פוליגמיה היא ריבוי בני זוג. מקור המילה ביוונית ומשמעותה המילולית היא נישואים רבים. באנתרופולוגיה, פוליגמיה מתייחסת לנישואין עם בני זוג רבים והיא ההיפך ממונוגמיה (בן זוג אחד בלבד). רוב סוגי הפוליגמיה המוכרים הם של גבר אשר לו מספר בנות זוג. פוליאנדריה, אשה בעלת מספר בני זוג, היא חזיון נדיר גם בדפי ההיסטוריה. לעתים המונח פוליגמיה מציין ריבוי בני זוג דה פקטו, ללא קשר לשאלה האם בני הזוג מוכרים על ידי המדינה.
סוגי פוליגמיה
פוליגמיה מתחלקת לכמה סוגים:
- פוליגיניה - כאשר גבר אחד נשוי למספר נשים - דבר זה קורה בתרבות פטריארכלית בו הגברים הם השולטים בחברה, והנישואים למספר נשים מעידים על מצב כלכלי וחברתי גבוה של הגבר. בנוסף לכך, צורת נישואים זו מאפשרת לגבר להעמיד מספר רב יותר של צאצאים מאשר בנישואים מונוגמיים. נישואים למספר נשים מותרים בדת האסלאם ולפיכך מותרים בחלק ממדינות האסלאם.
- פוליאנדריה כאשר אישה אחת נשואה למספר גברים - תופעה נדירה מאוד, אך הייתה קיימת, בין השאר, בקבוצת הינדים המכונה מהבהרטה. בשבט ה"תודה" בהודו הפוליאנדריה קיימת בתרבות פטריאכלית בה היצע האדמות הראויות לגידולים חקלאיים קטן. כאשר לראש משפחה אין מספיק אדמות לחלק לכל בניו, הבנים מקבלים ביחד את האדמה, ונישאים לאותה אישה. פוליאנדריה גם התקיימה אצל נוודים טיבטיים, כאשר שני אחים עניים חלקו את אותה אשה.
- נישואין קבוצתיים בהם יותר מגבר אחד ויותר מאשה אחת חולקים יחידה משפחתית אחת.
- ביגמיה היא נישואים לשני (בי = שניים) בני זוג, בחברות בהן החוק או הנורמה אוסרים זאת.
- טריגמיה מתייחס לנישואים בו זמנית לשלושה בני זוג.
פוליגמיה ברחבי העולם
לפי האטלס האתנוגרפי של ג'ורג מורדוק [1], בבדיקה של 1231 תרבויות בין השנים 1960-1980 נמצאו 186 תרבויות מונוגמיות, 453 תרבויות עם אחוז קטן של פוליגיניה, 588 תרבויות עם שכיחות גבוהה של פוליגיניה ו 4 תרבויות עם פוליאנדריה.
ברוב התרבויות המאפשרות פוליגיניה, מספר הגברים אשר להם יותר מאשה אחת הוא מצומצם, מכיוון שהדבר דורש מהם משאבים חומריים רבים אשר אינם בנמצא לרוב האוכלוסייה. כך המצב כנראה בחברות איסלמיות ובסין. עם זאת, ריבוי נשים הופך בחברות מסוימות לסמל סטטוס. גם בחברות מונוגמיות, אחזקת פילגש מעבר לאשה החוקית או החלפת בנות זוג בתדירות גבוהה, יכולה להעלות את קרנו של אדם בעיני החברה.
ישנם חוקרים המוצאים שכיחות יחסית גבוהה לפוליגמיה באזורים מוכי מחלות (במיוחד אזורים טרופיים). החוקרים משערים שגנים לנטייה פוליגמית שורדים יותר טוב באזורים אלו. לעומת זאת, באזורים אחרים בהם טיפול אינטסיבי בתינוקות הוא יותר חשוב, יש העדפה גנטית לאנשים עם נטיות מונוגמיות.
פוליגמיה בדתות
בהינדואיזם
ההינדואיזם אדישה לפוליגמיה. פוליגיניה ופוליאנדריה התקיימו שתיהן בחברות הינדיות שונות. אף על פי כן, בפועל, בגלל העוני בהודו, אין כמעט פולגמיה בהודו, למעט אצל המוסלמים. יצויין שברהמינים תמיד חויבו לשאת רק אישה אחת.
ביהדות
התורה אוסרת את הפוליאנדריה אך מתירה את הפוליגמיה ומכילה חוקים המסדירים את הפוליגמיה. למשל, בספר דברים (פרק כ"א) נקבע כי גבר אשר לו שתי נשים אינו רשאי לבכר את בנו הצעיר על פני בנו המבוגר, כיוון שהוא אוהב את אמו של הצעיר. במשנה ובתלמוד יש דיונים רבים הנוגעים למקרי פוליגמיה, במיוחד במסכת יבמות. נשותיו של אדם נקראות "צרות" זו לזו. הצרות נחשבות בין חמש הנשים אשר שונאות זו את זו וחשודות בכך שהן רוצות להזיק האחת לשנייה.
למרות שהפוליגמיה מותרת ביהדות, לא ברור מה היה היקפה של התופעה. התנ"ך מעיד על מקרים של פוליגמיה בעיקר אצל מלכים כדוד שנשא שש נשים והיו לו שתים עשרה פילגשים ושלמה שהיו לו אלף נשים, ושופטים כגדעון שנאמר עליו שהיו לו נשים רבות. מקרים אחרים של פוליגמיה בתנ"ך נובעים מעקרות של אשתו העיקרית של הגבר, כמו אצל שרה אשתו של אברהם שנשא גם את הגר, וכמו אצל חנה אמו של שמואל ואשתו של אלקנה שנשא גם את פנינה. יעקב אבינו מתואר כנושא שתי נשים כיוון שלבן רימה אותו. חז"ל אומרים על למך ועל אנשי דורו שנהגו לשאת שתי נשים, אחת ליופי ואחת לבנים[1].
פוליגמיה נאסרה בקרב יהדות אשכנז בחרם דרבנו גרשום - מאור הגולה, בסביבות שנת 1000 לספירה, והיא אסורה כיום גם בדין הרבני והאזרחי בישראל. גם ביהדות אתיופיה לא הייתה נהוגה פוליגמיה, עוד בטרם נודע בה על חרם דרבנו גרשום.[2] יחד עם זאת תופעת הפוליגמיה קיימת עדיין בקרב היהודים בישראל, בעיקר אצל יוצאי תימן מבוגרים שהספיקו להינשא לשתי נשים לפני שהמנהג נאסר. ישנם גם יהודים מעטים הנשואים פורמלית לשתי נשים, למרות שהם מקיימים שגרת חיים רק עם השנייה, במקרים בהם בית דין רבני מתיר לגבר עגון לשאת אשה נוספת.
בנצרות
למרות שלילת הפוליגמיה על ידי הנצרות, יש מדי פעם תנועות של חזרה לתנ"ך, ובכללן חזרה לפוליגיניה המתוארת בתנ"ך.
ב-14 בפברואר 1650, הפרלמנט בנירנברג קבע שבגלל מותם של גברים רבים במלחמת שלושים השנים, הכנסיות לא תקבלנה לשורותיהם גברים מתחת לגיל 60 למשך 10 שנים. כמו כן, כמרים שלא היו שייכים למנזר הורשו להתחתן. בנוסף לכך, נקבע שכל גבר רשאי להתחתן עם עד 10 נשים. הגברים הוזהרו להתנהג בצורה מכובדת, לדאוג לנשותיהם ולמנוע עוינות ביניהן.
האופנה המודרנית של ריבוי נישואין וגירושין מכונית לעתים על ידי נוצרים שמרנים - פוליגמיה סידרתית.
בכנסייה המורמונית
בראשית דרכה, עודדה הכנסייה המורמונית "נישואים מרובים" (וכן נהגו מנהיגיה הראשונים), אך בשלב מאוחר יותר, נאסרה הפוליגמיה, מתוקף החוק האמריקאי. ב-1904, יצא מניפסט האוסר פוליגמיה לגמרי, ללא קשר לחוק האזרחי. על רקע איסורים אלה חל פילוג בתוך הכנסייה המורמונית, וקבוצה של קיצוניים אשר המשיכו לדבוק בפוליגמיה פרשה ממנה.
באסלאם
באסלאם הפוליגמיה מותרת ומקובלת בציבור, ואף מותר לגבר לשאת אישה נוספת ללא רשות ואפילו ללא התייעצות עם אשתו או נשותיו האחרות.
זרמים נוספים
גם בני דתות נוספות, בעיקר בעולם הלא מערבי, כדתות אפריקאיות ואסיאתיות מסוימות מקיימות צורות משפחה פוליגמית. בארץ קיימת קהילית הכושים עבריים מדימונה, המקיימת גם היא צורת משפחה פוליגמית.
פוליגמיה מודרנית
בקרב תנועת ההיפים, ותנועות פוסט-מודרניות אחרות, מופיעה לעתים פוליגמיה בצורת משק בית הכוללת מספר גברים ומספר נשים המקיימים "שיתוף מיני". תמיכה אידאולוגית במשקי בית מעין אלו מופיעה בקרב הוגים אקזיסטנציליטיים שונים דוגמת ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר, בקרב הוגי רעיון "הקבוצה האינטימית" כצבי שץ, ובמחזה "ליל העשרים" של יהושוע סובול. לטענת הוגים אלו, ערכים מסורתיים כמשפחה ונישואין אינם רלוונטיים בעידן הפוסט-מודרני, וכל מבנה של משק בית הוא לגיטימי.
קישורים חיצוניים
מרדכי עקיבא פרידמן, ריבוי נשים בחברה היהודית - מקורות חדשים מן הגניזה: מצב המחקר, פורסם בפעמים, 25, תשמ"ו 1985, עמ' 3-12
הערות שוליים
- ^ רש"י בביאורו למקרא
- ^ הנרי אהרן שטרן, Wanderings Among the Falashas in Abyssinia, Wertheim, Macintosh, and Hunt, 1862, עמ' 188