הפקרות

הפקרות (בלעז: promiscuity) היא דרך התנהגות שבה האדם מקיים מין מזדמן לעתים קרובות עם בני זוג שונים או אדם שאינו נותן את דעתו לזהות בני זוגו. המונח עשוי להיות כינוי גנאי בתרבות אשר בה נהוג לקיים יחסי מין רק או בעיקר במסגרת מערכות יחסים לטווח ארוך. דוגמה נפוצה להתנהגות זו בתרבויות רבות, היא סטוץ - מין מזדמן חד-פעמי.

הפקרות חמורה ואימפולסיבית, הנובעת מדחף כפייתי לקיים יחסי מין עם אנשים אחרים הנמצאים במערכת יחסים רומנטית אחרת, היא תסמין נפוץ להפרעת אישיות גבולית (BPD), אך רוב האנשים המופקרים אינם סובלים מהפרעה זו.

הקביעה מהי התנהגות מופקרת משתנה מתרבות לתרבות, כמו גם שפיכות התופעה. פמיניסטיות טוענות בדרך כלל כי קיים מוסר כפול כאשר גבר נחשב למופקר לעומת אישה הנחשבת למופקרת. מבחינה היסטורית, דימויים נשיים נטו להיות שליליים יותר, מכאן המונח "שרמוטה", לעומת דימויים גבריים אשר היו מגוונים יותר, חיוביים יותר כגון "שחקן", או רומזים לסטייה חברתית קלה, כגון "רודף נשים".

הפקרות מינית

קשה לבקר את ההתנהגות המינית של בני אדם מפני שהם עשויים להיות תלויים במניעים חברתיים ואישיים, בסנקציות חברתיות ובטאבו.

בניסויים אמריקאיים אשר נערכו בשנים 1978 ו-1982 נמצא כי רוב הגברים מוכנים היו לקיים יחסי מין עם נשים שהם אינם מכירים (נשים בעלות חזות ממוצעת), ואילו אף אישה לא הסכימה להצעות דומות מגברים שהן אינן מכירות (גברים בעלי חזות ממוצעת).

מספר בני הזוג של גברים ונשים תלוי במידה רבה באוכלוסייה. כך למשל, סקר ארצי משנת 2007 אשר נערך בארצות הברית מצא כי החציון למספר בני זוג בקרב גברים היה 7 ואילו לנשים - 4 (על סמך דיווחים על מספר בני זוג על בסיס הצהרה). ייתכן כי הגברים דיווחו על מספר בני הזוג גבוה מהמספר האמיתי וייתכן כי הנשים דיווחו על מספר נמוך מהמספר האמיתי. כ-29% מהגברים ו-9% מהנשים דיווחו על למעלה מ-15 בני זוג בחייהם.

מחקר בינלאומי ומקיף אשר נערך ב-2006 (ב-59 מדינות) לא מצא קשר ברור בין הפקרות לבין מחלות המועברות במגע מיני, בעוד קשרים ברורים יותר היו עוני וניידות. מחקר זה סותר מחקרים אחרים. כך למשל, בשנת 2004 נמצא כי שיעור הנדבקים ב-HIV באוגנדה ירד מ-15% ל-5% בעשור אחד, כאשר מומחים טענו כי לירידה תרם קמפיין ארצי לעידוד אנשים לקיים יחסי מין עם בני זוג קבועים.