ערך זה עוסק ביחסה של ההלכה היהודית למין אוראלי-וגינאלי, קרי גירוי של פות האישה באמצעות הפה והלשון של בעלה. חז"ל ורבנים מתקופות קודמות דנו בסוגייה האם מותר לגבר לגרות את אשתו בין אם היא משיגה אורגזמה ובין אם לאו. גירוי זה מכונה בתלמוד "נשיקת אותו מקום".
הדיון עוסק במעשים המותרים בין בני זוג נשואים כאשר האישה אינה בנידה.
עמדת חז"ל
בתלמוד הבבלי (מסכת נדרים דף כ' עמוד ב') מזכיר את רוב הרבנים (שאינם מסכימים עם דעת המיעוט של יוחנן בן דהבאי) המקלים בנושא זה, קרי "כל מה שאדם חפץ לעשות באשתו, עושה" (בתנאי שהיא מסכימה).
התלמוד מזכיר משל של אדם הרוכש בשר או דגים והוא יכול לבשלו בכל דרך שהוא חפץ בה. הרב ורטהיימר הסביר את משמעותה הרבה של המשל, בדרך שבה הוזכרו הן הבשר והן הדגים. התורה אוסרת לבשל את הבשר בחלב, ואם הוזכרה רק הבשר, הרי שהגבלה זו פוגעת בנמשל. הואיל ולדגים אין הגבלה של בשר וחלב, הדבר בא לרמז, לפי הרב ורטהיימר, כי לאדם רמה גבוהה יותר של חופש (מיני) עם אשתו. ] הרמב"ם נוקט בגישה מקילה המאפשרת מין אוראלי-וגיניאלי בין בני הזוג, אך בו בזמן הוא אינו מעודד את הנוהג בפועל.
בתקופת הביוץ
גישה מחמירה יותר בכל הנוגע למין אוראלי-וגינאלי בזמן שהאישה פוריה מובאת במסכת כלה רבתי:
| אמר רבא... הוא עזב פה המדבר שבו נתנה הנשיקה ונשק הסתום לכך נסתם פי זרעו... וכולהו הני דאיעברה בהאי ביאה | ||
| – מסכת כלה רבתי, פרק א', הלכה י"ג | ||
בתרגום לעברית מודרנית:
| אמר רבא... הוא השתמש בפה כדי לנשק את הפות, ולכן פיהם של צאצאיו יהיו סגורים... כל זאת רק אם היא התעברה במהלך יחסי מין אלו ולא קודם לכן או לאחר מכן | ||