מילת נשים
מילת נשים היא כריתה של חלק מאיבר המין הנשי מסיבות חברתיות ותרבותיות. מילת נשים כרוכה בהסרת הדגדגן, ולעתים אף השפתיים הפנימיות כולן.
מילת הנשים נפוצה בעיקר ב-28 מדינות אפריקניות[1], בפרט באזורים המוסלמיים בצפון-מזרח אפריקה, בקרן אפריקה, ובמערב אפריקה. ברוב המקרים מבוצעת המילה בילדות צעירות, בגילאי 3 עד 13. בארצות מוסלמיות בשאר חלקי המזרח התיכון ובמרכז אסיה מנהג זה כמעט שאינו קיים. המטרה של המילה היא למעט את ההנאה המינית אצל האישה הבוגרת ולדכא את הדחף שלה לקיום יחסי מין, במטרה למנוע הנאה כשהיא מקיימת יחסי מין ואמור להפחית את הסבירות שהיא תעזוב את בעלה או תבגוד בו.
ארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי, וכן ארגוני נשים במדינות האמורות וברחבי העולם, משקיעים מאמצים רבים לעקור את המנהג מהשורש, אך הוא עדיין נפוץ. במדינות רבות מילת נשים אסורה על-פי חוק, אולם האיסור המוחלט שהוטל על מילת נשים במצרים ובאריתראה בשנת 2007 נחשב להישג גדול של הנאבקים במנהג, שכן במדינות אלה רוב הנשים נימולות.
היבט רפואי
מילת נשים מבוצעת בדרך כלל בידי אישה מבוגרת, שמבצעת את הניתוח שמסיר את הדגדגן והשפתיים הפנימיות של הנרתיק. השפתיים החיצוניות נתפרות זו לזו ונותר פתח חדירה זעיר לתוך הנרתיק. לאחר התפירה רגלי האישה נקשרות זו לזו על מנת לאפשר לפצע להחלים. הניתוח נעשה לעתים עם כלים בלתי מעוקרים, אשר יכולים לגרום לזיהומים קשים ולבעיות גיניקולוגיות בעתיד. בעת לידה, השפתיים החיצוניות נפרמות מכיוון שהפתח שמתירה המילה צר מדי. לאחר מכן השפתיים החיצוניות נתפרות שוב.
היקף התופעה
מילת הנשים נפוצה בעיקר במרכז אפריקה ובמזרח התיכון ובקהילות מהגרים ממדינות אלו. במצרים, סומליה, סודאן, אתיופיה ומאלי נימולות מעל 95% מהנשים. ההערכה של ארגון אמנסטי היא שמספר הנשים הנימולות בעולם הוא מעל 130 מיליון. מדי יום נימולות ברחבי העולם כ-8,000 נשים.[2]
יחס העולם למילת הנשים
ישנם הטוענים שזוהי אלימות והתעללות בכבוד האישה וגופה, וכן שהדבר גורם לבעיות נפשיות רבות אצל הילדות הצעירות, בעיות הנגררות גם לחייהן הבוגרים וגורמות להן לטראומה ממגע באיברי המין, ולהרגשה שהן מוענשות על ידי עצם המעשה של המילה.
העולם המערבי רואה בשלילה תופעה זו, ופעילים למען זכויות האישה מתנגדים נחרצות למנהג של מילת נשים.
בשנת 2006 ראה רודיגר נברג, פעיל זכויות אדם גרמני, את טקס מילת הנשים באפריקה ובעקבות כך יזם כנס, שנערך באוניברסיטת אל-אזהר שבקהיר, בו גינו אנשי דת מוסלמים סונים את טקס המילה. גינוי זה נחשב למהפכני באסלאם.
מילת נשים באסלאם
המילה מכונה בערבית ח'יתאן (ختان). ישנם מקורות בחדית' המצדדים במילת נשים. אלו טוענים שמסורת המילה לשני המינים היא אות למנהג קדמוני מימי אברהם והגר. פוסקי ההלכות קדומים באסלאם הסכימו שמילת נשים היא מנהג מוסלמי, אך בניגוד למילת גברים, הנחשבת לחובה דתית (واجب "ואג'ב"), מילת נשים נחשבת על ידי רוב הפוסקים להמלצה בלבד (مندوب "מנדוב") על פי החדית': "המילה היא חובה לגברים וסגולה לנשים" (ألختان سـُنـّة للرّجال، مكرّمة للنـّساء)[3]. אבו בכר אלביהקי שחי במאה ה-10 לספירה[4] קבע כי החדית' הזה אינו מהימן. בניגוד למילת גברים שנועדה לבטא את ביטולו של המאמין מול האל, מילת נשים נועדה לרסן את יצרן המיני של הנשים וכך לשמור על צניעותן.
יש סוגים שונים של מילת נשים, מלאה או חלקית. על פי החדית' מייעץ הנביא למוהלת אום עטיה "ערכי מילה לנשים, אך אל תגזימי, שהרי (מילה חלקית) מוצאת חן ביותר בעיני הבעל ומאירה את פניה (של האישה) בצורה הטובה יותר" [5]. הנביא מורה למוהלת לכרות רק את ערלת הדגדגן ולהימנע מכריתת הדגדגן עצמו. כריתה מלאה מזהיר הנביא, תביא לאיבוד תאוותה המינית של האישה ואף לסכן את חייה.
מילת נשים היא כיום פרקטיקה שנויה במחלוקת באסלאם. היא נהוגה בידי מוסלמים ולא מוסלמים במזרח אפריקה ובעמק הנילוס, בשבטים הבדואים של סיני, ישראל וירדן, וכן בחלקים מחצי האי ערב ובדרום מזרח אסיה. ברוב האזורים האלה, המנהג קודם לאסלאם. מוסלמים רבים באפריקה רואים את המנהג כנוהג שמקורו בחוק המוסלמי, אך אין זה כך בהכרח. בקרב הקהילה הבינלאומית נחשבת מילת הנשים, בניגוד למילת הגברים, למעשה מגונה, בפרסומים רשמיים של גופים בינלאומיים לרוב משתמשים במושג "השחתת איבר המין הנשי" בשל הברוטאליות והנזק הבריאותי והנפשי שמילת נשים עלולה לגרום.
במצרים, שם עוברות רוב הנערות מילה, הוציא הנשיא חוסני מובארק תקנה בשנת 1996 האוסרת על מילת נשים, אלא במקרים של צורך רפואי, ולפי המלצת רופא. תקנה זו נתקלה בהתנגדותם של חוגים אסלאמיים שראו בה הפרה של השריעה ולכן מנוגדת לחוקת מצרים, בית המשפט העליון של מצרים דחה את עתירת התובעים וקבע שאין בשריעה הלכה ברורה בנושא זה, היות שמסורות החדית' הקשורות לנושא אינן נחשבות מהימנות בהלכה המוסלמית (בטרמינולוגיה הדתית המוסלמית נקרא מקור הלכתי כזה דעיף ضعيف, כלומר "חלש"). אי לכך, אין באיסור על מילת נשים משום הפרה של הנוהג הדתי, לדעת בית המשפט המצרי. גם בקרב המנהיגות הדתית במצרים הדעות חלוקות: הפוסקים הרשמיים - שייח' אל אזהר הדוקטור מוחמד סיד טנטאווי והמופתי של מצרים נצר פריד - רואים במעשה נוהג חברתי שאינו קשור לדת. לעומתם השיח' יוסוף אל קרדאווי, המקובל כפוסק בקרב התנועות האסלאמיות, תומך במילה חלקית ובהשארת זכות ההחלטה על המילה בידי ההורים. האיסור מ-1996 לא מנע בפועל את מילת הילדות והנערות שכן קל היה למצוא רופא שיאשר את המילה. ביוני 2007 החליט שר הבריאות המצרי לאסור כליל מילת נשים, אחרי סערה ציבורית עקב מותה של ילדה בת 12 בעקבות מילה שבוצעה בה.[6][7]
גם באריתראה, מדינה בקרן אפריקה, נאסרה מילת נשים ב-31 במרץ 2007. ההערכה היא ש-90% מהנשים באריתראה עברו מילה, רובן המכריע בידי אנשים שאין להם הכשרה רפואית [8].
ראו גם
תמונות נוספות
- ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
הערות שוליים
- ^ דוח של ארגון הבריאות העולמי
- ^ גיל ירון, בזכות גרמני נחוש: אנשי דת מוסלמים נגד מילת נשים, ynet
- ^ המדובר בחדית' המיוחס לשדאד בן אוס (شداد بن أوس), מבני לווייתו של מוחמד, אשר מת בירושלים בשנת 58 להג'רה (סוף המאה ה-7 לספירה).
- ^ أبو بكر البيهقي - חכם הלכה מוסלמי פרסי מהאסכולה השאפעית, נולד בשנת 384 להג'רה.
- ^ [1]
- ^ מצרים: איסור מוחלט על מילת נשים, באתר ynet
- ^ דיווח באנגלית באתר אל-ג'זירה על איסור מילת נשים במצרים
- ^ דיווח ב"הארץ" על איסור מילת נשים באריתראה