NoFap הוא אתר אינטרנט ופורום קהילתי המשמשים מעין קבוצת תמיכה עבור גברים ונשים המעוניינים להימנע מצפייה בפורנוגרפיה והתנזרות מאוננות. מקור השם בסלנג לועזי המתאר אוננות בקרב גברים - "fap".
תוכן עניינים
רקע
NoFap נוסד ביוני 2011 על ידי אלכסנדר רודסלאחר שפורסם אשכול ב-Reddit על אודות מחקר סיני שנערך בשנת 2003, אשר מצא כי גברים שנמנעים מאוננות במשך שבעה ימים חווים עלייה של 145.7% ברמות הטסטוסטרון ביום השביעי. רודסמופיע בסרט התיעודי שכתב וניהל ניקולס טאנה, "Sticky: A (Self) Love Story" (בתרגום חופשי: דביק: סיפור אהבה (עצמי)), שבו הוא דן בממצאיו ובדעותיו על אוננות.
תחילה פתח רודסתת-פורום בשם NoFap באתר Reddit. בתחילת הדרך הפורום פרסם אתגרים שבועיים וחודשיים עבור קבוצה קטנה של אנשים בפורום, ולאחר מכן יצרו מנהלי הפורום מערכת מונה ימים. כיום חברי הפורום מגדירים אתגרים אישיים על בסיס מטרותיהם האישיים. לעתים מכונה גם fapstinence, מעין הלחם של abstinence (התנזרות) ו-fap (אוננות).
NoFap.com
מספר הגולשים בתת-פורום NoFap באתר Reddit שילש עצמו בתוך שנתיים, מה שהוביל את רודוס לבניית פורום ייעודי ב-NoFap.com. האתר נבנה בסגנון של פורום שבו אנשים אשר התחייבו להימנע פורנוגרפיה ואוננות לתקופה כלשהי, יכולים לדבר על חוויותיהם ולקבל סיוע ועידוד מן הקהילה.
דמוגרפיה
בין המשתתפים בהתנזרות ממין ישנם אתאיסטים, כמו המייסד רודס, ועד נוצרים פונדמנטליסטים. ישנם גם נשים הנוטלות חלק בתנועה. משתמשי האתר מכנים עצמם "Fapstronauts" בעוד שישנם כתבים המכנים את חברי הקהילה "NoFappers". רבים מהמשתתפים מצטרפים לאתר לשם האתגר עצמו, אחרים לשם שיפור את חייהם או היחסים הבינאישיים שלהם.
אמונות
לאחר שחלק מהמשתמשים בקהילה נמנעו מפורנוגרפיה ומאוננות לתקופה מסוימת, יש הטענו כי חוו "עלייה דרמטית באמון החברתי, באנרגיה, בריכוז, בחדות המנטליות, במוטיבציה, בהערכה העצמית, ביציבות הרגשית, באושר, בתעוזה המינית ובמשיכה למין הנגדי". מספר משתמשים טענו כי הפורנוגרפיה וההתעסקות במין העסיקה אותם, על חשבון יחסים אישיים אמיתיים.
ביקורת
לדברי אליזבת בראון, מדעני המוח הטילו ספק בחלק מטענותיהם של קהילת NoFap.[1] פסיכולוג אחד, דייויד לי, כתב: "איני מתנגד להם, אבל אני חושב שהרעיונות שלהם הם פשטניים, תמימים ומקדמים השקפה עצובה, רדוקציוניסטית ומעוותת של מיניות גברית והגבריות".[2] הסוציולוגים קריס טיילור וסו ג'קסון ניתחו את התוכן של הפורומים של NoFap ומצאו כי הם מקצינים את הגבריות ובעל קונוטציה מיזוגינית (שנאת נשים).[3]
המאמץ זכה לביקורת גם מפני שהוא גורם לתופעות לוואי מביכות, כגון זקפה ממושכת או בלתי רצויה או ליבידו מופרז.[4]
היבטים רפואיים
הקונצנזוס הרפואי הוא שלא נגרם נזק מאוננות רגילה.[5][6] האגודה הרפואית האמריקנית הכריזה על אוננות כנורמלית על סמך קונצנזוס ב-1972. אוננות אינה גורעת אנרגיה מגופו של הגבר[7] ואינה גורמת לשפיכה מוקדמת.[8]
הערות שוליים
- ^ Brown, Elizabeth. "Neuroscientists Challenge Myths About Men and Porn". Reason.com. [1]
- ^ Ley, David. "The NoFap Phenomenon". Psychology Today. [2]
- ^ Taylor, Kris (2018). "'I want that power back': Discourses of masculinity within an online pornography abstinence forum". [3]]
- ^ Harrison, Alexandra (2014). Nudge, Don't Thrust: The Application of Behavioral Law and Economics to America's Porn Addiction [4]
- ^ Coon, Dennis; Mitterer, John O. (2014). "11. Gender and Sexuality". Introduction to Psychology: Gateways to Mind and Behavior (14 ed.). Cengage Learning. p. 363. ISBN 978-1-305-54500-7. Is there any way that masturbation can cause harm? Seventy years ago, a child might have been told that masturbation would cause insanity, acne, sterility, or other such nonsense. "Self-abuse," as it was then called, has enjoyed a long and unfortunate history of religious and medical disapproval (Caroll, 2013). The modern view is that masturbation is a normal sexual behavior (Hogarth & Ingham, 2009). Enlightened parents are well aware of this fact. Still, many children are punished or made to feel guilty for touching their genitals. This is unfortunate because masturbation itself is harmless. Typically, its only negative effects are feelings of fear, guilt, or anxiety that arise from learning to think of masturbation as "bad" or "wrong." In an age when people are urged to practice "safer sex," masturbation remains the safest sex of all.[5]
- ^ Sigel, Lisa Z. (Summer 2004). "Masturbation: The History of the Great Terror by Jean Stengers; Ann Van Neck; Kathryn Hoffmann". Journal of Social History. Oxford: Oxford University Press. 37 (4): 1065–1066. doi:10.1353/jsh.2004.0065. ISSN 0022-4529. JSTOR 3790078. Stengers and Van Neck follow the illness to its fairly abrupt demise; they liken the shift to finally seeing the emperor without clothes as doctors began to doubt masturbation as a cause of illness at the turn of the twentieth century. Once doubt set in, scientists began to accumulate statistics about the practice, finding that a large minority and then a large majority of people masturbated. The implications were clear: if most people masturbated and did not experience insanity, debility, and early death, then masturbation could not be held accountable to the etiology that had been assigned it. Masturbation quickly lost its hold over the medical community, and parents followed in making masturbation an ordinary part of first childhood and then human sexuality.[6]
- ^ "Masturbation: Questions and Answers" (PDF). McKinley Health Center University of Illinois at Urbana-Champaign.[7]
- ^ Strassberg, Donald S.; Mackaronis, Julia E.; Perelman, Michael A. (2015). "Sexual dysfunctions". In Blaney, Paul H.; Krueger, Robert F.; Millon, Theodore. Oxford textbook of psychopathology (Third ed.). NY: Oxford University Press. pp. 441–442. [8]