גישוש מיני

גישוש מיני או מישוש מיני, אשר בלעז מכונה Groping (בהקשר מיני), מתארים ליטוף או נגיעה באדם אחר באמצעות הידיים, באופן מיני וללא הסכמה, בדרך כלל במקום ציבורי. למונח יש קונוטציה שלילית בתרבויות מערביות והיא עשויה להיחשב לתקיפה מינית. מושגים דומים הנם פרוטאוריזם ו-toucherism. מגע מיני במהלך משחק מקדים, עיסוי ובדיקת רפואית, אינן נחשבות בדרך כלל לגישוש מיני, אך המונח כן עשוי להתייחס למגע שלומיאלי, אנוכי או בלתי הולם. המגע, כאמור, מתבצע באמצעות היד, אך לעתים נעשה שימוש במונח זה גם לתיאור הצמדת איבר המין לגופו של אדם אחר.

השכיחות מגוונת במדינות השונות. במדינות מסוימות מתן סטירה או צביטה בישבנה של אישה באזור הומה אדם נחשב למקרה נפוץ. במדינות רבות, גישוש מסוג זה נחשב בלתי חוקי, ובכמעט כל המדינות גישוש נחשב להתנהגות בלתי קבילה. כך למשל, לאיטלקים היה מוניטין של צביטת ישבנים של נשים, אך בתקופה זו (אמצע המאה ה-20), המונח לא היה נפוץ. ביפן התופעה הייתה כה חמורה ברכבות ובאוטובוסים, עד כי הרשויות פתחו בקמפיינים נגד גישוש מסוג זה, קמפיינים שזכו לתשומת לב תקשורתית רבה והיו אף נושאי מחקר רציניים בשנים האחרונות. באזורים מסוימים בדרום-מזרח אסיה, כולל הודו, נפאל ובנגלדש, הטרדה מינית (המכונה לעתים גם "הטרדת רחוב") מכונה בדרך כלל כ-"גירוי ערב" ("Eve teasing").

יפן

ביפן, גברים המגששים נשים בציבור מכונים צ'יקאן (痴漢 ,チカン או ちかん); וכינוי זה מתאר גם את המעשה עצמו. רכבות צפופות הן המיקום המועדף על המגששים ובסקר אשר נעשך בשנת 2001 בשני בתי ספר תיכוניים בטוקיו מצא כי יותר למעלה מ-70% מהתלמידות הוטרדו באופן זה בעת נסיעה ברכבת. כחלק מהמאמץ להילחם בתופעה, חלק מחברות הרכבת מייעדות קרונות לנשים בלבד בשעות עומס. קיימות סצנות "צ'יקאן" בפורנוגרפיה יפנית.