העכוז (בלטינית: Nates; ידוע גם כשת,ישבן, אחוריים, ובסלנג תחת, טוסיק, טוכעס) הוא הכינוי המקובל לזוג מסות השריר והשומן המהוות את חלקו האחורי של האגן האנושי. באופן כללי, בעכוז הנקבי ריכוזי שומן גדולים מאשר בעכוז הזכרי. העכוז מאפשר לאדם לשבת בנוחות כשגבו זקוף, מבלי להשעין את כובד משקלו על רגליו.
העכוז נחשב לאיבר מוצנע ואף ארוטי. חשיפתו המכוונת בפומבי, "מונינג" (באנגלית: Mooning, מלשון Moon, ירח), נתפסת על פי רוב כמעשה בלתי תרבותי שיש בו כדי ללעוג, להביך ולהשפיל. עם זאת, רבים רואים בצפייה בעכוזו או בעכוזה של בן/בת המין הנחשק גורם מעורר מבחינה מינית. קיים שוני היסטורי ותרבותי רב באשר לממדיו וצורתו של העכוז האידאלי; בעוד שבתרבויות אחדות, כמו גם באירופה במאות ה-18 וה-19, הועדף עכוז עבה וגדול-ממדים (בין היתר, כסמל לעוצמה או פוריות), בעולם המערבי המודרני נתפס העכוז הצר והחטוב כרצוי ביותר.
בתרבויות רבות היה העכוז מוקד לענישה גופנית. במיוחד אמורים הדברים לגבי עבירות קלות או טיפול בבעיות משמעת של ילדים (ובתרבויות אחדות - נשים). מספר השערות הועלו על מנת להסביר תופעה זו, ביניהן:
- כיוון שהעכוז אינו חשוף ברבים, זרים יתקשו לגלות את דבר הענישה הגופנית (ולנקוט צעדים נגד המעניש במידה והנזק שנגרם חמור מדי).
- חשיפת העכוז היא עניין מביך לכשעצמו; הכאתו, בתרבויות מסוימות, נועדה להעצים את ההשפלה שחש העבריין.
- אף שהעכוז מכיל מספר רב של קצות עצבים (וכך הכאתו מבטיחה הסבת די כאב, למרות ריכוזי השומן הגדולים), סיכויו של הקורבן לחוות פציעה ארוכת-טווח קטנים יחסית, כיוון שלא סבירה פגיעה באיברים פנימיים.
- המתנגדים לענישה גופנית רואים בהכאת העכוז ביטוי של פטישיזם מיני ותו לא, בהסתמכם על היות העכוז איבר מוצנע.
ספרטקוס, פסלו של דני פואטייה, מוזיאון הלובר
שלושה גברים בנאפולי. צילום של וילהלם פון גלודן.
_-_Napoli.jpg)
קישורים חיצוניים
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף