אופן קיום יחסי אישות
|
הערך נמצא בשלבי עבודה שימו לב כי עקב כך, הערך אינו מושלם. השלמת הכתיבה אמורה להסתיים בימים הקרובים. |
- בהמשך לנאמר בערך יחסי מין ביהדות:
ערך זה עוסק באופני קיום יחסי אישות על פי ההלכה היהודית.
התורה שבכתב אינה מתייחסת במפורש לאופן שבו יש לקיים יחסי מין. לפי הרמב"ם, בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד הוא נעשה בהסכמה וברצון[1].
אמצעי מניעה
לפי תורת הקבלה, יש לקיים יחסי מין בעירום מלא, ללא חציצה בין בני הזוג. ההלכה קובעת כי אי קיום יחסי המין בעירום מלא על ידי אחד מהצדדים, חל עליו דין מרידה[2], שכן מדובר בפרט יסודי במחויבות ההדדית לחיות חיי אישות (וזאת בניגוד למיתוס בנפוץ בקרב חילונים ודתיים-לאומיים כי בני העדה החרדית מקיימים יחסי מין עם חור בסדין החוצץ ביניהם). אף על פי כן, מטעמי צניעות עליהם להיות מכוסים ביחד בסדין או בשמיכה לפחות במותניהם (אין צורך לכבוס את הראש והרגליים[3].
איסור החציצה האמור לעיל, יחד עם האיסור הנוגע לשפיכת זרע לבטלה, אין להשתמש בקונדום במהלך יחסי המין[4]. לגבי דיאפרגמה, המכסה את צוואר הרחם ולא את הפין, נחלקו הפוסקים[5]. אף על פי כן, ניתן להשתמש בקונדום כאשר האישה סובלת מבעיות רפואיות מסוימות, אשר לדעת רופא יש להיעזר בקונדום כדי למנוע התרחבות הבעיה או התמשכות הסבל[6]. האמצעים המועדפים ביותר בהלכה למניעה הם גלולות למניעת היריון ולטווח ארוך יותר - התקן תוך רחמי[7].
סוגי ביאות
"ביאה כדרכה" או "ביאה", הוא המונח ההלכתי למין וגינאלי, ואצל בני זוג נשואים זה לזה, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג זה של יחסי מין, באופן קבוע, הוא מכונה "מורד" וזו עילה מוצדקת לגירושים.
"ביאה שלא כדרכה", או "הפיכת שולחן" בלשון התלמוד (לפי הפירוש הנפוץ), הוא המונח ההלכתי למין אנאלי, אשר נחשב בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש יותר מסוג אחד של משכב. מאידך, לפי המדרש רבה, מין אנאלי אינו מענג את האישה אלא מענה אותה, על בסיס הכתוב לגבי שכם ודינה - "וישכב אותה ויענה". אף על פי כן, אם האישה מסכימה - מותר.
מסופר בתלמוד על אישה שבאה לרב והתלוננה שבעלה קיים עמה יחסי מין אנאליים למרות שהציעה לו יחסים וגינליים בלבד. רב ענה לה שהוא אינו יכול לעזור לה שכן התורה התירה זאת לבעל[8]. עם זאת, ועל פי ההלכה כיום, כתב המהרי"ט שהאישה אינה חייבת לקיים יחסי מין אנאליים ומותר לה לסרב, וכי אין עליה דין מורדת.
בעלי התוספות סוברים שמין אנאלי מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שהוציא זרע ללא כוונה תחילה[9]. וכן פסק הרמ"א.
"ביאה דרך איברים" (ו"שוכב עמה בקירוב בשר"[10]) הוא מונח הכולל מין אוראלי, אשר אינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ולא נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שהעונש עליו הוא מלקות, כאשר הוא נעשה במסגרת יחסים אסורים. אין במקורות ההלכה התנגדות למין אוראלי לגבר, אך הדעה המקובלת בפוסקים הוא שהשפיכה צריכה להיות בתוך הנרתיק, ואחרת הדבר נחשב לאסור כשפיכת זרע לבטלה[11]. מין אוראלי לאישה נתון במחלוקת בקרב הפוסקים כמבואר בהמשך.
תנוחות
על פי ההלכה אין לקיים יחסים בעמידה או בישיבה, כי על פי חז"ל דבר זה אינו בריא (לפי הקהילה הרפואית, אין לכך השלכות רפואיות מזיקות). ויש אומרים שהסיבה שלא מומלץ לקיים יחסים בעמידה היא מפני שלטענתם אין האישה מתעברת מיחסי מין בעמידה, ולכן אם אי אפשר בדרך אחרת מותר בעמידה לצורך קיום מצוות עונה או אם יש חשש שיאונן או יחשוב על אישה אחרת[12]. יש לציין כי לפי הקהילה הרפואית, ניתן להיכנס להריון גם עקב יחסי מין בעמידה או בישיבה, אך לפי מחקרים הסיכויים להריון גבוהים יותר כאשר האישה שוכבת על גבה למשך כעשרים דקות לאחר השפיכה.
התנוחה המינית המומלצת על פי התלמוד הבבלי היא הגבר מעל האישה כשפניהם מכוונות האחד כלפי השנייה[13]. הפוסקים קבעו כי תנוחת האישה מעל נחשבת לחוצפה, כאשר יש שטענו שזו חוצפה רק בליל הטבילה, ושבשאר הלילות ניתן לקיים יחסי מין בכל דרך אשר יחפצו השניים[14].
במסכת כלה נכתב כי קיום יחסים כששוכבים שניהם על צידם - זו דרך עיקש (מלשון עקשנות), כלומר, שעל ידי כך יצא הוולד עיקש[15]. לפי הקהילה הרפואית, אין כל עדות לכך.
משך זמן היחסים
התנא רבי אליעזר נהג לקצר בזמן החדירה (ללא המשחק מקדים) ככל הניתן מחשש שיחשוב על אישה אחרת (ויש אומרים כדי להפחית מהנאתו). הראב"ד מעלה בעיה עם התנהגתו של רבי אליעזר, שכן לפי הכתוב בגמרא[16] נראה שיש להאריך בזמן היחסים. רבי אליעזר הסביר שאין סתירה, אלא שיש להמשיך ולשכב עם האישה גם לאחר השפיכה. לגבריו, מי שחושש שיחשוב באישה אחרת - יקצר, ומי שלא חושש - יאריך.
השולחן ערוך בחלק אורח חיים פסק שיש לקצר[17]. לעומת זאת, בהלכות העוסקות ביחסי מין בחלק אבן העזר (סימן כ"ה) - לא חזר השולחן ערוך על פסיקה זו. בגלל השמטה זו, יש אומרים שהשולחן ערוך ראה בזה מידת חסידות, וכתב זאת ליחידי סגולה ולא לכלל הציבור. גדולי הדורות האחרונים הורו שבזמנינו אין לנהוג כדברי השולחן ערוך הנ"ל, כיוון שהתנהגות כזו עלולה לפגוע באישה[18]. וכן כתב הרב יעקב קנייבסקי באגרתו שאין לקצר.
מין אוראלי-וגינאלי
 | ערך מורחב – איסור הסתכלות בערווה |
בשולחן ערוך נפסק שאסור להסתכל באיבר המין של האישה או לקיים מין אוראלי-וגינאלי[19]. כך פסקו הטור[20], הראב"ד ועוד. ולפי רבי יוחנן בן דהבאי, אשר דעתו נפסקה כהלכה, מי שמנשק - עונשו שילדיו יהיו אלימים בפיהם[21], מידה כנגד מידה[22]. בקהילה הרפואית אין כל עדות לכך.
דעת הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת סנהדרין פרק ז משנה ד, שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי. לגבי בל תשקצו, כתב הרב נהוראי שמעונוב בספרו "במותר לו", שעל כגון זה נאמר "נפש היפה תאכלם" (חולין סד ע"ב), כלומר, שמי שאינו נגעל מזה אין עליו איסור בל תשקצו.}} ורוב הראשונים[23] שמותר לנשק, ויש שסוברים כך גם בדעת הרמ"א[24]
אך גם לפי דעות אלו, מידת חסידות היא שלא לעשות מעשים אלו, וכך פוסק הרמב"ם: "ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות". דברים דומים כותב גם הרמ"א.
כל האחרונים (פרט לרמ"א שהדעות חלוקות על דבריו) פסקו כדעת השולחן ערוך לאסור, ולא הציגו כלל את דעת המתירים. גם בספרות ההדרכה החרדית השמיטו את דעת המתירים. לעומת זאת, בחלק מהספרות הדתית לאומית, הובאה דעתו של הרמב"ם להתיר, אם יש צורך בכך, אך לכתחילה עדיף להימנע מהסתכלות ונשיקה. אמנם, גם לפי ההשקפה החרדית, ישנם מקרים שיש להתיר זאת, כגון בחוזר בתשובה שכבר התרגל לזה וכדומה. הרב נתן קופשיץ הגדיר זאת כך: "כל מה שיעשה אדם עם אשתו הטהורה, אפילו הגרוע ביותר, אינו מגיע כלל לרמת וחומרת האיסור מהתורה של מבט אחד על אשת שכנו"[25].
בתלמוד מובא:
"אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין (נכים) מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם. אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום. חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש. סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום".
בהמשך מובא, כי חכמים פסקו שלא כדעת רבי יוחנן בן דהבאי: "זו דברי יוחנן בן דהבאי. אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו – עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.". פרשני התלמוד נחלקו בפירוש פסק זה: האם חכמים חלוקים על כל דברי רבי יוחנן בן דהבאי, ומתירים אף הסתכלות ונשיקה באיברי המין של האישה, או שמא הם חלוקים רק על "הפיכת שולחן".
במסכת כלה רבתי נאמר שכל דברי רבי יוחנן בן דהבאי עוסקים דווקא במקרה שהאישה התעברה מביאה זו. עם זאת, האליה רבה כתב שלפי האר"י מעשים אלו מזיקים לבניו אפילו כשנעשים שלא בשעה שהאישה מתעברת[26].
הערות שוליים
- ^ בבלי, מסכת נדרים כ' ע"ב
- ^ כתובות מח, א, שולחן ערוך אבן העזר עו יג ונושאי הכלים.
- ^ על פי כף החיים, אורח חיים סימן מ' סעיף קטן ט"ו, ומשנה ברורה ר"מ סעיף קטן ל"ו. בשעת הביאה - קדושת משה, סימן ט"ו.
- ^ זוהי המסקנה המקובלת מהברייתא העוסקת ב-"שלוש נשים משמשות במוך" בכתובות לט, א ומסיכום שיטות הראשונים לגביה.
- ^ הרב שלמה אבינר, תכנון המשפחה ומניעת הריון, באתר דעת.
- ^ תשובת הרב מרדכי הלפרין באתר מכון שלזינגר.
- ^ יואל קטן, חנה קטן, אלחנן בראון, אמצעי מניעה - מבט הלכתי-רפואי
- ^ בבלי נדרים כ, ב
- ^ בבלי יבמות לד ב, פירוש בעלי התוספות
- ^ רש"י סוטה כ"ו ע"ב. ורש"י יבמות נ"ה ע"ב כתב: "דרך איברים - מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר איברים".
- ^ כך עולה מאיסורי ביאה כא, ט ומהגהת הרמ"א על האבן העזר כה, ב.
- ^ דרך פיקודיך מ"ע א חלק הדיבור סקט"ו - ט"ז.
- ^ כך כתב הרב אליהו די וידאש בספרו ראשית חכמה: "מכלל קדושת הזיווג שיהא פנים כנגד פנים" - שער הקדושה פרק ט"ז. ספר הזוהר פיקודי רנט א.
- ^ רבינו ירוחם נתיב כג סוף ח"א, ספר חסידים סימן תקט ובפירוש החיד"א בספרו ברכי יוסף, סימן ר"מ סעיף קטן ז. אך הרב שלום שבדרון כתב שמסתיימת שאר פוסקים לא נראה כן.
- ^ מסכת כלה רבתי סוף פ"א. בספר משכן ישראל עמ' נ כתב, שזה רק בשעת ההזרעה.
- ^ "בשכר שמשהין עצמן על הבטן - נותן לו הקב"ה בנים זכרים" (נידה לא).
- ^ "וישמש באימה וביראה כמו שאמרו על רבי אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמו שכפאו שד... כלומר, שלא היה מאריך באותו מעשה, ודומה לו כמו שבִעתו שד ונבעת והניח המעשה, כל כך היה מקצר בתשמיש... וצריך בעל נפש לזהר בזה", שולחן ערוך אורח חיים רמ, ח.
- ^ ספר "בנין הבית" מאת הרב שוחטוביץ, עמ' 70. ספר "משכן ישראל" מאת הרב רפאל מנחם שלנגר עמוד סט, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
- ^ "אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על "והצנע לכת" ומעביר הבושת מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו הבושה - לבלתי תחטאו", ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה [שהוא מגרה את יצר הרע בעצמו]. וכל שכן הנושק שם שעובר בכל אלה, ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם", שולחן ערוך סימן ר"מ
- ^ בסימן ר"מ, ועיין ב"ח באבן העזר סימן כ"ה שכן היא דעתו למעשה.
- ^ בבלי נדרים כ א
- ^ על חטא שנעשה על ידי הפה העונש הוא שהצאצאים ילדו אלימים בפיהם.
- ^ כלבו הלכות אישות, עמ' קל"ח, ספר האשכול חלק ראשון עמ' 96, וכן כתב הסמ"ק מצווה רפ"ה שהסתכלות ונישוק מותרים מעיקר הדין והעתיקו גם הארחות חיים. וכן נראה בשיטה מקובצת נדרים כ (בדיבור המתחיל "אחרי לבבכם") בשם הרי"ץ. וכן נראה מהרי"ף והרמב"ן והרא"ש שלא הביאו את דברי רבי יוחנן בן דהבאי (שו"ת באר משה, חלק ג סימן קנב).
- ^ באבן העזר סימן כ"ה, לפי פרשנות הגר"א שם. אבל הבאר היטב במקום חולק על הפרשנות בדברי הרמ"א. וכן בשולחן ערוך סימן ר"מ כתוב שאסור לנשק מפני כמה טעמים, והרמ"א אינו חולק על כך.
- ^ "שיעורים למורי הוראה" עמ' 45.
- ^ האליה רבה (באורח חיים סימן ר"מ) כתב זאת בעקבות קושיה שמקשה בספר חרדים (מצוות התשובה, ב) על המפרשים ש"הפיכת שולחן" היא ביאה שלא כדרכה, והרי בביאה שלא כדרכה היא אינה ראויה להתעבר.