התבגרות
התבגרות היא שלב ביניים בהתפתחותו של אדם בין הילדוּת לבגרות. תקופת מעבר זו מכונה גיל ההתבגרות. אם בעבר אדם נחשב בוגר עם בשילת מערכת הרבייה שלו, בימינו נתפסת ההתבגרות כמורכבת יותר. במהלכה חלים על המתבגר מלבד תהליכים פיזיולוגיים גם שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים המשפיעים אלה על אלה. אין הגדרה אחידה ומקובלת על הכול למשכה של ההתבגרות. עם זאת, רוב החוקרים מסכימים שהיא מתחילה בסביבות גיל 12, ומסתיימת בתחילת שנות העשרים.
קיימים הבדלים תרבותיים בהגדרת נקודות הכניסה להתבגרות והיציאה ממנה. כך, למשל, יש שבטים בהם נהוגים "טקסי מעבר" שמטרתם להבדיל בצורה חדה מילדות לבגרות, ואילו בחלק ממדינות ארצות הברית מותרות התנהגויות בוגרות, כגון שתיית אלכוהול מגיל 21 בלבד.
בהשוואה לעבר, ההתבגרות כיום ארוכה יותר ומתחילה מוקדם יותר. הסיבות לתופעה זו מגוונות, ובהן שיפור בתנאי והרגלי התזונה וריבוי המיומנויות והידע שהחברה מצפה מאיתנו לרכוש בטרם ניחשב בוגרים.
שינויים ביולוגיים
 | ערך מורחב – התבגרות מינית |
ההתבגרות המינית מאפיינת את המתבגרים מבחינה גופנית עקב השינויים ברמות ההורמונים בגוף. איברי המין של המתבגרים מתפתחים. אצל הבנות מתחיל מחזור הווסת סביב גיל 12, ואצל הבנים מיוצר הזרע לראשונה החל מגיל 12.[1] התשוקה המינית גוברת. שיער הגוף צומח, ההזעה מוגברת, ולעתים מופיעים פצעי עור (אקנה). כתפי הבנים מתרחבות. הם בונים מסת שריר וקולם נעשה עמוק יותר. חזה המתבגרת גדל.
שינויים פסיכולוגיים
גיל ההתבגרות מאופיין במספר שינויים תפיסתיים, רגשיים ופיזיולוגים, היכולים לגרום לקונפליקט מצד אחד, ולפיתוח אישיות חיובית מאידך.
הסביבה הביתית וההורים משפיעים מאוד על התנהגותם ועל בחירותיהם של המתבגרים. מתבגרים שיש להם יחסים טובים עם הוריהם נוטים פחות להתעסק בהתנהגויות מסוכנות, כגון עיתון, שתייה, מכות, ו/או יחסי מין לא מוגנים. כאשר המתבגרים נכנסים לקונפליקט עם הוריהם, הם גמישים יותר לעומת ילדים צעירים יותר, אך עוינים ועקשנים יותר לעומת מבוגרים. נושאים שבהם יש קונפליקט בין המתבגרים להוריהם עוסקים לעתים קרובות במידת הפיקוח והשליטה על המתבגר בידי הוריו, כגון מטלות הבית, שיעורי בית, שער עוצר וזכותו של המתבגר לפרטיות.
לראשונה בחייהם, המתבגרים עשויים להתחיל להרגיש שחבריהם הקרובים, עמיתם בקבוצת השווים (בפסיכולוגיה: קבוצה חברתית המורכבת מבני אותו גיל ואותו סטטוס חברתי ותחומי עניין משותפים) חשובים יותר ומשפיעים יותר לעומת הוריהם. קבוצות שווים מאפשרות לחבריה את ההזדמנות לרכוש ולפתח כישורים חברתיים שונים, כגון אמפתיה, שיתוף והנהגה. לקבוצות שווים עשויות להיות השפעה חיובית על הפרט, כגון מוטיבציה אקדמאית, אך גם השפעה שלילית שעשויה להוביל להתנסויות עם סמים, שתייה, ונדליזם וגניבה. הרגישות ומידה החשיפה ללחץ חברתי גוברים בתחילת גיל ההתבגרות, מגיעה לשיאה בסביבות גיל 14, ולאחר מכן דועכת.
עקב החיפוש אחר זהות חברתית ייחודית, המתבגרים מוטרדים ומודאגים לעיתים קרובות. הפסיכולוג האמריקאי ג' סטנלי הול כינה תקופה זו "סערה ולחץ", וטען כי קונפליקטים בשלב התפתחותי זה הוא דבר נורמלי ולא יוצא דופן. לעומתו, האנתרופולוגית (חקר האדם) מרגרט מיד ייחסה את התנהגותם של המתבגרים לתרבותם ולחינוך שקיבלו.
במהלך גיל ההתבגרות מתרחשת גם התפתחות קוגניטיבית (תפיסתית) מהירה. הפסיכולוג השווייצרי ז'אן פיאז'ה תיאר את גיל ההתבגרות כשלב שבו מחשבותיו של הפרט מתחילות לתפוס צורה מופשטת יותר והמחשבות האגוצנטריניות (מלשון האנוכי, המרוכז בעצמו) פוחתות. שינוי זה מאפשר לפרט לחשוב בפרספקטיבה גדולה יותר. שילוב של מחקרים התנהגותיים ואבחוני MRI (דימות תהודה מגנטית; מדידת תפקוד מוחי) מצביעים על כך כי היכולות הביצועיות (כלומר, כישורים התפיסתיים) המאפשרות שליטה ותיאום של מחשבות והתנהגויות, מתפתחות. המחשבות, הרעיונות והמושגים המתפתחים בתקופת חיים זו משפיעים במידה רבה על החיים העתידיים של הפרט, והם לוקחים חלק מרכזי בהתהוותה של האישיות והאופי של המתבגר.
גישת הפסיכולוגיה החיובית מוזכרת לעיתים ביחס לטיפול בפסיכולוגיה של המתבגר. באופן כללי, במסגרת הפסיכולוגיה החיובית נעשה ניסיון למצוא ולטפח "חוזקות" - תכונות חיוביות וכישרון אנושי ולהפוך חיים הנחשבים "נורמליים" למספקים יותר. ביחס למתבגרים, על פי גישה זו ניתן לספק להם את המוטיבציה להפוך למקובלים וחשובים בקרב חבריהם, הואיל ורבים מבני הנוער מוצאים עצמם משועממים, הססנים, וחסרי מוטיבציה.
כאשר המתבגר חווה הפסד רגשי כלשהו, עשויים להתחולל מאבקים עם הזהות העצמית וכן גם דכאון. ההפסד החשוב ביותר בחייהם הוא השינוי במערכת היחסים בינם לבין הוריהם. המתבגרים עשויים גם להסתכסך עם חבריהם. הדיכאון בגיל ההתבגרות עשוי להיות עמוק לעתים עקב השינויים הפיזיולוגיים וההורמונליים, אך גם עקב חוסר יציבות רגשית. המתבגר עשוי להרגיש לחץ ופחד מהשינויים בשכלו, בגופו וביחסיו המשתנים. מניעת שינה נקשרה אף היא לדיכאון בגיל ההתבגרות, בעיקרון בשנות העשרה.
מיניות
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיסקס ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
היבטים משפטיים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיסקס ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
קישורים חיצוניים
- להתבגר בגוף ובנפש, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- בסבך הרגשות, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- פוריות, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- הורמונים בתקופת ההתבגרות, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- הורות, סמכות ומתבגרים, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- טקסי התבגרות בתרבויות שונות, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- סימני זוויג משניים, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות שוליים
- ^ הגילאים אינם קבועים, והפוריות עשויה להקדים או לאחר אצל פרטים שונים. מקרה יוצא דופן של פוריות מוקדמת באישה, למשל, הוא המקרה של לינה מדינה.