וסת היא תהליך פיזיולוגי-הורמונלי המתרחש באופן מחזורי בגוף האישה והוא הכרחי לצורכי רבייה. הווסת מתרחשת אחת לחודש במשך כל תקופת הפוריות, החל משלב הבגרות המינית וכלה בגיל הבלות (הקרוי בלעז "מנופאוזה"). הווסת ידועה בלשון העם בשם המחזור החודשי, אף שכינוי זה אינו מדויק: המחזור החודשי, כשמו כן הוא - תהליך המשתרע על-פני כל החודש, ואילו הווסת היא רק אחד השלבים בו.
מאפיינים כלליים
במהלך המחזור החודשי, גופה של האישה הבוגרת מינית משחרר ביצית אחת או יותר, בתהליך הקרוי ביוץ. רירית הרחם (Endometrium) מתעבה במקביל. לאחר הביוץ רירית הרחם מתכוננת לקראת קליטה אפשרית של ביצית מופרה, באופן שיאפשר הריון. בהיעדר הפריה והריון, הרחם משיל את הרירית, וכך נוצר מחזור חדש. חלק מרירית הרחם מופרש מן הגוף יחד עם נוזלים דמיים אחרים דרך הנרתיק. הפרשה זו היא הווסת.
הדימום, הנמשך בין יומיים לשבעה ימים אצל נשים, מעיד על כך שההריון לא התממש. אי-קבלת מחזור בשנות הפוריות עשויה להוות אינדיקציה ראשונה לכך שהאישה הרה. הכוונה בביטוי "מחזור מאחר" היא שהווסת טרם התחילה במועד הצפוי, וכי קיים לפיכך סיכוי סביר להריון.
הווסת היא תהליך מחזורי טבעי המתרחש בגופה של אישה בריאה במהלך שנות הפוריות שלה. המחזור הראשון (Menarche) מתרחש בדרך כלל בטווח הגילאים 10 ל-15, ואילו המחזור האחרון (מנופאוזה) מתרחש בין הגילאים 45 ל-55, השנים של הפסקת הווסת נקראות בעברית "גיל הבלות". בתחילה, עשוי להיות המחזור החודשי בלתי סדיר. לאחר שהפך לסדיר, סטיות מדפוס זה מצריכות בדיקה רפואית. מצב של אי-קבלת מחזור בשנות הפוריות שלא מחמת הריון קרוי אמנוריה (Amenorrhea). אחוזי שומן נמוכים בגוף (למשל, כתוצאה של אנורקסיה), ידועים כמעכבי-מחזור. בנוסף, ייתכנו מצבים של דימום ללא ביוץ (למשל, כאשר האישה נוטלת גלולות למניעת הריון, מגיעה לשלב גיל האל-וסת או סובלת מתסמונת שחלה פוליצנטרית) או ביוץ ללא דימום.
מחזור הווסת האנושי
אורך המחזור עשוי להשתנות, אפילו באותה אישה בין מחזורים שונים, והוא נע בין 21 ל-40 ימים. מחזור ביוץ של 28 יום שנחשב למחזור סדיר ונורמלי, מתקיים אצל כ-15 אחוז מהמקרים. ראשית הדימום מציינת את תחילת המחזור, היום הראשון לדימום הוא היום הראשון למחזור, וכך הלאה.
בקרב נשים הגרות יחדיו או מבלות זמן ניכר ביחד כמו בתקופת הלימודים, זמן תחילת המחזור נוטה להסתנכרן. אפקט זה הנקרא גם "סנכרון וסתי" תואר לראשונה ב-1971 על ידי הפסיכולוגית מרתה מק-קלינטוק ואף על פי שב-1998 היה ניסיון להסביר את התופעה בעזרת פרומונים, ההסבר לא התקבל בעיני רבים והתופעה איננה מובנת עד היום.
שלב הדימום
הדימום אורך כמספר ימים ובמהלכו מאבדת האישה כחמישים מיליליטר של דם (כולל הרירית המופרשת). הרירית מכילה אנזים בשם פלזמין, אשר מונע מהדם להיקרש. לנוכח איבוד הדם, נשים צורכות כמות רבה יותר של ברזל מאשר גברים. נשים רבות חשות התכווצויות רחמיות (דיסמנוריה, Dysmenorrhea) ואי-נוחות ניכרת במהלך הדימום. תעשיית ענק של מוצרי היגיינה חד-פעמיים לנשים (לרבות פדים המיועדים לספיגה חיצונית וטמפונים המיועדים לספיגה פנימית) התפתחה בעשורים האחרונים. ובשנים האחרונות נוספו גם מוצרי היגיינה רב פעמיים.
בשנים האחרונות מתפתחות גישות אלטרנטיביות ביחס לווסת כגון "שיטת שרמן", המדברות על פיתוח מודעות של נשים למחזור האישי שלהן וקבלתן את גופן.
השלב הפוליקולרי (שלב הזקיק)
תחת השפעתם של הורמונים מעוררי זקיקים (Follicle Stimulating Hormones - FSH) מייצרת השחלה מספר תאי זקיקים, אשר מפרישים בתורם אסטרוגנים, ובעיקר אסטרדיול. הורמונים אלה מעבים את רירית הרחם ושולחים מסר שלילי לבלוטת יותרת המוח ומפחיתים את ייצור ה-FSH. באופן טיפוסי, רק הזקיק המפותח ביותר יכול להוסיף לגדול, כך שרק ביצית אחת תיווצר בתא נתון.
שלב הביוץ
כשהזקיק המפותח ביותר מגיע לכלל בגרות, הוא מייצר די אסטרדיול כדי לעורר הפרשה חזקה של LH, או הורמון מחלמן. הדבר מתרחש בדרך כלל ביום ה-12 למחזור, ואורך קרוב ל-72 שעות. ה-LH מפתח את הביצית ומחליש את דפנות הזקיק בשחלה. תהליך זה מביא לביוץ: שחרור ביצית בוגרת (חצי מילימטר קוטרה - הגדולה בתאי האדם). השחלה המבייצת עשויה להיות השמאלית או הימנית - לא קיים תיאום כלשהו. באופן נורמלי, הביצית נקלטת בחצוצרה, שם אמורה להתבצע ההפריה. במקביל נוצרת רירית שקופה בצוואר הרחם, לצורך קליטת נוזל הזרע במהלך משגל. ביצית שאינה מופרת תתפרק.
השלב הלוטֶאלי (השלב הצהוב)
לאחר הביוץ, יותרת המוח הופכת את הזקיק ממנו התפתחה הביצית למסת תאים המכונה גופיף צהוב ("קורפוס לוטיום"). גוף זה יפריש פרוגסטרון כמו גם אסטרוגנים נוספים לתקופה כבת שבועיים. הפרוגסטרון הנו חיוני לעיבוי רירית הרחם באופן שיאפשר קליטה והתפתחות של הריון מוקדם. במהלך שלב זה עולה חום הגוף של האישה. אם הופרתה הביצית, היא תנוע כתא עוברי בחצוצרה אל הרחם, שם תיקלט כעבור שבוע מאז הביוץ. בשלב זה העובר מאותת על קיומו באיתותים הורמונליים, אותם ניתן לאמוד בעזרת ערכות לבדיקת הריון. איתותים אלה שומרים על קיומו של הקורפוס לוטיום ומאפשרים לו להוסיף ולייצר פרוגסטרון. בהיעדר הפריה והריון, הקורפוס לוטיום מתפרק ורמות הפרוגסטרון צונחות. כך מתחיל מעגל מחזורי חדש: ללא פרוגסטרון, רירית הרחם מופרשת דרך הנרתיק ורמות ה-FSH עולות כך שנוצרים זקיקים חדשים בשחלה.
תסמיני הווסת
נשים רבות חוות שורת תסמינים בלתי נעימים לפני או במהלך שלב הדימום כתוצאה של השינויים ההורמונליים והתכווצויות הרחם. תסמינים חמורים יותר עשויים להיות "כאבי מחזור" עזים (דיסמנוריה), כאבי בטן, מיגרנות וכאבי ראש, מצבי רוח משתנים, דיכאון ועצבנות. נשים אחדות חוות תסמונת קדם וסתית (PMS), בעיה קלינית-מחזורית. רשימת התסמינים משתנה מאישה לאישה. בנוסף, חומרת התסמינים משתנה ממחזור למחזור.
"חלון הפוריות"
בעוד שאורך השלב הפוליקולרי עשוי להשתנות - ואגב כך משתנה אורכו של המחזור החודשי כולו - השלב הצהוב אורך כמעט תמיד 14 ימים. בהינתן העובדה שתאי הזרע מסוגלים לשרוד בגוף האישה בין שלושה לששה ימים [1] [2], התקופה הפוריה ביותר (כלומר, פרק הזמן בו קיים הסיכוי הטוב ביותר לכך שיחסי מין יביאו להריון) היא בערך חמישה ימים לפני הביוץ ועד יום או יומיים לאחר הביוץ. במחזור חודשי נורמלי בן ארבעה שבועות, הכוונה לשבוע השני ולתחילת השבוע השלישי של התהליך.
רבים רואים בדפוסי המחזור החודשי, וליתר דיוק בקביעה מדויקת של שלב הביוץ, בבחינת אמצעי לתכנון הריונות או למניעתם (שיטת "הימים הבטוחים"). מסיבה זו נשים רבות עורכות רישום של הופעת המחזור על שלביו השונים. יש הסבורים בטעות כי המחזור החודשי תמיד נמשך 28 ימים, והביוץ תמיד מתחיל 14 יום לאחר שלב הדימום. טעויות אלה מסתיימות פעמים רבות בהריונות בלתי רצויים, וככלל רופאים אינם ממליצים על שיטה זו כאמצעי מניעה יעיל. בנוסף, לא כל דימום נרתיקי הוא בהכרח חלק משלב הדימום הווסתי, מה שעלול להטעות רבים בחישוביהם.
השחלה כמאגר ביציות
מעריכים כי בין 400,000 ל-450,000 ביציות בלתי-בוגרות שוכנות בכל אחת מהשחלות עם הגעתה של האישה לבגרות מינית. במסגרת מחזור החודשי, כאירועי ביולוגי, משוחררת על-פי-רוב ביצית אחת מדי חודש. כך, במהלך חייה האישה תבייץ כ-400 פעמים. יתר הביציות יתפרקו בתהליך הקרוי אטרזיה. ביציות שכבר נאגרו בשחלה לא יוחלפו בביציות חדשות במהלך חייה הפוריים של האישה.
חריגות וסתית
תדירות
"המעגל המחזורי התקין" מתרחש מדי 28 ימים ± 7 ימים. מצב של מרווחים בני פחות מ-21 ימים בין מחזור למחזור מכונה פולימנוריה; מאידך, מצב של מרווחים בני יותר מ-35 ימים בין מחזור למחזור מכונה אוליגומנוריה (או אמנוריה, אם המרווחים הם בני יותר מ-180 ימים).
זרימה
הזרימה הווסתית הנורמלית היא 50 מ"ל ± 30 מ"ל דם. זרימה העולה על 80 מ"ל (היפרמנוריה או מנורגיה, בעגה: "מחזור חזק") עשויה לנבוע מחוסר איזון הורמונלי, הפרעות ברחם (ביניהן סרטן הרחם וסרטן צוואר הרחם) וסיבות אחרות. התופעה ההפוכה קרויה היפומנוריה.
משך הדימום
במצב של דימום וסתי ממושך (מטרורגיה או מנו-מטרורגיה) המחזור כולו נעשה בלתי סדיר. מצב זה מצריך בדיקה רפואית.
גלולה למניעת הריון
 | ערך מורחב – גלולה למניעת הריון |
אסטרוגנים והורמונים דמויי-פרוגסטרון הם המרכיב הפעיל העיקרי בגלולות למניעת הריון. על פי רוב, הורמונים אלה מדמים מחזור חודשי מלא, אך מדכאים את שלב הביוץ. בדרך כלל, אישה נוטלת גלולות הורמונליות אלה לתקופה בת 21 יום, ובשבעת הימים הבאים היא נוטלת גלולות-דמה חסרות השפעה, עד לתחילתו המחודשת של המחזור. במהלך שבעת הימים האחרונים מתרחש דימום, אך ללא ביוץ.
היגיינה
ע"ע וסת.
הווסת בדת
ביהדות
| | ערך מורחב – נידה |
כמו בתרבויות רבות, הווסת הנשית מקבלת התיחסות תרבותית רחבה. על-פי ההלכה, בתקופת הווסת ומספר ימים לאחריה האישה נחשבת נידה או זבה, ואין לה לקיים יחסי מין בתקופה זו. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה האישה נחשבת לטמאה בזמן הנידה והיו לזה השלכות שונות. אולם בימינו ההשלכה העיקרית וכמעט היחידה היא איסור לקיים יחסי מין. נושא זה מכונה בשיח הדתי של ימינו "טהרת המשפחה" ונחשב סממן עיקרי להשתייכות לקהילה הדתית.
פלגים דתיים נבדלים במידת ההרחקה בין האישה לבעלה בעת הווסת, כאשר עיקר הסיבה להרחקה כיום הוא מניעת התלקחות היצרים של בני הזוג בעת הווסת, כדי שלא להעמידם בניסיון. בעת הווסת, בני הזוג נדרשים לישון במיטות נפרדות, ואסור להם לגעת זה בזה. אסור לבני הזוג לאכול מצלחת אחת.
לאחר תום הווסת על האישה להמתין שבעה ימים, ובסיומם, לאחר שביצעה בדיקות טהרה יומיות בכל אחד מהם, להגיע לטבילה במקווה. האשה תוודא, באמצעות החדרת פיסת בד לבנה, כי הדימום אכן פסק.
רבנים מעדיפים להשיא זוגות כאשר הכלה אינה בנידתה, כדי שיהיה מותר לבני הזוג להיות יחד לבד לאחר נישואיהם, אף כי קיימת אפשרות לנישואים בעת הווסת. לכן מזומן מועד הנישואים בדרך כלל לאחר חישוב שעורכת הרבנית עם הכלה, בקשר למועד הווסת.
איסור המגע המיני במשך 4-7 ימי הווסת ועוד 7 ימי היטהרות לאחר מכן גורם לכך שבני הזוג מקיימים יחסי מין לראשונה בכל חודש במועד התואם את זמן הביוץ, כלומר בזמן הפורה ביותר של האישה. ישנם מקרים בהם הקפדה על חוקי הנידה גורמת לכך שהאישה אינה יכולה להתעבר, מאחר שהביוץ מתרחש בזמן שבו היא אסורה על פי ההלכה. מצב זה נקרא "עקרות הלכתית". בימינו יש לכך פתרונות שאינם סותרים את ההלכה [1] [2] [3].
בנצרות
ברוב הזרמים בנצרות אין מנהגים מיוחדים הקשורים לווסת. ישנם זרמים, והנצרות האורתודוקסית בכללם, האוסרים על נשים לקבל את המיסה בזמן הווסת, אם כי הלכה זו לא ידועה ולא נהוגה בכל המקומות. ישנם זרמים בנצרות המקיימים את הלכות נידה שבספר ויקרא בדומה למקובל ביהדות.
באסלאם
הפרשנות המסורתית לקוראן אוסרת קיום יחסי מין בזמן הווסת, אך קירבה אחרת מותרת. כמו כן נאסר על הנשים להתפלל או לצום בזמן הווסת. יש אוסרים על נשים אף להיכנס למסגד בזמן הווסת. בסיום הווסת האישה נדרשת לטבול כדי שתוכל שוב להתפלל, לצום או להיכנס למסגד (בדומה לטבילה הנדרשת מהגבר והאישה לאחר שקיימו יחסי מין).
הווסת בספרות
אחד ההסברים למקורה של אגדת "כיפה אדומה" הוא שהאגדה סופרה בתקופות מוקדמות על ידי האם לבנותיה, בתחילת גיל הבגרות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה, קרי וסת, עליך להיזהר מ"זאבים".
תמונות נוספות
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
הערות שוליים
- ^ כיצד לשפר את הסיכוי להיכנס להריון- מדריך מעשי מקיף, אתר mamy
- ^ ביוץ, שאלה ותשובה של רב משיב ממכון פועה באתר כיפה