כיסוי ראש לנשים
על פי פרשנות להלכה היהודית, כפי שנהוגה כיום בציבור האורתודוקסי, נשים חייבות בכיסוי ראשן. ישנן דעות שונות לגבי הגדרים של דין זה. כיום מקובל לייחס חובה זאת רק לנשים נשואות.
יש קשר מסוים בין חובת כיסוי ראש להלכות צניעות, כך למשל באופן עקרוני אסור ללמוד תורה או לקרוא קריאת שמע או להגיד שאר דברים שבקדושה (כגון ברכות) כנגד שער מגולה של אשה כמו נגד מראות לא צנועים. אולם במשך השנים, באזורים שונים, היו נשים שלא נהגו לכסות ראשן, ובהתאם לכך היו פוסקים שקבעו שאין איסור לקרוא קריאת שמע כנגד שיער של אישה [1] [2]. הייתה אף דעת מיעוט שכיום אין חובה לאשה לכסות את ראשה כלל [3].
כיסוי ראש במשנה ובגמרא
הגמרא במסכת כתובות [4] מביאה מדרש הלכה על הפסוק "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, 18) שנאמר לגבי סוטה, שלומד מציווי מיוחד לפרוע את ראש האישה הסוטה לפני השקייתה, שיש חובת כיסוי הראש לאשה מהתורה. אולם לא הוגדר מהו המשמעות או הגודל של כיסוי זה, ועל פי הגמרא די בכיסוי מינימלי ('אפילו קלתה שפיר דמי') כדי לצאת ידי חובת ציווי התורה.
באותו מקום, הגמרא מונה בין הנשים שאיבדו את הזכות לתשלום הכתובה בעת גירושיהן את הנשים ההולכות ברשות הרבים ללא כיסוי ראש, ובכך עוברות על 'דת משה', כמו גם את הנשים ההולכות בכיסוי ראש בלתי מספק ובכך עוברות על 'דת יהודית", כלומר חורגות ממנהג הצניעות היהודית המקובל, מנהג צניעות שעל פניו אין מקורו בחיוב מהתורה, אלא לפי המקובל בין בנות ישראל.
במסכת ברכות (ברכות כד א) דנה הגמרא באיסור אמירת דברים שבקדושה, כגון קריאת שמע, כנגד מראות פיזיים שונים שעלולים לגרום להרהור עבירה או בזמן שמיעת קול אשה. בין השאר מוזכר שם בקצרה 'שער באישה ערווה'. דין זה הינו אף כלפי בעל האישה. רש"י במקום (ד"ה 'לאשתו ולק"ש') מפרש ששיעור גילוי שער האישה שכנגדו אין לומר דברים שבקדושה הוא טפח.
דינים ומנהגים
ישנם דעות מנהגים שונים בין הקהילות היהודיות הדתיות השונות בעניין רמת כיסוי הנדרשת של שיער האישה על ידי כיסוי הראש, וגודל השיער שניתן להשאיר מחוץ לכיסוי הראש. יש מנהג שעל פיו מותר לגלות שתי אצבעות מהשיער, ויש המחמירות ומכסות את כל השיער ללא השארת אף שערה גלויה. ישנן מיעוט קטן, בעיקר בקרב קבוצות חרדיות קיצוניות, שמגלחות כליל את שיער ראשן לאחר נישואיהם, כחומרה יתירה.
לכיסוי הראש מקובל להשתמש במטפחת ראש, כובע או פאה נוכרית. ישנם סוגים שונים ומגוונים של מטפחות: בנדנות, צעיפים ומשולשים בצבעים שונים.
על פי שורת הדין, גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות בכיסוי ראש. אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש, יש רבנים שהתירו לנשים אלו ללכת ללא כיסוי ראש, וכך אכן נוהגות רוב הגרושות והאלמנות בציבור הדתי לאומי[5].
נטייה להחמיר בדין זה של כיסוי ראש, ככלל נטייה להחמיר בדיני צניעות היא מאפיין של הציבור החרדי ושל הציבור החרדי לאומי.
פאה נכרית
השימוש בפאה נכרית ככיסוי ראש מעורר מחלוקת הלכתית. לפי הדעה המתירה, הפאה היא פתרון הלכתי טוב לכיסוי ראש האישה, ומותר לנשים ללבוש פאה. כשיטה זו סוברים הרמ"א[6], המשנה ברורה[7], הרב משה פיינשטיין[8], הרבי מליובאוויטש (שאף העדיף את הפאה הנכרית על המטפחת) ועוד רבנים ספרדיים, כמו הרב בן ציון אבא שאול והרב שלום משאש, רבה של יהדות מרוקו.
הדעה המנוגדת טוענת שהפאה אינה יכולה לשמש ככיסוי ראש שכן היא נראית בדיוק כמו השיער הטבעי, ואדם רגיל אינו יודע להבדיל בין הפאה לשיער אמיתי. בדעה זו מחזיק הרב עובדיה יוסף ואחרים. דעת ביניים סוברת כי פאה נוכרית סולידית, עם תסרוקת מוקפדת וקצרה, מותרת, בעוד פאה נוכרית "מודרנית" בתסרוקת פרועה וארוכה, אסורה בשימוש. בדעה זו מחזיקים הרב שמואל הלוי וואזנר והרב יוסף שלום אלישיב.
למעשה, ברוב הציבור החרדי ליטאי וחסידויות חרדיות שמקורן מפולין ובלארוס (כגון חסידות גור, חסידות חב"ד) נוהגות הנשים ללכת עם פאה נכרית. אך בשאר החסידויות החרדיות שמוצאן מהונגריה (כגון חסידות בעלז, חסידות סאטמר), העדה החרדית (כגון חסידות פינסק-קרלין, חסידות דושינסקיא) ישנו רוב מוחלט של נשים שלובשות לכיסוי ראש כובעים ובמטפחות, כמו כן נוהגות כך הנשים בציבור החרדי לאומי.
בציבור הדתי לאומי חבישת הפאה הנוכרית נפוצה בין נשים מבוגרות, ונדירה בקרב נשים צעירות, ככל הנראה אין למאפיין זה קשר למחלוקת ההלכתית, אלא לשיקולי אופנה. בציבור הספרדי המצב הוא הפוך: רוב הנשים הצעירות לובשות לכיסוי הראש פאה נכרית, ובקרב הנשים המבוגרות נפוץ השימוש במטפחות וכובעים.
על רקע המחלוקת קיימים גורמים הפועלים למען הפסקת השימוש בפאה נוכרית, כך בכמה ערוצי קודש מקדישים חלק ניכר מהשידורים על מנת לעודד נשים לעבור מפאה נוכרית לכיסוי ראש אחר[9], וכן מופצים פשקווילים רבים באזורים חרדיים המתריעים על האיסור שיש, לדעתם של אותם גורמים, בחבישת פאות.
אירוע מפורסם שנקשר בעניין הפאות הנוכריות אירע בשנת ה'תשס"ה (2005), אז נפוצה ידיעה בקרב הציבור החרדי ששיער הפאות הנכריות מגיע בחלקו מהודו, שם מתן השיער הוא חלק מטקסי עבודה זרה, דבר שמביא לאיסור השימוש ("איסור הנאה") באותם פאות שמקורם מהודו. בתקופה זו הורו רבים על איסור לבישת אותם פאות שנחשדו שמוצאם מהודו, ובקרב הציבור התפשטה תופעה של שריפת פאות, עקב כך ש"עבודה זרה טעונה שריפה". כתוצאה מכך קיים כיום פיקוח על שיווק הפאות על מנת לוודא שמקורם לא בשיער עבודה זרה[10].
כיסוי ראש לרווקות
בעבר, במיוחד אצל יהדות צפון אפריקה, המזרח התיכון ותימן נהגו הרווקות לשים כיסוי ראש, אך כיום אין כמעט הנוהגים כך.
ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי כיסוי ראש לרווקות בעת תפילה ולימוד תורה. רוב הפוסקים האשכנזיים מצאו סיבות שלא לדרוש מרווקות כיסוי ראש, אולם יש מהפוסקים הספרדיים אשר דורשים מבנות לכסות את ראשן בעת תפילה, אמירת ברכות ולימוד תורה. עם זאת, למעשה, ברוב מוחלט של בתי הספר הדתיים לבנות, הבנות אינן מכסות את ראשן בזמן התפילה ולימוד תורה, למעט מספר מצומצם של בתי ספר.
מיזמים
קישורים חיצוניים
- קשר החן - מדריכים מאויירים מפורטים לקשירת מטפחות וצעיפים - בעברית
- הרב אילן כהן, דין כיסוי ראש לנשים, ביטאון מעליות, אתר דעת
- אילן פוקס, עיון במשנתם של פוסקים בני עדות המזרח לכיסוי ראש - קריאה מחודשת, באתר קולך
- הרב אהרון מוס, פאה - כיסוי ראש טוב?, באתר בית חב"ד
- אליעזר מלמד, הלכות צניעות חלק ב' (כיסוי ראש בחצי השני של המאמר), באתר ישיבה
- שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי, במגזר החרדי באתר אנשים ישראל
- הויכוח על הפאה הנכרית, באתר כיכר השבת
הערות שוליים
- ^ Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship, Tradition sefarim Blog
- ^ ערוך השולחן, אורח חיים, ע"ה, ז'
- ^ * הרב יוסף משאש, כיסוי ראש לאישה - חובה הלכתית?
- ^ בבלי, כתובות עב ע"א; ספרי, במדבר פרשה יא
- ^ שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי
- ^ שו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף ב'
- ^ שם ס"ק ט"ו
- ^ אגרות משה אבן העזר חלק ב', יב
- ^ שיער וכיסוי ראש של נשים במגזר החרדי
- ^ דעת אנציקלופדיה יהודית, "נפלה עטרת ראשנו" - כתבה מפורטת באתר ערוץ7