש.
שיטות
באופן כללי, כאשר הביצית משתחררת, יש להחדיר את הזרע לתוך הנרתיק, רחם או צוואר רחם, בהתאם לשיטה הרצויה.
הזרעה תוך צווארית
הזרעת תוך צווארית (בלעז: Intracervical inseminatio, ר"ת ICI) כרוכה בהזרקת זרע טרי לצוואר הרחם באמצעות מזרק. המזרק ממולא בנוזל זרע, מרוקן מאוויר מיותר, ומוחדר לתוך הנרתיק. יש לקרב את פתח המזרק קרוב ככל האפשר לצוואר הרחם. ניתן להיעזר במפשק רפואי כדי לפתוח את הנרתיק, כך שצוואר הרחם יהיה גלוי וניתן יהיה לקרב את המזרק אליו. ניתן להשאיר את המזרק בתוך הנרתיק (וכן את המפשק, אם נעשה בו שימוש) במשך מספר דקות. האישה נדרשת לשכב ללא תנועה במשך כחצי שעה כדי לשפר את שיעור ההצלחה.
הזרעת תוך צווארית היא שיטת ההזרעה הקלה ביותר והנפוצה ביותר. התהליך דומה מאוד להזרעה טבעית - זרע טרי מוחדר לפתח צוואר הרחם. אפשר גם ששיטה זו תבוצע על ידי המטופלת עצמה בביתה. כאשר שיטה זו מבוצע בבית ללא נוכחותו של איש מקצוע, התהליך מכונה לעתים הזרעה תוך נרתיקית.
כובע תפיסה, שהיא צורה של מכשיר תפיסה יכול להיות מוכנס לתוך ההזרעה הבאה הנרתיק וניתן להשאיר במקום קרוב לכניסה לצוואר הרחם במשך כמה שעות. באמצעות שיטה זו, אישה יכולה ללכת על הפעילויות הרגילות שלה בזמן שכובע צוואר הרחם מחזיק הזרע בנרתיק. אחד יתרונות במכשיר התפיסה הוא שניתן להשתמש בזרע טרי, שאינו מעובה. שיטות אחרות ניתן להשתמש כדי להכניס זרע לתוך השימושים שונים נרתיק בעיקר מעורבים של כובע תפיסה. זה עשוי, למשל, להיות מוכנס מלא בזרע שאינו צריך להיות נוזלי. הזכר ולכן עשוי לפלוט ישר לתוך הכובע. לחלופין, כובע תפיסה שתוכנן במיוחד עם צינור המצורף עשוי להיות מוכנס ריק לתוך הנרתיק לאחר שהזרע נוזלי הוא שפך לתוך הצינור. שיטות אלה נועדו להבטיח תורם זה או זרע בן זוג הוא מהזרעה קרובה ככל האפשר לצוואר הרחם ושהוא נשמר במקום יש להגדיל את סיכויי התעברות.
דרך נוספת לבצע הזרעה תוך צווארית (או נרתיקית) היא שימוש בכובעון הפריה (conception cap). הזרע הטרי (או המופשר) מוכנס לתוך הכובעון, והכובעון מוחדר לתוך הנרתיק, קרוב ככל האפשר לצוואר הרחם. בדרך זו, הזרע אינו יכול להיפלט מפתח הנרתיק והאישה יכולה להמשיך מייד בשגרת חייה.
הזרעה תוך רחמית
הזרעה תוך רחמית (בלעז: Intrauterine insemination, ר"ת IUI) כרוכה בהזרקת זרע שטוף אל תוך הרחם באמצעות צנטר (קטטר). לאחר התהליך, יש להמתין על השולחן למשך כ-15 דקות כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה. בשונה מהזרעה תוך צווארית, הזרעה תוך רחמית מבוצעת בדרך כלל על ידי רופא.
הזרעה תוך רחמית היא השיטה היעילה ביותר להפריה מלאכותית. בדרך כלל, מוחדר הזרע פעמיים בכל "מחזור טיפול". הזרעה כפולה מגדילה, באופן תיאורטי, את הסיכוי להריון על ידי הקטנת הסיכוי לפספוס החלון הפורה בזמן הביוץ, אך מחקר אחד לא מצע הבדל בשיעורי ההצלחה של הזרעה יחידה להזרעה כפולה.
הזרעה תוך רחמית-חצוצרתית
הזרעה תוך רחמית-חצוצרתית (IUTPI) כרוכה בהזרקת זרע שטוף הן לתוך הרחם והן לתוך החצוצרה. לאחר מכן נאטמת צוואר הרחם באמצעות מכשיר מיוחד (DNB) כדי למנוע דליפה לנרתיק. IUTPI יכול להיות שימושי בבעיות פוריות בלתי מוסברות, אי פריון קל או בינוני מצד הגבר, ודלקת רירית הרחם קלה או מתונה.
הזרעת תוך חצוצרתית
הזרעת תוך חצוצרתית (בלעז: Intratubal insemination, ר"ת ITI) כרוכה בהזרקת הזרע השטוף (ללא הביצית) לתוך החצוצרה, אם כי הליך זה נחשב הרבה פחות יעיל לעומת הזרעה תוך רחמית.
שיעורי הצלחה
שיעורי ההריון, קרי שיעור ההצלחה בהזרעה מלאכותית, נעים בין 10% ל-15% לכל מחזור וסת תוך שימוש בשיטת הזרעה תוך צווארית (או נרתיקית), ו-15% עד 20% בשיטת הזרעה תוך רחמית. כ-60% עד 70% מהנשים השיגו הריון לאחר 6 מחזורים בשיטת הזרעה תוך רחמית.
יחד עם זאת, שיעורי ההצלחה האמורים לעיל עשויים להיות מטעים, שכן הם מושפעים מגורמים רבים, כגון גיל המטופלת ומצבה הרפואי, וספירת הזרע של הגבר. כך למשל, עבור זוגות עם אי פריון בלתי מוסבר, הזרעה תוך רחמית פשוטה, אינה אפקטיביות יותר מיחסי מין.
קיימות נוסחאות כלליות המאפשרות לקבוע באופן כללי, על סמך מספר נתונים כגון ריכוזיות הזרע, נפח הזרע ושיעור ההריון בכל מחזור, את מספר התינוקות שייוולדו באמצעות מנת זרע אחת, ומכאן ניתן להסיק כמה פעמים בממוצע יש לבצע את תהליך ההזרעה.
היסטוריה
ההפריה המלאכותית המתועדת הראשונה קרה ב-1884 כאשר פרופסור מפילדלפיה נטל זרע מהסטודנט "היפה ביותר" שלו כדי להפרות אישה תחת הרדמה. האישה לא ידעה על ההליך, אך בעלה העקר ידע על כך. המקרה עצמו דווח 25 שנים מאוחר יותר בכתב עת רפואית. בנק הזרע הראשון נפתח באיווה בשנות ה-20 של המאה ה-20 כחלק ממחקר אשר בוצע על ידי שני חוקרים מאוניברסיטת איווה.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 נעשה שימוש בשיטת DIPI, שבו רופאים הזריקו זרע לתוך הבטן התחתונה דרך חתך ניתוחי, על מנת לאפשר להם למצוא את הביצית בשחלה או לאחר הכניסה למערכת המין דרך פתח החצוצרה. כיום לא נעשה שימוש בשיטה זו.
קישורים חיצוניים
- דניאל סינקלר, הזרעה מלאכותית במשפט העברי: היבטים השוואתיים, הלכתיים-מתודולוגיים ומוסריים
, המשפט 16, יולי 2003